מגבת
מגבת. צילום: הנדל.

 >  >  > 

אלטר ואני - פרק יג'

סלאבה זה לא הגרוזני השעיר הזה שהתחתן עם אלמנה פלוס ילד ועכשיו עובד על הילד השני שלה ומידי פעם, כשהוא שיכור, מתקשר לפה לבלבל לי את המוח?

קמתי באמצע הלילה עם כאב ראש איום ועיניים שורפות מבכי וניגשתי למחשב שהשארתי פתוח ומחובר. היו לי המון הודעות, קראתי אותן בסלידה, איך שכחתי כמה אני שונא את השיטה המגעילה הזו? רוב הפניות היון בסגנון המקובל – מה מחפש? ממוקם? אק/פס? וגם סתם היי! הרוב היו בצירוף תמונות מהסוג שאף פעם לא סבלתי, תמונות של גברים שחשבו שהאיברים המוצנעים שלהם מלמדים עליהם יותר מהפנים שלהם. ההודעה של שביט בלטה בין כולן כמו יהלום אמיתי בין שברי זכוכית – פלורי, חתיכת אידיוט שכמוך! – הוא כתב באופן הישיר והבוטה בו נהג לדבר אלי פעם – לפחות תכבה את המחשב כשאתה לא לידו, וכדאי שתעדכן את התמונות הישנות שלך או שכל הפדופילים באתר יתנפלו עליך.

תראו מי שמדבר על פדופילים? עניתי, סגרתי את המחשב והלכתי להתקלח ולצחצח שיניים. רבע שעה אחר כך, בעוד אני מנסה להתאפס על עצמי עם ספל קפה, הוא הקיש על דלתי. פתחתי והוא הסתער פנימה, הדף אותי אל הקיר ומעך את פי בנשיקות, לוחץ את גופו אל גופי, ידיו חולפות על עורי בלטיפות אלימות שפעם היו מדליקות אותי בטירוף והיום סתם הכאיבו. "עזוב, די כבר." הדפתי אותו מעלי, "לך ממני, פסיכי אחד."

הוא היה חרמן ולהוט מכדי להקשיב והייתי צריך לדחוף ברך למפשעה שלו כדי שיבין את הרמז ויניח לי. "אבל למה? מה קורה אתך?" נעלב, אבל עזב אותי.

"אין לי מצב רוח, וגם כואב לי הראש." אמרתי, ולמרבה כעסי הוא פרץ בצחוק, הודיע לי שאני פולנייה מבטן ומלידה, וגרר אותי לחדר השינה, הטיל אותי על המיטה ונשכב לצידי, אוחז בי כאילו פחד שאברח.

"נו, די שביט, תעזוב אותי." מחיתי ועשיתי ניסיון חלשלוש להשתחרר.

"לא רוצה." הידק שביט את ידיו סביבי ונישק את צווארי.

"נו, די, עזוב, באמת כואב לי הראש." מחיתי וסובבתי את ראשי לעברו, מביט בפניו ומבחין בזעזוע קל שגם הוא לא נראה משהו, "אתה בסדר?" שאלתי, "איפה אריאל?"

שביט משך בכתפיו, "מבלה אי שם, מה אכפת לי?"

"אתם לא יחד כאילו?"

הוא גיחך. "ממש לא, הוא גר אצלי, עדיין, אבל זה פחות או יותר הכול."

"אבל..."

"פלורי, באמת... למה אתה דביל כזה?" קצרה רוחו של שביט.

"אני דביל? ומה אתה? בגללך אני שוב לבד."

"לא בגללי, וחוץ מזה אתה לא לבד, אני פה."

"כן, ממש..."

שביט נאנח והניח את ראשו על כתפי, "אתה מוכן לשתוק רגע יאן ולתת לי לדבר?"

"תדבר כמה שבא לך, אבל כדאי שתדע מראש  שאני לא מאמין לאף מילה שלך."

"למה לא? מה נראה לך? שאני שקרן?"

"כן, ורמאי, ובן זונה ומניאק."

הוא שתק רגע, מעכל את דברי, "אתה ממש כועס עלי, מה? אפשר לדעת למה?"

"בגלל סלאבה."

"אבל למה? בחיים לא נגעתי בו."

"יפה מצידך, אבל שלחת את השרמוטה שלך שתפתה אותו."

