דנדוש
דנדוש. צילום: הנדל.

 >  >  > 

טריו - פרק ה'

אפטר

"מה קורה ניסו? למה לא שומעים ממך בזמן האחרון? אתה כועס עלי?" שלח דוביק, היזיז הפסיבי הוותיק והנשוי של ניסו מייל נדיר, והוסיף נ.ב. זהיר – "אני מקווה שאתה בסדר, אני קצת דואג לך חמוד."

דוביק וניסו הכירו זה את זה שנים רבות, כמעט עשר שנים חישב ניסו במהירות בראשו, וסוד היחסים המוצלחים בין שני הגברים האלו שהיו כל כך שונים זה מזה היה טמון בכך שאף אחד מהם לא ניסה להפיק מהקשר יותר ממה שהשני היה מוכן לתת - דוביק היה נשוי מאוד, ואהב את אשתו, אם ילדיו. הוא היה מאושר איתה, אבל פעם בשבועיים בערך הוא היה זקוק לגבר שיוכל לספק איתו את הצד ההומואי הפסיבי שלו. ברגע שהיה יוצא מהמיטה וסוגר את הדלת מאחוריו היה שב להיות סטרייט גברי, רגיל לגמרי. סקס עם הומו אקטיבי היווה בשבילו אפטר קצר ומרענן מנישואיו, הסביר לניסו וטען שבזכות הסקס שהיה לו לעיתים עם גברים הוא נעשה בעל טוב יותר לאשתו האהובה. ניסו הסכים והבין מאחר וגם הוא נהנה לקחת מידי פעם אפטר קצר מיחסיו הסבוכים עם מנשה שלא אהב להיות פסיבי ותמיד נאבק והתווכח. גם אחרי שהוא ומנשה הפסיקו להיות זוג הוא המשיך להיפגש עם דוביק שהסקס איתו היה תמיד קליל ונעים ובלי חיבוטי נפש ובעיות. מההתחלה היה ברור להם שהם נפגשים בשביל סקס בלבד, ודווקא בגלל הענייניות התכליתית של הקשר שלהם השניים התיידדו ופיתחו חיבה רבה איש לרעהו.
אחרי נסיעתו של מנשה נשאר דוביק סלע יציב במהומה שהתחוללה בחיי החברה והמין של ניסו. הוא התמיד בקשר איתו, נהנה מהסקס ומהידידות למרות ההכרות שהלכה והעמיקה הם שמרו על מתכונת בטוחה וקבועה של פגישה פעם בשבועיים, ורק לעיתים נדירות מאוד שוחחו זה עם זה בין הפגישות. דוביק שחי לו בעולמו היציב והמהוגן לא פגש מעולם אף אחד ממכריו של ניסו, ואת אריק ומנשה הכיר רק מהסיפורים של ניסו. הם נהגו לתאם את הפגישות שלהם במיילים, או במסרונים תמציתיים, ונפגשו תמיד בדירה קטנה ששכר דוביק בשותפות עם שני ידידים וותיקים ונשואים שלו שהיו בטוחים שגם הוא, כמותם, מביא לדירת המסתור שלהם נשים מזדמנות. רק אחרי שקיבל ניסו את המייל המודאג מדוביק נזכר שהחמיץ את הפגישה האחרונה שלהם, ומרוב טרדות ודאגות שכח ולא שלח הסבר, או התנצלות. נבוך קצת מחוסר ההתחשבות שגילה כלפי ידידו הוותיק שלח לדוביק מייל מתנצל ושאל אם אפשר לדבר איתו בטלפון כדי להסביר. "אתה לא חייב לי הסברים." ענה דוביק חזרה בנדיבות, "אבל אשמח לדבר אתך, התגעגעתי, אני מחכה לצלצול שלך."

ניסו התקשר ודוביק ענה מיד כאילו ישב דרוך והמתין לשיחה, "מה שלומך דני?" שאל בנימוס ידידותי, וניסו שהבין מטון קולו שהוא לא לבד ענה בנימוס שהכול בסדר, אבל יש לו קצת בעיות עם החבר שלו, וחוץ מזה האקס המיתולוגי שחזר מארצות הברית גר אצלו בשבוע האחרון, ולכן הוא היה עסוק מאוד ושכח להגיע לפגישה.

