ספר. , stockxpert.

 >  >  > 

יומנו של מספר סיפורים - פרק א'

בחור חדש בעיר

שלומי ואני החלטנו שמעכשיו אנחנו רק יזיזים ודי. זו לא הייתה הפתעה גדולה בשבילי. כלומר, אנחנו מחבבים זה את זה והכל, אבל רק עכשיו הוא הצליח להודות בפני עצמו שהוא הומו, והוא בתהליך של לצאת מהארון לפני החברים ואולי המשפחה, והוא צעיר ונאה ובוער לו, אתם יודעים איפה.

שלומי רוצה לבלוע את כל העולם בביסים גדולים ולא מתאים לו להיות כבול לחבר אחד, ובטח לא לאחד כמוני שהוא סתם פועל שחור, תלמיד ערב בינוני במכללה בינונית ואדם משעמם ועייף ולא כייפי. לא שרבנו או משהו, אבל אחרי הזיונים אין לנו באמת על מה לדבר. הוא צעיר ורוצה לבלות ולזיין כמה שיותר, ואני פשוט עייף ועצוב מידי, שלא לדבר שאני לא שותה, לא מעשן, לא אוהב לבלות במועדונים רעשניים, ופשוט לא מתאים לשלב שבו הוא נמצא בחיים שלו.

כמתנת פרידה שלומי הביא לי את ראובן - בחור צנום וכהה עם עיניים שחורות גדולות ולוהטות, ושיער ליפה מקורזל. תימני מצד האבא ומרוקאי מצד האימא. הוא בן עשרים ואחת, אבל נראה ילד בגלל שהוא כזה רזה. שלומי יצא לשישי שבת והביא אותו אלי לביקור. "רובי לא יכול לצאת הביתה בגלל שהוא בבלגאנים עם ההורים." הסביר, "אכפת לך אם הוא יישאר לישון אצלך הערב נמרוד?" שאל בקלילות וחייך חיוך שרימז לי שהוא לעומת זאת לא מתכוון להישאר אצלי.

"לא, אין בעיות. מצידי הוא יכול להישאר כמה שהוא רוצה." אמרתי וחייכתי אל ראובן - שכולם כינו רובי - שהביט בי מבוהל כמו ילד שהלך לאיבוד ונראה כאילו עוד רגע יפרוץ בבכי.

אחרי ששלומי הסתלק הכנתי לנו טוסטים ושאלתי אותו איזה בעיות יש לו עם הוריו. "סתם..." הוא משך בכתפיו בחוסר רצון, "הם כאלו... הם דתיים עתיקים כאלו. זה סתם שטויות." ושיקע את פניו בצלחת מרק שחיממתי לו. בשביל בחור כל כך קטן ורזה היה לו תאבון עצום, וכפי שגיליתי אחר כך התיאבון שלו לא הוגבל רק לאוכל. ראינו קצת טלוויזיה ואז פיהקתי ואמרתי שהיה לי שבוע קשה ולמרות שמחר שבת אני עייף מאוד ורוצה ללכת לישון. רובי אמר שגם הוא די עייף ושאל איפה הוא יישן. "איפה שתרצה. או על הספה או במיטה שלי." אמרתי בתמימות.

אתם מבינים? לתומי חשבתי שהוא סטרייט. הוא לא רמז אפילו במילה אחת שהוא לא, וגם שלומי לא אמר לי כלום. ואני בטח שלא אמרתי שום דבר על הנטיות שלי אז מאיפה הייתי יכול לדעת? "במיטה שלך?" הוא שאל בפליאה ונרתע קצת בבהלה.

"זו מיטה כפולה." הרגעתי אותו, "הספה לא כל כך נוחה." הוספתי בהתנצלות, ושאלתי את עצמי למה הוא מסמיק. לא היו לי שום כוונות כלפיו. הייתי עייף והוא נראה ממש קטין, רק מטר שבעים וחמש, רזה מאוד וכהה מאוד, בכלל לא הטעם שלי שנוטה לבחורים גבוהים ובהירים, ורצוי מבוגרים ממני, אם כי ככל שאני מתבגר יותר אני נוכח לדעת שכל הקטע הזה של טעם בגברים הוא סתם שטות, וזה ממש מגוחך להתעקש על טיפוס גופני מסוים.

