מגבת
מגבת. צילום: הנדל.

 >  >  > 

אלטר ואני - פרק ד'

הפעם, לשם שינוי, היה עלי להודות שלפעמים גם אלטר המעצבן צודק – הסבלנות משתלמת.

סלאבה בא אחרי יומיים, ושוב היה סקס. אחר כך אכלנו יחד (הוא הביא בייגלך ענקיים וטריים עם זעתר) והוא סיפר על תהליכי הגירושין מאשתו, ואיך הוריו מטריפים את דעתו, וכמה קשה למצוא דירה נורמאלית באזור הזה... ושוב סתם אלטר את פי בכוח ולא הרשה לי להציע לו לעבור לגור איתי והתמיד בזה עד הפעם הרביעית או החמישית בה נפגשנו. עד אז כבר הרגשנו ממש נוח זה עם זה, ידענו אחד על השני הרבה דברים, עשינו סקס בכל פינות הדירה שלי, בעיקר בחדר השינה ובמקלחת, הלכנו לסרט וראינו יחד טלוויזיה ואפילו הספקנו לריב על השלט - אלוהים אדירים, כמה שהכדור רגל הזה משעמם, אם לפחות השחקנים היו בחורים יפים, או לכל הפחות לא היו יורקים כל הזמן על הדשא - וסלאבה כבר הספיק לשאול אותי בפרצוף חמוץ לאן אני הולך דווקא ביום חמישי בערב ולמה אני לא יכול להיות איתו?

לשמחתי הרבה הוא נראה ממש עצבני כשאמרתי שאני נפגש עם חבר ותיק ולא גיליתי לו שאני לוקח את אימא לביקור אצל רופא העיניים שתמיד מטפטף לה טיפות שמטשטשות את ראייתה ולכן היא מתעקשת שאני אלווה אותה. (אז שיקרתי קצת, אז מה? למען מטרה טובה מותר להגמיש קצת את האמת ולכנות את רופא העיניים הקשיש של אימא ידיד ותיק). ורק אז, רק אחרי שהחזרתי את אימא הביתה וישבתי אצלה קצת לשמוע את הטרוניות שלה על הקאווליר החדש שלה, (ככה בבושקה קראה לאידיוטים ההם שנגררים אחריה, מזילי ריר ומתנשפים), ומצאתי את סלאבה מסתובב עצבני מול הדירה שלי, הרשה לי אלטר לשאול אותו אם הוא רוצה לישון אצלי לילה שלם. התשובה הייתה חיובית, ולמחרת בבוקר, אחרי סקס בוקר סוער במקלחת, בעודנו מחסלים יחד ארוחת בוקר מפנקת ועתירת קלוריות, זרקתי לו כבדרך אגב את הרעיון שאולי יהיה לו נוח יותר לגור אצלי עד שהוא יגמור סופית עם עניין הגט. הוא אמר כן בשמחה מתלהבת, הודה לי ונישק אותי, וככה יצאתי בעיניו נסיך אמיתי, נדיב ונחמד וגדול מהחיים וקיבלתי את הגבר שרציתי כשותף למגורים בדירתי. הפעם, לשם שינוי, היה עלי להודות שלפעמים גם אלטר המעצבן צודק – הסבלנות משתלמת.

עד שלא גרים עם מישהו, ממש גרים איתו, לא מכירים אותו באמת. אף אחד, אפילו לא אלטר, לא יכול להתווכח עם העובדה הזאת. ברגע שסלאבה נחת בדירה שלי עם כמה קרטונים מלאים בספרים, נעלים, משקולות ועוד כמה צרורות מסתוריים, ושתי מזוודות עמוסות ג'ינסים וטריקו, לא הבנתי מה זה באמת לחלק את החיים שלך עם עוד בן אדם. "השארתי לאישה את הכול חוץ מהדברים האישיים שלי." הסביר לי, קצת בעצבנות, והביט סביבו כאילו זו הפעם הראשונה שהוא נכנס אלי.

"אין בעיות, נסתדר." ניסיתי להרגיע למרות שהעצבנות שלו דבקה גם בי.

