שקיעה
שקיעה. צילום: אור, צילום עצמי.

 >  >  > 

ונהיה מוקפים בשקט - פרק ח'

חופים

אחרי תהליך ההתעוררות שלי בו הבנתי שאמנון נסע לבסיס כדי להחזיר את הנשק ונשאר כדי לסגור כמה דברים התחלתי לחשוב, מה עושים הלאה? מזל שאחי היה איתי ולידי כדי לייעץ לי, מצד אחד קרוב לוודאי שהדו"ח הרפואי מהאשפוז הקצר בבית החולים יעבור ויקוטלג בתיק האישי שלי בצבא, מצד שני לאף אחד לא באמת אכפת כרגע, הרי הבהירו לי כבר בראיון הראשון שלאף אחד לא אכפת ממני - עודד האדם, אלא רק מעודד החייל, הקצין, איש המחקר המבצעים שיכול להביא תועלת למקום בו אני משרת. זה נשמע רע, אני יודע, אבל כרגע זו הסיטואציה בה בחרתי להיות.

קמתי מהמיטה והחלטתי לנצל את יום המחלה אליו הוכרחתי לצאת על מנת לנשום קצת אוויר, שלחתי את עמוס חזרה למטה, כיוון שאני יודע שאין לי באמת צורך בבייביסיטר והחלטתי לראות מה יש לתל אביב להציע כשאתה סתם אזרח רגיל, ולא קצין שתקוע מתחת לאדמה רוב היום.

סימסתי לאמנון שהתעוררתי, ושאני מרגיש הרבה יותר טוב, לסיום הוספתי שאני מתגעגע ושאני אוהב אותו, לא עברו שתי דקות והוא שלח לי תמונה שלו שולח לי נשיקה. איזה בחור יפה הוא... לא פעם חשבתי לעצמי מה הוא בכלל עושה איתי?

יצאתי לקניון, ובזבזתי בערך שלוש משכורות. להגנתי ייאמר שכמות הבגדים שהייתה לי בארון הייתה מביישת פליט ממדינת עולם שלישי. נדבקתי בדעתו של אחי הגדול שאמר שבגדים זה מותרות, ומאז היה לי רק מבחר גדול של גופיות לבנות, כמה ג'ינסים והרבה תחתונים וגרביים, אתם יודעים במידה ושוב אחזור לסגור שבתות בלי סוף. מוזר לעשות קניות בתל אביב, הרגשתי במבחן, כאילו והמוכרים רוצים לראות מה אבחר, ואיך אראה, בצפון הייתי רגיל לבקש את עזרתם, והיו מעמיסים עלי בגדים במידה הנכונה ושולחים אותי לראות מה מוצא בעיני, פה? מעבר לעובדה שלימדו אותי מה מוצא חן בעיני, אפילו מנעו ממני לרכוש דברים שלטענתם לא הבליטו את הפיצ'רים הטובים שלי, שהם מסתבר הישבן, אורך הרגליים ושרירי החזה (בכלל לא ידעתי שהחזה שלי שרירי). כדי להרגיש משמעותי ביום הזה, קניתי לא מעט דברים גם לאמנון, ועוד כמה קשקושים לבית. הגעתי הביתה לפני אמנון ועמוס והחלטתי להפתיע אותם בארוחת ערב יצירתית. אני אמנם יודע לבשל מעולה, אבל זמן רב עבר מאז פקדתי מטבח, (לא צבאי הכוונה) חשבתי על כמה אופציות ובסוף הלכתי על הפשוטה מכל, ואת רוב הזמן השקעתי בקינוח.

ראשון הגיע עמוס, כמה שאני אוהב את אח שלי. היום היה לו כנראה יום לא היה מוצלח מידי, כיוון שהוא נראה חסר כל סבלנות וקצת זועף. שלחתי אותו להתקלח ולהתנקות, בדרך הוא עצר והסתכל עליי לכמה רגעים, "אתה כמו בן אדם אחר, בחיים לא ראיתי אותך זורח ככה, וכל כך יפה. כנראה שהוא באמת עושה לך טוב הא?" הסמקתי ממש, אני לא כל כך יודע על מה הוא מדבר, אבל כן, אני מניח שאהבה יכולה לגרום לי להיות קצת אחר. אמנם יש בה הרבה חיובי, אבל היא מביאה אותי גם למקומות שליליים. אני מאוד מודע לעצמי, חושש לא מעט איך המילים והמעשים שלי מתפרשים על ידי אמנון, מפחד לא פעם שהוא יבין שאני סתם אחד, והוא יכול למצוא מישהו הרבה יותר מתאים לו, כזה שנצא באותו מקום בחיים, וחווה דברים דומים. אני מביא לחבילה הרבה שריטות מהעבר, חוסר ידע איך תא משפחתי צריך לתפקד, ניסיון מיני מועט, ובאופן כללי בעיה בלהגדיר מה עושה לי טוב שיוצרת אצלי רצון עמוק לרצות אחרים.

