שקיעה
שקיעה. צילום: אור, צילום עצמי.

 >  >  > 

ונהיה מוקפים בשקט - פרק ב'

סוף שבוע מתוח

תוך כדי שאני מסדר את הדברים שקניתי בשקם קיבלתי שיחת טלפון ממוצב הפיקוד בו נקראתי להתייצב בלשכה של מפקד הבסיס. היו לי בדיוק שלוש עשרה דקות לעלות על מדי א' מדוגמים ולחצות את הבסיס כולו, משימה שאולי ברכב הייתה לוקחת כפול מהזמן שניתן לי. התקשרתי לאמנון בפאניקה, ביקשתי שיבוא לאסוף אותי, ותוך כדי ניסיתי להבין מה יכולים לרצות ממני בלשכת המפקד? הרי אני נכנס לקצין תורן רק בעוד שבע שעות, לא עשיתי שום דבר מוזר, אולי איתן דיבר? אולי רוצים לתחקר את האירוע בבריכה? אולי מישהו ראה שאני ישן עם אמנון באותו החדר? אבל כל זה סובל דיחוי עד יום ראשון, למה אנחנו צריכים לשוחח על זה בשישי בבוקר? ולמה אני ומפקד הבסיס?

אמנון הגיע מחייך ומנסה להרגיע, אבל אני לא רציתי לשמוע, עליתי על א' וניסיתי להזיע כמה שפחות מהפחד.

איחרתי בכחמש דקות, קיפצתי את מדרגות הלשכה בעוד אמנון נשאר בקומה הראשונה וממתין לי. נכנסתי ללשכה והרל"שית של מפקד הבסיס הסתכלה אליי, ניסתה לחייך אבל ברור שהיא מתוחה כמעט כמוני, אני מניח. היא פתחה עבורי את הדלת ומולי ישב מפקד הבסיס. הצדעתי אל התת אלוף שישב מולי, הוא שחרר אותי ונכנסתי למשרד, ניסיתי להריץ אחורה מתי ישבתי בחדר סגור עם דרגה כל כך בכירה ולא הצלחתי.

"סגן בר-לב מה שלומך?" הוא שאל אותי, מה שלומי? איך אני יכול להתחיל להסביר לו מה שלומי?

"אני בסדר תודה, אני לא אשקר, קצת מבולבל וקצת לחוץ, אני מצטער המפקד, עשיתי משהו לא בסדר?"

הוא הסתכל אליי מספר שניות וחיוך קטן עלה על שפתיו. "עודד, אני מצטער אם הרל"שית שלי הצליחה להלחיץ אותך, זו לא הייתה הכוונה, הזמנתי אותך אליי על מנת לשוחח איתך על ההצבה הבאה שלך."

"ההצבה הבאה שלי צפויה להיות בעוד שנתיים וחצי המפקד, אני חתום לתפקיד לשנתיים וחצי הבאות, אתה משחרר אותי מהתפקיד?" התחלתי ממש להילחץ, גל של קור התחיל להציף לי את הגוף.

"עודד זו לא בחירה שלי, אנחנו עומדים להיכנס לתקופה קשה, יש שינויים כבירים במטה, וכתוצאה מזה גם בשדה, אמנון, המפקד שלך, עוד לא מעודכן אך בכל מקרה תבין ששום דבר לא יקרה אם אתה לא תהיה מעוניין, משום שהתפקיד שאני עומד לחשוף בפניך דורש השקעה של אלפי אחוזים, לא יתעסקו שם עם בעיות מוטיבציה זה ברור? "

"כן המפקד, ברור לגמרי."

"יפה, אז נתחיל, החליטו במטכ"ל לפתוח בהקמה של מטה לחימה משולב- מטה חירום שיורכב מאנשי כלל הזרועות, לזרוע שלנו יהיו ארבע נציגים, כשהבכיר ביניהם יהיה אל"מ שדה והזוטר בהם תהיה אתה, שני הנציגים הנוספים יהיו שניהם מהמטה, מטרת המחלקה החדשה היא הכנת התשתית למערכה הבאה, ועודד, אני לא צריך ללמד קצין מבצעים כמוך שהיא קרובה יותר ממה שאנחנו רוצים, אנחנו מדברים על שבועות." הוא עצר לשנייה לקחת אוויר ואני ניסיתי לנשום.

"למה אני? " זה כל מה שהצלחתי להוציא מהפה.

