קהילה דתית גאה. צילום: מיכאל רוזנפלד.

 >  >  > 

על הזין של פפו - פרק א'

הוא מתחזק ואני נחלש

מאז שאריאל לא רוצה אותי יותר אני מנהל חיי מין סוערים עם כף ידי הימנית. היא כבר כואבת, אבל הלב שלי כואב יותר. אריאל ואני עדיין ישנים יחד, עדיין אוהבים, עדיין מדברים, אבל הסקס נגמר. אסור. הם לא מרשים. זה חטא. אריאל היפה שלי התחיל להתחזק. הוא מתחזק ואני נחלש. הכל התחיל בקטן. מישהו ברחוב ביקש שהוא יכנס לבית הכנסת ויניח תפילין, ולאות תודה הזמין אותו לעשות שבת, אחרי השבת ההיא הכל השתנה. כל שבוע באה גזרה חדשה ואני, ברוב תמימותי, ניסיתי בהתחלה לשתף פעולה בתקווה שהשיגעון הזה כמו שיעורי הגיטרה החשמלית יעבור. זה התחיל בשמירת שבת תמימה ואחר כך בא אוכל כשר, ואחר כך סמינרים בכל מיני מקומות נידחים עם רבנים הזויים, ופתאום צצה לה כיפה ואחריה זקן, ומפה לשם, אחרי כמה חודשים הוא כבר היה אדם אחר - מגודל זקן עם ציציות וטלית מתחת לבגדים, כיפה ענקית על הראש, בשלב הזה היא כבר שחורה, ומעט מאוד זמן פנוי בשבילי.

אין יותר חיבוקים ונשיקות, אין התמזמזויות סוערות, עבר זמנם של זיונים ממושכים בין סדינים לחים. קודם הוא ויתר על חדירות, ואחר כך על מציצות, ועכשיו גם נשיקות אסור. עדיין הוא מחבק אותי מתוך שינה, נלחץ אלי חזק, ולפעמים גם נכשל, ואחר כך מצטער. אני לא מצטער אני אוהב את הכישלונות שלו. מנסה להכשיל אותו על כל צעד ושעל. אני גמרתי לשתף פעולה, אני נלחם, אבל המצב לא נראה טוב. אני מפסיד בכל החזיתות. הפעם האחרונה שעשינו סקס אמיתי הייתה במקלחת. עמדתי ערום ואוננתי והוא נכנס, עדיין מנומנם, השתין ואחר כך נצמד אלי בחיבוק ונלכד. לחצתי אותו ביני לבין המקלחון ו... נו, טוב. טכנית זה היה אונס. הדבקתי אותו לקיר בגבו אלי וזיינתי אותו בתחת נעזר בסבון כדי להחליק בקלות לתחת המתוק שלו. זה היה כל כך טוב. הוא נאבק קצת ובסוף נכנע וגמר לי ביד.

אחר כך הוא בכה, לא בגלל שזה לא היה טוב אלא כי זה אסור. ומאז הוא לא נכנס למקלחת כשאני נמצא שם. ואני נמצא שם הרבה, אוננות זה פשוט לא זה. אתה גומר, אבל נשאר חרמן ולא מסופק. חסר החיבוק, חסרות נשיקות, חסר הגוף האחר להיצמד אליו. אריאל הישן של פעם חסר לי. אני צריך את הגוף הארוך והבהיר שלו נצמד אלי, ואת עיני הדבש החומות בהירות שצוחקות אלי, ואת הלשון הזריזה הזו שמגיעה לכל מקום בגוף, מעבירה בי זרמים של תענוג. הוא עדיין עובד באותה חברה, אבל פחות שעות. מרוויח פחות, אבל עסוק כל הזמן. "אני עסוק בעבודת השם יתברך." הוא אומר בקול רוטט מהתרגשות שמעלה את חמתי להשחית ורץ לו שוב לישיבה שלו. ואני? אני שוב לבד. אני והיד שלי. משפשף ומקלל את הזין העקשן שלי, את הדת העתיקה והקשה הזו, ואת הרבנים השחורים הללו שגנבו לי את אריאל שלי, המתוק.