"זה לא נכון." נעלב שביט, "ותפסיק לקרוא ככה לאריאל, הוא לא שרמוטה, והוא גם לא שלי, אף אחד מאיתנו לא אשם שהחבר שלך נדלק על אריאל."

"לפחות יכולתם לספר לי."

"בשביל מה? מה זה היה נותן לך?"

"לא יודע, אבל לפחות עכשיו לא הייתי מרגיש כזה טיפש."

"עזוב יאן, אז הוא נדלק לרבע שעה על כוסון צעיר וחרמן, נו, אז מה? משטות כזו אתה עושה עניין וזורק אותו מהבית?"

"לא זרקתי אותו, הוא הלך לבד, חזר להורים שלו, בין החיים איתי והביקורים במועדון שלך היה לו עוד זמן לשחק את הסטרייט שמחפש שידוך, בקרוב הוא מתחתן עם מישהי, אלמנה עם ילד שגם היא גרוזינית."

"וואלה?" התרשם שביט, "באמת? אז בסוף הוא חזר לארון, איזה מסכן."

"הוא מסכן, ומה איתי? אני לא מסכן?"

"לא, לא כמוהו, סלאבה המסכן... בשביל מה הוא היה צריך את זה?"

"לא יודע בדיוק, אבל הכול קרה באשמתך שביט, בגלל שלקחת אותו למועדון הדפוק שלך הוא החליט שלהיות הומו זה חרא של חיים ועדיף להיות כמו כולם ולחיות חיים אמיתיים עם אישה."

"נו, באמת, איזה שטויות אתה מדבר!" התרגז שביט, סובב אותי אליו ונישק את פי, אמר לי שאני צריך להתגלח ונישק אותי שוב. "התגעגעתי אליך נורא." אמר בעדינות מפתיעה, ונישק אותי שנית.

"כן, ממש..." מלמלתי בציניות, מנסה להישאר אדיש לנוכחותו, אבל הידיים נמשכו כמו מאליהן לגעת בו, והזין שלי פיתח פתאום דעה עצמאית משל עצמו והזדקר, נלחץ אל בטנו.

"סוף, סוף." נאנח שביט בהקלה, "התחלתי לחשוש שאתה לא אוהב אותי יותר."

"אני לא אוהב אותך יותר, זה סתם סקס." הצהרתי, והוא צחק ונשכב עלי, מועך אותי תחתיו. "שקרן." אמר בחיבה, אבל כשפרצתי בבכי הניח לי מיד, הביא לי טישו ונשכב לצידי, מחבק אותי בעדינות, מלטף ומנחם, ונשאר איתי עד למחרת בבוקר כשהתעוררתי, עדיין שבור לב ואומלל, אבל לפחות לא לבד. 

מוזר, כל זמן שהייתי עם סלאבה פנטזתי על שביט ללא הרף, מכניס אותו בלי רשותו לכל זיון שלנו, משתף אותו בדמיוני הפרוע בחיי המין שלי גם כשאוננתי (ובחודשים האחרונים שלי עם סלאבה נאלצתי לפנות לפתרון הזה פעמים רבות מידי) וגם כשסלאבה הואיל בטובו להקדיש לי מזמנו, אבל ברגע שהוא הפסיק להיות הזיה ארוטית והתגשם, בשר ודם, במיטתי, נרתעתי. "אתה משגע אותי." רטן שביט בקוצר רוח, ובכל זאת נשאר, מחזר אחרי בסבלנות, מתעקש לישון איתי ולבלות איתי את כל זמנו הפנוי.

"ומה עם אריאל, זה לא מרגיז אותו שאתה אצלי כל הזמן?"

"למה שזה ירגיז אותו? הרי בין כה וכה אנחנו לא עושים כלום חוץ מדיבורים? למה זה צריך להפריע לו?"

"אולי הוא מתגעגע אליך?"

"לא חושב שיש לו זמן, לא עם כל הגברים שרודפים אחריו." הצטחק שביט בשאננות, "אתה מתגעגע לסלאבה?" חקר.

