דנדוש
דנדוש. צילום: הנדל.

 >  >  > 

טריו - פרק ג'

אני גם

עוד בפעם הראשונה שלהם במיטה גילה ניסו שאריק מסתפק בחיבוקים ומציצות, נהנה מליטופים והתחככויות ולא מתלהב מחדירות.

"אני לא אוהב את הקטע הזה." אמר אריק ברגע שניסו שלח את ידו לישבנו המחוטב ונרתע ממנו בבהלה שנראתה לניסו מוגזמת קצת ואפילו מעליבה. הוא חשק בצעיר מרגע שנפגשו אך למוד ניסיון מר נהג באיפוק והיה סבלני וזהיר גם אחרי שהיה לו ברור שהמשיכה היא ההדדית. מחשש שלא קלט כראוי את כוונותיו של אריק (וגם כדי לא לערבב עסקים עם תענוגות) הניח ניסו לפלרטוט ההדדי המבודח שלהם להימשך עד שאריק סיים את שרטוט התכניות לדירתו, ורק אחרי שהעבודה הסתיימה הזמין אותו ניסו לארוחה. אריק קיבל את ההזמנה בלהיטות והגיע עם עוגה ויין שהם לגמו עד תומו. הם אכלו את האוכל שניסו השכיל להזמין מקייטרינג - מפני שלא סמך על יכולות הבישול שלו – ורק אחרי שפינו יחד את הכלים מהשולחן, קצת מסוחררים מהיין, הגיעה הנשיקה הלוהטת ששניהם השתוקקו אליה. משם זרמו העניינים בלי תקלות עד לחדר השינה, והכול נראה מושלם עד שניסו רצה להתקדם מעבר למה שנראה לו כמשחק מקדים – מענג ביותר, אבל לא עיקר העניין - ואז גילה להפתעתו שזה הכול. ניסו לא התעקש. בהתחלה הוא היה כל כך מופתע ואסיר תודה מעצם נוכחותו של הצעיר יפה התואר במיטתו עד שלא היה מתלונן גם אם היה סתם שוכב בלי לזוז, ובין כה וכה היה בטוח שאחרי שתיים שלוש פגישות אריק יפנה לדרכו, אז בשביל מה להתעקש?

למרבה פליאתו אריק התמיד לבוא אליו, להתקשר, לחזר, להראות רצון ונכונות, ואפילו חרמנות נלהבת ומחמיאה ביותר. תוך כמה ימים מה שהתחיל כסטוץ הפך לקשר קבוע שנעשה אינטימי חם ומלא רגש אבל נטול חדירות. אחרי כמה שבועות של יחד מאושר ניסה ניסו שוב לגשש את דרכו לישבן המתוק של שותפו למיטה, ואריק שוב נסוג, מבוהל, וגילה לניסו שהפעם הראשונה שלו הייתה טראומתית ומכאיבה מאוד, ומאז הוא לא רוצה. "בסדר, אז אולי אתה מוכן... אני דווקא כן אוהב את זה."

"אתה מתכוון שאני..." אריק נרתע ופניו האדימו ממבוכה, "אתה לא רציני?" שאל, ונשמע כל כך מאוכזב ופגוע עד שניסו חשש שעוד רגע יזנק אהובו הצעיר מהמיטה ויברח מהבית.

"רק הצעתי." נחפז להרגיע, "אתה לא חייב חמוד. בוא, תירגע, תשכב לך פה בשקט, תשתה עוד קצת יין ותן לי להראות לך... "

ניסו היה צריך לעמול קשה ולצרף ליין הלבן שאריק אהב גם באנג עד שאריק חש נינוח דיו כדי לשכב בשקט על בטנו ולהניח לו לענג בלשונו את פי הטבעת הוורוד והעדין שלו.

