אילוסטרציה. צילום: torbakhopper, flickr.

 >  >  > 

דודו ויוני - פרק ב'

כל מה שהוא היה בשבילי היה גוף שרירי, שפם מדגדג, מבטא מפתה וחיוך מתגרה. בהתחלה גם לא ממש דיברנו כי הוא דיבר עברית קלושה מאוד ואף פעם לא היה לנו ממש על מה לדבר.

דודו עומד מול הראי ובוחן את עצמו במורת רוח. הוא לבוש רק בתחתונים ולי הוא נראה בדיוק כמו שנראה תמיד. מסתבר שהוא לא חושב ככה. הוא טוען שהשמין נורא. אני מביט בו בעיון, נכון, הוא לא רזה ולא ממש חטוב, אבל הוא תמיד היה כזה. כשהכרתי אותו הוא היה רזה קצת יותר, גם אני, אבל כבר שנים שהוא נראה כמו שהוא נראה עכשיו - גבר מלא ושעיר עם עור בהיר מנומש, שיער ערמוני צפוף ומתולתל וכרס עגלגלה וחמימה. "אני שמן." הוא אומר ברוגז לבבואתו במראה ומלטף את בטנו.

"אתה מלא." אני מתקן, "אתה מוצא חן בעיני, אני אוהב אותך ככה."

"גם אני אוהב אותך." הוא אומר כבדרך אגב, "כשאוהבים זה לא משנה אם מרזים או משמינים, אבל אני לא אוהב להראות ככה."

"אתה נראה בדיוק כרגיל דודו, תמיד נראית ככה."

"כשרק נפגשנו הייתי רזה הרבה יותר." הוא מזכיר לי, "השמנתי כשהחברה של אריק פשטה את הרגל. אתה זוכר את התקופה הזו? זה קרה בערך חמש שנים אחרי שהיינו יחד. הייתי כל כך מודאג ומבולבל."

"כן, אני זוכר. בקושי ראיתי אותך בבית."

"חשבתי שתעזוב אותי אז." הוא אומר פתאום.

"למה? כי היית מובטל כמה שבועות? אל תהיה מצחיק."

"לא יודע, התנהגת מוזר אז."

"איך מוזר?"

"פשוט מוזר, לא היית רגוע כרגיל. עשית דברים משונים."

"משונים?"

"במיטה בעיקר, ובכלל... לא התנהגת כמו תמיד. יצאת מהבית יותר מהרגיל וכאלה."

"לא זוכר דבר כזה." אני אומר בפסקנות, וכדי לשנות נושא מתחיל לזרז אותו שיתלבש כבר כי הוא מאחר והוא, שאיחורים אף פעם לא מטרידים אותו וששונא שמזרזים אותו, מאשים אותי שאני רוצה להיפטר ממנו כדי לחזור למחשב שלי, ומתחיל להתלונן שהוא לא מוצא את החולצה שלו, ומי החביא לו את החגורה השחורה? ולמה אין לו מטפחת נקייה במגרה? (הוא מתעקש להסתובב עם ממחטות בד מגוהצות, מין מנהג משונה שהביא איתו מרומנייה) ואחרי שאני מוצא מה שהלך לאיבוד והוא מאורגן ומסודר ליציאה הוא הולך סוף סוף, לא לפני שמעך אותי חזק אליו בחיבוק ונישק אותי ישר על הפה למרות שחם ושנינו מזיעים.

הוא יודע שאני שונא קטעים כאלה, אבל אני לא מוחה גם כי באמת כבר מאוחר וגם כי... כי דודו צודק, ובתקופה ההיא באמת כמעט עזבתי אותו, ולא בגלל העבודה וגם לא בגלל שהוא השמין אלא בגלל גבר אחר.

זה קרה באמצע שנות השמונים לפני שהמציאו את המצלמות הדיגיטליות ובשביל לקבל תמונות היה צורך בחדר חושך. ניהלתי אז מעבדת צילום ואת רוב זמני ביליתי בחדר חושך עם דלת נעולה ואהבתי את זה. קראתי פעם שבני מזל עקרב נהנים לעבוד במקומות חשוכים ושקטים, אולי זו הסיבה? 

עבדתי במסירות ובחריצות, נהנה מהשקט ומהחושך, ומעולם לא עלה בדעתי שמעבדת הצילום היא מקום מצוין לניהול רומנים אסורים, אבל אז הופיע דייב עם שפמו השחור וגופו השרירי שהיה נתון בגופיות הדוקות, חייך אלי את חיוכו המפתה שחשף שיניים לבנות להפליא ובלי טיפת ביישנות הסתער עלי ועשה איתי סקס סוער במעבדה החשוכה בלי להתרגש מהעובדה שבחוץ מסתובבים המוני אנשים.

נשאלת השאלה למה הסכמתי לנשק אותו ולהתפשט למרות שבבית חיכה לי גבר פרטי משלי?

