סקס אחר. צילום: torbakhopper, flickr.

 >  >  > 

אלפא בית - פרק א'

פרולוג

אלפא ביתא גמא דלתא. ארבע האותיות הראשונות ביוונית. אלפא, ביתא, גמא, דלתא. סמל הכתב, האינטליגנציה והמתמטיקה. אלפא ביתא גמא ודלתא, נעולים עכשיו בתוך הכלובים הניצבים זה לצד זה במרתף. ערומים, כורעים בתנוחה לא נוחה, קשורים לסורגי הכלוב. אני ניצב מולם, בוחן אותם במבטיי, והם משפילים מבט, על פניו של כל אחד מהם כמיהה מעורבת בפחד, שאבחר בו עכשיו, שאוציא אותו מהכלוב, ושלושת רעיו יצפו מכלוביהם במה שאני מעולל לו לנגד עיניהם.

הנה אלפא, נרגש, רועד מפחד, לא יכול לשלוט ברעד. אלפא, אוהד לשעבר. בהיר וקירח, שרירי ושעיר, בן שלושים וחמש. אני אוהב את אלפא, מאוד. אוהב את הפחד שלו, את היראה, את העוררות המינית שהיראה הזאת גורמת לו. הכאב והאומללות של אלפא מטריפים אותי, הבכי שלו מעמיד לי אותו בטירוף. אני אוהב את אלפא. אני אוהב לקשור אותו, לראות את המצוקה שחוסר השליטה הזה גורם לו. אלפא שונא להיות קשור, שונא שיכולת התנועה שלו בשליטת מישהו אחר. אני מאוד אוהב לקשור אותו, לכסות לו את העיניים כדי להגביר את תחושת חוסר השליטה שלו ולעולל בו מעשים לא צפויים, פתאומיים, להוכיח לו שאני שולט בגורלו, בתחושותיו, בעונג או בכאב שלו, בלי שלו תהיה איזו שהיא נגיעה בעניין. אלפא קשוח מאוד מבפנים, עובדה שהוא נותר שפוי לגמרי למרות העינוי הנפשי שאני מעביר אותו, והוא נותר נאמן לי, ומאוהב. אלפא נאמן לי יותר מכל אחד אחר, מלבד ביתא אולי, והוא זה שהכי אוהב אותי. הוא אוהב אותי כשאני מצליף בו, מצלק את ישבנו, גורם לחתכים בעורו הבהיר, הוא אוהב אותי כשאני מטפטף חלב חם של נר על פטמותיו הוורודות והבשרניות, הוא אוהב אותי כשאני שולח הלם חשמלי עם אלקטרודות בישבנו, הוא אוהב אותי כשאני מזיין אותו בכוח אלים עד שהוא מדמם מהרקטום. מייבב, מת מפחד, אבל אוהב. אלפא אוהב את מי שרע אליו, קשוח איתו, מכאיב לו, מטיל עליו אימה. הנפש העדינה הזאת שהכי צמאה לאהבה ולקבלה, מחפשת בדיוק את ההיפך. לך תבין.

והנה ביתא. מה יש לומר על ביתא. ביתא שפעם נודע בשם בן. גילו ארבעים ואחת. שחום, חלק לגמרי, חטוב וקירח גם הוא. אדם נעים ביותר, נוח, אינטליגנט, אוהב לרצות. לגרום לביתא לאבד את שלוות הנפש זה אתגר רציני. ביתא אוהב ששולטים בו, שאומרים לו מה לעשות, שמשפיטים אותו, שמכאיבים לו. ביתא שונא יותר מכל רצון חופשי. הוא רוצה להיות כפוף לרצונו של מישהו אחר, שלא יהי לו שמץ של בחירה חופשית. נפש של עבד. וזה לא שהוא לא מצליח בחוץ, אקדמאי, משכיל, בעל תארים, מרצה בפני סטודנטים, חכם, אמפתי, חמוד, אוהב בריות, כולם אוהבים אותו. ממתק אמיתי. אני אוהב את ביתא. ההתמסרות שלו היא מעומקי הנשמה. כשאני משפיט את ביתא, הוא פותח את עצמו בפני עד הסוף, נותן לי לעשות בו כרצונו, ולא משנה עד כמה אני מתעלל בו. קושר אותו הפוך עם הראש למטה, מצליף בו, מכה אותו, מועך את אשכיו עד שהוא בוכה מרוב כאבים, מצליף בכפות רגליו עם מקל דק וגמיש עד שהוא צורח, ביתא תמיד נותן בי מבט כזה של אמון מוחלט, שלא משנה מה אני עושה לו, הוא יודע שאני יודע מה טוב לו, והוא בוטח בי לגמרי, מפקיד את החיים שלו בידיים שלי עד שבא לי לעצור הכול ולחבק אותו. הוא טוב ונאמן כמו כלב. אני אוהב את ביתא. איך אפשר שלא?

