אילוסטרציה. צילום: Guillaume Paumier, Flickr.

 >  >  > 

פחז כמים - פרק ה'

שליטה עצמית

לחמי יש קטע עם רוסים. כשהוא היה ילד קטן באה משפחה של רוסים לגור בדלת מולם. לפי מה שהוא מספר הם היו אנשים מאוד נחמדים, עולים מפטרוגראד שפעם נקראה לנינגראד. משפחת שטרן שהיו להם שני ילדים, תאומים בשם סשה ולנה, היו הרוסים הראשונים שחמי פגש, והם השאירו עליו רושם עצום. הוא ניסה ללמד אותם עברית ולעזור להם להפוך לישראלים, אבל איכשהו זה יצא הפוך והם לימדו אותו להיות רוסי. מאז הוא חובב רוסים. מדבר רוסית שוטפת ואם הוא רוצה הוא יכול לעבוד על כולם שהוא בעצם עולה מרוסיה. יש לו רק בעיה אחת קטנה - הוא לא מסוגל לשתות אלכוהול ולגימה אחת של וודקה עושה אותו חולה ומסכן. יש לו גם קצת בעיה עם אוכל לא כשר, אבל חוץ מזה הוא אוהב מאוד את האוכל שלהם - בעיקר את הלחם - ומשחק שח והכל, ממש כמו רוסי. זה לא מפריע לי בכלל, אפילו קצת מצחיק, ודי מועיל כשצריך תרגום ברוסית, אבל הבעיה היא שרוב החברים שלו הם רוסים וכל פעם שהם נפגשים הם מתחילים לקשקש ברוסית ואני תקוע שם כמו איזה נייטיב דביל ולא מבין כלום.

חוץ מזה יש גם את האקס המיתולוגי שלו שחמי ממשיך לשמור איתו על קשר חם וקרוב, כל כך קרוב עד שאני נתקף קנאה כל פעם שהם נפגשים למרות שברוך - שכל הרוסים קוראים לו בוריס - הוא די מבוגר, אפילו קשיש וספק אם הוא מצליח להעמיד את הזין בלי ויאגרה ובכל זאת... מרגיז אותי שחמי מחזיק ממנו כל כך ודואג לו. כל פעם שהם נפגשים בנוכחותי זה נגמר בריב ביני לבין חמי. לא מפריע לי שהם מתחבקים ומתנשקים, ככה זה כל הרוסים, אבל מרגיז אותי החיוך השמח הזה שעולה על פניו של חמי כל פעם שבוריס נוגע בו, והצורה שבה הוא מתרוצץ סביבו, עושה לו כבוד, מגיש לו שתייה ואוכל ורוכן כלפיו כדי לא להחמיץ מילה מדבריו מרתיחה אותי. יפה שהוא מכבד קשישים, אבל מעצבן אותי שהוא מתנהג כאילו השמש זורחת לבוריס הזה מהתחת או משהו כזה.

"אם אתה כל כך מחזיק ממנו למה בכלל נפרדתם?" התפרצתי על חמי אחרי שפגשתי בפעם הראשונה את בוריס וראיתי איך חמי מכרכר סביבו בהתלהבות.

"הוא זרק אותי." אמר חמי בעצב.

"מי? הזקן המגעיל הזה זרק אותך?" נדהמתי, "איך זה יכול להיות?"

"הוא לא זקן מגעיל, הוא רק בן חמישים." התרגז חמי, "והוא נפרד ממני כי אני צעיר מידי בשבילו."

"זה נכון." הסכמתי, "אני רק לא מבין איך נתת לו בכלל לגעת בך."

"אז אל תבין." התרגז חמי וסירב להוסיף מילה בנושא.

לא עזר לו, כמה ימים אחר כך קפצתי לבקר את בוריס ואמרתי לו שלא מוצא חן בעיני שהוא נפגש עם חמי כשאני בתורנות בבסיס. שלפתי סכין והודעתי לו שהקשר שלהם מרגיז אותי ואני אוריד לו את הביצים אם הוא יגע בחבר שלי. למרות שאני צעיר ממנו בכמעט משלושים שנה ועשיתי הכול כדי להיראות כמו ערס עצבני ומסוכן בוריס לא התרגש ואפילו צחק, וכשניסיתי להרביץ לו הדביק אותי לקיר וצחק עוד יותר.

איזה גבר! זקן, אבל חזק ובכלל לא פחדן. הוא ישר ראה שאני עושה הצגות ובמקום לכעוס עלי הוא ליטף לי את הלחי כאילו שאני ילד חמוד ואמר לי שאני לא אדאג, חמי צעיר מידי בשבילו והם רק ידידים. "אתם גם מזדיינים?" שאלתי ישר כי ראיתי שאין טעם ללכת סחור סחור עם אחד כמוהו.

