שקיעה בברייטון, בריטניה
שקיעה בברייטון, בריטניה. צילום: //joao paulo, Flickr.

 >  >  > 

השנים השקופות - פרק ט' ואחרון

סתיו מתוק

כבר סיפרתי עד כמה אני שונא את הקיץ? נדמה לי שכן אבל אם יש מישהו שעוד לא יודע אז אני שב ומצהיר - אני ממש שונא את הקיץ, שונא להזיע, שונא שחם, ממש שונא. אין לי סבלנות לקרוא, אין לי סבלנות לשום דבר חוץ מעיתונים. אני רק רואה טלוויזיה ומתעצבן מהחדשות.

נעשיתי קשיש נרגן והזמן הפנוי שיש לי בשפע מעיק עלי ולא מנוצל לשום דבר מועיל, הזמן שלי נמרח ונדמה לי שבגלל החום הוא איכשהו עובר לאט יותר. מהרגע שנעשה חם אני בורח כל לילה לישון למטה, בחדר האורחים הקריר יותר. מתעורר מבולבל לפנות בוקר וחוזר לישון איתו.

לא פלא שכל היום אני מרגיש עייף ועצבני. אין לי מושג איך הצלחתי להעביר את שנות הילדות והנערות בלי מזגנים, היה לנו בבית רק מאוורר מסכן אחד שעמד על המקרר, וזה הכול, ובכל זאת אני לא זוכר שסבלתי כל כך מהחום כמו היום.

הבוקר התעוררתי למטה ועליתי למעלה לצחצח שיניים, להשתין  ולהתקלח ואחר כך, עייף, צנחתי לצידו על המיטה, ופתאום נשבה רוח קלילה וצוננת, רוח סתווית ממש. השמיכה הייתה מגולגלת בפינת המיטה ואי אפשר היה להגיע אליה והוא שכב על הצד, פניו אלי, וכמעט מבלי משים נדבקתי אליו וככה נמנמנו לנו עוד קצת, חבוקים.

שכחתי כבר מתי ישנו ככה לאחרונה. אחר כך נעשה שש בבוקר והיה צריך לקום. הייתה המהומה הרגילה של הבוקר וכל אחד הלך לדרכו, לא לפני שהוא הציק לי איך אני יוצא מהחנייה, ואני צעקתי עליו שהוא מעצבן והכל באשמתו כי הוא נכנס עקום ...

רק הרבה אחר כך כשאכלנו יחד ארוחת צהרים חפוזה ומאוחרת - לפני שהוא שוב יצא - הוא שאל בחצי חיוך אם זה באמת קרה או שהוא חלם שהתחבקנו קצת לפנות בוקר.

אמרתי שכן כי היה לי קצת קר, ואחר כך העפתי אותו החוצה כי רציתי לשטוף את המטבח ששוב היה דביק ומטונף, וכרגיל שוב הזעתי כהוגן...

עוד נזיע המון עד שהחורף יגיע ויהיה קר, אבל היום לפנות בוקר היו לנו כמה דקות סתוויות מתוקות ביחד.

  

מה מרגיז אותי אצלו?

נו, אז מה מרגיז אותי אצלו? המון דברים. הוא מבוגר ממני בכמעט חמש שנים ובהחלט לא מה שנקרא גבר חדש. לא מבשל ולא מכבס, מסרב ללמוד להפעיל מדיח כלים או מכונת כביסה, לא רגיש, לא בוכה ולא סובל שיחות נפש. נלחץ כשמנסים לעצב אותו, או להבין אותו. אין בו שמץ של רוחניות, וגם אחרי שלושים שנות הכרות לא מצאתי בו שום מעמקים אפלים או מסתוריות.

