דנדוש
דנדוש. צילום: הנדל.

 >  >  > 

טריו - פרק כו'

משחקי מבוגרים

אריק מילא את פיו מים עד שהגענו חזרה לחדר השינה שלנו ונשכבנו על המיטה הענקית, בוהים באפריון המצויר - העתק של שטיח קיר עתיק מימי הביניים גילה לנו אריק - ורק אז, שוכב מעורטל בין שנינו, מתרפק עלינו כמו ילד מפונק, סיפר לנו בדמעות על פרשת יחסיו המסוכסכים עם קלוד ביטון.

"בהתחלה הוא היה בשבילי כמו אבא." סיפר אריק, "הוא גילה אותי ונתן לי הזדמנות לפרוץ לאירופה. די פחדתי בהתחלה, אבל הוא נתן לי המון מחמאות, עודד אותי, תמך בי, הדריך אותי. הוא לימד אותי המון דברים ו... ו..." קולו נחנק מדמעות והוא טמן את פניו בחזהו של ניסו שנחפז ללטף ולנחם אותו. "התאהבת בו?" שאל באהדה.

אריק גנח באומללות. "כן, קצת, אני יודע שהוא הרבה יותר מבוגר ממני, אבל הוא היה כל כך... כל כך... הוא הקסים אותי, ואני יודע שגם אני מצאתי חן בעיניו. הרגשתי שהוא רוצה אותי ומתאפק ובהתחלה גם אני התאפקתי, אבל בסוף..." כמו שחששתי הוא התחיל לילל.

"הזדיינתם?" שאלתי ישירות, חסר סבלנות לדראמות שלו.

"עשינו אהבה." תיקן אותי אריק ברגשנות.

"נו, טוב..." הפטרתי בבוז, מתעלם מהמבט הזועם של ניסו שבאמת, בגילו כבר היה צריך להיות יותר חכם. רציתי לשאול אם קלוד הצליח לזיין אותו או שגם לו הוא עשה תרגילים כמו שעשה בהתחלה לניסו, אבל לא העזתי, לפעמים עדיף לשתוק.

"מתי נודע לך שהוא נשוי?" שאל ניסו ברוך והמשיך ללטף את אריק שיילל בגלל קלוד מה שלא הפריע לו להימרח בלי שום מעצורים על ניסו.

"מההתחלה, אבל הוא אמר שזה רק עניין רשמי, שהם חיים בנפרד ובקושי רואים זה את זה ושהוא נפגש איתה רק בגלל הילדים."

"בדיוק כמוך." הזכרתי לו, "אשתו יודעת שהוא הומו?"

"לא יודע." מחה אריק את עיניו הלחות, "האמת, לא כל כך דברנו על המשפחות שלנו... אנחנו... זה..." הוא שוב נאנח, "בהתחלה פשוט נדלקנו אחד על השני ורק אחר כך... זאת אומרת אני... אני..." ושוב בכה.

"די כבר עם זה אריק." איבדתי את הסבלנות, "מספיק להיות ילד, הבן אדם מבוגר יותר ממך באיזה שלושים שנה, נשוי ואבא לילדים והוא גם הבוס שלך, הייתי מצפה מבן אדם בגילו לדעת יותר טוב, אבל מילא, כולם יודעים מה קורה כשהזין עומד, אז היה סקס ונהניתם, ואולי זה התפתח לקצת יותר מסתם זיון, אבל כל דבר טוב נגמר מתישהו אז..."

ניסו דחף לי מרפק זועם, "שתוק כבר דניאל, אתה לא רואה שהילד סובל."

"איזה ילד? הוא כבר מזמן לא ילד."

"אתה צודק." אריק ניגב את פניו הרטובות בשולי השמיכה ונשם עמוק, "אני יודע שאני נכנס לסרטים בלי שום סיבה, מאז שנפרדתי מאנה ירדתי לגמרי מהפסים... לפני שיצאנו לחופשה הזאת עשיתי לקלוד כזאת סצנה... הגזמתי לגמרי, אני ממש מתבייש."