בניגוד למה שחשבתי פעם צבע העיניים, המשקל, או צבע העור, חשובים פחות. אחרי שמכירים יותר טוב את הבן אדם מבינים שהעטיפה החיצונית היא סתם עטיפה, מה שבפנים חשוב הרבה יותר. את הלקח הזה למדתי בצורה ברורה מאוד אחרי שהכרתי יותר טוב את רובי. אחרי היסוס קל החליט רובי לישון איתי במיטה. הצעתי לו בנימוס להיכנס ראשון למקלחת הוא יצא משם במכנס התעמלות קצר וגופיה לבנה שחשפה גוף דק וחלק, שרירי להפתיע אצל בחור צנום כמותו, וצלל בחיפזון ביישני מתחת לשמיכה ומיד כיבה את האור במנורת הלילה.

כשיצאתי מהמקלחת לבוש בתחתונים נקיים בלבד - בדרך כלל אני ישן ערום, אבל לכבוד האורח טרחתי להתלבש – הוא כבר נראה ישן. נשכבתי לצדו והתחלתי לנמנם כשהוא אמר פתאום, "לא הודיתי לך על האירוח נמרוד. יפה מצדך לתת לי לישון אצלך."

"אין בעיות," המהמתי, מנומנם, "אני תמיד שמח לעזור לחברים של שלומי." 

"ההורים שלי רבים איתי כי אני לא מספיק דתי לדעתם." אמר רובי אחרי שתיקה קלה, "אבל אני לא יכול להניח תפילין וללכת לבית כנסת ולשמור שבת כשאני כזה."

"איזה כזה?" שאלתי בתמימות.

טוב, הייתי קצת מנומנם ודי עייף. "לא חשוב." הוא אמר, קצת מאוכזב, והפך אלי את גבו.

"אתה מתכוון שאתה הומו?" נפל לי סוף סוף האסימון.

"כן." הוא אמר בקול חנוק והתחיל לבכות. אולי זו הייתה שטות, אולי לא הייתי צריך לעשות את זה, אבל אני לא מסוגל להתעלם מבן אדם שבוכה לידי, במיוחד כשמדובר באחד כזה שנראה כמו ילד עצוב. שמתי לו יד על הכתף באופן הכי חברי ותמים וניסיתי לנחם אותו קצת ופתאום הוא הסתובב, הצמיד אלי את גופו ויבב קצת על כתפי, מתבכיין כמה זה קשה להיות הומו, וכמה הוא אומלל, ואיזה חיים איומים הולכים להיות לו בגלל הקללה הזו שנפלה עליו, וכל אותו הזמן הרגשתי איך הזין שלו הולך ותופח בין הגוף שלי לשלו ותשמעו, איזה חתיכת זין שזה היה... גיליתי מופתע שלבחור הקטן והרזה הזה יש איבר ענקי שלא היה מבייש אף כושי מגודל.

"עומד לך רובי." הפסקתי את ההשתפכות שלו, "אז תעשה לי טובה, תפסיק לילל על זה שאתה הומו. זה מה יש, וזה עדיף על בעיות אחרות. לפחות אתה בריא ושלם ו..." רציתי להוסיף שאחד שמצויד ככה אין לו מה להתלונן, אבל התביישתי ושתקתי.

"גם אתה הומו?" שאל רובי שאלת תם.

"בטח שכן. שלומי לא סיפר לך?"

"לא ממש. הוא רמז, אבל לא אמר שום דבר בצורה מפורשת." אמר רובי והתחיל ללטף לי את החזה. "נורא חם פה, לא?" שאל ונפטר בבת אחת מהגופייה שלו, חושף גוף חלק לגמרי משיער. גיליתי שעורו חלק, חמים וקטיפתי ושנעים לי ללטף אותו ולהרגיש את ידיו שרעדו קצת כשהוא החליק אותן בעדינות על גופי. אחרי שהוא ראה שאני לא מתנגד הוא נעשה נועז יותר ועבר מליטופים לדברים נועזים יותר. הוא מישש את הזין שלי, קודם מעל התחתונים ואחר כך, כשלא מחיתי, גם מתחתיהם והתלהב מאוד ממה שמצא שם אם כי לעומתו אני ממש ילד. די מהר היינו ערומים ומחוממים כהוגן. היה לו מעט מאוד ניסיון והוא היה קצת ביישן, אבל מאוד להוט ללמוד ולהשביע רצון, והזין שלו היה ממש, אבל ממש נהדר.

