זמן ישראלי
זמן ישראלי. צילום: ב. הנדל, צילום עצמי.

 >  > 

זמן ישראלי - פרק כא'

וילונות קטיפה אדומים

כשבטי חזרה מהעבודה היא מצאה אותנו יושבים ומשחקים שח, אבא ניצח אותי כמעט כל פעם. לירז התנפל עליו בחיבוק ורק אחר כך נזכר בי, אבא לקח אותו החוצה לשחק ואני נשאתי את בטי על כפיים לחדר השינה שלנו. אחרי שנרגענו מההתעלסות סיפרתי לה מה אבא סיפר לי. "אולי בגלל אימא שלך אתה כזה?" שאלה וחיבקה אותי.

"אבל לא ידעתי כלום," מחיתי, "הייתי המום לגמרי, כשאבא סיפר לי ניסיתי..." השתתקתי, לא נעים להודות שכמעט הרבצתי לאבא.

"לא הרבצת לו מקס, נכון?" נחרדה בטי.

השפלתי את עיני, משתמט ממבטה הבוחן, "כמעט," הודיתי.

היא שבה וחיבקה אותי. "אוי מקס, אתה נוראי." לחשה, ושוב נסחפנו להתעלסות לוהטת.

אני יודע שזה לא הפתרון המומלץ לבעיות תקשורת זוגית, אבל אחרי כל הזמן הזה במילואים הייתי חרמן ולא יכולתי להתעמק בבעיות הפסיכולוגיות שלי. מה זה משנה למה אני כזה? ככה אני, זה האופי שלי. אולי בגלל אימא, אולי בגלל סבתא, אולי בגלל מארק, למי אכפת? זה מה שיצא ממני וזהו.

 

אחרי שחזרתי מהמילואים צבי לקח אותי לשיחה רצינית סיפר לי שדוב לא יבוא לעבוד ב'יהלום' אחרי לימודיו והציע לי להיות הסגן שלו, ובאותה הזדמנות העלה לי את המשכורת ובמקביל הגדיל מאוד את הקף הסמכויות והאחריות שלי.

"אתה לא נראה מופתע." העיר.

"דוב כבר סיפר לי שהוא לא רוצה לעבוד כאן, הוא רוצה ללמוד הנדסת מחשבים."

"ככה זה, בן אדם מתכנן ואלוהים צוחק." חייך דוב, "אני אוהב את דובל'ה, אבל האמת שאין לו כשרון לעבודה הזו. מזל שהוא הביא לי אותך." הודיתי לו ואמרתי לו שההחלטה הראשונה שלי היא להביא עוד בחורה שבהתחלה תעזור לבטי ובעתיד תחליף אותה.

צבי פער את פיו, נדהם. "זה הדבר הראשון שאתה עושה, זורק את בטי?"

לא יכולתי להחליט אם הוא מופתע באמת או צוחק ממני. התפתלתי בכסא נבוך, "כדאי שנכין לה מחליפה, היא רוצה ללכת ללמוד בשנה הבאה וחוץ מזה לא נוח לי לעבוד עם בחורה שאני...  אה...  אתה יודע למה אני מתכוון." גמגמתי.

"אז אתה חושב שלא טוב לזוגות לעבוד באותו מקום?" שאל צבי, מבודח מאוד משום מה.

הרגשתי שאני מסמיק ממבוכה. בטי ספרה לי ששולה, שהתאלמנה כמה שנים לפני צבי, התחילה לבלות איתו יותר ויותר זמן גם אחרי שעות העבודה. הם הכירו זה את זו שנים ובעצם הקימו יחד את 'יהלום', גם המשפחות שלהם היו מיודדות. שולה הגיעה לעבוד עם צבי דרך בעלה המנוח ששירת עם צבי בצבא. זה היה די טבעי שאחרי ששניהם התאלמנו הם ימצאו שפה משותפת ויתחילו לבלות יחד גם מחוץ לשעות העבודה.

"אחרי שהבן הקטן של שולה יחזור מהטיול שלו במזרח הרחוק ויתחיל ללמוד בירושלים אני מתכנן לגור איתה בדירה שלה בנוה שאנן." אמר צבי בנחת, "הנכד הגדול שלי כבר מת לעבור לגור בדירה שלי." הוא חייך בערמומיות, "אני מקווה שאין לך התנגדות?" 