"למה אתה מתכוון? למה עשית לו סצנה?"

"כי הוא סיפר לי שאשתו החליטה שהיא רוצה לבוא לווילה רוסה עם התאומות."

"איזה תאומות?"

"הבנות הקטנות שלהם, הן בנות אחת עשרה, יש לו עוד שני בנים מבוגרים יותר, הם נשארו בצרפת. עד אז חשבתי שהוא חי בנפרד ממנה, אבל פתאום התברר שזה לא בדיוק ככה... חטפתי קריזה אחרי שהוא הודיע לי שלמרות שהוא אוהב אותי הוא לא חולם להתגרש ממנה כי זה יעלה לו יותר מידי כסף, ויעשה סקנדל נוראי במשפחות שלהם, ועם כל הכבוד לאהבה אין לו חשק לסבך עד כדי כך את החיים שלו ולעשות טראומה לילדים."

"בגלל זה התעקשת לצרף גם אותנו לחופשה?"

אריק הנהן, מבויש, ואחר כך הוסיף שחוץ מזה הוא גם מאוד התגעגע לילד, וגם אלינו, וחזר להתבכיין כמה הוא מבולבל ולא יודע מה יהיה, והתלונן שהחיים שלו בכזה בלגן, וכמה חבל שהוא עזב את הארץ...

"אתה עוד יכול לחזור." ציינתי ביובש.

"לא, אני לא יכול, חתמתי על חוזה לחמש שנים עם החברה, והאמת שאני מאוד אוהב את העבודה הזאת. אני גם טוב בה אחרת קלוד לא היה משלם לי משכורת כל כך יפה, עשיתי שטות שלא השארתי את היחסים שלנו רק במישור העסקי, אבל מבחינה מקצועית טוב שעזבתי את הארץ, נכון שעשיתי שטות והסתבכתי אבל..."

בעוד אריק מסביר לנו את מצבו המסובך שכולו היה באשמתו - בגילו הוא כבר היה צריך לדעת שאסור לערבב בין עסקים להנאות - נשמעו קולות צחוק צוהלים מבחוץ. קמתי מהמיטה וניגשתי לחלון. למטה נפרש נוף מקסים של מפרץ קטן וקסום עם מים כחולים וחול זך. על החוף היו פזורות כמה שמשיות צבעוניות ומתחת לאחת מהן ישב מישה, לבוש בגד ים כחול קטן וחבוש כובע מצחייה אדום. הילד שיחק עם כף פלסטיק ירוקה, חופר בה בחריצות רבה בחול. אנה כרעה על ברכיה לצידו, מנסה להלביש אותו בחולצה לבנה. הוא התנגד עד שקסטרו הופיע ונתן לו דלי פלסטיק אדום, ובעוד הילד מתעסק עם הדלי הצליחה אנה להעביר את ראשו הבהיר דרך פתח החולצה, ואפילו מרחה קצת קרם הגנה על לחייו הוורודות.

אחר כך פנתה אל קסטרו והחלה למרוח גם אותו בקרם. הוא צחק הוציא את בקבוק הקרם מידיה, התיישב מתחת לשמשייה סמוכה, משך אליו את אנה המחייכת, והחל למרוח את גבה וכתפיה בקרם. אנה החזירה לו מידה כנגד מידה, והם החלו להתלטף ולהתמזמז. למזלם הילד ישב בגבו אליהם, מרוכז במשחקיו ולא שם לב למשחקיהם של המבוגרים שמרחו, מצחקקים, קרם אחד על השני.

קסטרו דחף את ידיו לחזיית הביקיני של אנה שמצידה משכה את בגד הים הקטן שלו למטה, ומרחה באיטיות קרם על ישבנו השרירי והחלק. הם ניסו להיות מאופקים בגלל הילד, אבל היה ברור ששניהם משתוקקים להתנפל זה על זה. הם היו כל כך יפים וצעירים, והניגוד בין עורה הבהיר של אנה ועורו השחום של קסטרו היה כל כך מפתה... צפיתי בהם, מתחרמן בחשאי כמו מציצן מגעיל ופתאום כל הדם עלה לי לראש, בבת אחת נעשה לי נורא חם, ממש בערתי מחום.