אחרי כמה דקות של בהלה הוא נרגע ונהנה מאוד, אפילו התמכר לעניין, ובכל זאת לקח לו עוד זמן רב עד שהצליח לבטוח מספיק בניסו כדי להניח לו לגעת בו במקום הרגיש ההוא באצבעותיו ופעם אחת, בשעת רצון נדירה וחרמנית במיוחד, להחדיר את קצה אצבעו פנימה.

למרבה המזל ניסו היה בחור סבלני וארך רוח שנהנה מהתהליך האיטי של רכישת אמונו של אריק והשלמת השכלתו המינית, ובינתיים הסתפק בכל שאר הפעילויות המענגות מאוד שיכולים לבצע זה בזה שני גברים חרמנים ונלהבים.

אריק לא ידע זאת כמובן, וניסו לא התכוון לגלות לו, שמידי פעם הוא קופץ לביקור קצר אצל יזיז זה או אחר ומשלים חוסרים.

מטבעו היה ניסו אדם הגון ולא אהב לבגוד ולרמות, אבל הוא היה זקוק לגיוון בחיי המין שלו, ועם אריק לא רק שהיה עליו לוותר על חדירות אלא שהוא נדרש להיות תמיד הבוגר והאקטיבי.

אריק אמנם לא אמר שום דבר מפורש, אבל ניסו ידע שעם הצעיר יפה התואר והמתוק הזה עליו להיות אקטיבי בלבד, או לא להיות בכלל.

לצערו נוכח ניסו שאריק היה צעיר מכדי להבין שההפרדה הקפדנית בין פאסיביים לאקטיביים נמצאת במוחו בלבד. הוא הבין שעצם המחשבה על הגבר שלו מקבל בתחת מזעזעת את אריק וקיווה שעם הזמן הילד יזנח את דעותיו הנוקשות ויתבגר דיו כדי להבין שבני אדם הם יצורים מורכבים מאוד ושאין סוף למספר הגוונים שיכולה ללבוש המיניות האנושית.

אם זה היה כל אחד אחר ניסו בטח היה מוותר ושולח אותו לדרכו, אבל היה משהו בצעיר יפה התואר הזה שקסם לו מאוד, ולפני שהבין מה קורה הוא כבר נקשר אליו בכל נימי נפשו ולא יכול היה לשאת את המחשבה על פרידה ממנו.

"תן לו זמן." יעץ לו ידיד אחד שלו - דוב כבד גוף ונשוי מאוד - שגנב שעה שעתיים בחודש ממשפחתו כדי להקדיש אותן לתענוגות פרטיים וסודיים עם גברים. "גם אני, כשהייתי צעיר, חשבתי שזו בושה לקבל בתחת, הוא יתבגר מזה, צריך סבלנות, השכל יבוא עם הזמן."

ניסו הסכים איתו שצריך זמן וסבלנות, ובסתר ליבו הוסיף שצריך גם לצאת מהארון. עדיין היה פגוע מכך שרק אחרי שהם עברו לגור יחד גילה לו אריק שהוריו לא יודעים שהוא הומו.

"איך זה יכול להיות שהם לא יודעים?" התפלא, "ולמה אתה פוחד לספר להם? הרי מהבית כבר לא יזרקו אותך."

"אתה לא מבין." נאנח אריק, "כי אתה לא רוסי כמוני."

"מה זה שייך? ובכלל, ממתי אתה רוסי? הרי היית תינוק כשהגעת לארץ."

אריק משך בכתפיו בסרבנות ואמר, בתקיפות לא אופיינית לו, שכל זמן שסבא חי הוא לא יכול לגלות את האמת.

"סבא?" הופתע, "ניסו מה פתאום סבא?"

רק אז התברר לו שסבא של אריק, למרות גילו המתקדם, הוא ראש המשפחה שעל פיו יישק דבר, ומאז שמשפחתו של אריק הגיעה לארץ הוא גר עם אריק והוריו, שולט במשפחה ביד רמה, ומחלק להם פקודות כאילו הוא עדיין קצין בצבא האדום. הומואים היו מוקצים מחמת מיאוס בעיניו של החייל הקשיש, וכמובן שהוריו של אריק היו שותפים לדעתו.