"אני יודע ואתה אחלה בן אדם יאני, אבל דבר ראשון לפני שאני מתארגן אצלך אנחנו צריכים להכין חוזה." פסק סלאבה והתיישב על כורסת הטלוויזיה הישנה מהעור שסחבתי מאימא שלי, משום מה היא התחבבה עליו מאוד.

"חוזה? כאילו, ממש חוזה עם עורך דין?" תהיתי, והתיישבתי מולו על כורסת הענתיקה מעץ דובדבן שמצאתי זרוקה ברחוב. למרות התנגדותו של אלטר (שהתבייש נורא בשבילי) גררתי אותה הביתה, ליטשתי את העץ הכהה ומרחתי אותו בלכה עד שהבהיק, וברגע שהיה לי די כסף ריפדתי אותה מחדש בספוג משובח והלבשתי אותה בבד קטיפה אדום כהה. הרפד ממש התלהב ממנה, ליטף את העץ היפיפה, אמר שזה העתק בידרמאייר מקורי ולא בונים יותר רהיטים באיכות כזו, ולמרות שהתאכזב לשמוע שאין לה שולחן תואם הוא אפילו רצה לקנות אותה ממני. מובן שסירבתי, רק טיפש יחליף בכסף העתק מקורי של כורסת בידרמאייר יפה כל כך שמשדרגת בהידור הקלאסי שלה את כל הסלון וגורמת לי להרגיש כמו נסיך כשאני מתיישב בה. יכול להיות שככה סלאבה מרגיש בכורסת הטלוויזיה המרופטת של אימא, אולי בגלל זה הוא בכלל הסכים שנגור יחד? עלה פתאום הרהור מציק בראשי.

"לא צריך עורכי דין." הפריע סלאבה להרהורי, "כולם רמאים וחבורת עלוקות מוצצות דם." הוסיף בזעף (שהיה מובן לחלוטין בהתחשב בעינויי הדין שעורך הדין של האקסית שלו הסב לו) "התכוונתי שנעשה מן... מן... לא יודע איך קוראים לזה, מן הסכם כזה?"

"זיכרון דברים?" הצעתי.

"בדיוק." אמר סלאבה, מרוצה שנמצא לו הביטוי המתאים, "נכתוב כמה כללים על דף נייר ונחתום עליהם כדי שהכול יהיה ברור ופשוט, לא צריך לערב אף עורך דין."

"נכון, לא צריך." הנהנתי בהסכמה, הבאתי דף נייר ועט, שמתי את הדף בין שנינו והבטתי בסלאבה שהביט בי, "נו," אמרתי ונתתי לו את העט, "תתחיל לכתוב."

"אבל זו הדירה שלך, תתחיל אתה." סירב סלאבה לקחת את העט.

"אני לא יודע על מה לכתוב, חוץ מהכורסת טלוויזיה לא עולה לי שום דבר בראש."

"מה הבעיה בקשר לכורסה?" לפת סלאבה את משענות הכורסה המרופדות עור חום, שחוק מעט, "מפריע לך שאני יושב עליה?"

"ממש לא, האמת שאף פעם לא אהבתי אותה, תמיד זממתי להעיף אותה."

"לא, אל תעשה את זה, אני אוהב אותה." מחה סלאבה, "היא ממש נוחה."

"בסדר, אני לא אזרוק אותה, אבל אולי כדאי לרפד אותה מחדש? אולי בקטיפה או משהו בסגנון הזה?"

"לא." פסק סלאבה בתקיפות, "בשום פנים ואופן לא קטיפה, זו כורסת עור וככה היא צריכה להישאר, אתה יודע מה, אני אקנה אותה ממך."

"מה תקנה? זו סתם כורסה ישנה שאימא שלי העיפה מהבית, אם אתה כל כך אוהב אותה היא שלך, מתנה ממני, בסדר?"

"בסדר." צחק סלאבה, "ורק בגלל שאתה כזה נחמד אני לא אגיד כלום על הכורסה המפונפנת שלך."

