כלניות
כלניות. צילום: רונה שלו.

 >  >  > 

עונת הכלניות

נכתב במשותף על ידי רונה וקיפודית

 My  side

 כשאני נוסעת לצפון אני תמיד עוצרת שם, בשדות הסגולים של הכלניות, הן כמו שטיח ענק שממלא את העיניים שלי בשמחה, אבל הן הכי ממלאות לי את הבטן בזיכרונות עלייך.
אך פעם ניפלט לי בשיחת חולין קצרה שזה הפרח שאני הכי אוהבת ואז, כשהגעתי אלייך ללילה קסום, מילאת את הדירה שלך בנרות וזרים שלמים של כלניות סגולות אדומות ולבנות. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות כי אף אחד באמת לא קנה בשבילי את כל הזרים שבחנות, וכשסיפרת לי שעברת על כל החנויות בעיר לחפש לי אותן הרגשתי שאת בכלל הפרח האמיתי בזר של חיי.
בלילה ההוא כשהנרות דלקו על אדני החלונות בביתך ומבחוץ נשקפו אורותיה של העיר אפילו הכלניות חייכו מהאגרטל, הן היו יפות כמוך, מלאות בצבעים קסומים שעושים ריקודים בחדרי הלב.
יהיה לך כאן צבעוני לפחות שבוע וחצי לחשתי לה לפני שהלכתי.
יהיה לי עצוב התכוונת, ענית בהחמצה, הכלניות האלו הן שלך...
נשקתי לך על השפתיים כאילו זו הנשיקה האחרונה ואמרתי לך שבכל בוקר שתיראי את הכלניות פותחות את עלי הכותרת, תידעי שאני פותחת יחד איתן את עיניי עם המחשבה הראשונה עלייך.

Her  side

אף פעם לא נתתי את דעתי על כלניות. תמיד נראו לי פרח פשוט, לא כזה שקונים בחנות פרחים. יום אחד אמרת לי שזה הפרח האהוב עלייך. באותו רגע היה ברור לי שאני אביא אלייך את כל הכלניות שבעולם. נסעתי לעיר לחפש חנות עם כלניות, פתאום בכולן היה חסר, כולם קנו את כל הכלניות.

הרגשתי איך את חומקת ממני, איך לא נשאר לי אוויר. ואז נכנסתי לחנות אחת, היה בה חדר מיוחד, מופרד עם קירור, קפאתי בו מקור וחשבתי שאת בטח היית צוחקת עליי כי אני שוב עם גופייה. בחדר היה אגרטל גדול עם המון כלניות, ביקשתי מהמוכרת את כולן. פתאום הן נראו לי הכי יפות בחנות, הכי חזקות, צבעוניות, מיוחדות, פתאום הבנתי למה את הכי אוהבת אותן.

הן נראו לי כמוך ואני אוהבת אותך.

הגעתי הביתה, סידרתי את כל הכלניות בהמון כלים, פיזרתי בבית והתחלתי לספור את הדקות עד שתגיעי.

כשהגעת, אספתי אותך אליי, ראיתי שהתרגשת כשראית את הכלניות וידעתי שאת, רק את מכולם בעולם מבינה למה קניתי את כל הכלניות שהיו בחנות, כאילו מנסה להרוויח אתך כל רגע שאפשר.

כשהלכת, לא יכולת לקחת אותן אתך, הן נשארו באגרטלים שסידרתי.

כל ערב אני מגיעה הביתה והן כולן מושפלות, עייפות, כמוני.

אני מוסיפה להן מים והן מתאוששות, הלוואי שיכולתי להוסיף מים גם לאגרטל שלי. 

My side

אני כבר לא קונה כלניות, הן מכאיבות לי מידי. וכן אני אוהבת את הפרח הזה מאוד, ילדות שלמה העברתי בעונת החורף בשדות הכלניות. בבית ילדותי הייתי נשכבת על המרבדים, נזהרת לא למעוך אותן אלא להתמזג בהן, הייתי מפליגה בדמיונות לארצות שונות וקסומות, לארצות ששם הכל מושלם ותמים, לארצות שאין בהן שום דבר מפחיד או לא ברור.

כל יום שישי אני עוברת בשוק הפרחים הענק בעיר ומדלגת עליהן. אני עוברת למוכר החרציות, למוכר הוורדים ולמוכר הנוריות, רק לא לעצור ליד הפרחים שפעם הבאת לי.

אולי, אם באחד הימים יהיה לי אומץ, אשלח לך זר ענק עם פתק קטן ובו ארשום לך שתבואי לחיות איתי, ושאני רוצה לקנות קצת אדניות למרפסת הקטנה שתהיה לנו, ושם ניזרע ביחד  זרעים של אהבה עם מלא כלניות.

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...