בגלל שהוא היה כל כך עדין ורזה התייחסתי אליו בזהירות רבה. בהתחלה בכלל לא התכוונתי לזיין אותו, אבל אחרי שהתלטפנו והתמזמזנו והרגשנו קצת יותר נוח זה עם זה הוא נעמד על ארבע, הושיט לי את התחת הקטן והשחום שלו וביקש שאהיה הראשון שלו.  בהתחלה סירבתי וביקשתי שיירגע, דחפתי לו שתי אצבעות והתחלתי ללטף את הזין הנהדר שלו, אבל אחרי שהוא גמר די מהר בעזרת הידיים והפה שלי הוא התעקש על עוד סיבוב, והפעם, למרות מחאותיי, הוא לא הסכים להסתפק באצבעות ורצה את כל הזין.

אחרי שנחנו קצת השכבתי אותו על הצד, נשכבתי מאחוריו ולאט לאט, עם הרבה שימון כמובן, ואחרי ששמתי לשנינו קונדומים, התחלתי לחדור לתוכו. בהתחלה כאב לו ואני מיהרתי ויצאתי, נותן לשנינו להירגע, ואז הוא ביקש שננסה שוב, והפעם זה כמעט הצליח. נכנסתי עד האמצע ושוב עצרתי. נשימתו הייתה חטופה וצורמנית ופניו התעוותו מכאב. כשעצרתי והצעתי שנפסיק הוא גנח מתוסכל והתעקש להמשיך. אני מניח שאם הוא לא היה כל כך רזה וקל לא הייתי מעז לעשות את זה, אבל הבחור שקל בקושי שישים וחמישה ק"ג, ולכן העזתי ואחזתי במותניו והתיישבתי בבת אחת. כוח המשיכה עשה את השאר, הוא פשוט החליק לאורך הזין שלי והתיישב על ברכי. עד היום אני לא יודע אם הצעקה שנפלטה מפיו נבעה מכאב או מהנאה, אבל דקה אחר כך הוא גמר, ואני גמרתי מיד אחריו. זה היה זיון מדהים! מפחיד קצת, אבל מדהים. מזל שלא פצעתי אותו. 

אחר כך לקחתי אותו למקלחת להתרחץ, ותאמינו או לא, הוא היה מוכן לסיבוב שלישי. ריסנתי אותו והודעתי לו שאני עייף ושהוא חייב לתת לי לישון קצת ולנוח בעצמו. נרדמנו חבוקים וישנו עד עשר בבוקר. אחרי ארוחת הבוקר כבר לא היו לי תירוצים והפעם הוא רצה לזיין אותי, ולא קיבל שום תירוצים. "אמרת שכל ההפרדה הזו בין אקטיבי לפסיבי היא סתם שטויות וכל אחד יכול להיות גם וגם." הזכיר לי את השטויות שאמרתי בקלות דעת אתמול בלילה.

"כן, אבל... תשמע רובי, יש לך זין נורא גדול ו..."

"אני אהיה מאוד זהיר." התחנן רובי, "בבקשה? לפחות תן לי לנסות נמרוד. בבקשה?" כשמישהו מבקש ממש יפה קשה לי לסרב. הנחתי לו לנסות ולאט לאט, אחרי שהקדשנו את רוב הבוקר למשימה הזו, גם הוא הצליח, אם כי אני חושש שזה היה קצת יותר מידי בשבילי. למרות כל מה שאמרתי על אקטיבי ופסיבי אני מעדיף להיות זה שמזיין. אולי לא תמיד ואולי לא כל הזמן, אבל בדרך כלל.

אחרי ארוחת הצהרים הלכתי לישון והשארתי את רובי להתעסק עם הכלים. התעוררתי אחרי שעה בערך ומצאתי אותו יושב, עטוף בחלוק המגבת הישן שלי ולמרבה החלחלה קורא בבלוג שלי. נבהלתי מאוד כי בעולם הווירטואלי אני שונה מאוד מהאדם שמסתובב בעולם הממשי והמשעמם בו אני חי בפועל. בעולם הממשי אני אורז קופסאות ומדביק תוויות, סתם פועל שחור שלומד מקצוע טכני משעמם וחושב רק על זיונים וכסף. בעולם הווירטואלי אני אחר, אני מספר סיפורים שכותב על הרגשות שלו בצורה שלא תתקבל בהבנה אצל האנשים שחושבים שהם מכירים אותי. נבהלתי לראות בן אדם אמיתי ששייך לחיי הממשיים קורא דברים שנועדו לחלק הווירטואלי של חיי. 

הבטנו זה בזה בשתיקה ומשום מה הבחנתי רק כעת שיש לו עיניים שחורות יפות מאוד עם ריסים סמיכים, וגבות מקושתות בצורה מקסימה. "אתה כותב ממש יפה נמרוד." הוא אמר, "זה אתה שכותב את הבלוג של מספר הסיפורים, נכון?"