"הכורסה שלי לא מפונפנת." נעלבתי, "היא כורסה נהדרת ואיכותית מעץ דובדבן משובח, והיא לא רק נוחה מאוד היא גם העתק של בידרמאייר קלאסי, אני אוהב אותה."

"בסדר." הניח סלאבה יד מרגיעה על זרועי, "אל תתעצבן, אני סתם צוחק אתך, בוא הנה." משך אותי אליו והושיב אותי על ברכיו, מחכך את פניו בשקע כתפי, "אני דוקר אותך?"

"כן." נמרחתי עליו בהנאה, מתענג על מוצקות גופו החזק, "אבל אל תפסיק, אני אוהב את זה." ביקשתי, ודחפתי יד מתחת לחולצתו, מלטף את החזה השרירי והשעיר בידי ומחכך את ישבני בבליטה המפתה שהחלה מזדקפת בין ירכיו.

"אוי, אתה כזה חמוד." נאנח סלאבה, "וכזה מתוק." נגס קלות את צווארי, "איזה עור רך וחלק יש לך." משך מעלי את בגדי, מתענג על כל פיסה חשופה מגופי, "ומה עם הזיכרון דברים?" נזכר פתאום ברגע הכי פחות מתאים, מיד אחרי שהלבשתי עליו קונדום.

"אחר כך." נהמתי בקוצר רוח, והתחלתי לתמרן את עצמי על ברכיו במטרה להשתפד עליו. הוא לפת את מותני ועזר לי, וברגע שהזין המפואר שלו נבלע בתוכי כל עניין הזיכרון דברים פרח ממוחותינו והתרכזנו במה שחשוב באמת - לגמור יחד. למרות כל מאמצינו לא הצלחנו, אבל היה כיף לנסות, ואחרי שהתעייפנו החלטנו שמחר הולכים כבר סוף סוף לעשות בדיקת דם כדי שנוכל להיפטר מהקונדום המעיק הזה, ומפה לשם כל עניין ההסכם והכללים נשכח. 
כמה ימים אחר כך, אחרי שכבר סידרתי את כל החפצים שלו במקום - והצלחתי תוך כדי כך להיפטר מרוב חולצות המזל הסמרטוטיות שלו (אמרתי לו שהן אבדו בזמן האריזה) ואפילו עלה בידי לשכנע אותו להחליף את הכפכפים השחוקים החביבים עליו במשהו פחות זוועתי בטענה שעליו לנעול כפכפים עם סוליה אנטומית כי אחרת יכאב לו הגב - פתאום הוא אמר לי, בזמן שתיית קפה הבוקר, רגע לפני שפנינו איש לעבודתו, שהוא הכניס לי לחשבון אלפיים ₪.

"למה?" נדהמתי.

"שכר דירה והוצאות." השיב, הניח את הספל שלו בכיור, ולקח את הצידנית הקטנה והחמודה שקניתי לו בשביל לארוז לו את האוכל לעבודה. "איפה המפתחות והארנק שלי?" שאל, כמו בכל בוקר.

"כרגיל, בקערה בכניסה." עניתי כמו שאני עושה תמיד, "ובאמת תודה רבה לך סלאבה, זה ממש יפה מצידך, אבל אלפיים ₪? אתה לא מגזים?"

"אתה כזה מסודר." שתל סלאבה נשיקה על לחיי במקום לענות לי לעניין, "וגם הסנדוויצ'ים שאתה מכין לי לעבודה ממש טעימים, אתה מפנק אותי בטירוף, מאוד נעים לי לגור אתך."

"תודה, אבל אלפיים ₪? איך הגעת לסכום עצום כזה?" התעקשתי להתעלם מהמחמאות שלו - שחיממו את ליבי - ולהבין מה הסיפור.

"בדקתי את חשבון הבנק שלך באינטרנט, ועשיתי חשבון פשוט." ענה לי סלאבה בעודו נועל את נעליו.

"איזה חשבון? אני לא מבין."

"נדבר בערב." התעלם סלאבה משאלותיי והניח את ידו על ידית הדלת וכמעט פתח אותה.