הנהנתי, כובש את הדמעות שעלו בעיני, והוא קילל והלך למטבח להכין שם עוד איזה תבשיל פרי דמיונו הפרוע. לאחרונה הוא גילה את תענוגות הבישול והתחיל להשתלם בתחום היצירתי הזה, משתמש בי כשפן הניסיונות שלו. לפעמים יצאו לו מאכלים טעימים להפליא, ולפעמים אפילו החתולים המורעבים ביותר בשכונה סירבו לגעת בתבשילים שהוא רקח. "עשיתי שטות שעזבתי." גילה לי, "אבל מצד שני, אם לא הייתי עושה את זה הייתי אוכל את עצמי כל החיים ומצטער שלא העזתי לנסות."

"ואיך זה היה? להיות נשוי לאישה?"

"לא רע, לפחות בהתחלה, אבל אחר כך, אחרי שנה בערך התחלתי להתגעגע נורא לגברים, ובעיקר אליך."

"כן, בטח..." אמרתי בספקנות, ובכל זאת לא יכולתי לא להרגיש רטט של אושר לשמע דבריו.

כמה ימים אחר כך התעוררתי פתאום באמצע הלילה, מרוגש מאוד מחלום על סקס שלשם שינוי לא כלל את סלאבה, וגיליתי ששביט לא לידי. התיישבתי והבחנתי שהמקלחת אמנם חשוכה למחצה – רק האור הקטן של חדר הכביסה דלק -  אבל המים זורמים. חצי ישן קמתי והצצתי פנימה וגיליתי את שביט, עומד מתחת למים ומאונן. הבטתי מוקסם בכף ידו שהקציפה סבון סביב הזין הזקוף שלו וגנחתי מרוב חרמנות. הוא שמע אותי, סגר את הברז והושיט אלי את ידו, "בוא אלי פלורי." לחש. שמטתי מעלי את מכנסי הפיג'מה והתנפלתי עליו, מורעב. נרדמנו שוב רק לפנות בוקר, שמחים שמחר יום שישי ולא צריך ללכת לעבודה, ויצאנו מהמיטה רק במוצאי שבת.

טיפש אחד, למה הזדיינת איתו? נזף בי אלטר שהיה שתקן מאוד בזמן האחרון, עכשיו, אחרי שהוא קיבל מה שהוא רצה, הוא ילך ולא תראה אותו יותר.

"עכשיו, אחרי שקיבלת מה שרצית תלך ואני לא אראה אותך יותר?" שאלתי את שביט שעמד ערום והתגלח בקפידה.

הוא חייך ומרח קצת קצף על קצה אפי, "מה זו השאלה הפולנית הזו?" גיחך.

"לא יודע, אני פשוט רוצה לדעת מה יהיה איתנו בעתיד."

"אין לי מושג פלורי, מה אתה רוצה שיהיה איתנו?"

"אני רוצה שיהיה מה שאתה רוצה, יש לך מושג מה אתה רוצה?"

"כן, בערך, אבל אני רוצה שקודם אתה תגיד."

"לא, אתה."

הבטנו זה בזה ופתאום פרצנו בצחוק. "מה זה משנה מה נגיד, בין כה וכה תמיד יש בחיים הפתעות וסיבוכים." סיכם שביט את הדיון, פינה לי את המקלחת כדי שאוכל להתכונן ליום העבודה החדש, והלך להכין ארוחת בוקר לשנינו. 

אני מתגעגע לסלאבה.

סלאבה... סלאבה... מעניין למה השם הזה נשמע לי מוכר? לא, רק רגע, אל תזכיר לי, אני מיד אזכר לבד... הנה, נזכרתי, סלאבה זה לא הגרוזני השעיר הזה שהתחתן עם אלמנה פלוס ילד ועכשיו עובד על הילד השני שלה ומידי פעם, כשהוא שיכור, מתקשר לפה לבלבל לי את המוח?

מצחיק מאוד, הוא אולי גרוזני שעיר, אבל הוא מתגעגע אליך וגם אני מתגעגע אליו, הוא חמוד.

ונשוי.

יותר טוב נשוי מבוגד.

אם אתה מתכוון לשביט אלטר אז...

בטח שאני מתכוון לשביט, למי חשבת שאני מתכוון, לאפיפיור?

עזוב אותי אלטר, שביט הוא שביט, אין טעם להתרגז בגללו.

אני לא מתרגז, למה אתה חושב שאני מתרגז? רק אמרתי שאני מתגעגע לסלאבה החמוד.