אבל מספיק עם המחשבות השליליות, סועד אחד הגיע, וכעת נשאר להמתין לסועד השני. חבל שהם לא הגיעו יחד הטיפשונים האלה, הרי הם מגיעים מאותו המקום. נו, מילא, אמרתי לעצמי, ובזמן שאני חושב על התמונה שאמנון שלח לי בבוקר הוא נכנס פנימה, ולתדהמתי הוא נושא זר פרחים יפיפה. חייכתי אליו חיוך ענק כשהוא ניגש אליי ואמר שהזר בשבילי, "בשביל החבר היפה שלי שהיום גיליתי שקיבל מצטיין רמטכ"ל ליום העצמאות, ועוד חודשיים יקבל דרגה."

"מה? אתה רציני? מאיפה אתה יודע? מי בכלל העמיד אותי בדיון?"

"המפקד הקודם שלך. מסתבר שהוא מאוד אהב אותך. לא יודע מה הוא מצא בך." אני מזכיר כמובן שהמפקד הקודם שלי היה אמנון. אם זו הייתה סתם התמודדות שרק המפקד הישיר צריך לתת בה המלצה הייתי מפחד נורא בשל ניגוד אינטרסים ופרוטקציה, אבל כיוון שאמנון רק זרק את השם שלי לדיון והיה זה מפקד הבסיס שהחליט להעביר אותי הלאה אני רגוע ויודע שקיבלתי את ההצטיינות כיון שאנשים באמת מעריכים אותי.

ניגשתי לאמנון ונישקתי אותו עמוקות, מנסה להעביר לו את עוצמת הרגשות שגעשו בי כלפיו, הצמדתי אותו אליי חזק חזק, מרגיש את הגוף שלו צמוד לכל קטע בגופי, מרגיש את הטעם שלו מתמזג עם שלי, מריח את הריח שלו חזק ועמוק, התנתקנו והוא תפס לי את הפנים והסתכל לי לתוך העיניים.

"מה זה? מה זה היה?" הוא שאל.

"אני אוהב אותך." עניתי לו, "אוהב בטירוף."

הוא הסתכל עליי מספר רגעים ונישק אותי שוב בעדינות וברכות, מעביר ידיים על גבי ואת האצבעות בשיערי, אני מרגיש איך הגוף שלו מגיב אליי, איך הוא מתחיל להתייחם ולהתעורר ונזכר שעמוס, אחי עוד רגע ייצא מהמקלחת. "נוני אחי פה, בוא נמתין עם זה ללילה. לך לחדר השינה ותראה מה קניתי לך."

"קנית לי? למה? יש לי יום הולדת?"

אמנון לא היה טיפוס של מתנות מפתיעות, הוא לא היה בעניין של הפתעות בכלל, היו לנו יותר מידי מהם בצבא וביום יום. בכל אופן, הוא היה קצת מרובע, אבל זו תכונה שאהבתי אצלו, הוא נסך בי בטחון, הרגיע אותי תמיד. שלחתי אותו לחדר, על המיטה המתינו לו כמה שקיות מלאות בבגדים שקניתי בשבילו, זוג נעליים חדש והבושם שלו, ששמתי לב שעומד להיגמר. כל כך נהניתי לקנות בשבילו, יותר משנהניתי לקנות בשבילי. נכון, זה חומרי וזה סתם כסף שמחליף בעלים, אבל המחשבה שאני מעלה בו חיוך עם דבר כל כך פשוט עשתה לי טוב. מה גם שאני מכור לריח של הבושם שלו, ולא יכולתי להרשות לעצמי שייגמר.

"עודד, בוא הנה בבקשה." קרא אליי אמנון מחדר השינה, "תגיד לי, אתה השתגעת? מה זה כל זה? כלומר, זה מדהים, ואני ממש מודה לך, אבל למה אתה מוציא כל כך הרבה מהכסף שלך עליי? זה מרגיש לי קצת יותר מידי."

"אמנון, בשבילי הגבול בין שלי לשלך נגמר מזמן, מבחינתי אתה יכול לקבל את כל מה ששלי, אני כולי שלך, אז עניינים חומריים כמו חשבונות בנק וכרטיסי אשראי נראים לי מצחיקים. מה גם שמאז שאני במטה, המשכורת שלי זינקה משמעותית ויש לי הרבה פחות הוצאות על אוכל ויציאות כי אני לא רואה אור יום, כך שמצאתי דרך הרבה יותר טובה להוציא את הכסף."