הרגשתי שאני מאדים כמו טמבל. "לא, כמובן שלא, אתה שונה לגמרי ממני." אמרתי ולא יכולתי להסתכל לצבי בעיניים.

מיקי טען שבטי נהנית לגרום לי קנאה. "נכון שאחרי מריבה הסקס לוהט יותר?" שאל וצחק.

הודיתי שכן, שמח שיש חבר כמו מיקי שאני יכול לדבר איתו כל כך בגלוי על סקס.

"בטי גדלה באווירה של הזנחה רגשית." הסביר לי, "כשאתה מקנא לה זה מחמיא לה ומראה לה שאכפת לך ממנה, אבל אל תגזים, דברים עלולים להיגמר באלימות." הוא שקע בהרהורים ואני ידעתי שהוא חושב על ג'פרי. "בכל זוג יש אחד בוגר ומנוסה יותר." אמר. "אצלכם זה אתה, תצטרך לשים לב ולרסן מידי פעם את שניכם, זה קשה, אבל חייבים לעשות את זה." הביט בי כאילו רצה שאבין דבר מתוך דבר.

"אתה ואדם?" קלטתי פתאום.

מיקי הסמיק, "החזקתי מעמד עד כמה שיכולתי, אבל אני רק בן אדם והוא... הוא עקשן. בטי הסכימה." הוסיף במהירות למראה ארשת פני.

צחקתי וחבקתי אותו, "תיזהר עם הילד מיקי או שבטי תכסח אותך."   

 

"מיקי, מה דעתך על השמלה החדשה? ותגיד מה אתה חושב באמת, עדיין אפשר להחזיר אותה." מיקי בחן את בטי העומדת באמצע חדרו וידיה פרושות לצדדים, הסתובב סביבה, בדק את תכשיטיה, בחן את הנעלים החדשות – נעלי עור בצבע אפור בהיר עם עקב צנוע, ואפילו הרים את שולי השמלה לבדוק את האמרה.

"מושלם" אמר לבסוף, "אלגנטי מאוד וגם סקסי, איזה גרביונים תלבשי?"

בטי הראתה לו שתי זוגות, אחד שחור ואחד אפור. "האפור כמובן." הורה מיקי, "השחור לא מתאים לנעלים."

לפליאתו בטי החלה לגרוב את הגרביונים השחורים, מותחת בעדינות את הניילון הדקיק ובודקת שדוגמת התחרה לא מתעקמת. "יודע צדיק נפש בהמתו," אמרה למראה גבותיו המורמות בפליאה של מיקי. "השחורים הם בשביל מקס והאפורים בשביל המסיבה."

היא מהרימה את שולי השמלה, מתקינה את הגרביונים ולבשה תחתונים שחורים תואמים, לכאורה בעלי גזרה צנועה מאוד, אבל עם דוגמת תחרה מפתה החושפת את עורה הזהוב שמעולם לא נחשף לשמש.

"מקס המסכן, אין לו סיכוי." אמר מיקי בחיוך, והחליק את אצבעו מתחת לקצוות הגרב, בודק את גמישות הבירית.

הם שמעו את השער חורק, מנגו נובח בשמחה, דלת הבית נפתחת ומקס קורא לבטי, היא החליקה את שולי השמלה, נישקה את מצחו של מיקי ויצאה.

 

לכבוד נשף הוולנטיין קנתה לעצמה בטי שמלה אדומה סקסית וענדה את תכשיטיה של סבתא. היא נראתה נפלא, שנייה אחרי שדגמנה לפני את השמלה, והראתה לי את הגרביונים בדוגמת התחרה שגרבה מתחתיה, פשטתי את הבגד מעליה והפלתי אותה על המיטה.