"עודד אני לא רוצה לומר יותר מידי, גם אין בזה צורך, המטה הוציא מברק, השם שלך היה האופציה היחידה שהם ביקשו, הם רוצים אותך, לא כמוך ולא דומים, השם והמספר האישי שלך היה על הטופס, אני לא יודע מה עשית כדי להרשים, או מה הם מחפשים בדיוק, אבל אני כן אסע איתך במוצאי שבת למטה על מנת שניפגש עם מפקד המטה המשולב, חשוב שתבין שהמטה הזה לא יכלול רק אנשי צבא, יהיו בו נציגים של סוכנויות המודיעין סוכנויות הביטחון וסוכנויות אזרחיות, הפעם כיסו הכל וכולם יושבים יחד."

"כמה זמן?" הרגשתי נורא, ידעתי שהרושם שאני עושה עליו מזעזע, אבל לא הצלחתי להרכיב משפטים שלמים שלא לדבר על שאלות ענייניות, הרגשתי כל כך מבולבל, רציתי רק שקט, לא הבנתי למה אני ומה המטרה של שיחת ההשכמה הזו.

"כמה זמן שיידרש עודד, אנחנו נשמח לקלוט אותך ברגע שהמערכה תסתיים, ובמידה ותראה שטוב לך שם, תוכל לבחור להישאר, למרות שאני חייב לציין שזו תהיה מכה למחלקה שלך, בכל מקרה הבנתי שאתה לקחת קצין תורן השבת, אני חושב שזה מצוין, קח את השבת לחשוב לשוחח עם אמנון, אגב מעדכנים אותו טלפונית במקביל לשיחה בינינו. אני יוצא למטה מחר בשעה 20:00 אתה תצטרף אליי, אלא אם תחליט שאתה לא מעוניין במה שסיפרת לך עליו בסדר?"

"כן המפקד." עניתי, ניכר עליי שהייתי מבולבל וגם המפקד הרגיש בכך.

"עודד, תזכור שזה כבוד גדול, ואל תשכח מה הדבר למענו אנחנו עובדים בכל יום, אני סומך עליך שתעשה את ההחלטה הנכונה." הנהנתי, המפקד נעמד ואני אחריו, הצדעתי שוחררתי ויצאתי החוצה. ירדתי במדרגות אחת אחת והרגשתי שכל מדרגה מאיימת להפיל אותי, כאילו שהראש שלי כבד מידי ועומד לקחת את כל הגוף שלי איתו קדימה. אמנון ישב על הספסל ליד המדרגות וחיכה לי, מנסה לחייך אבל ברור שהוא לא מאושר מכל העסק, גם אני לא הייתי מאושר, מאוד לא אהבתי שנוגעים לי בשגרה, כמובן שעושים את זה במעטה של כבוד גדול מאוד, אבל היה ברור לי שהשם שלי לא עלה במקרה, ברור לי שהשמות שלי ושל אחי הצטלבו והבינו שטוב שנהיה שם שנינו לטובת שיתוף פעולה התחלתי מוצלח.

"שלום המפקד." אמרתי לאמנון.

"שלום ילד יפה." הוא ענה לי והסתכל לי לעיניים, מחייך חיוך קטן ונבוך.

"בוא ניסע לחדר, בסדר?" שאלתי והוא הנהן, נכנסנו לאוטו והוא שם לי יד על הרגל, הסתכלתי עליו והוא שוב חייך, הניע וכך נסענו תוך שהוא מלטף לי את הרגל. המגע שלו העביר בי זרמים של אושר, אדוות של תשוקה שלא איחרו להראות סימנים בהתעוררות האיברים שלי ושלו. אני יודע שזו לא הייתה הכוונה שלו, אבל זה פשוט קרה, וכך הרגשתי, אני מניח שאין לנסות להסביר את מה שקורה, החלטתי פשוט לזרום.