האמת, סתם בן אדם רגיל לגמרי. הוא הגיע לארץ בגיל שתים עשרה מרומניה. העברית שלו טובה, אבל עם שמץ מבטא וכושר ההתבטאות שלו לא משהו, אולי בגלל שעברית היא לא שפת אם שלו ואולי כי הוא לא טוב עם מילים. הוא גם לא כל כך אוהב לקרוא ספרים וגם כשהוא קורא הוא מעדיף ספרי היסטוריה וביוגרפיות. רומנים ומעשיות מכל הסוגים מעצבנים אותו, ומדע בדיוני מבריח אותו. קשה לו להתרגל לאינטרנט ולהסתדר עם המחשב והוא טכנופוב ידוע לשמצה, משתמש בנייד עתיק שהוא לא יודע לבדוק בו הודעות ובחיים לא שלח מסרון למישהו. רוטן תמיד שאני יושב עם הגב אליו ומבזבז שעות על המחשב הזה. אם לא הייתה האופציה של בדיקת מצב החשבון דרך האינטרנט הוא בטח היה זורק לי את המחשב מהבית.

פעם הוא כל כך התרגז שהקדשתי יותר מידי זמן לגלישה באינטרנט עד שזרק כוס על המסך, לא רק שלא התנצל אלא שגם הניח לי לאסוף לבד את השברים. יש לו מזג ג'ינג'י כזה והוא יכול להיות די גועלי כשהוא מתרגז, ולפעמים הוא נעשה מרושע ולא הוגן, וכשהוא כועס מאוד גם די נבזי, בעיקר כשהוא מרגיש מאוים, אבל הוא לא נוטר טינה כמוני, ואחרי שהוא נרגע הוא שוכח הכול ונדהם כשאני מזכיר לו שהוא עשה ככה, ואמר ככה, ופגע והעליב והיה לא רגיש.

להתנצל הוא לא יתנצל בחיים, בטח לא מיוזמתו, אבל יש לו דרכים משלו להראות שהוא מצטער ומתחרט על מה שהיה ורוצה שאני אשכח ואסלח לו. למזלנו אחרי כל כך הרבה שנים יחד אני קולט את כוונתו בלי יותר מידי מילים.

הוא די קלישאה של גבר בסגנון הישן. מוכן לעזור לי בניקיון ובסידור הבית רק אם אני מציק ומנדנד, אבל אז הוא עושה עבודה טובה להפתיע, מאוד יסודי ורציני אם כי איטי. ניקוי מקלחות ושירותים זו המומחיות שלו אם כי בשטיפת רצפות הוא ממש גרוע. כשאני מתלונן על הקצב האיטי שלו הוא עונה לי שבמיטה אני דווקא מרוצה מהתכונה הזו, זה תמיד גורם לי לצחוק ולהניח לו.

אוהב לצפות בעיקר בכדור סל ובסרטי פעולה, ובתכניות של ערוץ ההיסטוריה, אבל לפעמים נתפס על איזה סרט רומנטי, בעיקר אם מדובר על סדרה בריטית עסיסית ולא רגשנית מידי.

הוא מתלבש בפשטות, מתעלם מחידושי האופנה ומסרב ללכת לקנות בגדים בלעדי, אני אחראי על המלתחה שלו וגם על הקוסמטיקה אם כי בהתחלה כשרציתי לשים לו קרם פנים הייתי צריך לשבת עליו ולהחזיק אותו חזק שלא יברח. נו, טוב, זה היה מזמן, עכשיו הוא התרגל שזה נעים ומניח לי למרוח אותו בלי התנגדות, אבל בתנאי שלא יהיה לזה ריח בושם נשי.

אם מקבלים אותו כמו שהוא, בלי תלונות ובלי ניסיון לשנות אותו הוא דווקא די בסדר. יש לו רגלים חמות במיטה גם בשיא הקור, לא אכפת לו שאני קורא במיטה, הוא נרדם עם האור בלי בעיות ומחבק אותי כל הלילה ברצון ובלי תלונות. תמיד הוא היה שמנמן כזה וחביק בנוסח דובוני. אני מחבק אותו בשמחה גם עכשיו, אחרי שרזה מאוד (הרופא שלנו מרוצה מהגזרה החדשה שלו), אבל עדיין לא התרגלתי לזה שלאחרונה הצלעות שלו בולטות ואפשר למשש אותן, זה מעציב אותי כל פעם מחדש.