הכול עצבן אותי - אריק הדרמה קווין, וניסו הפתי, והמקום היפה והמפונפן הזה, ובעיקר עצבן אותי קסטרו הסקסי שהתחרמן לו על החוף עם אנה היפה כאילו שאין לו משהו טוב יותר לעשות בחיים... חבל שלא יכולתי להיות שם במקומה.

"מה אתה עושה שם מנשה? אתה מקשיב לי?" נדנד אריק שחשד שתשומת ליבי כבר לא נתונה לו. על כורחי ניתקתי את עצמי מהחלון, התיישבתי על המיטה וחזרתי להקשיב לו. 

"בארץ הייתי ממשיך לעבוד קשה עבור פרוטות, רק באירופה אני יכול להתקדם ולהתפתח מבחינה מקצועית." סיכם אריק את המצב.

"אז תתפתח, מי מפריע לך?" עניתי בקוצר רוח, "אז היה לך רומן קטן עם אחד המנהלים, לא חכם כל כך מצידך, אבל דברים כאלו קורים, אני בטוח שעד הקיץ הבא תשכחו מהעסק הזה וכל אחד מכם כבר יהיה עם מישהו אחר."

אריק הביט בי בשאט נפש, "מה קרה לך מנשה? פעם היית נחמד יותר."

"שטויות, אף פעם לא הייתי נחמד, להיות נחמד זה הקטע של ניסו, לא שלי." הצהרתי, "עכשיו תכל'ס אריק, למה לחצת שנבוא? כדי לעצבן את הבוס שלך?"

"לא לחצתי, הזמנתי אתכם כי אתם חברים שלי, רציתי לבלות עם הבן שלי ואתכם." הסמיק אריק מכעס.

"ובאותה הזדמנות גם להחזיר לקלוד." קנטרתי.

"מספיק עם זה מנשה, מה קרה לך? למה אתה רשע כזה?" כעס ניסו, "למה אתה לא מבין שאריק בודד ושהוא צריך חברים?"

"שטויות, מה שהוא צריך זה זין."

"מנשה!" נזעקו שניהם, נשמעים כמו שתי פולניות מהוגנות. 

"מה מנשה? מה אתם רוצים? בחוץ כל כך יפה, תראו איזה ים מדהים, מספיק לשבת בבית כמו זקנות רכלניות, בואו נלך לשחות קצת." שלפתי את בגד הים שלי מהמזוודה, "אתם באים?"

"עוד מעט." אמר ניסו, "לא בוער כלום, הים יחכה, בוא קצת לכאן מנשה." ביקש וניסה למשוך אותי אליו.

"לא בא לי" חמקתי ממנו בקוצר רוח וחפזתי החוצה.

החוף באמת היה נהדר - מים צלולים להפליא וחול כל כך לבן ונקי. מישה נהנה מאוד לשכשך בהשגחתי בבריכת המים הקטנה לילדים בעוד אימו והחבר שלה מבלים זמן איכות במלתחה - בקתת קש קטנה וציורית מוקפת עצי בננות ודקלים ננסיים.

ברגע שהופעתי הם הפקידו את הילד בידי ונעלמו בפנים, יכולתי לשמוע אותם מצחקקים, ואחר כך נאנחים חרש, וכשהתאמצתי מעט יכולתי לראות גם קצת תנועה בין חרכי המחצלת ששמשה כדלת המלתחה.

אין ספק, המקום היה גן עדן קטן לילדים ולהוריהם, אבל הומואים התקשו מאוד להרגיש בו נוח.

 

"אתה כזה קוטר, מה אתה מתלונן כל הזמן?" נזף בי ניסו כשישבנו לנו בערב על הפטיו, שתינו בירה ונרגענו לאט מאירועי היום מקשיבים לרחש הים שגלגל גלים אפלים ועצלנים מתחתנו. "אני לא מבין למה ברחת פתאום, אריק די נעלב, הוא באמת התגעגע אלינו, אל שנינו, לא רק אלי."