האמת, אני לא בטוח שאני יודע. אני בטוח שזה לא קרה כי דודו גידל כרס עגלגלה, ולא כי בקושי ראיתי אותו בבית - וגם כשהוא היה הוא כל הזמן דיבר בטלפון עם הקולגים המודאגים שלו - ולא כי לא עשינו סקס במשך זמן רב מפני שהוא היה מוטרד ועצבני, כל אלו היו סיבות טובות, אבל לא בגלל זה בגדתי בדודו.

אז למה כן? אולי בגלל שדייב שדיבר עברית רצוצה במבטא אמריקאי חמוד רצה אותי בלהט שהחניף לי מאוד, והשפם שלו דגדג אותי כשנישק לי פתאום בהפתעה, והגופיות שלו היו הדוקות על גוף שרירי תוצרת ארה"ב והיה לו ריח של חו"ל?

אולי כי הוא רצה אותי נורא ואני פשוט לא ידעתי איך להגיד לא? או שאולי לא רציתי? ואולי כי היינו לבד בחדר חשוך עם דלת נעולה וזה פשוט היה משהו שהתבקש לעשותו ונורא רציתי לדעת איך זה יהיה עם מישהו שהוא לא דודו הישן והמוכר שלי?

לא זוכר כבר, אבל זה קרה ודי.

דבר אחד בטוח לא הייתי מאוהב בדייב ולמה שעשיתי איתו לא היה קשר לדודו. נכון, דייב היה חמוד ומפתה והחניף לי מאוד שהוא כל כך חושק בי, אבל בפעמים הראשונות ההן במעבדה כל מה שהוא היה בשבילי היה גוף שרירי, שפם מדגדג, מבטא מפתה וחיוך מתגרה. בהתחלה גם לא ממש דיברנו כי הוא דיבר עברית קלושה מאוד ואף פעם לא היה לנו ממש על מה לדבר.

אז למה בכל זאת המשכתי בקשר איתו עוד ועוד וגם הגעתי לדירה שלו? לא יודע, אולי כי כשהיינו במעבדת הצילום הייתי לחוץ ולא ממש נהניתי ורציתי לתת לזה עוד הזדמנות? אני לא גאה בזה, אבל הסיפור ההוא נמשך כמעט שנתיים. גם אחרי שדודו מצא עבודה אחרת וחזר להתנהג כרגיל המשכתי ללכת לדירה של דייב ולעשות איתו סקס שהלך והשתפר ככל שלמדנו להכיר זה את זה למרות שמעולם לא הייתי מאוהב בו.

עדיין הייתי מאוהב רק בדודו ובכל זאת המשכתי במקביל להזדיין עם דייב. למה? אולי כי אחרי שהייתי חוזר ממנו הסקס עם דודו היה פשוט נהדר?

בינתיים דייב סיפר לי שהוא צריך לעזוב והציע לי לבוא איתו לארה"ב ולא הצליח להבין למה אני מסרב. ניסיתי להסביר לו שבלי שום קשר למה שקורה בחדר השינה שלו - בדרך כלל אחרי הצהרים ולפעמים גם בבקרים - אני לא מסוגל לחשוב על חיים בלי דודו, אבל אני לא חושב שהוא הבין, גם אני לא הבנתי, מה שלא הפריע לי להמשיך לבוא אליו ובמקביל לעשות סקס פרוע ונהדר עם דודו.

הייתה תקופה של מספר חודשים – כשכבר ידעתי שדייב נוסע עוד מעט ואני נשאר בארץ עם דודו - שחיי המין שלי נעשו דחוסים ומשונים מאוד, וכל אותו הזמן התפלאתי למה אין לי נקיפות מצפון ולמה אני נראה נפלא ומרגיש נפלא במקום להיות אכול רגשות אשמה וחרטה? ידעתי שאני אמור להרגיש ככה, אבל לא הרגשתי שום דבר כזה. הרגשתי סקסי ומחוזר וקורן מרוב סקס, ואז דייב (שגילה בינתיים את נפלאות החומוס והשוורמה וגידל כרס עגלגלת) חזר לארה"ב, וכמה שבועות אחר כך פרצה האינתיפאדה הראשונה, ואחר כך המקום בו עבדתי נקלע למשבר כספי, המעבדה נסגרה ואני פוטרתי.

דודו היה פשוט נהדר בתקופה הקשה ההיא. הוא הלך איתי לחשב של מקום העבודה ההוא והוציא ממנו פיצויי פיטורין גבוהים מאוד, וניחם אותי, ועודד אותי, והיה תומך ויציב וכל טיפת חרטה שהייתה בי כי לא נסעתי עם דייב לחוץ לארץ נעלמה. אחרי תקופת אבטלה מדכאת הלכתי ועשיתי קורס מחשבים, ומצאתי לי מקום עבודה אחר שגם בו אני יושב רוב הזמן לבד בחדר חשוך.

מאז לא בגדתי יותר בדודו, לא כי אני כזה נאמן אלא כי לא פגשתי שוב מישהו שרצה אותי בלהט ולמרות שאני אוהב את דב מאוד ורוצה לסיים את חיי איתו אני חושד בעצמי שאם שוב היה נקלע בדרכי מין דייב כזה ובלי בושה מראה לי שהוא רוצה בי... כן, אני חושב ששוב הייתי עושה את זה.  

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...