If you use this texture, please credit me with a link back to this texture. <a href="http://www.flickr.com/photos/spiritual_marketplace/sets/72157604604898332/"> Eddi07 Textures</a>
free texture- pink. צילום: Eddi van W, Flickr.

 >  >  > 

סוג של שליטה - פרק ד'

ככה אני אוהב את זה

החודשים הראשונים היו נהדרים, פשוט נהדרים. אהבתי כל רגע, מעולם לא חשתי כל כך טוב. הייתי נאהב ואהבתי, זה היה פשוט עד כדי כך. מפליא כמה מעט צריך כדי להיות מאושר. באותם חודשים שאלתי את עצמי למה כולם לא עושים כמוני ומפסיקים להיות אומללים כל כך?

הרי מה יכול להיות פשוט מזה? לאהוב מישהו, לטפל בו ובתמורה לתת לו לטפל בך ולאהוב אותך? כמובן שאף אחד לא יכול להיות נהדר כמו דייב הייתי חושב באושר כשהוא היה נרדם לצידי, ידיו כרוכות סביבי, אבל לכל סיר יש מכסה, למה בני אדם לא יכולים להפסיק להחמיץ פנים ולהתלונן כל הזמן על בדידות ואומללות ובמקום פשוט לאהוב זה את זה? מה כל כך מסובך בזה?

בחודשים הראשונים שלנו יחד הכול נראה פשוט, קל ונפלא. עשיתי כל מה שדייב רצה, האושר שלו היה האושר שלי, זה הכול.

דייב אהב משחקי שליטה ואני נהניתי לתת לו לשלוט בי, קודם במיטה ואחר כך גם בבית ומחוץ לבית, ובכלל.

הוא לא רצה שאפגש עם חברים מתקופת המכון שלי וזה היה ברור, מי צריך אותם בכלל? כל ההומואים המשתרמטים האלו?

הוא רצה שאתפוס מרחק מאימא שלי שרק מדכאת אותי ומבקרת אותי ללא הרף? בכיף! בין כה וכה היא סתם פולניה מעצבנת.

הוא רצה שלא אמשיך ללמוד כי מה כבר אפשר לעשות עם תואר בהיסטוריה ובפילוסופיה? לא עדיף שאלמד לבשל בצורה מקצועית ואקדיש את עצמי לטיפוח הגינה והבית? בטח שכן, ובכלל, כבר נמאס לי לנסוע כל הזמן לאוניברסיטה ולבלות שם בהרצאות משעממות, עדיף להקדיש את הזמן לטיפוח הבית.

אבל ראשית דבר דייב רצה שאפטר מהאופנוע המסוכן שלי, המסכן הקטן, הוא פשוט נורא דאג לי ואופנוע הוא באמת כלי לא בטיחותי. עדיף שאלך ברגל או אמתין עד שיהיה לו זמן להסיע אותי, ומה בכלל יש לי לחפש מחוץ לבית? בבית יש לי הכול.

ככל שחלף הזמן נשארתי יותר ויותר בבית, מקדיש כל דקה מזמני לדייב, לצרכים שלו ולרצונות שלו.

כשאני מספר על זה כעת זה נשמע לא טוב, אבל האמת שהייתי מאושר מאוד. הבית שלו היה נוח ונעים, וגיליתי בעצמי כישרונות מפתיעים של עקרת בית. שאבתי סיפוק עצום מבישול, ניקיון, סידור, עיצוב וטיפוח. אפילו הלכתי לקורס שזירת פרחים, הגבר היחיד בקבוצה של עקרות בית בגיל העמידה שפינקו אותי בחיבה אימהית.

וכמובן היה הסקס, הסקס המטריף, המשוגע, הנפלא, המיוחד שלי עם דייב.

מובן שמעולם לא ישנתי בחדר הנפרד שהוא הועיד לי, ישנו יחד בחדר השינה הגדול שלו שאני הקפדתי לצחצח ולאוורר כל בוקר.

חוץ ממיטה ענקית, נוחה להפליא, היו בחדר מסך פלזמה גדול עם רמקולים משוכללים ומבחר ענקי של סרטי פורנו שהיו מחולקים לפי נושאים. מבחינתי הם היו מיותרים לגמרי, אבל דייב אהב לצפות בהם ואני עשיתי מאמץ לאהוב כל מה שהוא אוהב.

"אני רוצה ללמד אותך להתמסר לי לגמרי." הוא הסביר לי, "תן לי להיות המחנך שלך כדי ששנינו נוכל ליהנות יותר."

ואני נתתי, כמובן שנתתי. הענקתי לו את עצמי ברצון, בהתמסרות, התחננתי שייתן לי לתת לו ללמד אותי, לחנך אותי, ולהעניש אותי כשהיה בכך צורך,

ותתפלאו, העונש הכי גרוע מבחינתי היה כשהוא לא רצה לקחת.

כשהוא הפך אלי את גבו, התעלם ממני, אז באמת סבלתי, אבל כל זמן שהוא נגע בי, גם כשזה היה כדי לסטור לי, או לרסן אותי, או להכאיב לי, הייתי מאושר.

אז מה אם גופי היה מכוסה סימנים כחולים שהסגילו לאט לאט, ואחר כך הפכו ירקרקים, ואז צהובים, ולבסוף נעלמו. אלו היו סימני אהבה שהוא הותיר בגופי, אותות למסירות שלי אליו, מדליות שהוא העניק לי כפרס על אהבתי חסרת הגבולות.