אחר כך שכבתי לצידה, מלטף בעדינות את גבה ולחשתי לה מילות אהבה ברוסית. כמו תמיד אחרי סקס מצאתי את עצמי, כמו בחורה, שוקע במחשבות על הקשר שלנו. לא ידעתי אם היא מבינה כמה הסקס שלנו מיוחד, אולי היא חושבת שככה זה אצל כולם? על מה בכלל היא חושבת? היא אף פעם לא אמרה לי מילות חיבה באף שפה, ובכלל לא דברה על דברים אישיים, רק הגוף שלה דיבר בשבילה, קשה היה לי להאמין שבחורה שכל כך נהנית מסקס חיכתה רק לי. למה לעזאזל היא אף פעם לא מספרת לי כלום?

היו לנו עוד שלוש שעות לפני היציאה. בטי כבר הכירה אותי ולא חיכתה עד הרגע האחרון להראות לי את הבגדים. היא הסתובבה אלי וחיבקה אותי, "יש לי רכבת בגרביונים פרא אדם שכמוך, מזל שראיתי את הנולד וקניתי שתי זוגות." היא התחילה לחבק וללטף אותי ושוב הייתה לי זקפה.

"תוריד לי את הגרביונים." פקדה עלי.

כרעתי בין רגליה וגלגלתי את הבד הדקיק מעל ירכיה, הן היו מלאות ורכות והעור שלה היה חלק והדיף ריח נפלא, דחפתי את פני לתוך ערוותה וחשתי בהנאה כיצד היא רוטטת למגעי. "מקס," לחשה, "בוא אלי, עכשיו."

פתאום התחשק לי לעשות לה תרגיל מנהיגות, "לבוא לאן?" היתממתי, מתווה עיגולים בלשוני סביב הדגדגן המתוק שלה.

בטי גנחה שוב, "מקס, בוא כבר!" התהדקו ידיה על כתפי.

"לבוא לאן? תגידי לי? אני רוצה שתגידי בפירוש מה את רוצה?" אלוהים יודע מאיפה היה לי הכוח להתעקש ככה, כולי בערתי מרצון למלא את פקודותיה.

"אני רוצה ש... ש..." היא התהפכה על בטנה, "שתשכב לידי על המיטה."

נשכבתי לצידה והיא לכדה אותי בין רגליה, התיישבה עלי והתחככה באברי הזקוף, מנשקת ונושכת אותי חליפות עד שתפסתי במותניה, דחפתי את הזין שלי לחור הרטוב והחם שלה. לא הפסקתי עד ששנינו גמרנו בבת אחת, כמו תמיד.

"בטי למה את לא אומרת לי אף פעם מה את מרגישה?" שאלתי אחרי שחזרה אלי נשימתי.

היא צחקקה. "אני מרגישה נהדר. קצת עייפה וקצת דביקה, אבל נהדר."

"לא. התכוונתי מה את מרגישה כלפי?"

היא התרוממה על מרפק אחד והביטה בי בפליאה, "אתה מרגיש טוב? מה עובר עליך?"

התרגזתי. באמת, מה עובר עלי? נשכבתי מעליה מועך אותה ומהדק את ידיה מעל לראשה. "פשוט תעני לי וזהו." רטנתי בזעם.

בטי חייכה, "אה, הנה מקס המוכר והחביב שב אלינו."

הידקתי את אחיזתי בפרקי ידיה, לא יכולתי יותר להחזיק את זה בפנים. "בטי, אני מטורף עליך, אני אוהב אותך. אל תשגעי אותי, את אוהבת אותי? תעני לי, מה את מרגישה אלי?"

היא הרימה את ראשה ונשקה לי על פי, הרפיתי את אחיזתי מידיה ונשכבתי לצידה, מחבק אותה כורך את רגלי סביבה, טמנתי את פני בין שדיה והיא ליטפה את ראשי, התחבקנו בחזקה, מתחככים זה בזה, מתגלגלים במיטה, "אני לא יודעת מה אני מרגישה, אבל כשלא היית כאן ישנתי עם הטרנינג שלך, זה הרגיע אותי." אמרה בביישנות, גורמת לליבי לנתר משמחה.

"באמת?" התרגשתי והושטתי יד ללטף את לחיה, אבל היא השתמטה ממני וברחה למקלחת.

 

מסעדת מוסקבה נמצאת באזור תעשיה מכוער ומרופט, מבחוץ המסעדה משתלבת בסביבה המוזנחת של מוסכים וחנויות רהיטים, אבל מבפנים היא נראית כמו בית זונות צרפתי מהמאה התשע עשרה שהוסב למסעדה.