והנה גמא. גמא שפעם קראו לו גולן. בן עשרים ושתיים, משוחרר טרי מהצבא, חייל קרבי. חתיך אמיתי, שחום, חלק, גוף חטוב עד שרירי, עיניים שחורות יוקדות, ערס קטן ויפיפה. בחור אגוצנטרי ואנוכי שדורש חינוך קשוח וקפדני וגם יודע לחפש אותו. ככל שאתה יותר קשוח ורע אליו, הוא מתרכך ונמס כמו חמאה, פתאום אתה מגלה את החום והרכות והנעימות שבו. תהיה עדין אליו, תפגוש בצד הרע והקשוח שלו. גמא הוא כיף אמיתי, לונה פארק קטן. חתיך, סקסי, גברי, בעל כוח סבל עצום, מחפש חינוך קשוח, כאב, השפלה, שתהיה יותר גבר ממנו, שתהפוך אותו לנקבה שלך. ככל שאני משפיט אותו יותר, הוא מתחנן לעוד. אני אוהב לגרום לו להתחנן, אין מחזה יותר יפה מזה. לראות אותו עומד על ארבע, ומתחנן, פשוט מתחנן שאכאיב לו, שאשפיל אותו, שאזיין אותו. פסיבי רעב. הוא צעיר מאוד, ולפעמים הוא נבהל מהתיאבון של עצמו, או מהנכונות שלי לדרוס אותו ככה, ואז הוא נרתע ממני ומנסה לברוח, לעצור את הסשן, פעמיים ראיתי אותו בוכה. אבל הוא תמיד חוזר אליי בסוף, ומה לומר, כוח הסבל שלו גדל. הוא מקבל חינך יסודי זה ברור. אני מאוד מקפיד על החינוך שלו. אני אוהב את גמא, ילד חתיך וסקסי שלי.

הנה דלתא. דלתא ששמו היה דין. בן תשע עשרה, רקדן, בעל פנים נאות מאוד, שיער שחור וסבוך ומבט ממזרי. גופו ארוך וגמיש, רזה, חטוב עם קוביות בולטות וחזה שעיר. הוא ילד מוזר. דלתא אוהב לחיות על הקצה, חצוף, נועז, מעצבן, אינטליגנטי מאוד, יצירתי, מוזיקלי, אומנותי, רקדן בחסד עליון. יש לו ביטחון עצמי מפתיע והוא מכיר בערך עצמו ועדיין, מכור להשפלות. יש בו חוסר יציבות פנימי, שגורם לו להתמכר לאלה שמתאכזרים אליו, שמסיטים אותו מדרך הישר. והוא טוב, ממש טוב בזה. הוא יכול להסיט גם את האדם הכי רך ונוח ומחבק ולהפוך אותו לדום אכזרי שמוציא עליו את כל היצרים האפלים שבו. ילד יפה, חמוד ושרוט. הוא כל כך אוהב שמשפיטים אותו, שמשפילים אותו, שרומסים אותו עד עפר. והוא מעודד אותך, עם החוצפה הנוראית שלו, יש לו הכישרון לעצבן אותך גם בלי לומר מילה, רק בשפת הגוף הממזרית או השחצנית שלו. והוא לא יודע מתי לעצור, יום אחד מישהו יפגע בו ממש. ילד עם הרס עצמי מפותח. אני צריך להיות זהיר אותו, לשלוט בסיטואציה, לא לתת לו להוביל אותה, והוא מניפולטיבי בטירוף. אבל מה, אין לו עמידות רבה לכאב. כשהוא מגזים, אני מכאיב לו בכוונה, מכאיב לו מאוד, להציב לו גבול ברור. כבר היו לילות שהוא נקשר בתנוחה מכאיבה, ספק עמידה ספק כריעה, וספר את הדקות שנותרו עד שאשחרר אותו בבוקר. היו סשנים של מכות חזקות, סטירות מכאיבות, גירוי איבר המין שלו ומניעת גמירה, ואיזה כאב ביצים מהמם זה גורם לו. הוא אוהב להזדיין הילד, פסיבי משתולל, והיו ימים שהוא הסתובב עם רקטום חסום ונאלץ להתחנן כדי שאשחרר את המחסום לכמה דקות כדי שיוכל לחרבן. דלתא הוא אתגר, אניגמה, חידה שעוד לא פיצחתי. אני אוהב את דלתא, אוהב ושונא באותה מידה.

והנה הם עכשיו, ערומים, קשורים, סגורים בכלובים הקטנים שלהם. אני עובר מכלוב לכלוב ובוחן אותם. הם חיים אצלי בבית. בווילה הענקית שלי, גרים איתי, העבדים שלי. ולמרות שכולם עובדים, אני מפרנס ומכלכל אותם, חוסך להם את הדאגות הכלכליות. אני מרוויח המון, מספיק כדי לכלכל ארבעה אנשים בנוסף אליי, והם חיים איתי, אצלי, כפופים אליי, משרתים אותי, מנהלים את המשק הבית, שפוטים שלי, רכושי. אני עובר בניהם, נוגע באחד, מלטף את השני, סוטר קלות לשלישי, נוגע באיבר מינו של הרביעי. אני עובר בניהם, ואני בוחר...

לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...