אני מבין אותך, גם אני מתגעגע אליו לפעמים, אבל אין בזה טעם, הוא עשה את הבחירה שלו, אני רק מקווה שטוב לו ושהוא יפסיק להתקשר אלי כל פעם שהוא שותה יותר מידי .

איך יכול להיות לו טוב אם הוא נשוי לאישה?

אז מה אם היא אישה? זו לא אשמתה שהיא נולדה ככה, אולי היא אישה נחמדה?

אמרתי שאני מאשים אותה? אני לא מאשים אותה, העולם זקוק גם לנשים, אבל הוא איתה כבר שנה שלמה, ואתה עם השביט הזה, הבוגד שממשיך להיות חבר במועדון ימי חמישי של הפייגלע, שביט שלא רוצה שתגורו יחד ושיש לו לפחות שלושה כרטיסים פעילים באטרף ו...

מספיק עם זה אלטר, אתה מציק לי.

אני מציק לך? אתה מציק לי!

אני? מה עשיתי לך?

החלפת את סלאבה החמוד בשביט הבוגד.

סלאבה החמוד והנשוי, ולא סתם נשוי אלא נשוי שעומד להיות אבא, ולא החלפתי אותם, הם התחלפו לבד.

יכולת לעצור את זה.

איך? להוציא אותו מהארון? אולי להתפרץ לחתונה שלו ולספר לכולם שהוא הומו?

גם זו אפשרות.

נו, באמת, אתה מדבר שטויות.

אתה יכול לפחות לדבר איתו כשהוא מתקשר אליך.

מה יש לי לדבר איתו? הוא נשוי, הוא חי עם אשתו.

ואתה חי עם שביט.

לא, אני חי אתך, שביט מבקר פה לפעמים, כשיש לו זמן פנוי.

לפחות תגיד לו שיפסיק להיות עם אחרים.

לא רוצה, זה פתטי וזה לא יעזור, הוא כזה ודי.

אז תמצא לך גבר אחר, מישהו מתוק ונאמן, לא בוגד סדרתי ולא ארוניסט נשוי, גבר שפוי ונורמאלי.

גבר שפוי ונורמאלי לא מזדיין עם גברים, הוא מחפש אישה ובונה לה בית, עושה אתה ילדים, ומביא נחת להורים שלו.

אלא אם כן הוא הומו.

אם הוא הומו הוא לא נורמאלי, ובטח שלא מתוק, וגם אם בניסי ניסים הוא יוצא הומו נורמאלי ומתוק, הוא לא נאמן.

טוב, אני רואה שאי אפשר לדבר אתך בהיגיון. בוא, נעזוב את הנושא הזה ונדבר על משהו אחר.

איזה משהו אחר?

על העבודה למשל.

מה בקשר לעבודה? מה הבעיה שלך עם העבודה שלי?

העבודה בסדר, אבל הבוס החדש לא מוצא חן בעיני, ומה שיותר גרוע, גם אתה לא מוצא חן בעיניו.

מאין לך?

אני מרגיש את זה, הוא שונא הומואים יאן, הוא שונא גם רוסים, אבל הומואים הוא שונא עוד יותר.

בעיה שלו.

לא חמוד, בעיה שלך. אתה לא מרגיש איך הוא מחפש אותך כל הזמן? הוא מסית את כולם נגדך, בודק אותך, מעיר לך בלי סוף, לא הרגשת שהוא מסתכל עליך במבט עקום?

כן, הרגשתי, אז מה? אני שם זין עליו ואני מציע לך לעשות אותו דבר.

לא יכול. הוא יוצר אווירה עוינת בעבודה וזה מטריד אותי ופוגע בתפקוד המקצועי שלי.

תגיד אלטר, ממתי נעשית רגיש כזה? זה לא התפקיד שלי, להיות הרגיש?

בעיקרון כן, אבל מאז שאתה תקוע עם השביט שלך נעשית קהה ואטום, זה בסדר, אני מבין אותך, זו הדרך שלך להתמודד עם החולירע הזו, אבל הקהות הזו התפשטה גם לשאר התחומים בחייך וכאלטר אגו שלך, החלק הרציונאלי והמגונן באישיות שלך התפקיד שלי הוא להסב את תשומת לבך לליקויים בתפקיד הרגשי שלך ו...