"האנשים ברוסיה מאוד שמרנים, לא אוהבים שם הומואים." הסביר אריק, נבוך מעט, "זה נראה להם לא טבעי."

"גם בארץ לא ממש משתגעים על הומואים." הזכיר לו ניסו, והניח לנושא בתקווה שגם העניין הזה יבוא על פתרונו עם הזמן. 

אחרי שמנשה הלך לישון גם הם פרשו למיטה וניסו שנותר וחצי תאוותו בידו הניח יד מגששת על בטנו של אריק לשמחתו הוא נענה לו בהתלהבות, אמנם התלהבות נוסח אריק, אבל עדיין... ומה רע בחיבוקים, גיפופים ונשיקות בעיקר שהם מגיעים מבחור צעיר ונלהב שעורו בהיר וחלק, נשימתו מתוקה וידיו חמות ועדינות?

אחרי ששבע הקדמות סובב ניסו את אריק בגבו אליו והחל מחכך את אברו בין פלחי ישבנו החלקלקים של אריק.

"לא ככה." מחה אריק, וניסה לשווא להסתובב.

"תירגע חמוד." התנשם ניסו, מנסה לשלוט בעצמו ולא להניח לקוצר רוח לבצבץ מנימת קולו, "כבר עשינו את זה קודם ונהנית מאוד."

"כן, אבל... אבל..." אריק נאבק בו בבהלה, מתנשם במהירות, ושריריו התקשחו מבהלה. "אז זה היה אחרת." פלט בבהילות, והגוון ההיסטרי ששמע ניסו בקולו הפיג באחת את החרמנות שלו.

"היית קצת מסטול אז." הסכים, והניח לאריק שהתקפל מיד לתנוחת עובר ורעד בפינת המיטה.

"לעזאזל." חשב ניסו, מתוסכל. לא די שהוא לא הספיק לגמור כשהיה עם מנשה, עכשיו אריק... כל פעם שהוא מגיע איתו אל הסף ובטוח שכבר כמעט, עוד רגע הילד יירגע וישתחרר, הוא שוב קופא מפחד, נסוג ומסרב לו.

אחרי כמה דקות אריק נרגע, התנצל, והניח סוף סוף לניסו המתוסכל לבוא על פורקנו בין פלחי עכוזו. ניסו עשה בו את מעשיו במהירות חסרת רגש, בלי נשיקות ובלי מילות חיבה. מאונן על גופו של אריק רק כדי לסיים עם זה כבר ולהיפטר מהזקפה המעיקה, ושניהם הרגישו אחר כך רע מהדרך בה התבצע העניין.

"אני מצטער נורא, אני פשוט... זה היה יום נוראי. סליחה חמוד." ניגב ניסו במטלית לחה את עורו הדביק של אריק, מצטער שבכלל התחיל עם כל העסק המאוס הזה. מה אתה, ילד? אז יום אחד תתאפק קצת, נזף בעצמו, מלא חרטה.

עורו הבהיר של אריק האדים במקום בו שפשף עליו את אברו ונראה חבול ודווי והוא חש אשם ומגעיל. "הכאבתי לך, סליחה אריק." ביקש.

"זה בסדר גמור." אמר אריק בנדיבות, "אני מבין, אני באמת מצטער." הוסיף, "לא יודע למה נבהלתי ככה."

"לא הייתי צריך ללחוץ עליך." התחרט ניסו.

לא לחצת זה אני ש... אני יודע שלא תחדור אלי בלי רשות, הבטחת ואני מאמין לך, אבל... " הוא נאנח, גינה את עצמו על טיפשותו, התנחם בליטופים העדינים של ניסו ולבסוף נרדם, רגוע ומחייך.