"אני מבין." ענה דוביק בנחת, "חכה רגע," הוסיף, "אני עובר לחדר השני."

אחרי הפסקה קצרה הוא עלה שוב על הקו, נשמע פחות רשמי ויותר כמו דוביק הרגיל, חסר המעצורים והחרמן. "אשתי נכנסה ולכן..." הוא נאנח, "מאז שגם הקטנה עזבה את הבית היא חסרת מנוחה, ורק רוצה לטייל כל הזמן. בעוד כמה ימים אנחנו יוצאים לטיול של חודש ומשהו בסין וביפן. יש מצב שניפגש הערב, אני ממש מתגעגע אליך ניסו."

"גם אני." ענה ניסו בנימוס, ולהפתעתו גילה שהוא לא ממש משקר, הוא היה חרמן והתגעגע מאוד. אריק לא התאושש מאז שחזר מבדיקת הדם בתל אביב. למרות שחלף כבר שבוע והתוצאה של הבדיקה הייתה שלילית הוא המשיך לסבול מסיוטים, נעשה מסוגר וקודר, נפשו קצה בסקס והוא דחה בשאט נפש כל ניסיון של ניסו לגעת בו והניח לניסו לחבק אותו רק אחרי שהיה מתעורר מעוד סיוט לילי, אבל נרתע מבוהל כל פעם שהחיבוק היה נעשה לוהט מידי.
גם ממנשה לא צמחה לניסו ישועה, הוא התקבל לעבודה שחפץ בה והיה עסוק מאוד בחפיפה עם העובד שהחליף, ובשארית זמנו הפנוי עסק במעבר לדירה החדשה ששכר מתחת לדירתו של ניסו. אחרי שהצליח בשעה טובה לשחרר את חפציו מהמכס ולהוביל אותם לדירתו בילה זמן רב בסידורם ובארגון הדירה, מזניח את ניסו המתוסכל שחש בודד וזנוח. לא פלא שהוא השתוקק מאוד להיפגש עם דוביק הלהוט שגרם לו תמיד להרגיש מושך וסקסי. ניסו מצא אוזן קשבת אצל דוביק וסיפר לו על תלאותיו בשבוע האחרון, דוביק היה סבלני ומלא אהדה הקשיב לו בעניין, ניחם אותו על המשבר עם אריק והציע להפנות את הצעיר לטיפול נפשי, הביע שמחה על התשובות השליליות שהתקבלו בבדיקת הדם ועל הצלחתו של מנשה להשיג דירה ועבודה בזמן כה קצר, ואחר כך, לתדהמתו של ניסו, שאל בזהירות אם יש מצב שניסו יביא איתו גם את מנשה לפגישה.

"מה, להביא אותו לדירה?" נדהם ניסו.

"למה לא? אני אחזור לארץ רק בעוד חודש וחצי, ולא ראיתי אותך כבר המון זמן, ו... אה... אתה יודע שתמיד פנטזתי להיות עם שני אקטיביים?"

"כן, אני זוכר שסיפרת לי, אבל זה היה מזמן, כשרק נפגשנו, אתה עדיין חושב על זה?"

"למה לא? אני כבר מעל חמישים, אם אני לא אעשה את זה עכשיו אני כבר לא אעשה את זה אף פעם, האקס שלך אקטיבי, נכון?"

"בהחלט." ענה ניסו בתקיפות למרות שזה לא היה לגמרי מדויק, אבל המחשבה על גבר אחר, חוץ ממנו, מזיין את דניאל שלו החרידה אותו.

"ואתם עדיין ביחסים טובים?"

"לגמרי, יחסים מאוד טובים."

"וואלה?" צחק דוביק צחוק עבה ומתנשם, "אתה מתכוון למה שאני חושב שאני מתכוון?" גיחך, "והילד לא מתנגד?"

"לא, זאת אומרת... עזוב, לא נדבר עליו עכשיו. אני אבדוק ואם מנשה ירצה נבוא יחד, אבל אל תתאכזב אם אני אבוא לבד."