אלטר די עם ההתפלצנות הזו, מספיק, חפרת לי בשכל.

הנה, לזה אני מתכוון שנעשית קהה.

אני אולי קהה, אבל לא אידיוט, אני יודע ששביט מזיין גם אחרים, ושהבוס החדש הוא הומופוב וגזען, ושהחיים שלי בזבל. אני לא צריך אותך שתספר לי את זה.

אז בשביל מה אתה צריך אותי? ואל תגיד שאתה לא צריך אותי כי אתה כן, אתה צריך אותי פלוריאן, אחרת לא הייתי פה, אז בבקשה, תסתכל לי בעיניים ותגיד לי מה לעשות.

אני אמור להגיד לך מה לעשות? זה לא התפקיד שלך?

זה התפקיד של שנינו, אנחנו צריכים לשבת יחד ולחשוב על פתרון.

הרמתי את הראש והסתכלתי עליו, הוא נראה מודאג מאוד וההופעה שלו הייתה פרועה בצורה מוזרה – עניבת המשי האפורה שלו הייתה פרומה, החולצה הלבנה מקומטת וגם השערות לא מסורקות יפה כמו תמיד. אני יכול להיפרד משביט ולהתחיל להיפגש שוב עם סלאבה, הצעתי בהיסוס.

אבל הוא נשוי. הזכיר לי אלטר.

כן, אבל הוא עדיין חמוד והוא אוהב אותי.

אלטר נשף בבוז ולא טרח לענות.

אני יכול להיפרד משביט ולחפש מישהו חדש, ניסיתי שוב.

מה, פה, בקריות? אני חושב שמיצית את הביצה הזו נרקיס, וחוץ מזה לאן שלא תפנה תמיד תיפגש בשביט, ואתה יודע איך זה ייגמר.

כן, אני יודע. אמרתי בטון חרמני ומתגעגע שגרם לאלטר להזעיף את פניו ואחר כך להדק את העניבה שלו במורת רוח ולהחליק בקפדנות על שערו הפרוע לפני שהעיר לי בחמיצות שהגיע הזמן שאלך שוב לעשות בדיקת דם כי מה שקרה במסיבה האחרונה אצל שביט עם אריאל ורפיק...

גם רפיק היה שם, אתה בטוח?

כן, גם רפיק היה שם נרקיס, והאמת, אני מופתע שהצלחת לתפקד אחרי כל מה ששתית. גם אם לא חטפת איידס או איזה משהו נבזי אחר הכבד שלך בטח לא אוהב את מה שאתה מעולל לו.

ואני מופתע שהצצת, חשבתי שאתה מעדיף לא לדעת כלום על חיי המין שלי.

בעיקרון אתה צודק, אבל איזה ברירה אחרת יש לי? הרי מישהו חייב להשגיח עליך כשאתה שותה כמו חזיר ומזדיין עם כל ארחי פרחי משתרמט שעובר בסביבה.

שביט שומר עלי.

אלטר נחר בבוז, כן, שביט, ממש...

טוב, אז מה אתה מציע אלטר? מה אני יכול לעשות?

להחליף עבודה ודירה, ובעיקר חברה.

אתה רציני?

לגמרי, אתה תקוע במקום הזה יותר מידי שנים, הגיע הזמן לזוז.

רגע ארוך עמדנו והבטנו זה בזה, הוא רציני וכבד ראש, ואני מבוהל, מהסס, מתלבט, שוקל לכאן ולכאן, ובסופו של דבר מסכים שכן, הגיע הזמן לזוז ולחפש מקום אחר אבל בכל זאת... ומה יהיה עם הדירה שלי? אני אוהב אותה.

יאני, אל תהיה ילד, הדירה שלך היא רק קירות, זה הכול, העיקר שיש לך את עצמך ואותי.

כן, אתה צודק, אבל...

אני יודע שאתה פוחד, גם אני, אבל תסמוך עלי, יהיה בסדר. משנה מקום משנה מזל, ועד עכשיו לא היה לך הרבה מזל במקום הזה. אולי במקום אחר יהיה טוב יותר, אם לא תנסה לא תדע.

בסדר אמרתי לבסוף באי רצון, אולי אתה צודק, ננסה, מה כבר יכול להיות? והלכתי לחפש לעצמי עבודה חדשה בביצה אחרת

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...