ניסו נרדם לצידו, והצליח לישון שעות מספר עד שהתעורר פתאום, מזיע בגלל סיוט מבולבל שאריק ומנשה שמשו בו בערבוביה. השעה הייתה קצת אחרי ארבע בבוקר, חושך צלמוות בחוץ, אפילו פנסי הרחוב כבו, העולם כולו היה שקוע בשינה ורק הוא ער. ניסו כבר הכיר את עצמו וידע שלא יירדם שוב ולכן  הלך להתקלח, ואחר כך כרך מגבת על מותניו והתגנב למטבח כדי להכין לעצמו משהו לשתות.

להפתעתו גילה שם את מנשה, יושב בשקט, משקפים על חוטמו, שותה תה וקורא בספר.

מנשה הרים אליו את מבטו וחייך, לא מופתע. "אתה בסדר דני?"

ניסו התיישב לצידו, לגם קצת מהתה שלו, ואחר כך השעין את ראשו על כתפו הרחבה. "עכשיו כן." אמר והניח יד מהססת על ירכו של מנשה, "טוב שחזרת, אל תעזוב אותי שוב דניאל."

מנשה נאנח, וכיסה את כף ידו בכפו הרחבה והמחוספסת, "ומה יהיה עם הילד?"

"לא יודע. נחשוב כבר על משהו, אבל אל תלך יותר, אני צריך אותך איתי."

"בסדר." אמר מנשה, והתיר בתנועה זריזה את המגבת שלו, " אני גם." 

השבוע הראשון של מנשה בארץ חלף במהירות בלי שאף אחד מהם הפריע את סדר יומו של האחר. מטבעו היה מנשה טיפוס לילי שאהב לישון בבקרים והרגיש ערני יותר אחרי הצהרים, והמעבר מיבשת אמריקה לאסיה שיבש קשות את שעות השינה שלו. הוא לא התרגש, מניסיון ידע שיעברו מספר ימים עד שיוכל לתפקד כרגיל והמתין בסבלנות עד שהשעון הביולוגי שלו יבין שהוא כבר לא בארה"ב ויסתגל לזמן הישראלי. לקח לו כמעט שבוע להתאושש מהטיסה ולחזור לגמרי לעצמו, ועד אז הוא ישן במשך היום וקם בלילות, אכל, צפה בטלוויזיה וממתין לניסו שיתעורר, יתחמק מהמיטה הזוגית שלו ויצטרף אליו על הספה בסלון. הם היו נהנים להם חרש אחד עם השני בעוד אריק ישן בנחת. ניסו היה די בטוח שהוא לא חש כלל בהיעדרותו ורווח לו כשהבין שלא יהיה צורך להתמודד יותר עם סצנות קנאה. הוא לא ידע אם אריק באמת לא הבחין מה קורה בינו למנשה או שאולי פשוט לא היה לו אכפת, כך או כך הוא לא אמר כלום והמשיך לישון עם ניסו באותה מיטה בתנוחת הכפיות החביבה עליו, נוהג בו בחביבות נעימה כתמיד. אחרי כשעה ניסו היה חוזר לישון ומנשה היה מטייל בחוץ עד שהיה מתעייף וחוזר הביתה ומוצא את אריק וניסו שותים את הקפה הראשון של הבוקר ומתכוננים לעוד יום עבודה. הם היו מחליפים כמה מילות נימוס קצרות ופונים איש לדרכו - מנשה היה הולך לישון, אריק היה יוצא לעבודה, וניסו היה נוסע על אופניו למכון הכושר, מבלה שם כשעה ואחר כך חוזר לעבוד בבית או נוסע למשרד. 