"בטח שלא, בכל מקרה אני אשמח לפגוש אותך, אני צריך קצת פעילות לפני שאני הולך לטפס על החומה הסינית." 
ניסו ירד לדירה של מנשה ומצא אותו נאבק בעצבנות בשידה מורכבת למחצה מאיקאה שמשום מה המגרות שלה לא הסכימו להיפתח ולהיסגר כפי שהיו אמורות לעשות. "למה אתה לא קורא לי לעזרה?" נזף במנשה, שלף מברג וחיש קל איתר את מקור הבעיה, הרכיב במקומן את המגרות הסרבניות ותוך כדי כך סיפר לו על ההצעה של דוביק.

"ומה יהיה עם אריק? הוא חוזר עוד מעט מהעבודה, הילד ילחץ אם הוא לא ימצא אותנו בבית."

"היום יום חמישי, שכחת שהוא הולך עם סבא שלו לצילום אולטרא סאונד? עד שהוא יחזיר אותו הביתה יעברו שעות, ואחר כך הוא בטח יישאר קצת אצל ההורים ויאכל אצלם, עד שהוא יגיע אנחנו כבר נחזור." הרגיע ניסו.

"טוב, אני לא יודע..." היסס מנשה.

"אתה לא חייב לבוא אם לא בא לך, אני הולך." הכריז ניסו ונעמד על רגליו. השניים החליפו מבט, ניסו החלטי ותקיף, ומנשה מתלבט, "איך הוא נראה, הדוביק הזה?" שאל לבסוף בספקנות. 
"כשמו כן הוא, דוב כזה, וכבר לא כל כך צעיר, אבל תמיד חרמן ואה... איך להגיד, מצויד. בבקשה מנשה, בוא איתי, הגיע הזמן שתפגוש אותו, לא בא לך לעשות שלישיה?"

"לא יודע, בפעם הקודמת שניסיתי זה לא היה משהו. בלגן וצפוף, ודי מביך."

"עם דוביק לא יהיה מביך, הוא בן אדם נחמד וזורם, וחוץ מזה תהיה איתי, מה הבעיה? זה בגלל אריק? אל תדאג, מה שהוא לא ידע לא יזיק לו."

"נו, טוב." נכנע מנשה, "עבדתי כל כך קשה בשבוע האחרון... הזנחתי אותך דניל'ה?"

"כן דניאל, הזנחת אותי." כרך ניסו את זרועו על צווארו של מנשה, משך אותו אליו ונישק את פיו. "אתה חייב לי, קדימה, בוא."

"רק שנייה, רק ליתר ביטחון נשאיר פתק לילד."

"מה תכתוב לו? יצאנו להזדיין עם חבר ותיק?" גיחך ניסו.

מנשה מרפק אותו והזעיף אליו פנים. "אל תהיה בהמה! לא שמת לב שאריק קצת מדוכא בזמן האחרון?"

"כן, האמת שכן. דוביק חושב שאולי צריך לשלוח אותו לפסיכולוג או משהו."

"מאיפה דוביק מכיר אותו?"

"הוא לא, הם לא נפגשו אף פעם, אבל סיפרתי לו עליו קצת."

"מזל שלא הצעת גם לו שלישיה עם דוביק שלך."

"אין מצב, אריק צעיר מידי ופסיבי מידי בשביל דוביק, וחוץ מזה..." ניסו השתתק וקרא את הפתק שכתב מנשה - הלכנו לראות סרט בקריון, נחזור מאוחר, אל תדאג - והדביק אותו על הדלת, "טוב, בוא נזוז."

"מה חוץ מזה?" התעקש מנשה בעודם יורדים במדרגות.

"חוץ מזה אריק שלי, אני לא רוצה לראות מישהו אחר נוגע בו."

"כאילו, רק לך מותר להיות עם אחרים?"

"די, אל תציק מנשה. כן, רק לי מותר, טוב לך?"

"טמבל. יאללה, סע כבר." 

דוביק כבר חיכה להם, מתוח מעט, אבל כשראה את מנשה התבהרו פניו בשמחה, ואחרי שנישק את ניסו ולחץ את ידו של מנשה פשט חיש קל את בגדיו, וזרם בקלילות ובשמחה, בדיוק כמו שניסו ניבא. הם בילו שעה מענגת ביותר, משמחים מאוד את דוביק החרמן כתמיד שהגשים סוף סוף את הפנטזיה שלו, ונהנה מאוד משני האקטיבים הנמרצים שהסתערו על גופו הגדול והשעיר, פורקים עליו חרמנות שהצטברה זמן רב.