"לפעמים, כשבא לי, אבל רק לעיתים רחוקות כשהוא ממש רוצה." עשיתי פרצוף והוא צחק, "נו, מה אתה מתעצבן? כאילו שאתה לא מזיין לפעמים מהצד."

"רק בחורות."

"שקרן." צחק לי בוריס בפרצוף ומעך אותי לקיר עוד יותר חזק.

"בסדר, אבל זה לא נחשב. אני אוהב רק אותו."

"וגם הוא אוהב רק אותך, תפסיק להתרגש מסתם זיונים."

"בסדר, תעזוב אותי." ביקשתי. הוא עזב ומזג לי וודקה. שתינו ואז הוא סיפר לי איך חמי התאהב בצעיר אחד, בלונדיני רוסי יפה תואר שסחרר את ראשו.

"בגלל זה נפרדתם? בגלל ההוא?"

בוריס שתה עוד כוס בלגימה מהירה אחת, כמו שהרוסים עושים, והעמיד פנים שלא שמע את השאלה שלי. הבנתי את הרמז ועזבתי את הנושא ועד היום אין לי מושג מה בדיוק קרה שם בין בוריס, חמי והבלונדיני היפיוף שאפילו את שמו הם לא רצו להזכיר. אני יודע שהם ממשיכים להיפגש, ולפעמים, כשאני נעדר יותר מידי, הם גם נכנסים יחד למיטה, אבל אני שותק כי קודם כל גם אני לא ממש צדיק, ושנית כל אני סומך על בוריס שחמי תמיד יחזור אלי, כמו שאני תמיד חוזר אליו.

לפעמים אני פוחד לאבד אותו. אני פוחד שמשהו רע יקרה לו, תאונה או מחלה או...

הוא צוחק אומר שזה בגלל הילדות שלי, בגלל שגדלתי עם אימא חולנית שסובלת עד היום מהתקפות אסטמה קשות ומבטיח לי שלא יקרה לו כלום.

איך הוא יכול להיות כל כך בטוח בזה? הוא לא פוחד לפעמים? "ואם אני אפחד מה זה יעזור? כל זמן שחיים חיים ואחר כך מתים." הוא עונה לי בקלות דעת.

"ומה יקרה אם תתאהב במישהו אחר?"

"אני?" הוא צוחק צחוק גדול, "מה פתאום? עד שאני מתאהב במישהו... זה קורה פעם ביובל. אני בטוח שאתה תתאהב במישהו אחר קודם."

"לא נכון." אני מתעצבן, "זה מה שאתה חושב עלי? שאני כזה... כזה..." מרוב עצבים אני מתנפל עליו במכות ואפילו בוכה קצת.

"די, די, מספיק. אל תתרגז. מה שאני חושב זה שאתה צעיר מאוד, עוד לא הספקת לדעת מי ומה. זה בסדר, אני יודע שאני תמיד אהיה האקס המיתולוגי שלך."

"אידיוט." אני מתרתח, "אתה פשוט דביל, טיפש מדאוריתא ו..." אני מסתער עליו, מפיל אותו, מבטיח לכסח אותו, ובסוף, כמו תמיד, המאבק מסתיים במיטה.

"אני גבר מוכה." הוא צוחק אחר כך, "ברגע שיפתחו מעון לגברים מוכים אני בורח לשם. תראה מה עשית לי, עצבן אחד, פרענק פסיכי שכמוך."

"שטויות, עוד הייתי עדין אתך. חכה עד שתרגיז אותי באמת ואז תראה מה זה מכות." אני צוחק, וגם הוא צוחק, כי המכות שלי באמת היו רק בצחוק ושנינו יודעים את זה. קשה לי להתבטא כל כך יפה כמו חמי אז במקום דיבורים אני מעדיף מעשים וכל זמן שהוא מבין...

זה לא קורה הרבה, בדרך כלל אני שוכח בכלל את המצב שלו, אבל מידי פעם יש לו תקופות רעות ואז אני פוחד. לפעמים, בעיקר בעונות המעבר מצב הבריאות שלו מדרדר ואז אני נלחץ כמו אני לא יודע מה. הוא הזהיר אותי עוד מההתחלה שאצלו זה לא כמו אצל כולם, שיהיו בעיות לפעמים, אבל קשה לי להשלים עם זה, אני רוצה שהוא יהיה חזק ובריא כמוני ובדרך כלל הוא כזה, אבל לפעמים יש נסיגה ופתאום הוא נעשה שקט מידי, איטי כזה, ואז אני יודע שלא טוב לו ונבהל נורא.