שמי לא פפו כמובן, אבל זה הכינוי שלי עוד מתקופת התיכון. כינוי שרדף אחרי לצבא ואחר כך לטכניון. שם, בטכניון, פגשתי אותו, את אריאל שלי. נפגשנו באיזה מסיבה עלובה בבית הסטודנט. מסביבנו כולם היו סטרייטים מזיעים, לבושים גרוע, מנסים להרשים את הבנות, ורק אני והוא מתעלמים מכל היפיפיות, לא סופרים את הסטרייטים, מביטים זה על זה מעבר לכל ההמון הגועש, מתקרבים אחד לשני כל פעם קצת יותר, בודקים שוב ושוב שזו לא טעות, שזה באמת זה, ובסוף עוזבים יחד. הלכנו ברגל את כל הדרך לדירה שהייתה לי אז בתל חנן. ירידה ארוכה ארוכה בדרך הטכניון שעברה לנו מהר כמו חלום. דברנו על הכל, נפתחנו זה לזה, קודם בנפש ואחר כך בגוף.

ברגע שסגרתי את דלת הדירה שלי מאחורי גבו התנפלנו זה על זה כמו חיות רעבות, ועד היום אנחנו לא סגורים על מי היה זה שזיין את השני ראשון. אני חושב שהוא, והוא בטוח שאני, אבל עד שנגמר סוף השבוע הארוך ההוא הוא כבר העביר את חפציו מהמעונות לדירתי. בילינו שם שנתיים של אושר גדול ואז גמרנו ללמוד ומצאנו עבודה. הוא עבד באיזה חברת מחשבים ואני המשכתי לדוקטורט בהנדסת חומרים ועבדתי כעוזר מחקר של המדריך שלי. העתיד נראה נפלא עד שהוא התחיל להתחזק לי. הוא חזק בתורה ובמצוות ואני עומד ערום במקלחת עם זין אחוז חזק ביד מסובנת ובוכה. 

אחרי כמה חודשים איומים כאלו הוא עבר לספה. הניסיונות שלי להכשיל אותו היו יותר מידי בשבילו והרב יעץ לו להתרחק ממני. בתגובה אמרתי לו ככה - אם אתה לא ישן איתי יותר אז על הזין שלי! אני הולך לבלות ויצאתי, דופק בכוח את הדלת. השארתי אותו מתנודד מעל לספר שחור ומשעמם והלכתי למצוא לי גוף חם שאפשר להיצמד אליו. הלכתי לגן ההוא שכולם יודעים איפה הוא ומיד תפס אותי הטיפוס המבוגר ההוא ששמח מאוד לקבל את הזין של פפו בתחת שלו, ואפילו לקח אותי אחר כך לשתות אצלו בדירה קפה, ושם עשה עוד סיבוב על הזין שלי, ואפילו כסף הוא הציע לי, כסף שאני דחיתי מיד בבהלה. חזרתי במונית בשעת בוקר מוקדמת ומצאתי את אריאל ישן בישיבה, ראשו הבהיר נח על הספר המתועב ההוא, מחייך כמו מלאך. נכנסתי בשקט למקלחת, הפעם סתם כדי להתרחץ. הייתי חייב לסלק מעלי את הריח הבודד והעצוב של המבוגר ההוא. 
ידעתי שבלי אריאל ככה יראה גם העתיד שלי. אני אהיה בודד ועצוב ובעוד כמה שנים גם אני אציע כסף לבחורים צעירים מידי בשבילי ואשאר לבד אחרי שהם יסתלקו לדרכם. אריאל נכנס למקלחת ועמד שם, יפה כמו תמיד גם בלבוש המגוחך ההוא שלהם, מביט בי בעצב. "איפה היית פפו?" שאל, "חיכיתי לך כל הלילה."

"בשביל מה?" הפכתי אליו את גבי שידע שאני כועס, שנמאס לי.

"אני אוהב אותך." הוא נגע בגבי הערום והרטוב, "אני באמת אוהב אותך, אבל אני חייב ללכת פפו, הרב שלי אומר ש..."

"על הזין שלי האהבה המחורבנת הזו שלך אריאל, שמעת? אתה יכול להגיד לרב שלך שאהבה כזו לא שווה כלום. על הזין של פפו האהבה הזו והדת הזו שלכם ו..."

התחלתי לבכות כמו ילד, וכשהוא חיבק אותי התחלתי להתחנן שלא ילך, שלא יעזוב אותי בשביל השחורים האלה, שינסה בבקשה להיות גם דתי וגם הומו כי אני אמות בלעדיו.