"לא, נדבר עכשיו." הנחתי יד על כתפו ועצרתי אותו, "תסביר לי איזה חשבון עשית, ואיך הצלחת להיכנס לחשבון שלי?"

"בקלות, אתה שומר את הסיסמא מתחת למקלדת, נכנסתי לחשבון שלך, בדקתי לך את החשבון של הכרטיס אשראי, ראיתי כמה אתה מוציא על אוכל חשמל ומים, וכמה אתה משלם משכנתא, חילקתי בחצי ויצא אלפיים ₪, פשוט לגמרי."

"כן, אבל... אבל... לא ככה רציתי."

"אז איך רצית?" שאל סלאבה והניח לידית הדלת, הסתובב, שילב את ידיו על חזהו ונשען על הדלת, מביט בי במבט אפל וחשדני.

פתאום הייתי קרוב לדמעות, ושום דבר מאזהרותיו של אלטר שהפציר בי לסתום את הפה ולהניח לזה לא עזר, "רציתי ש... ש..."

"שאני אגור פה על חשבונך, אתה תשלם הכול, תשרת אותי ותבשל ותנקה ותמיד תוותר לי ותיתן לי להחליט ולקבוע הכול?"

"לא הכול." מחיתי רפות, "אני לא מרשה לך לעשן בבית."

"באמת תודה רבה לך, יפה מצידך, למה אתה בכלל מרשה לי לעשן?"

"כי אני לא יכול להגיד לך מה לעשות, מה אני, אשתך?"

סלאבה פרץ בצחוק. "אם היית אשתי לא הייתי מסובך עכשיו בגירושים." הוא רכן אלי ונישק אותי שוב, "אל תרגיז אותי או שאני אכניס לך עוד חמש מאות ₪ לחשבון." איים עלי בצחוק, אמר לי שוב שנעים מאוד לגור איתו ושאני חמוד גם כשאני מתווכח איתו, ונמשיך עם זה בערב, הוסיף צביטה בישבני והסתלק.

אני לא מבין מה אתה מתעצבן? נזף בי אלטר, כל פעם שהוא ניסה להגיע אתך לאיזה הסדר התחמקת, במקום לדבר איתו התחלת להתעסק איתו ולהסיח את דעתו עם סקס, אז מה עוד הוא היה יכול לעשות?

כן, אבל...

אבל מה? מה בדיוק מפריע לך? שהוא הסתכל בחשבון בנק שלך? הבן אדם ישן אתך, מזדיין אתך, משתין באסלה שלך, ודווקא החשבון בנק מפריע לך? אפשר לחשוב שיש לך מה להסתיר?

אין לי מה להסתיר, בטח שלא ממנו, אבל...

באמת, אין לך? לגלג אלטר, או שאולי סיפרת לו על הסטיות שלך כשלא הייתי בסביבה?

הוא כזה מרגיז לפעמים, האלטר הזה... הייתי מספר לו ברצון, הבעיה היא שאתה תמיד בסביבה, אי אפשר להיפטר ממך.

וזה המזל שלך, אידיוט. אם הוא היה יודע מה אתה באמת רוצה שהוא יעשה לך הוא היה מעדיף כבר לחזור לאשתו, רק בזכותי, בגלל העצות שנתתי לך הוא חושב שאתה חמוד ומדהים ונעים לו אתך.

אתה באמת חושב שנעים לו איתי אלטר?

אני לא חושב כלום, ממתי אני חושב? אני סתם יושב לי בצד ומסתכל על החיים שלך, ומה שאני רואה זה שכשאתה מתנהג כמו בן אדם נורמאלי, בערך, אתה מקבל יחס דומה והכול בסדר, כמה חבל שזה לא מספיק טוב לך ואתה תמיד מתעקש לעקם הכול.

עוד לא עיקמתי כלום.

באמת? אז למה אתמול בלילה ביקשת ממנו ש...

סתום, לא עסקך מה עשינו במיטה, וחוץ מזה הוא אהב את זה, ראית איך הוא נהנה.

