מנעול (אילוסטרציה)
מנעול (אילוסטרציה). צילום: Mark Fischer, Flickr.

 >  >  > 

רונן רוצה להגשים חלום

"אם יש לך חלומות תתחיל להגשים אותם." אמר הרופא.

המילים צלצלו לו בראש כל הדרך הביתה. "לא נשאר לך הרבה זמן לחיות רונן," אמר לו הרופא. "עשינו כל מה שהיה אפשר לעשות. עכשיו זה רק עניין של זמן, שישה חודשים, אולי שנה, מקסימום. זה מה שנשאר לך. אם יש לך חלומות להגשים תתחיל להגשים אותם עכשיו. אני מצטער רונן."

המוות לא הפחיד את רונן. הוא כבר התרגל לרעיון. ביום שנודע לו שהוא חולה במחלה נדירה הוא כבר ידע שימיו ספורים. זה היה לפני שלוש שנים. הוא  לא סיפר לאשתו ולחמשת ילדיו. למחלה הנדירה הזאת אין סימנים. רק חולשות מדי פעם בפעם. יום אחד כשרונן היה חלש מאוד הוא סיפר למשפחה. אז התחילו הצעקות והבכיות. בדיוק מה שרונן לא רצה, אבל רונן המשיך את החיים שלו כרגיל. נכון, הוא ביקר הרבה אצל הרופא שלו, הלך למומחים הכי גדולים, אבל המשיך לעבוד, להתפלל, לחנך את הילדים ולתפקד בבית באופן כמעט מלא. הוא גם המשיך להיפגש עם גברים מדי פעם בפעם.

"אם יש לך חלומות תתחיל להגשים אותם." אמר הרופא. המילים האלה לא יצאו לו מהראש. "ואולי באמת הגיע הזמן שאני אגשים את החלומות שלי. לפחות חלום אחד." חשב רונן.

אבל איך בדיוק הוא יודיע לאשתו ולילדים, לא הרבה לפני שהוא הולך למות, שהוא עוזב אותם והולך לגור עם עופר?

"אולי כי זה החלום שלי." חשב רונן בדרך הביתה. רונן הכיר את עופר לפני ארבע חודשים. כמו בכל פעם שרונן הכיר גבר היה זה דרך אתר היכרויות כלשהו. אבל כבר בפגישה הראשונה הבין רונן שעופר הוא משהו אחר. עופר היה בן ארבעים ושתיים, צעיר מרונן בכמה שנים, גבר נאה וספורטיבי, בעל משרד פרסום משגשג בתל אביב. הומו תל אביבי מחוץ לארון. עופר היה בעל אישיות מיוחדת. הוא לא היה שטחי כמו רוב הגברים שהוא הכיר. עופר היה אדם רגיש וחכם במיוחד למרות המטר שמונים וחמש והגוף השרירי.

גם עופר הבין שקורה משהו. בהתחלה הוא ניסה להתרחק מרונן, "אני לא הולך להתאהב בגבר נשוי. מגיע לי יותר טוב." אמר. עופר לא ענה לטלפונים ולהודעות של רונן במשך עשרה ימים, אבל רונן לא ויתר וחיכה לו בכניסה לדירתו. עופר ורונן ידעו ששום דבר לא יכול להפחיד ביניהם. "אני רוצה אותך איתי כל הזמן." אמר עופר לרונן, "אני רוצה להתעורר לידך."

בהתחלה זה קצת הפחיד את רונן. בכל זאת הוא אדם דתי. למד בישיבה. עבד בסביבה דתית. רוב החברים שלו היו עם כיפה סרוגה. הייתה לו גם משפחה חרדית. מגיל צעיר הוא ידע שהוא אוהב גברים, אבל הדחיק את המחשבות האלה. רק אחרי החתונה מימש את משיכתו לגברים. בהתחלה זה היה רק פיזי, אבל עם עופר זאת הייתה אהבה.

"תן לי קצת זמן. אני צריך להכין את הילדים, לדבר עם אשתי. זה לא הולך להיות קל." אמר רונן, אבל לא מצא את הכוחות הנפשיים לעשות את זה. לא מפני שהיה פחדן, אלא כי לא רצה לגרום למשפחתו צער. הוא לא רצה לאבד את האמון של יעל, אשתו.

הוא הכיר את יעל בבני עקיבא כשהם היו בני שש עשרה. זאת לא הייתה אהבה ממבט ראשון. ממש לא. לקח להם הרבה זמן להתחתן. אחרי ההדרכה בבני עקיבא כל אחד הלך לדרכו. כמעט חמש שנים אחרי שלא ראו זה את זה הם נפגשו כמעט באקראי, ואז התעורר הניצוץ. ההחלטה להתחתן כבר הייתה מהירה. הם הכירו היטב. ההורים הכירו זה את זה. הם חיו באותה החברה. היה פשוט, אבל עכשיו הוא בדרך חזרה הביתה והוא כבר לא יודע מה לעשות. איך להודיע לה על אהבתו לגברים. הוא היה משוכנע שלהודיע להם דבר כזה שקול כמו ההודעה שהוא הולך למות, והוא הולך למות. פעמיים.

הוא כל כך רצה לדבר עם עופר. הוא רצה לדבר רק איתו. הוא ידע שעופר ייתן לו את הכוח להתמודד עם המצב הזה. בדיוק ברגע שהמחשבה הזאת חלפה בראשו הטלפון צלצל. השעה הייתה שש וחצי וזה לא היה צלצול של שיחת טלפון אלא צלצול השעון המעורר שבטלפון הנייד.

רונן שכב במיטה כמה שניות. לקח לו כמה רגעים להבין איפה הוא נמצא. הכול היה חלום אמר לעצמו כשהוא מסתכל על אשתו שעדיין ישנה לצידו. הכול היה חלום אמר שוב לעצמו. אולי הגיע הזמן שאגשים את החלומות שלי? תהה רונן בשקט. 

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...