"נו דניאל, נהנית?" שאל ניסו בדרך הביתה.

"כן, מאוד. באמת הייתי זקוק לזה, היה לי שבוע משוגע לגמרי."

"ולא קינאת קצת לראות אותי עם אחר?" ליכסן אליו ניסו מבט, ספק משועשע ספק מאוכזב.

"לא ממש, יותר התחרמנתי. יכול להיות שהייתי מרגיש אחרת אם הוא היה מזיין אותך, אבל מאחר וזה היה ההפך... ואתה נהנית?"

"כן, היה מחרמן לראות אותך איתו, אף פעם לא הייתי בשלישיה קודם, אני לא חושב שזה יקרה יותר, בטח לא עם אנשים שאני אוהב."

"אז אתה אוהב את דוביק?"

"לא, אני לא אוהב אותו, זאת אומרת, אני מחבב אותו מאוד, אותו וגם עוד גברים שהזדיינתי אתם, אבל רק אתך ועם אריק..." הוא שקע במחשבה, "אם מישהו יזיין אותך מול הפנים שלי דניאל אני פוחד שאני כל כך אתרגז ואקנא עד שאני אנסה להרוג אותו." התוודה.

"תרגיע, זה לא יקרה, בטח שלא מול הפנים שלך." הניח מנשה יד על ירכו, ידו השנייה אוחזת בהגה, מבטו מכוון אל הכביש, ושאל, כאילו כבדרך אגב, "מה הולך להיות איתנו דניל'ה?"

"מה? איתי ואיתך?" הופתע ניסו מהשאלה הלא צפויה.

"כן, איתי ואיתך ועם אריק. מה אתה רוצה שיקרה איתנו בהמשך?"

"לא יודע. זאת אומרת, אני כן יודע, אני רוצה שאריק יחזור לעצמו ויהיה שוב בסדר ושאתה ואני... אני רוצה שתישאר איתי, ואתה?"

"אני גם, ואני חושב שהגיע הזמן שנעשה משהו עם הילד כי הוא לא בסדר, ואי אפשר לשבת סתם ולחכות שזה יסתדר מעצמו, צריך לעזור לו ויפה שעה אחת קודם."

"בסדר." הסכים ניסו, "אתה צודק, יפה שעה אחת קודם."

הם עלו לדירה של ניסו ומצאו הודעה מאריק במשיבון – "סבא לא מרגיש טוב, התוצאות של הצילום שלו רעות מאוד. אני אחזור הביתה רק מחר, לילה טוב לכם."

"שנתקשר אליו?" הושיט מנשה את ידו לטלפון, "מה המספר שלו?"

"לא." עצר אותו ניסו, "הוא לא מוכן לדבר איתי מהדירה של הוריו, נחכה עד שהוא יחזור מחר. אתה מוכן לישון איתי הלילה דניאל?"

"בטח דניל'ה, אין אף אחד שאני מוכן לישון איתו חוץ ממך." 

אריק נשאר אצל הוריו במשך כמה ימים. כל ערב הוא היה משוחח קצרות בטלפון עם ניסו המודאג שניסה להבין מה הבעיה, ולמה הוא לא חוזר סוף סוף הביתה. אריק ענה תשובות מתחמקות, וכל מה שניסו הצליח להבין היה שסבא שלו, שכבר עבר את שנתו השמונים, לקה בסרטן ריאות וסירב בעקשנות לטיפולים שהציעו הרופאים. הוריו של אריק נחרדו ממחלת הסב ועשו כמיטב יכולתם להשפיע על הקשיש להתאשפז ולעבור ניתוח וטיפולים כימותרפיים.

אריק הסכים עם סבו שאין בכך טעם, ושעדיף להניח לו לבלות את הזמן המעט שנשאר לו בעולם בשקט, בביתו. "סבא אומר שאין טיפול שיהפוך אותו שוב לאדם צעיר ובריא, והוא מעדיף לחיות עוד חודש בשקט, ולמות כשיבוא הזמן שלו ולא לסבול עוד שנה בבית חולים ולמות לאט ובקושי." סיפר אריק לניסו באנחה.