אחרי כמה ימים רגועים כאלו החל מנשה, שהיה עד אז מעט מנומנם ולא ממוקד, להתאפס על עצמו. הוא קם, למרבה ההפתעה, אחרי הצהרים, והיה ער כאחד האדם בערב כשאריק נסע לפגישת עבודה, משאיר את שני שותפיו לדירה לבד בבית. הם ישבו מול הטלוויזיה ושוחחו ביניהם, וניסו שמח לגלות שמנשה מתחיל לחזור לעצמו ולגלות יותר עניין בנעשה סביבו. הדבר הראשון שמנשה רצה לדעת היה מה טיב יחסיו של אריק עם ניסו. "אנחנו מסתדרים מצוין ונוח לנו זה עם זה." סיפר לו ניסו שהיה מופתע מהשלווה בה קיבל אריק את נוכחותו של האקס שלו בדירה, "הוא לא מפונק, והוא נקי ומסודר ולא מצפה שישרתו אותו, רואים שהוא קיבל חינוך טוב, חבל רק שהוא לא אוהב חדירות, במיטה הוא מוכן לעשות הכול חוץ מאשר באמת להזדיין."

"מה, באמת? אף פעם לא?" הופתע מנשה, "גם לא אחרי שנתת לו לשתות? אולי היית צריך לתת לו לעשן קצת? גיליתי שקצת חשיש יכול להיות מאוד מרגיע ומשחרר במקרים כאלו."

ניסו נד לאות לאו ומשך בכתפיו בהשלמה. "אל תשאל כמה קשה עבדתי רק כדי לשכנע אותו לליקוק קטן, וכשפעם אחת העזתי לדחוף רק קצה אצבע הוא צרח, קפץ מטר גובה וברח החוצה בוכה."

"אבל למה? שאלת אותו למה?" חקר מנשה בסקרנות, ולשמחתו של ניסו עיניו - שהיו עד אותו יום עמומות וכמעט סגורות - נפקחו ונצצו בערנות כמו פעם.

"בטח ששאלתי, ולא רק פעם אלא כמה פעמים, אבל הוא לא מוכן לספר כלום, נסגר בתוך עצמו, מסובב אלי את הגב, מגמגם משהו על טראומה בגלל פעם ראשונה לא מוצלחת ומשנה מהר נושא."

"ואתה, כמו שאני מכיר אותך, לא לחצת על תשובה יותר ברורה." גינה אותו מנשה שהיה עקשן ושתלטני ומעולם לא הניח למישהו להתחמק בתירוצים.

ניסו נאנח ושב ומשך בכתפיו. "אתה מכיר אותי מנשה, אני לא בנוי ללחוץ על אנשים."

"נו, טוב, הילד נראה לי פסיבי קלאסי, אבל אולי אני טועה, לפעמים פוגשים בחורים שפשוט לא בנויים לזה, אני מקווה שהוא לפחות מוכן להתגמש קצת ולזיין אותך."

ניסו נד בראשו בצער, "אתה צריך לראות איזה מבט הוא תקע בי כשהצעתי את זה, כאילו שאני מגעיל אותו, פחדתי שעוד רגע הוא יקיא עלי."

"אז מה? פשוט ויתרת על זיונים בגלל התסביכים שלו?" התרוממו גבותיו של מנשה – גבות רבות הבעה שצורתן המשולשת העניקה לו תמיד ארשת שובבה וזדונית משהו.

ניסו התפתל במבוכה והסב את עיניו ממבטו המלגלג של מנשה. "אל תהיה מניאק דניאל, אריק הוא בחור ממש מתוק, טוב לנו מאוד יחד, ואל תשכח שיש בסקס טוב הרבה יותר מרק חדירה."

מנשה גיחך, "ומי לימד אותך את זה דניל'ה? אבל אני הרי מכיר אותך לא מאתמול," הוסיף כשחיוכו מתרחב, "הומואית חרמנית שכמוך לא תוותר כל כך בקלות, כמו שאני זוכר אותך אתה יודע לדאוג לעצמך."

ניסו הסמיק, חייך חיוך דקיק, ושתק.

"אני לא מאמין." צחק מנשה, "אתה עדיין נפגש עם הדוב הנשוי ההוא? הוא בטח כבר סבא."

"אז מה? הזין שלו נשאר אותו דבר גם אחרי שנולד לו נכד, וגם החרמנות מחזיקה מעמד."

"ואני מתאר לעצמי שחוץ ממנו יש עוד." צבט מנשה קלות את ישבנו השרירי של ניסו.