בניגוד אלי הוא משלים עם המצב שלו בשלווה, מודע לזה שיש מחיר לתרופות שהוא לוקח ושלפעמים הגוף שלו מתמרד ואז צריך לעשות עוד בדיקות, אולי לשנות תרופות או פשוט לחכות שזה יסתדר מעצמו. למזלו יש לו סף כאב גבוה, למזלי הוא שונא להתלונן והוא אף פעם לא אומר שרע לו, אבל אני כבר מכיר אותו טוב, רואה מתי כואב לו ואיפה, רואה מתי הולך לו התיאבון והוא מחפף בארוחות, שם לב שיש ימים שכואב לו להקליד, שהוא נאחז במעקה כשהוא יורד למטה ונאנח קצת כשהוא עולה, סימנים קטנים שמפעילים אצלי את האזעקה. ויש את הימים האלו שהוא פתאום נורא עייף, לא יכול לעשות יותר כלום אחרי שהוא חוזר מהעבודה. לעבודה הוא הולך בכל מצב, גם כשיש לו חום, העבודה זה קדוש, אבל אחר כך יוצא ממנו כל האוויר, שוכב ובוהה בקיר, אין לו כוח לכלום, אפילו לא לשמוע רדיו.

זה כל כך מלחיץ אותי לראות אותו שוכב ככה, חסר מרץ, לא מסוגל אפילו לקרוא... כדי למלא את החלל השקט מידי בבית אני שם מהר מוזיקה שהוא אוהב - שירים ישראלים שקטים בגל"ץ בין ארבע לחמש, או ג'ז ישן וקופצני בין שבע לתשע ב – 88 אפ אם, מתעקש להכין לו תה ולוחץ שיאכל גם פרוסה על יד – אני יודע שזה מעצבן אותו ומנסה לא לעשות סביבו יותר מידי רעש, אבל לפעמים אני כל כך פוחד בגללו...

אחרי ארבע שנים יחד אני כבר מסוגל לדעת במגע יד קליל במצח שלו מתי עלה לו החום. אצלו החום אף פעם לא עולה בצורה דרמטית, אבל אחרי שבועיים של חום נמוך גם בחור חזק כמוהו נעשה עייף קצת ופתאום הפרקים נורא כואבים לו והוא לא מצליח לכתוב כלום במחשב וגם עט קשה לו להחזיק. הכי אני שונא את ההשלמה הרגועה שלו עם המחלה. כאילו זה מובן מאליו וככה צריך להיות, הוא ימות צעיר וזהו.

מרגיז אותי שהוא אף פעם לא עושה תוכניות לכמה שנים קדימה, אף פעם לא מדבר על העתיד שלו... צוחק כשאני אומר שבגיל ארבעים אני אצא מהצבא עם פנסיה ונוכל לעשות טיול מסביב לעולם. מתבדח על מוות ועל קבורה בקומות. רוב הזמן אני מדחיק את הידיעה שכנראה אני זה שאקבור אותו, אבל לפעמים תופס אותי מן פחד קפוא כזה. גם אם לא נהיה בני זוג כל החיים אני פשוט לא רוצה לחיות בעולם שהוא לא נמצא בו במרחק שיחת טלפון, לא מוכן לוותר עליו בשום פנים ואופן.

היום היה יום לא טוב, הוא אפילו לא הלך לעבודה. נכון, מגיע לו יום חופש, אבל הוא לקח אותו כי אין לו כוח לעבוד, לא כי בא לו חופש, וכשנכנסתי להתקלח שמעתי אותו קובע עם האחות שהוא יבוא מוקדם בבוקר לעשות בדיקות ואחר כך יקבל זריקה. לי הוא כמובן לא מספר כלום, לא רוצה להעיק ולהפחיד אותי, כאילו שאני טיפש כזה שלא רואה ולא מבין כלום. אני שונא לנדנד לו אז צלצלתי לבוריס ושאלתי אם הוא יודע מה כואב לו. בוריס נאנח ושתק ואני בכיתי וכעסתי ושאלתי למה הוא מסתיר ממני דברים? "כי אתה נלחץ מידי."

"אני לא יכול לא להילחץ, אני דואג לו, אתה לא דואג? ומה אם הוא ימות?"

"אז נקבור אותו." אמר בוריס בקור רוח וצחק כשקיללתי אותו.