"זה אי אפשר. אני מצטער." הוא אמר ושוב חיבק אותי חזק, ואז הלך. 

מה עשיתי אחרי שהוא הלך? מה אפשר לעשות במקרים כאלו? בכיתי ועשיתי ביד ושוב בכיתי ושוב... כן, עשיתי ביד. ביום ראשון בבוקר קמתי והחלטתי שזהו, על הזין שלי, אתה שומע אריאל? מעכשיו כל העולם על הזין של פפו. אני לא מוכן יותר לחיות ככה. מהיום אני הולך לדפוק את האם אימא של כולם. לפני העבודה הלכתי כמנהגי לשחות קצת בברכה של הטכניון. בשעה כזו מוקדמת היה עדיין ריק ובמלתחה היו רק שנים, זקן אחד שיצא מיד והשני, גם לא צעיר, אבל מצד שני שמן ושעיר. החלפנו מבטים ובלי הרבה מילים מצאתי את עצמי יושב על האסלה הסגורה והוא כורע לפני על הברכיים, מוצץ לי. דבר אחד חייבים להגיד לזכותם של גברים מבוגרים יותר – יש להם ניסיון במציצות. הוא היה נהדר וידע בדיוק מה הוא עושה. אחרי שגמרתי הוא חייך, נתן לי את הטלפון שלו והסתלק. לקח לי חמש דקות להתאושש ולצאת משם. את המספר שלו שמרתי בכריכה של פנקס הטלפונים הקטן והצהוב שאריאל נתן לי פעם סתם ככה ליום אי הולדת. 

כשאני חמוש בגישה הזו של כל העולם על הזין של פפו אני תופס זיונים חדשים בקלי קלות. לא יודע למה, כשהייתי עם אריאל זה לא קרה אף פעם ופתאום... כל יום אני מוצא לי זיון חדש בקלי קלות. כנראה שיש לי מין מבט כזה, מן הבעה כזו, אולי אני מקרין משהו, ואולי הם פשוט מריחים עלי שאני מחפש? עד סוף אותו שבוע היה הפנקס הצהוב מלא טלפונים והכריכה שלו כמעט התפקעה מרוב פתקים, ואני יכול להגיד בלי גוזמא שהעלייה במחיר מניות בתי החרושת לקונדומים היא מעשה ידי להתפאר. אני עובד כעוזר הוראה של פרופסור לוין מהנדסת חומרים. הוא גם המדריך שלי במחקר שאני עושה על התגבשות חופשית של דנטריטים בקריסטלים. (תודו שאתם מצטערים ששאלתם בכלל). כשאשלים את המחקר אקבל תואר שלישי. עד כה המחקר מתקדם בעצלתיים כי אני תמיד עסוק מידי ואני לא שאפתן מידי, והאמת היא שפרופסור לוין מעדיף אותי כפפו עוזר הוראה שלו מאשר כדוקטור פינחס פלד. כן, זה השם האמיתי שלי, אבל כמובן שאיש לא קורה לי כך. כבר שנים שאני סתם פפו, והאמת, גם הפלד הזה הוא בעצם עברות של פלדמן. מה לעשות? הורי עלו לארץ מיד אחרי ששת הימים ובהתקף של פטריוטיות שינו את שמם לפלד.

"התפנה לך תור במיקרוסקופ האלקטרוני." בישר לי שכטר - האחראי על חדר המיקרוסקופים כשפגש אותי במעלית, "אבל תצטרך לעבוד עם גבי הג'ינג'י, אני עסוק מידי."

"מה, הוא סתם ילד." התרגזתי, "מה הוא כבר מבין בהכנת דגמים?"

"הוא מבין די הרבה." הרגיע אותי שכטר שהיה בחור נחמד ותמיד חשדתי שגם הוא מכוחותינו. הוא סקר אותי במבט מהיר מלמעלה למטה וחייך. "גבי כבר בן שמונה עשרה וחצי פפו, אז בבקשה, אל תעליב אותו ואל תקרא לו ילד. סוף סוף הוריו הרשו לו לעבור לגור לבד במעונות והוא ממש גאה בעצמו, תהיה עדין איתו."

