מצעד הגאווה בתל-אביב 2015
מצעד הגאווה בתל-אביב 2015. צילום: עידו בן-יצחק.

 >  >  > 

המעלית

אתם יכולים לנחש שאני מתפרנס מזיעת התחת, מציצות, ליקוקי לשון ומקרים אחרים בהתאם לטעמו ולכיסו של הלקוח האנין שלי. אני מעדיף לקרוא לעבודתי - 'שירות לעסקים פרסונליים'.

בפעם האיני-יודע-כמה, נכנסתי לבית הדירות התל אביבי, עליתי במעלית לקומה החמש עשרה ודפקתי על דלת ביתו של שמואל ברדוגו, אחד הלקוחות הכי נאמנים שלי. הדירה שימשה למפגשים חבויים, מקום מסתור לתענוגותיו הסודיים. ובה הוא הסתיר את בגידותיו מאשתו האהובה. שמואל היה קצב שמנמן ובריון שבעבודה מאומצת ועם מרפקים חזקים בנה לעצמו עסק ועשה ממנו הרבה כסף.

באופיו היה איש דרשני עם תאבון פראי לסקס וזין עבה מהסוג הגורם כבוד, אבל כאדם עם נטיות סדיסטיות הרגיש הנאה רבה לגרום כאב וחש סיפוק עצמי לשמע התלונות והצעקות החוזרות שלי בזמן שניסה לחדור לתוכי בגסות, בזמן שהמטרתי בקול חנוק, גידופים וגניחות כאילו אני כאוב עד מאד וממש דלוק על פאפי שלי.

''איי! איי! תוציא את התותח שלך ממני, אתה קורע אותי לשניים, איי, איי, איייייי אני פולט, גומר!''

הבחור הוציא את כל הסדיזם שלו עליי ואני, שחקן טוב כנדרש, שיחקתי את תפקידי. יתר על כן, הוא שילם בשביל זה טוב מאוד! וכלקוח נדיב הוא תמיד צדק.

הקצב שלי אהב לזנק עליי, לחדור, לשפשף את הזין שלו בפנים ולפלוט מתזי זרע בקונדום כאילו משתתף במרוץ מאה מטר, כובש את המטרה במהירות ובבת אחת. אני ידעתי טוב מאוד שאסור לי להעיר הערות על השפיכה המוקדמת, חוסר הסיפוק והגסות שלו. אסור כי האיש הזה הוא לקוח אלים וכל מילה פוגעת על הביצועים שלו יכולה להביאו לכעס ומי יודע אם לא ישחט אותי כמו פרה בבית מטבחיים, תוך התפרצות של התקף תסכול וזעם.

לכן תפקידי בעסקה היה לשבח את אונו הגברי, לנפח לו את ההערכה העצמית, לבטא הערצה מול הקשיחות יוצאת דופן והעובי של הזין שלו. להתפלא מהזיון החזק, ולחזור שוב ושוב על כמה 'הנאה' ו'כאב' גרם לי. הדבר היה כדאי לי, כי ידעתי שככול שיגמר מהר יותר הוא ישלם טוב יותר על הטרחה שאינה כבדה עליי כל כך.

בשלב הזה של חיי אני מורגל לכך, ולהרבה יותר. אני לא רוצה להשוויץ אבל הכרתי גברים עם אברי מין מאיימים יותר. אברי מין מפחידים באמת בגודל סופר לארג' ואקסטרה קינג סייז, מכשירים שגורמים לך לרעוד ולבלוע את רוקך, נשק מסוכן שלעומתם הכלי של הקצב שלי היה רק חיקוי עלוב.