"נו, די כושי. לא מתים כל כך מהר. אתה יודע מה המצב שלו, לפעמים הוא מרגיש רע, אבל אחר כך חוזר לעצמו. עוד מעט יתחיל הקיץ והוא ירגיש יותר טוב. לך עכשיו, תשכב לידו, תחבק אותו ותפסיק לפחד. יהיה טוב."

"אתה מבטיח לי?"

"כן, אני מבטיח, אבל אם יהיה רע אל תתפוס אותי במילה. לך, תחבק אותו ותן לו נשיקה גם בשמי."

כבר מההתחלה חמי אמר לי שהוא לא שותה ולא מעשן, לא בגלל המצב הבריאותי שלו אלא כי כזה הוא, אחד שלא מעשן ולא אוהב אלכוהול. לטענתו הוא מעולם לא השתכר כי הכבד שלו לא מפרק את האלכוהול לחומר הזה שעולה למוח וגורם לשכרות, זה מן פגם גנטי כזה שאופייני ליהודים. כנראה שלא לכולם, כי הספקתי לראות בימי חיי המון יהודים שיכורים, וגם אני מרשה לעצמי להיסחף ולאבד שליטה מידי פעם ולשתות.

גם אבא שלי והאחים - יהודים כשרים כולם - אוהבים לשתות. למדתי לשתות עוד בבית, לא שאני אלכוהוליסט חלילה, אבל אני אוהב להיות שיכור מידי פעם. לדעתי זה כיף להשתחרר פעם ב... כולם עושים את זה לפעמים וזה באמת לא נורא, חבל שאני לא מצליח להסביר את זה לחמי שנעשה מסטול רק מחשיש, וגם זה רק בתנאי ששמים לו אותו באוכל כי הוא לא יודע לעשן. מספיק שמקרבים לו סיגריה לפה ומיד הוא מתחיל להשתעל כמו משוגע.

איך נתקעתי עם חבר כזה חננה רק אלוהים יודע? מהבחינה הזו הוא ממש לא מתאים לי, הוא כבד, לא רוקד, שונא מועדונים רעשניים, שונא לראות שיכורים ואוהב ללכת לישון מוקדם. למזלי הוא מבין את הראש שלי מקבל את זה שאני צעיר והולל ולא דורש ממני להיות פולניה קשישה כמוהו. אפילו שחמי לא אוהב את ההתנהגות שלי הוא מקבל אותי כמו שאני. זה יפה מצידו ולכן גם אני מקבל אותו כמו שהוא ואולי יום אחד אתבגר קצת או שהוא יעשה פחות כבד ונשתווה.

זו הסיבה שבימי שישי אני יוצא עם חברים, מבלה, רוקד ושותה, והוא יושב בבית, גולש במחשב, מנמנם מול הטלוויזיה, שותה תה וקורא את מוסף השבת בעיתון. לפי ההסכם שלנו אם אין לי הסעה בטוחה הביתה בסוף הבילוי אני מתקשר אליו שיבוא לאסוף אותי. זה קורה לפעמים כשאני לא משיג מונית או כי כולם שיכורים מידי ולא יכולים לנהוג. בדרך כלל הבילוי שלי נגמר רק בכאב ראש של אחרי שתייה ולפעמים בחולצה קרועה, זה הכול, אבל פעם אחת, מזמן, לקחתי גם אקסטה אחת ואז זה נגמר ממש רע. זה קרה לפני הנסיעה שלי לקורס ארוך בטקסס, ידעתי שאנחנו צריכים להיפרד לשלושה חודשים וזה ביאס אותי נורא. יצאתי לרקוד  במצב רוח פרוע, מיואש בגלל הפרידה הצפויה ושתיתי ממש הרבה וגם לקחתי את הכדור המיותר לגמרי הזה. כנראה שבגללו נעשה לי ממש חם, רקדתי בלי חולצה והשתוללתי ולא עצרתי בזמן בחור אחד שנדבק אלי, רקד איתי ונגע בי בצורה מוגזמת לגמרי ואחר כך יצא איתי למגרש החנייה וירד לי.

אני יודע שזה לא היה בסדר, אבל כשאני שיכור אני נעשה חרמן נורא - ככה זה אצל כל הגברים במשפחה שלי - וידעתי שאם אני אגיע הביתה כל כך שיכור חמי לא ייתן לי לגעת בו כי הוא שונא את הריח שלי כשאני שיכור לכן נתתי לבחור ההוא, שהיה שיכור עוד יותר ממני, לפתוח לי את המכנסיים ולמצוץ לי. אם החברים שבאתי איתם לא היו מגיעים לחפש אותי אף אחד לא היה יודע מזה כלום, אבל הם כן באו... באסה.