"קטן שלי, איזה כיף לי, תראה איזה דברים יפים קנית לי, מדהים אותי איך ידעת את המידה שלי ובדיוק מה אני אוהב, אוף, איזה מתנה אתה ילד. גם חכם, גם מוצלח גם יפה. מה עשיתי כדי לזכות בך?" הוא שאל תוך שהוא מחלק לי נשיקות במקומות שונים בגוף, מרים את חולצתי ומטביע נשיקות על בטני, ויורד מטה אל מתחת לקו החגורה, ושוב תוך כדי שאנחנו מתלהטים נזכרתי שאחי מחוץ לדלת, ממתין לנו לארוחת ערב.

 "נוני, עוד קצת, אני מבטיח לך שהלילה ההמתנה תשתלם." הסתכלתי אליו וניסיתי להעביר לו את התחושות שאני מרגיש בתוכי, "אני לא יודע אם אני אצליח לשלוט בעצמי עד הלילה, אתה משגע אותי דודו. ועוד עם הג'ינס הזה, ממתי אתה עם מכנסיים כאלה צמודים, אתה כל כך סקסי, אני צריך להתחיל לפחד שמישהו ינסה לקחת לי אותך?"

"מפגר אחד. מי בכלל מסתכל עלי, בוא נשב לאכול."

ישבנו לאכול, אני עמוס ואמנון. הם טרפו בערך כל מה ששמתי על השולחן, ונהנו מהקינוח כאילו ולא נגעו במתוק כבר שנים. אמנון ועמוס סיפרו על היום שעברו, עמוסי סיפר לי שהרבה שאלו עליי במטה, ושדואגים לי מאוד, "החברה שלך אבודים בלעדיך, ראיתי איזה סרן אחד מסתובב סהרורי במחלקה מנסה להבין איך מתאמים שטחי אש מול ארבע עשרה יחידות ומצליחים לקחת את הנכונים, הרס אותי מצחוק."

"מסכן ארצי, הוא באמת לא יודע איך עושים את זה, לא יפה לצחוק עליו אמנון, הוא היה קצין מבצעים באיזה יחידה קטנה בדרום לפני זה, אין לו מושג מהחיים שלו, הוא הגיע אלינו כתגבורת, לא מבחירה. הוא מעין איש מנהלות עכשיו, גם ככה המצב שלו לא מזהיר אז לצחוק?"

"מצטער דודו, אבל הוא היה פשוט קלולס לגמרי, והרי שזה פעולה כל כך פשוטה. אבל עזוב, הם באמת דואגים לך, המפקד של המטה, שאל אותי אישית איפה אתה, ומה שלומך."

"ומה סיפרת לו? אמרת לו משהו על המחלה?" התחלתי להיכנס ללחץ.

"בטח שלא אידיוט, אמרתי לו שאתה תפסת איזה משהו, כנראה כי עבדת יותר מידי ולא אכלת כמו שצריך, ושהיום אתה מתחיל להחלים, וכבר בשבוע הבא תחזור לעבודה, אגב אתה קצין תורן שבוע הבא, ואני עושה תא שליטה, אז נוכל להיות קצת יחד. מתאים לך?"

"מתאים לי מאוד עמוסי, איזה תותח אתה שארגנת את זה."

כל הזמן הזה אמנון ישב מהצד בוהה בנו משוחחים במהירות מוגברת ונכנסים אחד למשפטים של השני, נוהגים אחד בשני באינטימיות שיש בין אחים, אמנם לא היינו אחים רגילים אבל הרגשנו הכל אחד מהשני, לא היינו צריכים הרבה מילים כדי לתקשר.

"אמנון, צא מההלם, מה קרה?" עמוס שאל

"לא יודע, מוזר לי פתאום לראות אתכם יחד, אתם כל כך דומים, וכל הזמן הזה שאני מכיר את עודד בחיים לא הבנתי שיש לו משפחה, הוא היה כל כך יחידני, בודד משהו, ופתאום אני מצליח לראות עודד משפחתי ואחר, זה יפיפה. אני כל כך שמח שאתה משרת פה עמוס, באמת, אני רגוע שאתה שומר על דודו שלי."

"אל תגזים אמנון, על עודד לא צריך לשמור כבר כמה שנים טובות, הוא יודע לשמור על עצמו, זה שהוא מכור לעבודה זה כבר סיפור אחר, אני מבין שאני צריך לומר לך תודה על זה שהוא מבין שיש עוד דברים חוץ מעבודה."