אבל אני לא אשקר לכם, כעת אני מאוהב, כן מאוהב במכונית יד שנייה שנתן לי השמנמן כאקט של נדיבות מופלגת בתום שנה של מפגשים לוהטים. מלבד היותו סדיסט, מגעיל ומכוער דיו, האיש היה עשיר כקורח ומאפיונר לא קטן ובתרגיל מלוכלך התלונן בחברת הביטוח שמכוניתו נגנבה, ובסתר דאג לשלם למכר פלשתינאי על מנת לשנות מספר מנוע ופטנט ונתן לי אותה עם ניירות, צבועה למופת בצבע אדום-אש. את הכסף של הביטוח הכניס כמובן לכיסו. לדעתי ה'גונב מגנב זכאי למאה שנים של סליחה', והוא בוודאי היה זכאי לכך, וחוץ מזה הוא גם אהב לזרוק עליי כסף מאחורי גבה של אשתו החוקית - חולדה מרצינו ברדוגו או 'החזירה' מפיו של שמואל. היא מוכרת לי רק מתצלומים של מסיבת הבריתה של נכדתם, אישה ענקית, המזכירה את מונסראט קבאליר, הזמרת השמנה המפורסמת, אומנם אינה שרה אבל אני מניח כי הזעקות דומות. היא נראתה לי כמו תרנגולת דוגרת עם כאבים, מכורה לגלידת קרם שוקולד, קנאית מאוד ותובענית, כך הייתי מדמיין את זוגתו של הבריון ששוכר אותי בימי חמישי, שמואל ברדוגו 'מלך הנקניקיות למנגל', 'מבית המטבחיים אל השולחן', כמובן שאכילת הנקניק של בעל הבית הזה היה התענוג שלי בלבד, (עם הגברת מזמן לא היו ארוחות במיטה).

אתם יכולים לנחש כי אני מתפרנס מזיעת התחת, מציצות, ליקוקי לשון ומקרים אחרים בהתאם לטעמו ולכיסו של הלקוח האנין שלי. אני מעדיף לקרוא לעבודתי - 'שירות לעסקים פרסונאליים', אינני נער שליח או מונית (taxi boy) אני לא אוהב לשכור מונית, כי אני שומר על מעמדי, חוץ מזה יש לי מכונית מטופחת וזה בעיניי עושה את ההבדל.

לא חייבים ללכת כדי להתפרנס בחיים ולכן אני נוסע במכונית. כמובן שאני סלקטיבי ותובעני, ההיצע והביקוש לשרותיי משתנה בהתאם לארנק של הלקוח, אני אוהב לקבל מתנות, אבל לא מעניק מתנות ולא נותן חינם שום דבר, כי הזמן הוא זהב והמרוץ לחיים קצר. יום אחד אתה מתעורר בבוקר והתחת שלך ירד עד ברכיך, או הזין חדל לעמוד לך אפילו עם ויאגרה, וזה נגמר.

השמן סיים תוך כדי גניחות חייתיות כאילו היה אריה הים העומד להמליט, קמתי והלכתי לחדר האמבטיה כדי להתקלח. השמן מעולם לא השתמש בדאודורנט והייתי חייב להוריד מעליי את ריח הבשר הטחון המעורבב עם זיעה חמוצה. בעודי מתייבש במקלחת שמעתי אותו מפליץ, שקוע בשינה גדושת נחירות ובלי לחשוב פעמיים פתחתי את החלונות והסתכלתי סביבי, המקום נראה כמו דיר חזירים, הבגדים פזורים על הרצפה, שאריות של אוכל, עטיפת קונדומים ושמנים. נכנסתי מהר לג'ינס השחורים הצמודים היטב לגופי וכפתרתי אותם כדי להבליט את החבילה שלי, לבשתי את החולצה המעוטרת בכוכב אדום ענקי, נעלתי את הנעליים האיטלקיות והוספתי שני שפריצים של בושם צרפתי לנשים שגנבתי מהשמן. שמואל תמיד השאיר לי כמה שטרות אבל לא על ארונית לילה, אומנם הוא גס, וולגרי ומגעיל אבל יש לו קוד אתי משלו ולכן היה משלשל אותן בתוך האגרטל הסיני שרכש ב'הכול בעשרים ₪' והניח אותו על רהיט בסלון, מתחת לשעון הקוקייה.