עלינו לחדר של אמנון, האמת שאחרי הלילה כבר הרגשתי בו בבית. הדבר הראשון שעשיתי היה להוריד את הסדין שלי מעל המזרון שעל הרצפה, להשעין אותו כנגד הקיר ולצרף את הכרית שלי לכרית של אמנון, הוא הסתכל עליי כלא מאמין וכשפתח את פיו סימנתי לו שישתוק. התחלתי לפשוט את המדים, מוריד קודם את הכומתה, את הדיסקית, מתחיל לכפתר את החולצה, כל זה כשאני עם הגב אל אמנון, הורדתי את החולצה ואחריה גם את הגופייה, ופתאום הרגשתי את הגוף של אמנון נצמד לגוף שלי, נדבק אליי לכל האורך, הידיים שלו מתחילות לפשוט על החזה והבטן שלי, האצבעות שלו חוקרות את הפנים את השפתיים שלי, תוך כדי שאני פותח את החגורה שלי, מתיר את הכפתורים. המכנסיים נשרו ונותרתי עומד עם מכנסיים כרוכים מסביב לרגליי ותחתונים עדיין עליי, ידיו של אמנון ממשיכות לחקור את גופי, כשאני שומע אותו נאנח באוזני הרגשתי שהזין שלי נמתח מעבר לגבולות היכולת שלו. אמנון החל מנשק אותי, בעורף באוזניים בלחיים, מעביר ידיו בשערי סוחט ממני אנחות שהפתיעו גם אותי, הרגשתי את הזין שלו נצמד אל קצה המדים. הוא סובב אותי מסתכל לי לתוך העניים מנשק אותי עמוק עמוק, אני מרגיש את הלשון שלו מתפרעת בתוך הפה שלי, הרגשתי שאני עומד לגמור ממש רק מהמגע של הלשון שלו בתוך הפה שלי. הוא דחף אותי אל המיטה, התכופף לרגליי הסיר את נעליי, משך את מכנסיי תוך שאני מתנער מהם, והחל להתפשט מולי, מוריד את הכומתה ואת הדיסקית, את הנעליים הוריד כבר קודם, מכפתר את החולצה, ובכל כפתור אני מרגיש שהרוק בפה שלי הולך ואוזל, משסיים והוריד גם את הגופייה נשאר מולי בתחתונים, מסתכל עליי, אני מסתכל עליו עד שהעיניים שלנו נפגשו, הוא מחייך את חיוכו הטוב ואני מרגיש שהגוף שלי פועם בקצב חזק כמו שלא הכרתי אף פעם.  המשכתי להסתכל לו לתוך העיניים בזמן שהוא מוריד לי את התחתונים, ואז מוריד את שלו, נשכב עליי לכל אורך הגוף, מעביר ידיים על כל נקודה בגוף שלי תוך שהוא מוציא ממני קולות חייתיים שלא חשבתי שאני מסוגל להפיק. הוא גלש עליי, למעלה ולמטה, בשלב מסוים פתחתי את הרגליים, והוא כיוון את עצמו לתוכי, ממתין בכניסה ולא נכנס, לחשתי לו, "לא." באוזן והוא הבין, והמשיך להתחכך בי, אני מרגיש אותו עולה ויורד על הגוף שלי, ותוך כדי כך מנשק לי את הפרצוף, את הצוואר, את השפתיים, לפתע הרגשתי שאני לא יכול יותר, לחשתי לו באוזן שאני עומד לגמור, בקושי סיימתי את דברי והרגשתי את הזרע נפלט מתוכי.  אמנון עמד על הברכיים מעליי, שפשף לעצמו וכמה שניות אחרי גמר בעוצמה, שופך את כל המטען שלו עליי, צונח עלי מותש מנשק אותי ומתנשם, אני מחבק אותו, ובלי משים לב מתחיל לבכות, רק דמעות בלי מילים, הוא הסתכל עליי, "הכאבתי לך?"

"לא, לא יודע, היה לי טוב, זה היה טוב, לא הכאבת לי."

"אז למה אתה בוכה?"

"אני לא בוכה, אני, לא יודע, הכל מוזר נוני, אני לא שולט בעצמי שאני לידך, אתה מעורר בי יצרים של חיה, אני לא מכיר את עצמי ככה, מעולם לא הצלחתי להתפשט מול מישהו, לא הבאתי את עצמי לנקודה שמישהו נוגע בי ככה, ואיתך, זה כאילו הדבר שהכי רציתי."

"זה טוב דודו שלי, זה טוב, אני מרגיש טוב איתך, תירגע, הכל בסדר, זה פשוט חדש ואנחנו נתרגל את זה יחד, בסדר?" הנהנתי אליו, והוא נישק אותי שוב. הבנתי שאין צורך במחשבות, שאלות והבנות, אני אוהב אותו, נראה שהוא מרגיש אליי דברים טובים, אז אני צריך פשוט ללכת עם זה.

פתאום, משום מקום, התגנבה המחשבה על השיחה עם המפקד, "אמנון, מה אתה חושב על מה שקורה איתי?"

"תשמע דודו, אני לא יודע את כל הפרטים, אבל העניין לא ממש מפתיע אותי, היה לי מאוד קשה להצליח למשוך אותך בדיוני איוש, הם לא רצו לוותר עליך, אתה מוצלח, מעבר לזה אתה עם שאיפות למעלה והם אוהבים את זה במטה, אני לא אשקר, זה זין רציני מה שקורה פה, אני לא יודע מה אני אעשה בלעדייך, וזה כמובן במישור המקצועי בלבד, אני לא רוצה להתחיל לפתוח את העניין האישי שלנו." הוא עצר, לקח נשימה עמוקה, והסתכל לי לתוך העיניים, "אני רוצה שלא תיקח את התפקיד."

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...