"מה, אתה מקנא?" קנטר אותו ניסו, "אל תדאג, אף אחד לא תפס את המקום שלך בלב שלי."

"אפילו לא הילדון היפה שלך?" התבדח מנשה, חושף מבלי משים שמץ דאגה למעמדו בלב של האקס שלו.

ניסו קלט מיד את חששו, "אריק יפה מידי בשבילי." מיהר להרגיע את מנשה, "וגם מתוסבך מידי." הוסיף ליתר ביטחון, גם כדי לאשש את בטחונו של מנשה בעליונותו וגם כי זו הייתה האמת - ניסו חש תמיד שהוא אדם פשוט, קצת משעמם, לא יפה במיוחד וללא ספק נופל בהרבה מאנשים משכילים ויצירתיים ממנו. הוא היה משוכנע שאריק, למרות גילו הצעיר, נמצא ליגה מעליו גם במראה וגם באיכות והיה משוכנע בסתר ליבו שברגע שהצעיר יבין זאת הוא יפסיק להעריך אותו ויסתלק לחפש לו מישהו שווה יותר.

מנשה שהכיר היטב את רגשות הנחיתות שלו ליטף בעדינות את כתפו ואמר לו שהוא מגזים, "נראה לי שאריק דלוק עליך." העיר בחמימות.

"כן, בטח." אמר ניסו בספקנות, "לא ראית איזה חמוד הוא? והוא גם נורא מוכשר, אני נותן לו עוד כמה חודשים, חצי שנה גג לפני שהוא ימצא מישהו שווה יותר ממני ויסתלק."

"עם גישה דפוקה כמו שלך אני מתפלא שהוא לא ברח כבר מזמן." הקשיח מנשה את קולו, תפס את זרועו של ניסו, סובב אותה מאחורי גבו וכשהוא מתעלם מגניחת הכאב שלו הפך אותו בגסות על בטנו והתיישב עליו.

"איי... כואב." נאנח ניסו, אבל הניח למנשה לכופף מאחורי גבו גם את זרועו השנייה ושיתף פעולה ברצון כשמנשה פישק את רגליו בעזרת ברכיו וחדר לתוכו שוב.

זו הייתה הפעם השנייה שלהם באותו לילה ומנשה היה כוחני מאוד, כמעט אלים, מה שגרם לו להיות להוט וחרמן יותר מהרגיל. ההתלהבות שלו הלהיטה גם את מנשה ועד ששניהם באו על סיפוקם בער ישבנו של ניסו מכאב ומנשה הזיע והתנשף. ליבו פעם במהירות והוא נשבע בסתר ליבו להתחיל לבקר שוב בחדר הכושר. 

אחר כך ניסו שפשף את זרועותיו הדואבות, התלונן וקרא למנשה פרא אדם ובן זונה, אבל קולו היה מלא רוך ובמקום לכעוס הוא התרפק עליו, כיסה את כתפיו וחזהו בנשיקות, וגילה לו שרק איתו הוא יכול ככה, ורק איתו הוא רוצה שהסקס יהיה כזה...

מנשה קיבל את אותות החיבה האלו ברצון, נישק וליטף את ניסו ולא שאל על מה ניסו מדבר, הוא ידע והבין היטב את כוונתו – זה היה הסוד הקטן שלהם ובמעין הסכמה שבשתיקה הם לא גילו אותו לאיש ואפילו בינם לבין עצמם דברו עליו מעט ככל האפשר.

"נו, די דניל'ה." נישק את פיו של ניסו, "מספיק, כבר נורא מאוחר והילד בטח יחזור עוד מעט, לך למיטה שלך." ניסו החזיר לו נשיקה וחיבוק והלך בצייתנות לחדרו, ועד שאריק חזר, עייף ומתוח אחרי פגישה עם לקוחות פוטנציאליים שלא הפסיקו לריב ולהתווכח זה עם זו, שני הגברים כבר ישנו שנת ישרים, כל אחד בחדרו. 

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...