"לא יודע, כל המצב הזה ממש לא נראה לי, מצד אחד אנחנו אורחים של הקלוד הזה שהוא גם... מה? המאהב שלו? החבר שלו? הבוס שלו? ומצד שני... איפה הוא בכלל? לאן הוא נעלם?"

"הוא נסע חזרה למלגה, לשדה התעופה, ומשם הוא טס במטוס הפרטי של החברה לברצלונה, יש לו שם כל מיני עיסוקים, ואחר כך הוא יאסוף את אשתו שמגיעה מפריז עם התאומות. הם יחזרו רק מחר בערב." ביאר לי ניסו בסבלנות, "ואתה לא צריך להרגיש לא נעים בגללו, הוא יודע הכול עלינו ועל אריק."

"ולא אכפת לו?" השתוממתי.

"לא, בטח שלא. הרי גם הוא נשוי, והוא היה שמח אם גם אריק היה נשאר נשוי. הוא מקווה שאריק יצליח לשכנע את אנה לא להתגרש, לדעתו עדיף לא לפרק משפחות."

"גם אם אבא ואימא לא גרים יחד וכל אחד מזדיין עם גבר אחר?" שאלתי בלגלוג.

"הנה, שוב אתה נעשה מגעיל." ציין ניסו במורת רוח, "למה אתה גס רוח מנשה? אתה לא יודע שבאירופה לא עושים עניין מדברים כאלו כמו זיונים מהצד? באירופה נישואים זה עניין רציני, יש ילדים, ויש רכוש, לא מפרקים אותם בגלל איזה רומן זמני."

"וואלה?" אמרתי בלגלוג, ובטח הייתי מוסיף עוד כמה הערות עוקצניות ואולי מזכיר את הנשיא הצרפתי ההוא, מה שמו, שעשה ילד עם מאהבת, אבל לא הספקתי מפני שדלתות ההזזה מהזכוכית חרקו קלות וקסטרו צץ פתאום לצידנו.

"בא לכם?" הגיש לנו קופסת פח נאה, מלאה סיגריות שמנות וגוצות, "קחו, זה חומר ממש מעולה." התפאר.

"אתה מעשן?" נדהמתי.

הוא משך בכתפיו, "לפעמים, בעיקר בסופי שבוע ובחופשות, בזמן האחרון פחות כי אנה חוטפת כאב ראש מהריח, אבל אני לא אוהב אלכוהול, מעדיף חשיש."

"ואני אומר, אחוז בזה, וגם מזה ידך אל תנח." התבדח ניסו שלמד בנעוריו בבית ספר דתי.

"כוונתך, טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם-מִזֶּה אַל-תַּנַּח אֶת-יָדֶך."ָ תיקן קסטרו בגיחוך והגיש לו מצית.

"קוהלת הקשיש והטוב... הוא בטח היה נדהם אם היה רואה מה אנחנו עושים עכשיו." לקחתי לי גם כן סיגריה אחת, והנחתי לקסטרו להצית לי אותה, אוחז בפרק ידו כדי לייצב את הלהבה הזעירה שהפיק המצית שלו. מעל הקצה הבוער של הסיגריה נפגשו עיני לרגע קט בעיניו הכהות, ראיתי את ההבנה ממלאת אותן, ואת פיו המלא נקפץ לקו נוקשה כשנסוג ממני, מנסה להסתיר את שמץ הבהלה, ואולי הסלידה שחש כשהבין... ואולי רק היה לי נדמה? התקשיתי לשפוט, הכול קרה מהר כל כך, והפטיו היה מואר רק באור קלוש של לפיד ריחני שנועד להרחיק יתושים. כך או כך חשתי בושה ומבוכה על שהנחתי לעצמי להיחשף ככה, ונשבעתי לא לחזור יותר לעולם על השגיאה הזו. 

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...