"כן, אני." הודיתי כאילו בחוסר רצון, אבל בלב הייתי גאה על המחמאה שהוא נתן לי. "לא חשבתי שדברים כאלו מעניינים אותך?"

"למה לא? אתה חושב שכל מה שאני רוצה ממך זה את הזין שלך?"

משכתי בכתפי ושתקתי. "אני לא מסוגל לבטא את עצמי כמוך, אבל גם אני בן אדם ויש לי רגשות." הוא אמר וקם, נסער באופן מוזר. ההבעה המתלהבת הזו על פניו הפחידה אותי. לא רציתי שהוא יציץ ויראה מה מסתתר אצלי מתחת למסכה שאני סוחב עלי ביום יום. זה היה אישי מידי והרי כמעט שלא הכרתי אותו, ולא הייתי בטוח שאני רוצה להכיר אותו באמת. "כן, כן. כל העולם במה וכל האנשים שחקנים, כבר אמרו את זה קודם." אמרתי בנבזות.

"מצחיק מאוד." הוא ניסה לחייך, אבל ראיתי שהוא נפגע מהציניות שלי. טוב מאוד! שילמד לקח ולא יהיה מתלהב כזה חשבתי לעצמי ברשעות שגידלתי בעצמי עם הזמן כל כך הרבה גברים פגעו בי והכאיבו לי, לא עמדתי להניח לעצמי להיפגע שוב. רובי קם וניגש אלי, לכד אותי בפינה, שם ידיים על הקיר משני צידי ראשי ככה שהייתי לכוד בין גופו לבין הקיר והביט בפני. "תרגיע ילד." אמרתי ושמתי יד על החזה שלו, מנסה להדוף אותו ממני.

"לא רוצה." אמר, ואז הוא נישק אותי על הפה. בטח תגידו, כולה נשיקה, אז מה? הרי כבר הזדיינת אתו, אז מה זה כבר נשיקה? טוב, נשיקה זה דבר אחר מזיון. זה אינטימיות, זה קרבה, זה דבר שעושים עם מישהו שמכירים טוב ורוצים להרגיש קרוב אליו. הוא לא מיהר. לכד את השפה התחתונה שלי בין שפתיו ומצץ אותה, ואחר כך החדיר לאט לאט את לשונו לפי ונישק אותי בעדינות עד שכל ההתנגדות שלי התמוססה ומצאתי את עצמי מנשק אותו חזרה.

התנשקנו ברכות כמו זוג נאהבים ובסוף הגענו שוב למיטה, והפעם זו הייתה התעלסות, לא סתם סקס. בפעם ההיא היו המון ליטופים קטנים ומתוקים, אנחות חנוקות ונשיקות ממיסות. מאז שגבריאל עזב לא עשיתי סקס איטי ואוהב כזה.

אחר כך נרדמנו, חבוקים. וכשקמנו דיברנו, והפעם כמו אנשים מבוגרים, לא כמו ילדים חרמנים. הוא הודה שהוא לא מעז לצאת מהארון וביקש שבכל זאת אהיה סבלני ואחכה לו כי הוא מרגיש כלפי רגשות חזקים. "למה אתה מתכוון שאני אחכה לך? שאני אשב בבית ואסרוג גרביים ולא אעשה סקס עם אחרים."

"אה... כן. זאת אומרת, אתה יכול לוותר על סריגה, אבל... בבסיס יש כמה בחורים שהם די שווים, אבל אם אנחנו ביחד אז..."

"אני מציע לך שאם יש לך הזדמנות לזיין תעשה את זה, גם אני אעשה אותו דבר." הפסקתי את ההשתפכות שלו בגסות.

"אבל כתבת... אמרת ש... שבלי אהבה זה מגעיל ו..."

"טעיתי. הומואים לא מסוגלים ולא צריכים להתנהג כמו סטרייטים. אנחנו גברים ואנחנו צריכים להתנהג כמו גברים." אמרתי בתוקף וברגע זה באמת האמנתי בזה.

"מה זאת אומרת להתנהג כמו גברים?" רעד קולו של רובי, "למה אתה גועלי כזה?"

"לא יודע. ככה. אל תהיה נקבה, אני שונא את זה."

הוא קם, פגוע מאוד, והתחיל להתלבש. "אתה מנסה להחזיר לי על מה שעשה לך האקס המניאק שלך? בגלל זה אתה כזה? אתה כבר לא מאמין שיש אהבה אמיתית בעולם?"