נהנה ונבהל.

זה כל הכיף.

לא בעיניו יאני, הוא בחור נורמאלי, בן אדם פשוט ורגיל, ואתה... אתה מסובך כמו חולץ פקקים.

אני יודע, זו לא אשמתי, התאפקתי כל כך הרבה זמן, וחוץ מזה אלטר אתה יודע שאני באמת אוהב אותו, מאז שראיתי אותו לא הסתכלתי על אף אחד אחר, רק הוא בראש שלי...

וגם בתחת שלך.

"כן, גם, ואני רוצה שגם הוא... אתה חושב שיש סיכוי שהוא יאהב אותי?

הוא כבר אוהב אותך, טיפש.

למרות שאני דפוק ומתוסבך וסוטה?

הוא עוד לא יודע את זה, חושד קצת, אבל לא בטוח.

הלכתי לראי והסתרקתי בפיזור נפש, מביט בעצמי בדאגה, מנסה להבין למה אני כזה דפוק, ולמה מפריע לי שסלאבה מנסה להיות הוגן איתי ולהתחלק איתי בהוצאות.

כי אתה לא מצליח להבין, אידיוט אחד, שאהבה לא צריכה להכאיב, וחוץ מזה אתה גם שתלטן נוראי.

מי, אני? מה פתאום? בדיוק ההפך, אני רוצה שהוא ישלוט עלי, אני רוצה לעשות בשבילו הכול, לשרת אותו, ולפנק אותו, ולשלם עבורו ו...

בעל המאה הוא בעל הדעה, הפסיק אלטר בקוצר רוח את השתפכותי, ולמזלו של סלאבה שלך הוא מספיק חכם להבין את זה ולהתעקש שבנושא של הכסף תהיה חלוקה שווה, והוא צודק, אני מבקש שלא תתווכח איתו בנושא הזה, אני לא מעז לתת לך עצות מה לעשות במיטה, ובין כה וכה לא תקשיב לי, אבל בעניין הזה תסמוך עלי, ככה עדיף.

בסדר, נכנעתי - בסוף הרי אני תמיד מוותר לו - אבל מטופש להגיד שאני שתלטן כשאני בדיוק ההפך.

לא נכון, סוטה שכמוך, אתה לא, אחרת לא היית מנסה לקבוע הכול ולשלוט בכל, אבל הפעם יאני תפסת לך אחד שהוא עקשן בדיוק כמוך, אני באמת סקרן לדעת איך העניין הזה ייגמר.

גם אני, אני רק מקווה שזה לא ייגמר בבכי.

אני לא בטוח, שים לב שאתה כבר מתחיל להרוס הכול, וזו זכותך יאני, אלה החיים שלך, אבל לפחות אל תשקר לעצמך ותגיד שאתה מסכן ואין לך מזל ותמיד דופקים אותך ומסדרים אותך כי זה פשוט לא נכון, אתה זה שמקמבן הכול כדי שזה יצא ככה ותהיה לך סיבה ליילל אחר כך.

יכול להיות שאתה צודק, אבל עם סלאבה זה לא יהיה ככה.

נכון, איתו זה לא יהיה ככה כי הוא עקשן מידי, ואני לא אתפלא אם בסוף, בגללך, הוא יחליט שלא מתאים לו להיות עם גבר, והוא יחזור לנשים.

אלטר, אתה לא חושב שדיברת מספיק, לא חפרת לי די ליום אחד? תסתום כבר.

בסדר, אני סותם, נעלב אלטר, ותודה לאל שתק לאורך כל אותו יום.

השתיקה הממושכת שלו הייתה הקלה גדולה אם כי בעקבות הנאום הארוך שלו לא יכולתי לחשוב יותר על שום דבר אחר מאשר על הסטיות שלי, כמו שהוא קרא לזה, ואיך דפקתי בגללן את כל היחסים שהיו לי עד כה, רק כדי להוכיח לעצמי שאני צודק ואהבה זה דבר שצריך לכאוב ולהיגמר רע. 

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...