"טוב, די." התערבתי, לא הצלחתי לשבת לשולחן בו מדברים עלי כאילו אני לא נמצא. "הגיע הזמן לישון, קפלו את השולחן ולמיטות ילדים." הכרזתי, וכך נעשה.

אחרי שסידרנו את המטבח פנינו אמנון ואני לחדר השינה שלנו, עוד לא הספקתי לסגור את הדלת ואמנון התנפל עליי כמו טורף, מעיף מעליי את הבגדים נאבק עם החולצה שלי, תולש מעליי את תחתוני, ממלמל בטירוף, "כמה התגעגעתי אליך יפה שלי, אתה כל כך יפה, כל כך סקסי, אוף כמה חשבתי עליך בשטח, כמה התגעגעתי, כולם שם כבר ידעו הכל עליך, הראיתי לכולם תמונות והתלהבתי כמה אתה יפה, אפילו אופיר, הבחור הזה שהיה איתך בבה"ד 1 סיפר לכולם איזה יפה אתה. אני כל כך רוצה אותך עכשיו עודדי, לא יכול יותר."

צחקתי ממבוכה, העוצמה שאמנון פעל בה הייתה חריגה, כנראה שהזמן הזה בהגנת ישובים עשה את שלו, והוא חזר חרמן ומיוחם כמו מתבגר, לא נתתי לזה להפריע לתוכנית שלי, דחפתי את אמנון על המיטה, וביקשתי ממנו לעצום את העיניים, הוא נתן בי מבט מעט לא מבין אך ביצע. לקחתי את סרט הסטן שקניתי קודם וקשרתי את ידיו אל גב המיטה, את העיניים שלו כיסיתי בכיסוי עיניים שהכנתי מראש, והתחלתי להפשיט אותו לאט לאט, גורם לו להתפתל ולהשתגע, מנשק אותו בכל פיסת עור שנחשפת, מוצץ, מלקק, נושך. השקעתי את כל יכולתי בניסיון להביא אותו לעונג עילאי. כשראיתי שהוא מוכן הלבשתי עליו קונדום והתחלתי להתיישב עליו, בהתחלה לאט ואחרי זמן מה התחלתי להשתולל. אמנון לא הצליח להתאפק יותר ושחרר את ידיו מהקשירה, תפס אותי במותניים והחל לפמפם חזק יותר ועמוק יותר. התייחמתי גם אני ולא הצלחתי לשלוט בעצמי, פלטתי גניחות מטורפות ללא עכבות, והרגשתי עונג שלא חשבתי אף פעם שאחוש. אמנון הפך אותי והרים את רגלי אל כתפיו, חודר אליי עמוק ועמוק יותר, גם כשלא האמנתי שזה עוד אפשרי, מנשק אותי כך הזמן על הפה, מחדיר את הלשון שלו לפי, מלקק אותי בכל מקום שהצליח להגיע אליו, בכל נעיצה שלו פנימה הרגשתי שאני קרוב יותר להגיע לפורקן, וככה, מבלי לתאם גמרנו יחד, הוא בתוך הקונדום בתוכי ואני בכל מקום אפשרי מבלי לגעת בזין שלי בכלל, המטחים עפו כל כך רחוק, עד שאפילו אני התרשמתי.

לקח לנו כמה דקות להתאושש, לנסות להסדיר נשימה כשהבנתי שזה היה הסקס הטוב ביותר שהיה לנו אי פעם, חייתי עמוק, מדויק וללא פחדים, הכל היה שם, תשוקה אהבה ובעיקר הבנה מה עושה לשני טוב.

לא היינו צריכים לדבר יותר מידי, אמנון קילף מעליו את הקונדום המלא וזרק לפח, אני כיוונתי בינתיים שעון מעורר למחר, ורק כשנשכבנו כשתי כפיות הוא לחש לי, "דודו, אין לי מושג מה זה היה, ואני יודע שזה מביך אותך לשוחח על סקס, אבל זה הפעם הראשונה שהרגשתי את זה, זה היה אחר, טוב יותר מכל חוויה שעברתי בחיים. אני אוהב אותך מצטיין שלי."

חייכתי חיוך גדול, "גם אני אוהב אותך נוני, אני רוצה לחיות איתך לנצח, לאהוב אותך לנצח."

"היית רוצה שנתחתן דודו? אתה רוצה להיות בעלי? "

הרעיון הצחיק אותי וקסם לי בו זמנית, "כן, אני רוצה, אני רוצה להרגיש שלך לנצח."

"אז הולכים על זה ילד, אני אסדר הכל. בוא נלך לישון עכשיו, מחר בבוקר, אהפוך עולמות עד שאתה, דודו שלי, תענוד לי טבעת על האצבע, ותקרא לי בעלי." 

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...