על רצפת השיש השחורה פזורים שולחנות עגולים עם כסאות מחוטבים מרופדים אדום. הקירות מצופים טפט בד אדום בדוגמת זהב מסולסלת, החלונות מחופים בוילונות קטיפה אדומים, ומהתקרה משתלשלת מנורה ענקית זולגת נטיפי זכוכית נוצצים ומצלצלים.

משום מה זה המקום החביב על החבורה שלנו להתכנס בו לארוחות ערב חגיגיות.

החברים שלי - הכנופיה שלנו - מורכבת מגרעין של חמישה חבר'ה שאני אחד מהם. כולנו מכירים עוד ממוסקבה. עם יורי ואלכס הייתי עוד בגן הילדים, אינה וקטיה הצטרפו אלינו בבית הספר. במשך הזמן, בשיטת חבר מביא חבר, נוספו עוד אנשים. אני הראשון שהעזתי לצרף לחבורה מישהי שהיא לא משלנו, כלומר לא מרוסיה.

ואם לדייק חשבתי, בעוד אני מביט בהנאה בישבנה של בטי העולה לפני במדרגות, היא צירפה את עצמה. רק בגלל שלא נהרגתי באסון המסוקים היא זכתה לחגוג איתי ועם החבורה שלי. זו מחשבה מבישה שגורמת לי להסמיק, אבל זאת האמת. עוד באולפן החלטנו לשמור על עצמנו ולא להפוך לאחד מחבורת הנייטיבס הלבנטיניים שהקיפו אותנו.

המורה שלנו לעברית, אחד מאותם רוסים שעלו לארץ בשנות השבעים, לא הפסיק לספר לנו כמה קשה היה לו להפוך לאחד מהישראלים. הוא שינה את שמו מאלכס לאליהו, התאמץ לדבר במבטא ישראלי, ואפילו ניסה להשתזף לצבע חום – רעיון טיפשי שהסתיים בכוויות ובעור מתקלף.

בזנו לו על מאמציו לשנות את זהותו האמיתית ולא חסכנו ממנו את דעתנו. היום כשאני מבוגר יותר, ואולי קצת יותר חכם, אני חושב שהינו אכזריים ולא לגמרי צודקים, אבל מאחר והמורה אלכס - אליהו נהרג כשעשה מילואים בלבנון, אני לא יכול אפילו להתנצל.

אני לא יודע מה הדאיג אותי יותר, התגובה הלעגנית של חברי, או הפגיעה הצפויה ברגשותיה של בטי. בכל אופן חששתי שהפגישה  בין שתי העולמות הללו תסתיים ברע, לכן שמרתי אותם עד עכשיו נפרדים, אבל זה לא הצליח. המציאות בארץ המטורפת הזו כופה את עצמה על כולם ומשנה אפילו את הרוסים הכי עקשנים שרוצים להישאר בצד כצופים, ולא מעוניינים לשקוע בבלגן המזרח תיכוני.

סקרתי את החדר, מחפש קודם כל את יורי, רציתי לשמוע מה דעתו על בטי. מאז ומתמיד הבאתי את כל הנשים שלי ליורי. גם כדי לדעת מה דעתו, וגם כדי לבחון אותן ולראות אם הן יעדיפו אותו על פני, זה קרה לעיתים יותר קרובות ממה שהיה לי נעים להיזכר.

בטי ניגשה מיד לאינה ולקטיה שעמדו מתחת לנברשת המצלצלת והמבריקה וקשקשו במהירות עצומה, כמו שהן עושות תמיד. הבטתי בהן בדאגה, ונדהמתי לראות שהן מקבלות את בטי בחיוך ומתפעלות משמלתה. הן דברו רוסית, אבל כפי שבטי טענה, היא הבינה רוסית טוב יותר ממה שחשבתי. היא ענתה בעברית ונראתה נינוחה לגמרי בין שתי המכשפות הללו. אינה וקטיה הן הלב האמיתי של הקבוצה. הן מכירות עוד מגן הילדים, תמיד רבות, מתפיסות, בוכות, צוחקות, מחליפות בגדים, תכשיטים וגברים. למרות שאני מכיר אותן כמעט כל חיי אני לא מתחיל אפילו להבין אותן.