גם העניין הכאוב של הסקס מעציב אותי, בעיקר כי הוא מטריד אותו וגורם לו להרגיש רע עם עצמו למרות שהוא בחיים לא יגיד את זה. הדבר הכי חושפני שהוא הצליח להגיד בנדון היה - עכשיו אני כבר לא גבר - מה שממש לא נכון. הוא לא הסגיר רגש גם כשהלך לניתוח שנורא הפחיד אותו ואף פעם לא בכה, אפילו לא אחרי שאביו האהוב נפטר. שנה שלמה הוא היה טיפה משוגע, אבל לא בכה.

בדרכו שלו הוא רגשני מאוד ואין שבוע שהוא לא מבקר בקבר של אביו וכשהוא צופה בסרט שנוגע לליבו עיניו מאדימות, אבל דמעות מעולם לא זולגות מהן והוא יצחק אם ארמוז שהוא מתרגש. מאביו הוא למד לתקן דברים בבית, לפתוח סתימות, לקדוח חורים, להחליף צמיג מפונצ'ר או לתקן תריס מקולקל. ויש לו ארגז כלי עבודה מצויד להפליא, הוא נהנה לקנות מברגים ומקדחות וכיוצא בזה גם כשאין בזה צורך.

לעניות דעתי המאוד משוחדת הוא גבר די נאה, ואני אוהב את החיוך שלו ובניגוד אלי, ששערי הלבין לגמרי, שלו עדיין חום ערמוני ומלא, בלי שמץ קרחת. המרץ שלו פשוט בלתי נתפס. הוא קם בבוקר לצעדת בוקר ומתרוצץ כל היום בלי להתעייף, מרגיש שזו גילוי חולשה לישון בצהרים או להתבטל קצת. קם מוקדם בלי בעיות אבל גם נרדם מוקדם. מסיבות רעשניות ומוזיקה רועמת לא חביבים עליו, וזה בסדר, גם עלי לא.

הבילוי המועדף עליו הוא טיולים ברגל, רצוי בטבע או באתרים ארכיאולוגיים שהוא מוצא מרתקים להפליא. הוא שונא מעשנים וסולד ממקומות מעושנים ורווי אלכוהול ולמרות שבצעירותו אהב לשתות אלכוהול – כיום זה אסור לו בגלל הסוכר - הוא מעולם לא הגזים, ואף פעם לא ראיתי אותו שיכור.

הוא הרבה יותר חברותי ומוחצן ממני, הכבד והמופנם, אבל בדיוק כמוני הכי טוב לו בבית והוא מתעב רעש ומהומה, ומעדיף לבלות עם המשפחה, בלי יותר מידי טקסים ובלגנים ועשיית רושם על זרים.

איזה מזל שגם אני ככה.

אין אף בן אדם שיכול לעצבן אותי, לפגוע בי ולהרגיז אותי כמוהו, אבל גם אין אף אחד שאני סומך עליו יותר. אני יותר שנים בעולם איתו מאשר בלעדיו ולמרות שאנחנו שונים לגמרי מהצעירים הנחמדים שהיינו ב - 1980 הוא עדיין חושב שאני יפה, מחמיא לי וחושק בי, ורק איתו אני ישן טוב בלילה.

ניסיתי לכתוב מה מרגיז אותי בו ובסוף זה יצא כמו וידוי אהבה, נו, מילא, העיקר זה שהוא אחד ויחיד במינו, אין עוד אחד כמוהו, ואולי טוב שכך והוא אגב חושב עלי בדיוק אותו דבר.

לפרק הקודם

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...