בפעמים המעטות שבהן ראיתי את אימי היא הייתה מרימה גבות מופתעות למראה הכתמים הכהים על פרקי ידי, או על צווארי, אבל מעולם לא שאלה מפורשות מה טיבן, רק ציינה שבעלי עור בהיר כשלי נחבלים בקלות רבה מאוד וצריכים להיזהר יותר.

זיגי שהתעקש לפגוש אותי למרות התחמקויותיי היה פחות דיסקרטי. הוא הרים בלי רשות את שולי חולצתי (דייב לא יאהב את זה, הייתה המחשבה הראשונה שחלפה במוחי כשהוא עשה את זה) ושרק בפתיעה למראה החבורות על עורי.

"אתה יודע איך זה ג'ינג'ים." משכתי למטה את בד החולצה והתרחקתי ממנו. דייב שנא שאנשים אחרים נגעו בי.

"כן, אני יודע, אבל בכל זאת... אולי כדאי שהוא ישיג לו שק אגרוף ויניח לך?"

"אל תהיה טיפש, אנחנו... אני... זה בכלל לא ככה."

"אז הוא לא מכה אותך?"

"בטח שלא. הוא אוהב אותי ואני אוהב אותו."

"הוא לא יכול לאהוב אותך קצת יותר בעדינות? אפשר רק עם ידיים, לא צריך עם שוט וחגורה."

"קודם כל הוא בכלל לא... אנחנו לא עושים כאלו דברים, ובכלל, מי אתה שתדבר על שוטים וחגורות מאסטר זיגמונד? (זה היה השם המקצועי של זיגי. היה לו אפילו אתר עם תמונות שלו בבגדי עור, מניף שוט על עבד מכווץ מפחד).

"בסדר, בסדר, אבל זה לא אותו דבר דודו, החבר'ה שם לא גרים איתי ולא חוטפים ממני על בסיס קבוע."

"אני לא חוטף כלום. אתה לא מבין."

אז תסביר לי בבקשה מאיפה הסימנים האלו? למה לא רואים אותך יותר? למה הפסקת את הלימודים? למה אין לך יותר טלפון סלולרי ואיפה האופנוע שלך?

"אני לא אוהב טלפונים ניידים, ובין כה אני רוב הזמן בבית, ואופנוע זה דבר מסוכן מאוד."

"אבל אהבת אותו."

"את דייב אני אוהב יותר."

"אוהב אותו כל כך עד שאתה מוכן לחטוף ממנו מכות?"

"זה לא מכות זה... זה... קשה להסביר. אני אוהב את זה ככה."

זיגי נאנח וניסה לפתות אותי לצאת איתו לטיול בעיר, אבל דייב היה אמור לחזור עוד מעט. רציתי להגיש לו אוכל חם וידעתי שהוא לא אוהב שיש לי אורחים ו... התחלתי להביט בשעון ולהילחץ, וזיגי הבין את הרמז והלך.

אחרי שהוא הסתלק נכנסתי למקלחת הגדולה שלנו ונעמדתי ערום מול הראי. חוץ מהחבורות על עורי נראיתי כרגיל. אמנם דייב אסר עלי בתוקף להתקרב למכון הכושר המלא חרמנים מגעילים שרק מחכים להציץ במקלחת לבחור יפה כמוך, אבל היו לנו בבית אופני כושר, הליכון ומשקלות, ואני הקפדתי לשמור על עצמי בכושר. הדבר היחיד שהשתנה בי היו שערותיי. דייב אסר עלי להסתפר ושערי היה ארוך ומתולתל כשל נערה. קשרתי אותו בסרט על עורפי והייתי מתיר אותו במיטה כדי שדייב יוכל להשתעשע בו.

הוא אהב לאחוז את שערותיי באגרופו כשהייתי כורע על ברכי לפניו ומוצץ את אברו, ובכל פעם שלא השבעתי את רצונו היה מושך קלות בשערותיי כדי להחזיר אותי למוטב. זיגי היה בטח מתפלא אם היה רואה שאין ברשותנו שום שוטים, אזיקים, חבלים וכיוצא בזה אביזרי מין. לדייב לא היה צורך בכך, היה לו אותי, אוהב מתמסר, להוט בכל מאודי להשביע רצון, והיו לו ידיו החזקות, ובשעת הצורך גם שיניו, מרפקיו ברכיו, ופעם אחת, כשהפרתי את פקודתו המפורשת ועשיתי ביד כי לא יכולתי יותר להתאפק, גם מברשת שער רכה שהותירה על עכוזי סימני דקירה משונים שצרבו כמה ימים אחר כך, מזכירים לי שויתרתי על הזכות להגיע לאורגזמה מתי שהתחשק לי והענקתי אותה לדייב, מנחת אהבה.

הוא אהב לשלוט ביכולת שלי להגיע לסיפוק וידע בדיוק איפה ללחוץ כדי שלא אוכל לגמור. לפעמים היה עובר שבוע בין פעם אחת לשנייה ובכל פעם שהיה לי חלום רטוב הייתי נענש, מה שהיה מגרה אותי עוד יותר ו... נראה היה שמעולם לא אצא מהמעגל הזה של שכר ועונש, ותמיד יהיו לו סיבות לצבוט, לנשוך ולהכאיב לגופי שלאט לאט הפסיק להיות שלי והפך להיות רכושו.

אני לא יודע כמה זמן שלטונו של דייב עלי היה נמשך, אולי עד עצם היום הזה, אבל לפתע הופיע לביקור ג'וני - אחד האקסים של דייב -והכל התהפך בבת אחת. 

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...