קטיה - בלונדינית, קטנה, דקה ויפה. היא מצליחה להיות ילדותית ונשית בבת אחת ויש המון גברים שמתלהבים מאוד מהניגוד הזה. אולי, אם לא הייתי מכיר אותה מאז גיל עשר, ולא הייתי נדלק על לאריסה, הייתי נשוי לה עכשיו.

אינה היא בדיוק ההפך ממנה, גם היא נמוכה, אבל בעלת מראה אוריינטלי, עיניים צרות ושחורות, שיער חלק שחור ונוצץ ועור לבן. מאז הלידה היא התמלאה קצת ונראתה רכה ונשית להפליא.

ביום הראשון שלנו בתיכון אלכס נתן בה מבט אחד והחליט שהוא רוצה אותה. לקח לו ארבע שנים של חיזורים, המון כאבי לב, התפרצויות כעס ודמעות עד שהיא הסכימה. מה הוא לא עשה כדי לגרום לה להתאהב בו? הכל. אפילו ניהל רומן עם קטיה כדי שהיא תקנא. ובעצם, מי לא ניהל רומן עם קטיה בשלב זה או אחר? כולנו ניסינו ונפגענו.

גם עם אינה היינו שמחים לנסות, אבל אלכס אסף את כולנו והודיע חגיגית שהוא יחתוך את הביצים לכל מי שיחשוב לגעת בה. בשנה האחרונה שלנו בתיכון אינה ניסתה פעם אחת להתנשק איתי באיזה מסיבה, הייתי כל כך אומלל אחרי שמריה עזבה עד שהסכמתי. אלכס הרביץ לי מכות רצח ולא דיבר איתי כמה חודשים. התפייסנו רק אחרי שהיא נסעה לחופשת קיץ עם מישהו. רק אז, כשהוא בא אלי, שיכור אומלל ובוכה, התפייסנו. זה היה הקיץ הזוועתי ביותר שעבר עלי מאז שנולדתי, אימא ומארק מתו ואבא נעלם ותאריך הגיוס שלי התקרב, מאז כבר עברו עלי כמה קיציים עוד יותר גרועים, אבל זה כבר סיפור אחר.

אלכס בכה וקיטר והזעיף פנים במשך חודש תמים, עד שבסוף קטיה ריחמה עליו וסיפרה לו היכן אינה. נסענו אחריה והוא הצליח, אני לא יודע איך, להחזיר אותה אליו, ומאז הם ביחד.

לכדתי את מבטו של אלכס מהצד השני של החדר, הוא עמד ודיבר עם ולאדק הטטרי. הם ניגשו אלי, לחצו לי את היד ושאלו מיד על בטי. אלכס ניגש אליה ונישק אותה על הלחי, היא נישקה אותו חזרה, וגם את ולאדק, וגם את יורי שצץ פתאום מאחורי אחד הוילונות האדומים.

כולם שתו לחיי הצלתי המופלאה, בטי לחצה את ידי בחום מתחת למפה האדומה וסוף סוף החלה המוזיקה וכולנו פצחנו בריקודים. כמעט שלא הצלחתי לרקוד עם בטי, כולם הזמינו אותה, וכל פעם שמישהו רקד איתה יותר מידי זמן יורי היה מתערב ומפסיק את הריקוד וסוחף אותה איתו.

היא צחקה ונהנתה ומידי פעם, כשמבטנו היו נפגשים, הייתה קורצת לי. "אם לא תקום ותרקוד איתה יורי יחשוב שלא אכפת לך ויהיו צרות." אמר לי קוליה החכם שהתיישב לצידי. קוליה לא רוקד ואם יש לו בחורות הוא שומר אותן בסוד. הוא היחיד שנראה כמו שיהודי אמור להראות. כהה עור, שערו שחור ומתולתל ועיניו שחורות ועצובות. הוא הכי חכם מכל החבורה הפראית שלנו והיחיד שלמד בטכניון וגמר בהצלחה.

"איך הצלחת לשכנע אישה יפה כמו בטי להתייחס אליך?" שאל.