"ומה ההורים שלך אומרים?"

"אבא שותק ושותה יותר מידי, ואימא בוכה כל הזמן ומעשנת יותר מידי. הם מנסים לשכנע אותו שאולי הוא עוד יבריא ואומרים שאסור לוותר סתם ככה, וצריך להילחם, אבל סבא לא רוצה להילחם יותר, הוא כבר נלחם מספיק בימי חייו, הוא עייף, הוא רק רוצה שיתנו לו למות בשקט ובכבוד."

"יכול להיות שהוא צודק, אולי ככה עדיף, ומה אתה חושב?"

"אני לא יודע." הודה אריק בעצב שקרע את ליבו של ניסו, "אני מבין גם אותו וגם אותם. אימא אוהבת אותו ולא רוצה שהוא ימות, קשה לה לוותר עליו, ואבא כמו תמיד מסכים עם כל מה שהיא רוצה, ואני..." ניסו שמע אותו בולע את דמעותיו, "אני לא רוצה שסבא יסבול, ואני לא רוצה שאימא תבכה." סיכם את המצב בקול אומלל, "אני חייב להישאר איתם עכשיו, הם צריכים אותי, קשה להם עם כל הריצות לרופאים, וכל הסידורים והכול, אתה מבין למה אני לא יכול לחזור אליך דני?"

"בטח שאני מבין, אולי אני יכול לבוא לבקר אותך? להביא לך בגדים או משהו? מה חסר לך? יש לך מספיק כסף?"

"תודה דני, באמת תודה, אתה חבר נהדר, אבל באמת שאני לא צריך כלום, יש לי כאן כל מה שאני צריך." נחרד אריק מהרעיון של פגישה בין שני החלקים הכול כך מנוגדים של חייו. הרעיון שניסו, מאהבו, יהיה באותו חדר עם הוריו שלא ידעו כלום על חיי המין שלו, והיו נחרדים לשמוע שהוא ישן עם גבר, הפחידה אותו עד מוות, וניסו שחש בכך הניח לו, ולמרות שהתגעגע אליו השלים עם הפרידה הכפויה.

הוא התגעגע לאריק, אבל לא היה בודד כי למזלו היה לו את מנשה לצידו. נכון שהאקס הוותיק שלו לא היה צעיר, מתוק ומתרפק כמו אריק, ובגלל עבודתו לא יכול היה לישון איתו בלילה, אבל כל בוקר כשניסו היה מתעורר מנשה היה חוזר ממשמרת הלילה, נכנס למיטתו, מטפל במסירות בזקפת הבוקר שלו ומנשק אותו לפני שהיה נרדם וישן עד אחרי הצהרים. אחרי שמנשה היה קם הם היו אוכלים יחד ארוחת ערב מוקדמת ומלאי כוונות טובות וחדורי חריצות הם היו מחליטים שרק ישתו קפה ויראו חדשות, ומיד אחר כך ילכו לסדר את הדירה של מנשה שעמדה בינתיים ריקה, מאובקת ומבולגנת, מלאה ארגזי קרטון עמוסים בגדים וכלי בית, ממתינה לדייר שלה שיבוא ויתחיל בה את חייו. איכשהו, כל פעם מיד עם תום החדשות - ולפעמים עוד קודם - מנשה היה מדליק את הדי. וי. די. רק לשנייה, באמת רק לרגע קטן אחד, רק כדי להשכיח מהם את הגועל נפש והבאסה מהמצב בארץ והם היו צופים כמה דקות בפורנו המשובח שמנשה הביא איתו מאמריקה, אבל מעולם לא הצליחו לראות אף אחד מאותם סרטים עד הסוף כי כל פעם, אחרי כמה דקות של צפייה בפעילות הלוהטת על המסך, הם היו מתחרמנים ומתלהבים כל כך עד שהיו מסתערים זה על זה, שוכחים את התוכניות שלהם ולא נרגעים עד שמנשה היה שם לב שכבר מאוחר והיה נאלץ למהר להתקלח ולרוץ לעבודה, מניח לדירה שלו להמתין עוד יום אחד, ועוד אחד, ועוד אחד...

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...