"מה? על מה אתה מדבר?" התפלאתי, "ולאן אתה הולך בשעה הזו?" אבל שכטר כבר הסתלק לו לדרכו צוחק צחוק פרוע. שונא שאנשים עושים לי דברים כאלו. מה מצחיק בזה בכלל?

"מה עובר על שכטר בזמן האחרון?" שאלתי את גבי הצעיר שנראה כאילו הוא יודע מה הוא עושה עם הדגם שלי, ואפילו שרק לנפשו כשהתקין אותו במחזיק הדגם.

"אה, שכטר בסדר גמור. הוא בחור טוב." אמר גבי בחביבות. "הוא היה צריך לצאת מוקדם היום כי הוא רוצה לראות איך החבר שלו מקבל דרגה. במשטרה עושים מזה טקס שלם."

"לשכטר יש חבר שוטר שמקבל דרגה?" עיכלתי לאיטי את הידיעה המדהימה.

"כן, בטח." אישר גבי בשלוות נפש, "הם חיים יחד כבר מעל שנה, בעצם כמעט שנתיים."

"ואיך אתה יודע על זה ילד?" לא יכולתי להתאפק ולהתגרות בו.

החלפנו מבטים וגבי הסמיק כמו שג'ינג'ים מסמיקים - אדום לוהט מנוקד בנמשים.

"אני יודע כי..." גמגם במבטא הדרום אמריקאי החמוד שלו "כי אני... אנחנו... שכטר חבר שלי. הוא עזר לי כשיצאתי מהארון. הורי עשו לי בעיות ו... " הסומק בפניו העמיק והוא השתתק.

"מוזר שהחבר שלו שוטר. זאת אומרת, שוטרים הם לא... חשבתי ש... "

"שלומי בסדר גמור." אמר גבי בתוקף והסמיק עוד יותר. "הוא בחור נהדר למרות שהוא שוטר ואם יהיו יותר כמוהו במשטרה אז... "

ופתאום, בלי שאבין מאיפה זה נפל עלי, הוא היה בזרועותיי, מנסה לנשק אותי ולהפשיט אותי בעת ובעונה אחת.

הוא היה מגושם, אבל חמוד ומאוד נלהב, אבל לא רציתי להתנשק איתו. לא שמשהו היה לא בסדר איתו, הוא היה מתוק, אבל הוא לא היה אריאל, מה שלא הפריע לי להניח לו לגרור אותי לחדר הקטן של הכנת הדגמים, שם הוא ביצע בי את זממו, ואני, בתורי, עשיתי לו אותו דבר. היססתי קצת בהתחלה כי הוא באמת היה נורא צעיר, אבל הוא שם עלי קונדום בזריזות מדהימה ודרש בתוקף שאזיין אותו. בגילו אני עוד לא ידעתי מאיזה כיוון לפתוח את העטיפה של הקונדום והילד הזה... אחר כך המשכנו לעבוד כרגיל, מרכלים על כל מיני חברים מהקהילה שעובדים ומלמדים בטכניון ובאוניברסיטה. די נדהמתי לראות איזה טמבל תמים הייתי כל השנים. מסתבר שבחיפה הייתה קהילה תוססת ורק אני לא ידעתי.

בכל זאת הייתי מעדיף להמשיך להיות חנון תמים שלא יודע מהחיים שלו ורץ כל יום מהר הביתה לאריאל, ולא להיות הפפו הזה שכולם יכולים לשבת לו על הזין. בערב צלצלתי למבוגר ההוא מהגן ששמו היה תיאו. הוא היה נשוי עם ילדים, אבל זה לא הפריע לו להחזיק דירה קטנה בנווה שאנן ולערוך בה מסיבות על טהרת המין הגברי. הוא הזמין אותי למסיבה שלו ואני הלכתי ברצון. שתיתי יותר מידי וגמרתי את הלילה במיטה אחת עם תיאו ועם עוד אחד שלא הכרתי. תאמינו לי שמין בשלישיה הוא דבר יותר מדליק בתיאוריה מאשר במציאות. תכל'ס בשטח מדובר בסבך מבולגן של ידיים ורגלים שזקוק לשוטר תנועה שיארגן אותו. אולי בגלל זה שלישיות נראות טוב יותר בסרטים מאשר בחיים? בסרט כחול יש במאי שאומר לכל אחד מה לעשות למי. זה שהיינו שיכורים ומסטולים בטח לא עזר כלום. 

לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...