אני תמיד מוצא על מה לבזבז אותם, אוהב בגדי מותגים לשימוש אישי, בעיקר ברגעים שאני נכנס לדיכאון (קורה לי לעיתים קרובות מדי), לפעמים גם בקבוק בירה או כוס וודקה עוזרים, כי במקצוע הזה נשרף לך הראש במהירות, המעיין נשרט והעצבים מאבדים שליטה בקלות. אני טיפוס מלא חרדות עם אובססיה לניקיון.

אחרי הביקור אצל הקצב, הייתי צריך לנסוע למלון ידוע בחופי תל אביב כדי לפגוש תייר גרמני זקן שמתארח בארץ ולמצוץ לו (עם קונדום כמובן). פגשתי אותו במקרה, אפשר לומר שאספתי אותו בחנות גדולה של מותגים והתאהבתי בכרטיס אשראי ''דיינרס'' שקנה כל דבר בלי חשבון. בחיצוניותו האיש דוחה למדי, הסירחון מהפה דמה לכרוב חמוץ ונקניקיה מעושנת עם חרדל. הזין שלו היה קרוב משפחה לנקניק פולני חיוור וגוסס משום שלעיתים נדירות נעמד. צלצלתי אליו מהנייד ומסרתי לו שאני בדרך, הזקן אמר, "יא, יא" (כן, כן) ואני ניתקתי מהר בחושש שריח הפה הרע שלו יעבור דרך קו הטלפון. הוא משלם לי ביורו, ואני גובה סכום ניכר בעד השרות שהוא מקבל, תמיד עם קונדום ועם מבט על השעון.

יצאתי מדירתו של שמואל וחיכיתי למעלית בקומה החמש עשרה בבניין הרב קומות, לקח זמן וכשהיא ירדה הביאה מהקומות העליונות בחור כושי, אולי לא כל כך, יותר מולאטי, גבוה ורזה, אתלטי, עם שיער קצר, ממש חטיף שוקולד בן עשרים וארבע לכל היותר. הוא חבש הפוך כובע בצבעי קבוצת הכדורגל כלשהי וחייך אלי בידידות מופגנת. לא הספקתי להתבונן בו לעומק ואז נהיה חושך והמעלית ירדה בחדות ונעצרה בין הקומות שלוש עשרה ושתיים עשרה, תקועה אי שם בשמים ורחוק מן הארץ. האור כבה עקב הפסקת החשמל בכל המתחם, כנראה קצר בבניין ואני תקוע במעלית אטומה הרמטית בחברת כושי, טוב... מולטי מושך, שקודם חייך אלי חיוך ידידותי. כמה שניות עברו בדממה ואני, שבין השאר סובל מקלסטרופוביה, אגורפוביה, התקפי פאניקה וסיוטים אחרים, התחלתי לצרוח כמשוגע. הוא הדליק מצית קטנה ומבריקה, והביט בי מופתע ומבוהל. המשכנו לצעוק, עכשיו במקהלה. בהתחלה אף אחד לא ענה אבל כעבור רבע שעה שמענו את האחראי על הבטיחות של הבניין צועק לנו שנשאר רגועים ושהזמין מכבי אש וחשמלאי והם יוציאו אותנו בעוד כמה דקות.

הבחור היה רגוע או כך לפחות חשבתי. היה חשוך, הוא ישב על הרצפה, העיניים הזוהרות שלו דמו לגחלים בוערות, מתבוננות בי, יכולתי לשמוע את נשימתו, להריח את הניחוח של עורו, להרגיש את חום גופו, לדמיין את הזיעה המחליקה לתוך האזורים החבויים של גופו, ולהריח את תערובת ריחות הקינמון, הווניל, חומצות הגוף וההורמונים הגבריים נפלטת מעורו ומעוררת את חשקי. הוא דיבר ראשון, לא יודע מה הוא אמר, עניתי לו משהו סתמי.