"לא יודע רובי. אולי." נפרדתי ממנו בחיבוק ליד הדלת ובקשתי ממנו, אם יהיה לו זמן, לקרוא בבלוג השכן שלי, בלוג שנקרא יומן קשר. "אני לא מתכוון להיות כמוהו רובי. אני לא אשב ואוכל את הלב שנתיים בגלל מישהו שלא מסוגל להחליט ופוחד מההורים שלו."

רובי הרכין את ראשו ונישק את לחיי. "בסדר מתוק." אמר ברוך ולפני שהלך לקח את מספר הנייד שלי והבטיח לשמור על קשר. העמדתי פנים שאני מאמין לו, אבל זה היה מתוך נימוס בלבד. בלב הייתי בטוח שהוא לא יתקשר ושהוא פשוט נוהג בנימוס, מצוות אנשים מלומדה. נכון שחוץ מסקס גם דיברנו וצחקנו וסיפרנו זה לזה בדיחות וסיפורים, ובישלנו יחד ובכלל, בילינו נהדר. הוא באמת חמוד מאוד והייתה לי שבת נהדרת אתו, אבל כשנפרדנו לשלום הייתי בטוח שהוא, כמו שלומי, יישאר חבר טוב שלי שתמיד יזכור אותי לטובה בתור מי שלימד אותו כמה דברים, ובילה אתו כמה שעות יפות, ותו לא.

בטח עד מחר הוא כבר ימצא מישהו חדש. מאז שגבריאל עזב אותי בקלות כזו נשבר לי האמון בבני אדם. גם לשלומי לא היה קשה מידי להיפרד ממני והשלמתי עם זה שאותי מזיינים ועוזבים, ובעצם ככה נהוג בעדות ההומואים, ומה אני מתלונן? ככה עושים כולם. להפתעתי הוא התקשר מיד כשהגיע לבסיס ואפילו מסר ד"ש משלומי. הם בטח מחליפים חוויות וצוחקים עלי חשבתי לעצמי כשעניתי בנימוס ואיחלתי לו שבוע טוב. הוא בטח מספר שהסכמתי שהוא יזיין אותי והם צוחקים מכמה זמן שלקח לו לפתוח אותי חשבתי, מגייס בתוכי מרירות וציניות שיעזרו לי לעבור את השבוע הבודד הבא. מוזר איך בן אדם יכול להיות עסוק ומוקף כל הזמן באנשים ובכל זאת להרגיש בודד ומיותם.

בצהרים הוא שוב התקשר להגיד לי בתאבון, ובערב שוב, להגיד לי לילה טוב, ולשאול אם הוא יכול לבוא ביום שלישי. הייתי המום משפע תשומת הלב שניחתה עלי פתאום. "בטח שאתה יכול לבוא." אמרתי בנימוס, "אני אשמח מאוד, ואם אני לא אהיה תבקש מפתחות מליזי, השכנה שמתחתי." (היא כל הזמן מנסה לבדוק אם אני מעוניין ומסתובבת סביבי לבושה בבגדים מינימאליים, אבל חוץ מזה היא בחורה טובה ותמיד יש לה כוס סוכר או קצת חלב אם חסר לי).

"למה שלא תהיה בבית?" שאל רובי בחשדנות שהפליאה אותי.

"לא יודע. אולי אני אקפוץ למכללה להגיש עבודה, או שסתם לקניות." עניתי, קצת משתומם.

האם הוא מקנא? שאלתי את עצמי, מופתע. כן רבותיי, הוא קינא, ודווקא לי. התברר לי שרובי לא רק שנדלק עלי וחשב שאני שייך לו, הוא גם קנאי מאוד ורכושני בצורה מדהימה. אני לא יודע אם לצחוק מזה או להתרגז. רוב הזמן אני מתנודד בין שתי התחושות הללו. מאחר והוא כבר בסוף השירות ויש לו דרגת סמל יש לו המון אפטרים, ואת כולם הוא מבלה אצלי ומתמלא אכזבה כשאני לא מסכים להקדיש כל דקה פנויה לבילוי במיטה. מה לעשות, אבל אני עובד ולומד, וצריך לדאוג לעוד כמה עניינים, ואין לי פנאי לשעשע אותו בלי הרף.

