אחרי הנפילה
אחרי הנפילה. צילום: הנדל.

 >  >  > 

אוקיאנוס שלם ביני לבינך - פרק יג'

הריבאונד הנצחי

"הוא לא רוצה לחזור. הוא רוצה להמשיך לעבוד בחו"ל. אפילו לחופשת חנוכה הוא לא רוצה לבוא, יותר חשוב לו לצאת לחופשת סקי." מתלונן פולי לפני מיצי.

"סקי?" נדהם מיצי, "ממתי נרי יודע לעשות סקי?"

"הוא לא יודע, אני מקווה שישבור רגל."

"נו, באמת, הוא בטח יצטרף לקבוצת המתחילים ואחרי שייפול קצת ילמד להחליק ואז..."

"ישבור רגל."

"או שיתחיל עם המדריך הבלונדיני המסוקס ויקבל שיעורי עזר בלילות." צחק מיצי.

"מצחיק מאוד." סינן פולי בזעף.

"סליחה חמוד, לא התכוונתי. פשוט לחשוב על הכושי שלך בשלג זה ..."

"הוא כבר לא כושי שלי והוא בכלל שונא קור, אבל הציעו לו להצטרף לאיזה מחלקה חדשה והוא התלהב והסכים לצאת אתם לחופשת גיבוש בשלג."

"כן, הוא תמיד היה טיפוס קצת מתלהב. אני בטוח שאחרי שהוא קצת יירגע הכל יהיה בסדר פולי, תפסיק להיות פולניה כזו."

"אני לא פולניה, אני כועס ולא אכפת לי ממנו יותר, העפתי אותו."

"נו, באמת."

"כן, באמת."

"אז אתה כאילו לא אוהב אותו יותר?"

"בדיוק, אפילו שונא אותו."

מיצי מושך באפו בספקנות ושואל את פולי אם הוא רוצה חברה הערב.

"כן, בבקשה מיצי, בוא."

"ואיפה אני אישן?"

"איתי כמובן."

"איתך? אני לא יודע פולי, ההזמנה שלך עושה לי מין תחושת דז'ה וו מטורפת."

"בבקשה מיצי, אני כל כך עצוב ובודד וקר לי נורא, וגם אתה לבד. בוא תישן איתי חמוד."

"רק לישון?"

"לא יודע מיצי. בוא ואחר כך נחליט."

"נזרום כאילו?"

"אם תרצה לזרום נזרום."

"אתך אני תמיד רוצה לזרום פולי, אתה יודע שמהרגע הראשון שראיתי אותך אני מרגיש כמו נחל, אבל אני שואל את עצמי מה יהיה מחר בבוקר."

"יהיה מה שתרצה מיצי, נשבע לך."

מיצי מגחך, קצת ברשעות, "לא יודע פולי. אתה ממש רוצה שאני אבוא?"

"כן, ממש. אני באמת רוצה שתבוא. מה אתה רוצה, שאני אתחנן?"

"למה לא?"

"טוב, אז אני מתחנן. בבקשה מיצי, בוא תהיה איתי, אני לא אעבור את הלילה הזה בלעדיך."

"אני בא." 

אחרי לילה סוער הם מתעוררים בין עטיפות קרועות של קונדומים, פולי, מחייך ורגוע, הולך למקלחת. מיצי, קודר וזועף, ממשיך להתחפר בפוך.

"קפה מיצינקה?"

"מה שתרצה."

"הכל בסדר חמוד?"

"אל תקרא לי חמוד וצא כבר מהמקלחת, אני מת להשתין."

"טוב. אני הולך להכין קפה, אולי זה ישפר את המצב רוח שלך." אומר פולי ברוח טובה והולך למטבח.

"אני בספק אם יש משהו בעולם שישפר את ההרגשה שלי." אומר מיצי חרש לנפשו בעודו משתין על גוויות הקונדומים הצפות באסלה.

גם אחרי שתי פרוסות עוגת הבית וכוס מהבילה של קפה נמס מגורען מיצי עדיין קודר והודף מעליו את פולי שמנסה לנשק את לחיו לפני הפרידה.

"נו, מה?" מאבד פולי את סבלנותו, "מה קרה? לא גמרת מספיק פעמים הלילה? הביצועים שלי אכזבו אותך? שאני אלך לקנות ויאגרה?"

"אתה כזה אידיוט פולי."

"מודה באשמה. מאז ומתמיד הייתי אידיוט, אימא אומרת שזו בעיה של כל הגברים במשפחה שלנו."

"אם תשאל אותי זו בעיה של כל הגברים במשפחת המין האנושי, ואני לא פחות אידיוט מכולם." מתיז מיצי במרירות.

"בסדר מיצי, כולם יודעים שגברים הם חבורת מטומטמים. אפילו להומואים אין פטור מהבעיה הגנטית הזו, אבל אולי אתה יכול לפרט קצת יותר."

"אני אוהב אותך פולי, תמיד אהבתי וכנראה שתמיד אוהב, אבל לא הייתי צריך לעשות שוב את אותה הטעות ולבוא כשקראת לי. הכל נשאר בדיוק כמו שהיה אז, לפני שנה, כשנפרדתם בחגים ואני חשבתי... אני כזה אידיוט, אחד שלא לומד מטעויות ... דביל כזה."

"אתה לא דביל מיצי." מתעקש פולי לחבק אותו, ואחרי מאבק קצר מיצי נכנע ומתמוסס בתוך זרועותיו, משעין ראש על כתפו, נושם בפעם האחרונה את ריחו הטוב ומגלה לפולי שהוא מדבר מתוך שינה.

"מי? אני? באמת? מה אמרתי?"

"בעיקר הרבה מלמולים לא ברורים. רק פה ושם אפשר היה להבין מילה אחת או שתיים.

"איזה מילה אחת או שתיים בדיוק מיצי?"

"בעיקר כושי ולפעמים נרי, וממש לפני שהתעוררת היה גם אני אוהב רק אותך כושי."

פולי נאנח. "אני נורא מצטער מיצי, באמת. מאז שהוא נסע אני חולם עליו המון, אבל לא ידעתי שאני מדבר עליו מתוך שינה."

שניהם מביטים זה בזה בכובד ראש ואז מיצי מתעשת, מחייך חיוך חיוור ואומר שלא נורא, דברים כאלו קורים, אבל הוא מעדיף לישון עם נחרן מאשר עם דברן.

"אל תכעס עלי מיצי." מפציר פולי, נבוך עד עמקי נשמתו, הרי אני לא יכול לשלוט בחלומות שלי, נכון?"

"נכון חמוד, אבל אתה יכול לא להשתמש בי יותר בתור ריבאונד כל פעם שאתה נפרד מנרי."

"אתה צודק מיצי, תסלח לי בבקשה."

"זה בסדר, אני כועס יותר על עצמי מאשר עליך. הרי לא הכרחת אותי לבוא אליך ולישון אתך."

"לא הייתי צריך ללחוץ עליך, זה לא היה הוגן."

"נכון, זה לא היה הוגן. החיים לא הוגנים, מה לעשות."

"בבקשה מיצי, אל תפסיק להיות חבר שלי." מבקש פולי ועיניו מתמלאות דמעות

"אל תהיה כזה הומו רגשן, בטח שאני לא אפסיק להיות חבר שלך. אני אוהב אותך, טמבל אחד."

"גם אני אוהב אותך שמנצ'יק."

"למי אתה קורא שמנצ'יק? פולניה מכוערת שכמוך."

הם צוחקים, מתחבקים שוב ונפרדים איש לבדידותו.

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...