נכון, הם ראו רק את הסוף, כשכבר כמעט הכול נגמר, אבל לא היה צריך להיות חכם גדול כדי להבין מה קרה שם, ואם לא די בזה גם לא שמתי קונדום... כנראה שפשוט הייתי שיכור מידי. למרות שהם כעסו עלי ואמרו לי שהגזמתי ידעתי שאף אחד מהם לא ילשין. הם בטח דיברו עלי והשמיצו אותי מאחורי הגב, אבל הייתי בטוח שאף אחד לא יספר כלום לחמי, אף אחד חוץ מאחד שהיה דלוק קצת על חמי, טיפוס מסובך אחד, מבוגר יותר מכולנו, אחד שעזב אישה וילדות כדי להפוך להומו והתאכזב נורא לגלות שבגיל שלושים ומשהו הוא נחשב בעיני הכוסונים שהוא אוהב לקשיש נודניק. הוא נדבק אלינו ממש בכוח, לקחנו אותו למועדון כי הוא הבטיח לא לשתות ולנהוג ומיד ידעתי שאחד כמוהו שהיה פעם נשוי לא מבין שמציצה במגרש חניה אחרי לילה של שתייה במועדון לא נחשבת לבגידה.
לפי איך שהוא הסתכל עלי ושתק ידעתי שהוא בטח ירוץ לחמי להלשין עלי בתקווה שניפרד, כזה מין טיפוס הוא היה. חמי ריחם עליו כי אשתו העיפה אותו מהבית אחרי שהוא יצא מהארון ונתן לו לגור אצלנו באופן זמני. זו הייתה טעות, התודה שלו הייתה לנסות להיכנס לו למיטה... חמי כמובן סירב, בנימוס, אבל בתוקף, ומאז הוא מנסה לסכסך. דברים כאלו קורים כל הזמן ואני פשוט שיחקתי לידיים שלו. עד שהגעתי הביתה הייתי כבר מספיק פיכח כדי להבין שהדבר היחיד שאני יכול לעשות זה להתוודות ולקוות שחמי יסלח לי.

בצהרים, מיד אחרי שקמתי ואכלנו יחד סיפרתי לו. זה היה ממש קשה, כאב לי לראות כמה הוא נפגע בגלל דבר כל כך חסר משמעות. אם הוא היה משתכר לפחות פעם אחת בחייו הוא היה מבין שטיפשי לעשות עניין מדבר כזה, אבל חמי זה חמי, הוא בחיים לא יצליח להבין. אחרי שסיפרתי לו הכול דיברנו על זה קצת ואני ביקשתי סליחה וניסיתי להסביר ואז קלטתי שלא רק הבגידה מכאיבה לו אלא העובדה שכול החברים שלנו ראו וידעו. הוא כזה פולניה לפעמים, לא שאני הייתי מגיב אחרת. אם הוא היה עושה לי משהו כזה בטח הייתי רותח מכעס ואולי אפילו נפרד ממנו רק כדי שלא יצחקו עלי. מזל שהוא כל כך שונה ממני ולא מסוגל להשתכר ולאבד שליטה.

השליטה העצמית המופלאה שלו זו הסיבה לזה שלפעמים יש לנו מין סקס כזה... כזה שונה. רק איתו אני מעז, ורק הוא מבין למה אני מתכוון. הוא לא ממש מתלהב מזה, בטח לא כשאני מתחיל, אבל אחר כך אני סוחף אותו וגורם לו להתפרע ואז הוא שוכח קצת את עצמו ומצליח להכאיב לי - בצורה מבוקרת כמובן, אחרי הכול חמי תמיד נשאר חמי - אני אוהב את זה קינקי לפעמים, לא תמיד כמובן, אבל מידי פעם, כשאני מרגיש רע עם עצמי, בדרך כלל אחרי שאני חוזר עצבני מהורי ששוב מציקים לי בגלל שאני לא עם בנות. הפעם זה קרה כסקס פיוס אחרי ששתיתי ועשיתי פדיחות לי ולחמי. התפייסנו בסקס עצבני ופראי שאחריו פשוט נרדמנו מחובקים, קמנו רגועים ויותר לא היינו צריכים לדבר על זה. כן, אני יודע, זה לא כל כך בריא, וזו לא שיטה, וסקס זה לא תחליף לדיבורים. אני לא צריך שיגידו לי שעשיתי שטות ועדיף שלא אשתה, אני יודע, ויום אחד כשאני אהיה גדול ואחראי כמו חמי אני אפסיק, נשבע שכן, אולי...

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...