היה חם, הוא הוריד את החולצה ראשון, התאפקתי כמה דקות אבל הייתי שטוף זיעה ונאלצתי לעשות את אותו הדבר. הוא הוריד נעליים ובחושך יכולתי לחוש את רגליו היחפות ללא גרביים, הוא אמר משהו שלא הבנתי והתחיל לצחוק בזמן שלי התחשק לצרוח. צעקתי שוב לעזרה, הקשתי בפעמון החירום אבל שום דבר, איש לא ענה. אפשר היה לשמוע רעש מדי פעם מן הקומות למטה ובזמנים אחרים רק הנשימות של גופנו, הקול של איש האבטחה לא נשמע שוב. הכול סביבנו היה חושך שעטף אותנו בתוך קירות הפלדה. רציתי לבכות, התמלאתי ייאוש וחרדת קלסטרופוביה. הוא חש במצבי ואמר לי לשבת על הרצפה לידו והדליק את המצית שלו שוב כדי להאיר את החלל, גררתי עצמי על הרצפה ונשענתי על קיר הפלדה במעלית. כעת שמתי לב שהבחור הסיר מכנסיו בגלל שרגלי התחככו בשלו וחשתי אותן חשופות. לא פחדתי ממנו, אבל הקרבה הטרידה אותי. נדמה היה לי שהאוויר הולך ואוזל כל הזמן.  התחלתי להזיע למכביר. הורדתי נעליים וחזרתי לצרוח אבל הוא כיסה לי את הפה ואמר משהו כמו, "שתוק כבר תרנגולת." הצליל הגרוני בקולו גרם לי לרעוד. הפחד שלי עשה אותו עצבני. הוא הסיר את ידו מעל פי ועזר לי לפשוט את הג'ינס ההדוק שלי, גופי הזיע נהרות בדומה לו, הרגשתי כולי לח, היינו שם, כמעט עירומים ויחפים, מתים מהחום, חסרים אוויר צח, מרותקים בלי אור ועם התחושה כי העולם שכח אותנו.

"אדיסו." הציג עצמו אבל לא קלטתי את שמו הזר, מיד וחשבתי שזה שם בדוי ואמרתי, "אני רוני."

הוא ביקש ללחוץ לי את היד ואמר משהו כמו, "שמח להכירך." או כך לפחות חשבתי לעצמי.

ידו הייתה רזה עם אצבעות ארוכות וחזקות, כל כך חמות שקדחו, ידו עבירה לי את רטט ומצאתי את עצמי אפילו יותר לוהט.

כעבור רגע רגלו הימנית נגעה ברגלי בחושך בעדינות, כאילו מבלי שהתכוון, ובזמן קצר גם חלף מעל הקרסול שלי. כופפתי את ברכיי והנחתי את ראשי בין רגליי, עמוס מהנטל. הוא הושיט את ידו וליטף את צווארי ואת שערותיי כמו לילד. ידו הייתה מחשמלת ויצרה אצלי פרכוסים בלתי צפויים.

רציתי להרחיק את ראשי מהליטוף שלו אבל הוא המשיך לגעת בפני, אצבעותיו סימנו מסלול סביב שפתיי. לא יכולתי להתמודד עם התקדמותו, מוחי עשה אלף קילומטר לדקה, אך הזין שלי היה יותר מהיר, הפסקתי.

הוא עצר את ידו על כתפי ונראה מנמנם, הסתובבתי. אני חושב שנרדמתי לכמה רגעים, אבל שוב התעוררתי והרגשתי את זרועו על זרועי הימנית, מלטף, רגלו לאורך רגלי, הולך ומטפס לעמדת שליטה. הורדתי את ידו מכתפי, אבל הוא הידק את היד שלי בשלו ונותרנו מחזיקים ידיים, אצבעותינו השתלבו זו בזו.

