אחרי הנפילה
אחרי הנפילה. צילום: הנדל.

 >  >  > 

אוקיאנוס שלם ביני לבינך - פרק א'

גשם ראשון

נרי יוצא מהשירותים, מזנק למיטה ונדחק אל פולי הישן. "תחמם אותי, אני קפוא." הוא דורש, מושך את השמיכה על שניהם.

פולי מתעורר לאיטו, ישן למחצה הוא מניח יד על גבו של נרי שנלחץ אליו בכוח, מתחפר מתחת לגוף החם. "עוד חיבוק." הוא דורש.

פולי משתף פעולה, לוחץ ירך ערומה וחמימה אל ישבנו של נרי, מחכך לחי זיפנית בכתפו. "מה הרעש הזה בחוץ?"

"גשם, יורד גשם פולי. אתה שומע?"

מרחוק נשמע קול רעם מתגלגל ורוח קרירה מבושמת בריח אדמה רטובה מלטפת את גופם.

"היורה הגיע." פוסק נרי, "אתה עוד עייף פולי?"

פולי מרים את ראשו מהכר, מביט בשעון ונאנח. "לא היה מזיק לי לישון עוד איזה שעה שעתיים."

"תישן הרבה יותר טוב אחר כך." מבטיח לו נרי.

"אחרי מה?"

"מה אתה חושב?" מחייך נרי בחשכה ומלטף את אברו של פולי שבניגוד לבעליו המנומנם מזדקף מיד, ערני ונמרץ.

"תראו מי התעורר ורוצה לחגוג?" מגחך נרי, וכבר הוא מעלה קונדום על האיבר החצוף.

"רק רגע נרי, שכחת שיש לנו אורח? צריך לנעול את הדלת."

"עזוב, חצי לילה הוא התווכח עם אימא שלו. הוא בטח ישן עכשיו."

"בכל זאת אני מעדיף..." פולי מדשדש לעבר הדלת, נועל אותה ואז שב למיטה, מחייך בעונג למראה נרי שסילק מעליו את השמיכה, חושף את אברו הזקוף שנראה גדול מידי לעומת גופו החלק והדק.

"בוא אלי." דורש נרי ומושיט אליו את ידיו.

"היום תורי? באמת? אתה בטוח?"

"לא זוכר, מה זה חשוב? היום בא לי שזה יהיה תורך." כורך נרי את רגליו סביב מותניו של פולי ובגמישות שתמיד מעוררת בפולי פליאה והכרת תודה הוא מגיש לו את ישבנו החלקלק והעסיסי.

פולי מעביר באיטיות את אברו בחריץ הישבן הפעור מולו, מחייך בעונג לשמע גניחותיו של נרי ואחרי שהוא לא יכול להתאפק יותר הוא חודר לתוכו בזהירות.

הם נעים זה כנגד זה בתנועות מתואמות היטב, מביטים אחד בעיני השני, ידיו של פולי על כתפיו של נרי, שניהם מחייכים זה אל זה ומתנשקים נשיקה ארוכה.

"עכשיו." לוחש נרי, מתקמר לעבר פולי ואברו הלחוץ בין גופותיהם המיוזעים נרעד ופועם בעודו פולט זרע על גופם.

כמה שניות אחר כך גם פולי מגיע לשיא ומתמוטט מתנשם על גופו של נרי שמלטף את שערו ומנשק את כתפו.

הם שוכבים זה על זה, אבריהם מסובכים יחד, מתנשפים, מתלטפים קלות עד שפולי נאנח ואומר שצריך ללכת להתקלח.

"כן, צריך." מסכים נרי, "כולי מזיע וגם אתה."

"בהחלט." מסכים פולי, "אני מיד הולך." הוא מבטיח. מגניב עוד נשיקה על כתפו השחומה של נרי וממשיך לשכב בלי נוע.

"אתה יודע שאני נוסע בסוף השבוע פולי."

"כן, אמרת לי עוד בשבוע שעבר."

"זה רק לשבוע, עשרה ימים גג."

"אני יודע."

"זו נסיעת עבודה, אני בטוח שכמו בנסיעה הקודמת נהיה סגורים כל הזמן במעבדה, בקושי נצא החוצה וכל הזמן נהיה נורא עייפים. כייף גדול לא יהיה לנו."

"אולי בכל זאת המלון יהיה פחות זוועתי?"

"אני מקווה מאוד, למרות שאחרי יום עבודה של שתים עשרה שעות כל מה שאתה רוצה זה מקלחת, אוכל ולישון."

"חבל לנסוע כל כך רחוק ולא לראות שום דבר. אולי תבקשו כמה שעות חופש לטייל קצת?"

"אולי, אבל אני לא בונה על זה. תגיד, כמה זמן אתה חושב שהוא - נרי מניע בראשו לכיוון חדר האורחים - יישאר פה?"

"לא יודע. זה תלוי במצב של הסכסוך המשפחתי שלו. אמרתי לו שיישאר כמה שהוא צריך. הוא לא מפריע לך, נכון?"

"לא, מה פתאום? הוא בחור נחמד, מבשל נהדר, מנקה, שוטף, מנומס מאוד. הוא ממש מעריץ אותך פולי."

"לדעתי הוא נדלק דווקא עליך כושי."

"עלי, מה פתאום? אני מכיר את הרוסים האלו, אני שחור מידי לטעמו."

"בעיה שלו, לטעמי הצבע שלך מושלם."

"ואני חשבתי שאתה דווקא אוהב את הבלונדיניים האלו. כל האקסים שלך היו רוסים."

"זה היה לגמרי מקרי כושי, אני לא בוחר אנשים בגלל הצבע שלהם."

"פולי תשמע ... תראה... אני לא אהיה פה די הרבה זמן ואם תרצה... אם יהיה לך קשה להתאפק והוא עוד יהיה כאן, או שיהיה מישהו אחר אז..."

"לא כושי. בשום פנים ואופן לא. תעשה מה שאתה רוצה, אבל אני אתאפק ואחכה לך."

"גם אני רוצה להתאפק פולי, אבל מה יהיה אם אני לא אצליח?"

"אז אל תספר לי, אני לא רוצה לדעת."

"אני מבטיח לך פולי שאני ..."

"אל תבטיח דבר שאתה לא בטוח שתצליח לקיים." מפסיק אותו פולי ביובש וקם מהמיטה. "אני הולך להתרחץ, אתה בא?"  

לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...