משכתי בכתפי "לא יודע, זה פשוט קרה." עניתי, והסתכלתי על יורי היפה, הגבוה והבהיר רוקד עם בטי.

היא רקדה איתו בחן רב מניחה לו להוביל, אבל נזהרה לא להניח לו להצמיד אותה אליו. הכרתי את יורי וידעתי שדווקא האיפוק שלה מושך אותו עוד יותר.

קטיה סחפה אותי איתה לרחבת הריקודים וחקרה אותי תוך כדי כך על לאריסה. היא צחקה כשספרתי לה על פיליפ. "אם רק היית רוצה היא הייתה עוזבת אותו למענך מקס. אני יודעת שהיא בגדה בך כל הזמן, אבל לא הייתה לזה שום משמעות, היא אוהבת רק אותך."

התכוונתי לענות לה תשובה עוקצנית שתשתיק אותה כשלפתע נכנס לחדר צעיר גבוה ושחום שתי נערות בלונדיניות יפות תואר תלויות עליו מזה ומזה. ולאדק פלט קללה ומיהר לעברן כשאריאלי ומרינה נחפזים אחריו. מסתבר שהנערות היו אחיותיו התאומות של אריאלי, תלמידות תיכון שחמקו מהבית כדי ללכת למסיבה של מבוגרים.

אריאלי וולאדק חוללו מהומה שלמה סביב התאומות וניסיונה של  מרינה להרגיע את הרוחות לא עזר כלל. בגלל המריבה המשפחתית איש לא שם לב למלווה המסתורי שלהן שניגש אל בטי ומשך אותה איתו אל מחבוא הוילונות.

     

"צורי, איזו הפתעה, כמה מתאים לך להופיע כאן עם שתי תאומות יפות תואר." אומרת לו בטי בחיבה וצורי צוחק ומלטף את שערה. "את נראית נהדר באדום."

היא מעווה את פניה בקוצר רוח, "סתם שמלה מגונדרת, והנעלים האלו הורגות אותי."

צורי נוגע בשרשרת הזהב שעל צווארה, "מה את עושה פה עם הנאצי?"

בטי חובטת על ידו, "ולמה אתה פה? ועוד עם שתי הילדות האלו... לא מספיק שהסתבכת עם ההליקופטר שגנבת? ככה אתה מנסה לעשות עלי רושם?"

הוא מתרגז, "את... אל תחשבי את עצמך, התגברתי עליך כבר מזמן."

 

אחרי שהתאומות נלקחו החוצה המהומה שככה ופתאום שמתי לב שבטי נעלמה. "היא הסתלקה מאחורי הוילונות עם הזר הכהה והמסתורי." דיווחה לי קטיה בשמחה, וחייכה חיוך ערמומי. חלונות המסעדה השקיפו אל הכביש הראשי וכדי להסתיר את המראה נמתחו וילונות קטיפה ארוכים לאורך כל הקיר. היה רווח של חצי מטר בערך בין החלונות לוילונות וכל מי שרצה להתבודד קצת היה מתחבא שם. הוילונות היו עבים והגיעו עד לרצפה, מקום מחבוא אידיאלי לזוגות שרצו להתנשק בפרטיות.

משכתי את הוילון וגיליתי את בטי ואת הזר עומדים זה מול זה ורבים, "זה לא בסדר שברחת, למה את כועסת עלינו? מה  עשינו לך? יובל חרש את הארץ בחיפושים אחריך."

קולו היה חרישי ומודאג, בטי רתחה מכעס. "הוא בגד בי וזרק אותי, מה פתאום הוא מחפש אותי?"

ניגשתי אליה וחיבקתי את כתפה, חשתי שהיא רועדת. "בטי אולי תציגי לפנינו את החבר שלך." הצעתי.

"זה צורי סיטון. הוא מין בן דוד רחוק שלי." אמרה בטי בחוסר רצון.

"זה שגנב את ההליקופטר?" שאלה קטיה בחיוך חתולי והתקרבה אל צורי, בוחנת אותו בעניין. צורי הסמיק, הוא היה בחור נאה, גבוה, שחרחר, עם שיער ארוך קשור בקוקו ופנים שחומים גבריים ונאים. רק עיניו הכהות והרכות, עיני ילד קטן, סתרו את הרושם הגברי שיצר. קטיה הייתה יפה במיוחד הערב והוא בחן אותה בעניין.