"תירגע." הורה לי, חש את חוסר השקט שלי ניסה להרגיע את גופי הרועד במגעו. "תהיה בשקט." חזר ואמר ופניו התקרבו אליי, פיו טייל על שפתיי, הרגשתי את אפו על פני, נשימתו מתערבבת בשלי, קוצר נשימה המבשר מועקה ודרישה לפורקן. רציתי לקום אבל הוא עצר אותי, נשען על כתפיי בשתי ידיו הגרומות.

הבחור השחום מצא חן בעייני ונמשכתי אליו באהדה לא מוכרת אצלי, כל ההגנות שהעמדתי נגד לקוחותיי התפרקו מנשקן והחומות נפלו כמו בית קלפים. לא יכולתי לדבר, החשק הביא לכך שהזין שלי התקשה, הסגר בתחת התרחב בצפייה והגביר את הרעד, הייתי חלש, פגיע, הרגשתי מגורה מהזכר הגברי שלידי והרצון הזה, המוזנח לעיתים כה קרובות, הוליד בי משיכה לזר הזה שלא היה לקוח.

זה היה כאילו נולדתי מחדש, כאילו החום הזה הפך אותי לאדם ללא שעונים או עמלות, נקי משקרים, אין יותר כזב ואין מה להסתיר.

הוא לחץ על כתפי שוב וראשו נצמד לשלי, נישק אותי בשפתיו העבות והלחות. הנשיקה נמשכה זמן שלא הצלחתי להעריך, החזרתי לו נשיקה בהתמסרות מטורפת עם הלשון והשיניים אשר גרמו להד רם במעלית החשוכה.

'זה חלום חשבתי.' זה נראה כסצנה שהועתקה מסרטי פורנו סטרייטים, שבו הבחור מרים אישה ממעלית תקועה בין הקומות, (היא בלונדינית פרועת שיער, עם נעלי העקב עדיין עליה) חשבתי גם על קטעי פורנו הומואי שבו הגיבור הלבן, הבלונדיני והמגולח, אוכל זין ענק משורג ורידים מבחור שחום, שרירי הלובש הפוך כובע מצחייה, אבל הפעם זה לא היה ככה כי ב'סרט' הזה, אני הייתי עירום, פגיע וחסר ישע עם מולאטי יפה, מזיע וחושני שחיפש את פי שוב ושוב בחושך, גם אני חיפשתי את שפתיו הרכות והעבות מתענג על ניחוח האניס המרענן שלהן.

הוא הדליק את המצית שלו כדי להאיר את גופנו, ולהציג את הזקפה הנפלאה שלו, את חיוכו השובב ואת ברק עיניו שהתנוצצו מרוב תשוקה. הוא צחק וחיבק אותי כאילו הציל ילד בספינה טרופה, הפשיט אותי לאט ובעדינות, זרק את בגדיי בחשכה, מגשש על גופי המתרגש והרועד, אני מסייע בכך שמוריד את כל השריון, הדעות הקדומות שלי, המסכות של איפור ונקי מכל חסימה מתמסר לו במעלית דוממת וסגורה הרמטית, תקועה בבור השחור הזה שבו שני גברים מחובקים בטקס העתיק של יצרים, מקימים מעשה התעלסות ואהבה נמרצת.

כמו במחזה ארוטי בו משחקים על עיוור, הוא גשש על עורי ואני בחרמנות אין קץ התמסרתי לקצות אצבעותיו החמות אשר בעוצמת פיו ולשונו כבשו את שפתיי היבשות, הפנים, הצוואר, הלחיים שלי ובהגיעו אל פטמותיי, מצץ אותם בהנאה עד שהן תפחו ואז נשך בעדינות, גופי שוב רעד והוא נישק את חזי כדי להרגיע ואמר דברים שאני לא הבנתי אבל שתי מילים חיממו את ליבי, "איזה תענוג."