כבר בשבוע הראשון להכרות שלנו הוא בא אלי שלוש פעמים, ואת סוף השבוע האחרון הוא בילה אצלי. התחלתי להרגיש נשוי לבחור הזה, ועוד לא החלטתי אם זה טוב או רע. הנה, תשפטו לבד - בשבוע שעבר הוא הגיע לחמשוש ולא מצא אותי בבית. הייתי בלימודים ועמדתי לחזור ממש מאוחר. ככה זה אצלי. בימי חמישי ושישי אני לומד. כשחזרתי עייף ועם כאב ראש מהמכללה מצאתי אותו יושב מול המחשב שלי וקורא את הבלוג שלי. הוא בכלל לא התבייש לעבור בקפידה על כל אחד מהפוסטים ולבדוק את התגובות שקיבלתי.

רק אחרי שכיביתי את המחשב הוא סתם סוף סוף את הפה, ורק אז שמתי לב שהוא שטף את הרצפה, הכין אוכל, ואפילו הביא לי במתנה כלי מיטה חדשים עם ציורים של חמניות צהובות. הודיתי לו וחיבקתי אותו, ואחרי שאכלתי מה שהוא בישל – טעים, אבל נורא חריף - חנכנו את כלי המיטה החדשים ונרדמנו עייפים ומרוצים. למחרת בבוקר כשרציתי לצאת ללימודים הוא עשה לי סצנה שלמה ורצה שאשאר בבית, אבל לא ויתרתי. הלימודים האלו עולים לי המון כסף ואני נחוש להפיק מהם את מירב התועלת.

למרבה הפלא אני מצליח לסבול את זה ואפילו ליהנות קצת מנוכחותו, בעיקר כשהוא ישן. סך הכל אני מחבב אותו ומבין את הסיבות לחרדה ולקנאה שלו ולא לוקח את ההתנהגות שלו באופן אישי, אבל לפעמים אני מרגיש מותש. אני יודע שהוא בודד בדיוק כמוני והוא מרגיש שאין לו יותר את הגב של המשפחה שלו והוא רק ילד מבוהל, וככה הוא מבטא את עצמו.

כל הקנאה והלחץ נובעים מחוסר בטחון, בתקווה שהוא יירגע אני מנסה להסביר לילד הזה שדווקא ההדבקות הזו אלי גורמת לי לרצות להתרחק ממנו. הוא מקשיב לי בעיניים גדולות ואחר כך, כאילו לא אמרתי כלום, חוזר ואומר, "אבל אני כל כך אוהב אותך נמרוד, אתה אוהב אותי גם?" אני רוצה להגיד לו שגם אני אוהב אותו ושיירגע, אבל המילים לא יוצאות לי מהפה. לא שאני צדיק כזה שלא מסוגל לשקר, ולא שזה שקר כל כך גדול הרי אני ממש ממש מחבב אותו, אבל... לא יודע. המילים לא יוצאות לי מהפה. היחיד שאמרתי לו שאני אוהב אותו היה גבריאל ותראו מה קרה אז?

אולי בגלל זה אני לא מצליח לבטא את המשפט הקטן הזה, למרות שאני ממש רוצה להרגיע את רובי החמוד והמבוהל, אז אני מסביר לו שאהבה זה דבר שמתפתח לאט לאט, שאין אהבה ממבט ראשון, (שקר וכזב. הרי התאהבתי בגבריאל ברגע שראיתי את פניו, אבל עדיף לא להיזכר בזה עכשיו), ונואם לו נאומים שלמים על יחסים ואהבות, נשמע כמו איזה יועצת מדופלמת למערכות יחסים, ובסוף, כשנמאס לי לשמוע את השטויות שיוצאות לי מהפה אני מנשק אותו חזק חזק ושואל אותו אם הוא רוצה שאני אראה לו איך עושים טיול לגן עדן?

הוא רוצה, בטח שכן.

אני מעמיד אותו על ארבע, מלטף את התחת החלק שלו, נשכב לידו מפשק את הישבנים העגלגלים שלו ומלקק את החור הקטן הכהה והמתוק שלו, נהנה לשמוע איך הוא מתנשם וגונח ומייבב ומתחנן שאני אבוא לזיין אותו. אני מזיין אותו ואחר כך הוא אותי ואז אנחנו נרדמים. מאז כל פעם שהוא מתחיל להגזים עם הדיבורים והקנאה שלו אני מזמין אותו לטיול לגן עדן. זה מספק לנו עיסוק לשעה שעתיים הקרובות ועוזר לנו לא לדבר יותר על אהבה ומה עוד צריכים שני בחורים מבוהלים ובודדים כמונו?  

לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...