"סתם, רציתי לעשות רושם על בטי." צחק חושף שיניים לבנות, "הורידו אותי בדרגה בגלל זה." אמר בעליזות וצחק מקרב לב.

"היו צריכים להעיף אותך מהטייסת." אמרה בטי בזעף, אבל חייכה.

האווירה נעשתה פחות מתוחה. המוזיקה התחדשה וקטיה גררה את צורי לרחבת הריקודים. "אולי נרקוד קצת?" הציעה בטי והניחה יד על כתפי. התחלנו לרקוד ואלס ובאמצע הריקוד טפח צורי על כתפי וביקש להתחלף איתי.

הוא מסר לידי את קטיה כאילו הייתה תפוח אדמה לוהט ונחפז לסחרר את בטי ממני והלאה. קטיה הייתה נוקשה מרוב כעס ופניה להטו. "מה קרה?" שאלתי, "מה עשית לו? כמה שתית?"

קטיה ידעה לשתות, אבל השתייה גרמה לה להיות חסרת מעצורים, לא כל גבר יכול להתמודד עם התנהגות כזו. היא דרכה בכוונה על רגלי, מכאיבה לי כמיטב יכולתה בעקב נעלה.

"הגברים האלה," רטנה ברשעות, ופתחה בשטף קללות מרושעות שכלל את כל הגברים בכלל, ואת הגברים הישראלים בפרט. מניסיון רב שנים ידעתי שאחרי כמה דקות של השתוללות נזעמת היא תתחיל לבכות. תמרנתי אותה למחבוא הוילונות, מחביא אותה שם עד שתירגע קצת.

"עם מי באת למסיבה קטיה? מי לוקח אותך הביתה?" השאלה הזו גרמה לה לכעוס עוד יותר.

"עם הבן זונה הרקוב הזה, עם יורי, שנמרח על החברה שלך, הזונה השחורה הזו."

טלטלתי אותה בזעם. "תסתמי קטיה, אל תדברי ככה." פקדתי עליה והיא צחקה ממני בלעג, "פעם לא היית מתנהג איתי ככה, פעם היית לוקח אותי הצידה כדי לנשק אותי, לא כדי להחביא אותי."

היא נפלה לזרועותיי והצמידה את פיה הצבוע בשפתון אדום לוהט לפי, משרבבת את לשונה בין שפתי, מחככת את שדיה בחזי ודוחפת את ברכה בין רגלי. אחזתי בכתפיה מנסה לנתק אותה מעלי ובדיוק אז הוסט הוילון הצידה ובטי עמדה בפתח מתבוננת בי בשתיקה. צורי עמד מאחוריה והסתיר בכתפיו הרחבות את המראה משאר הרוקדים באולם. מבטנו נפגשו לשנייה ואז בטי הניחה לוילון להישמט מידה ושוב נותרתי לבד עם קטיה.

היא הביטה בפני והתפכחה בבת אחת. "סליחה מקס." לחשה ונשענה חיוורת על החלון "זה בגלל יורי. עכשיו, כשאני רוצה להתחתן איתו הוא החליט שהוא לא אוהב אותי יותר." היא התחילה לבכות חרש וכל הכעס שחשתי כלפיה נעלם.

"את מכירה את יורי." אמרתי וליטפתי את שערה, "הוא רוצה רק את מי שלא רוצה אותו."

היא שלפה מטפחת ונגבה את פניה הרטובות מדמעות ואחר כך את פני, שהיו מוכתמות בשפתון שלה, ובקשה שאצא ואניח לה להיות לבד.

מצאתי את בטי יושבת ליד קוליה ומשוחחת איתו בהתלהבות על תרבות המאיה. צורי ישב לצידה והביט בה בהתפעלות.

"בטי בואי, הולכים הביתה!" התפרצתי בגסות לתוך דבריה ואחזתי במרפקה, מושך אותה מהכיסא. היא התרוממה בצייתנות, נפרדה מקוליה שחייך אלינו בעצב, ופסעה לצידי, נפרדת בנימוס מכולם.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...