החזרתי ליטופים ופתאום מצאתי את האיבר שלו בין אצבעותיי, נוקשה וחם כענק המתמתח במגע ידי, מוכן ומזומן לשפשוף לוהט. אשכיו היו לחות והעור מסביב מתוח וחלקלק.

כאילו משך אותי מגנט הלכתי בחשכה בעקבות הריח הנודף מן הבשר החושני, הובלתי את פי אל איבר מינו, בין נשיקות וליקוקים ובלעתי אותו בטירוף. הוא שאל אותי בשקט אם אני נהנה ממנו ואני, שהיה לי פה מלא זין, לא עניתי והמשכתי במציצה הלוך וחזור לכל אורכו וידיי ליטפו את המפשעה בתחושה אדירה של כיף.

הוא החל להתנשף ופלט נגיחות וצעק, "תענוג!" בעוד אני מזרז את השאיבה מעלה ומטה על הזין האדיר והמתוח שלו.

שקוע בתענוגות גופו מצאתי לפתע את עצמי שוכב על הגב וגופי מונח על ערימת בגדים, כשהוא מחזיק ברגליי פתוחות לצדדים וראשו שוקע ביניהן ומשלח ליקוקים מטריפים, לשונו מגששת בעוצמה בחור הקודח שלי בעודי מכסה את פי בידיים כדי שלא לצרוח, כי איפשהו מישהו מתקרב להוציא אותנו מהבור.

אדיסו היה מנותק מהנעשה מסביב, נעול במטרתו לבעול אותי. קודם החדיר אצבע אחת ומיד את השנייה, התמלאתי מבוכה בגלל הקלות שגופי נעתר לגירוי שלו, הסיר את כל מחסומים וחדר באנקות עינוג שדמו לתפילה פגאנית חושנית. גופי נכנע לשליטתו וכמשאבה אדירה שקע אברו עמוק בתוכי, מנצח בכל הפינות, פותח את כל הדרכים, נכנס ויוצא בתנועה גוברת מלווה בקולות שפשוף של נוזלי המשגל ובשיא מרוץ החושים, משחרר שפריצים קצובים של מבולי פורקן אשר מילאו אותי מבפנים וטיפות אחדות טפטפו והשאירו שביל על בטני כסיום של האהבה אשר תמה ונשלמת.

קולות של מכבי האש והאבטחה שעמלו כדי לשחרר אותנו נשמעו קרובים מתמיד, ניקינו עצמנו כמה שיכולנו ולבשנו במהירות את בגדינו, עד מהרה ראינו אורות והמעלית החלה לרדת. עמדנו מתבוננים אחד בשני בחצי חיוך של שיתוף וסיפוק לא מוסתר. אותן שניות בקופסה היורדת אל קרקעית הבניין היו כמו גילוי אחד של השני. הקשר שנוצר לראשונה עמד להיות גם פרידה.

דלתות המעלית נפתחו לרווחה והמצילים שמחו עבורנו, אדיסו אמר תודה ופנה לצאת לרחוב בלי להביט לאחור. נעמדתי קפוא בהרגשה שאני עומד לאבד חלק ממני, מסתכל עליו הולך ומתרחק ממני. פתאום נפל מבטי על חפץ מבריק זרוק על רצפת המעלית, הרמתי אותו בדפיקות לב ופתחתי בריצה אחרי אדיסו, השגתי אותו במעלה הרחוב כמעט באפיסת כוחות וקראתי לו, הוא הסתובב אליי, הושטתי אליו את המצית. התגובה שלו הייתה כשל מישהו ממהר, הוא פנה שוב ללכת באומרו, "חמוד, אהבת? תחזיר לי אותה הערב, בוא אליי לקומה העשרים בבניין, אחכה לך." והוסיף בקול רם בזמן שהלך והתרחק, "הפגישה אצלי בתשלום..."         

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...