צילום אילוסטרציה. צילום: Dominic Alves, flickr.

 >  >  > 

דרוש שותף - פרק ב'

אתה מתוק והשותף הכי מקסים שהיה לי אי פעם, אבל אני בן שלושים וחמש ואתה רק ילד.

כשאני עצבני אני סובל מכאבי גב, ואין דבר שמעצבן אותי יותר ממחסור בסקס. אני מאמין שבני אדם זקוקים לסקס סדיר בדיוק כשם שהם זקוקים לארוחות יום יומיות, לתרגול גופני ולאוויר צח. בשבילי סקס הוא צורך גופני ורגשי וכשאין לי די ממנו אני נעשה רגזן וגבי כואב. אחרי שעידו הסתלק נשבעתי שהפעם אני לא מסתבך יותר, בגילי הגיע הזמן להפנים שאין דבר כזה, זוגיות בין גברים. מעכשיו רק סקס נטו ובלי שום הבלים רומנטיים, אבל קודם אני זקוק למנוחה. אני אעשה הפסקה להתאוששות ממה שעבר עלי בחודשי הפרידה מעידו שגבו ממני מחיר כבד בעצבים ובמתח ואחר כך אתחיל מחדש והפעם בתבונה ובשום שכל.

אחרי שמיקי דאג לארגן את דירתי ולצחצח אותה כראוי החלטתי שההפסקה מסקס נגמרה, הגיע הזמן לצאת לציד. בסוף השבוע הזה אני לא אעבוד ביום שישי אלא אשאר בבית, אישן טוב כל היום, אנוח כמו שצריך ובערב... בערב אני אתחיל לצוד בג'ונגל הווירטואלי ואחנוך סוף סוף את הסדינים החדשים שהוריתי למיקי לקנות.

הוא כדרכו עשה מזה סיפור גדול ודרש הוראות מפורטות לגבי טיב, צבע ואיכות הסדינים והציפות, וכשאמרתי לו שאני סומך על שיקול דעתו ובטוח שטעמו טוב משלי הוא האדים כעגבנייה - מראה מרהיב עין שבידח את דעתי.

אמרתי לו שהוא חמוד מאוד כשהוא מסמיק ושאלתי בן כמה הוא.

הסומק בפניו העמיק עוד יותר כשהוא הודה שהוא בן עשרים ואחת, הוא סיפר שהשתחרר מהצבא לא מזמן ונאלץ לעזוב את בית הוריו כי הם הציקו לו להשתדך למישהי ולהתחיל להקים בית בישראל, רעיון שעורר בו חלחלה, ולכן ברח.

"אז הם יודעים שאתה מעדיף גברים?"

"יודעים, אבל מתעקשים לא לדעת." ניסה מיקי להסביר במבוכה, "הם חושבים שחתונה תרפא אותי."

"והם טועים? חתונה וילדים לא ירפאו אותך?"

"בשום פנים ואופן לא, וזה לא רק שאני מעדיף גברים זה גם... זה גם עוד דברים." אמר ותלה בי מבט להוט.

"מיקי, אתה מתוק והשותף הכי מקסים שהיה לי אי פעם, אבל אני בן שלושים וחמש ואתה רק ילד. אני אגיד את זה רק פעם אחת ואני מקווה שאני לא אצטרך לחזור על זה, אני מבוגר מידי בשבילך ואנחנו שותפים לדירה, עדיף שהקשר שלנו יהיה ידידותי בלבד, תאמין לי שאחרי שתתאהב בבחור צעיר ונחמד כמוך..."

שוב הופיעו הדמעות הללו בעיניו, מבהיקות על קצות ריסיו הארוכים.

"נו, מה? מה אמרתי? למה אתה שוב בוכה? מה עכשיו?"

הוא החניק קול התייפחות וברח לחדר שלו. הייתי הולך אחריו לברר מה הבעיה, אבל הייתי צריך לסיים עוד משהו קטן במחשב ולשלוח למשרד כדי שאוכל להיות חופשי עד ליום ראשון בערב. הנחתי לו והתחלתי לעבוד.

סיימתי את העבודה אחרי שעה מאומצת ושאלתי את מיקי שנותר מסוגר בחדרו מה דעתו על כוס תה.

הוא יצא מיד, רגוע כרגיל, ורץ למטבח. הלכתי אחריו, "התכוונתי שאני אכין לך מיקי. אתה משרת אותי כבר שבוע שלם, לא הגיע הזמן שגם אני אעשה משהו?"

הבעת אי הרצון, כמעט כעס שחלפה על פניו הדהימה אותי. עד כה הוא היה כל כך רגוע ונוח לרצות, שש לנקות, להכין, להגיש, לשטוף ולשרת אותי בחיוך.

לא הצלחתי להבין למה הוא לא שמח על הצעתי, אולי הוא נעלב? "אני אולי שלומפר ויש לי ידיים שמאליות, אבל אני עדיין יודע להכין כוס תה מיקי." חייכתי אליו בפייסנות.

פניו לבשו הבעת מצוקה. "אל תדבר ככה." הפציר בי בקול חרישי, "אני מבקש ממך שביט, אני רוצה להכין לך תה."

"טוב, אם זה מה שמשמח אותך אז בבקשה, תעשה לי תה, אבל רק בתנאי שתשתה איתי." נעתרתי לו והתמתחתי, גונח ומתלונן שגבי הורג אותי.

"הכרית המחממת תעזור?" שאל מיקי, מלא רצון טוב לעזור.

"אולי, בוא ננסה. תחמם אותה."

"ואולי גם מסג'?" זהרו אלי פניו העגלגלים.

"יכול להיות." חייכתי, שואל את עצמי מה בדיוק הילדון הזה רוצה ממני.

למרות שהוא לא אמר משהו מפורש חשתי במעין לחץ, עדין אך עקשני ומתמיד, שהופנה מכיוונו לעברי. הוא רצה ממני דבר מה, אבל לא היה לי שמץ של מושג מה ילד נחמד כזה יכול לרצות מאחד כמוני. הרי את החדר שהוא רצה הוא כבר קיבל, וגם שפע מחמאות ותודות על הבישולים והניקיון שלו, אז מה עוד? ולמה הוא כל הזמן בבית? הוא בחור צעיר, למה הוא לא יוצא לבלות, מביא בחורים לכאן, חי קצת?

"מה התכניות שלך לסוף השבוע? אתה יוצא? נפגש עם חברים? הולך לבילוי?"

מיקי הניד לאות לא והשפיל מבט ביישני.

"אני מתכנן לצאת לבלות קצת, אולי להביא לפה מישהו. בא לך להצטרף?"

"איזה מישהו?" הוא שאל, ושוב הסמיק.

"לא יודע, כל מי שירצה להזדיין איתי ברוך הבא." חייכתי אליו בשובבות, "רק עכשיו יצאתי ממערכת יחסים מהגיהינום, אני פנוי להצעות."

מיקי פתח את פיו, מוכן להגיד משהו, אבל פתאום המקרו צפצף, הוא נמלך בדעתו ופנה להתעסק עם הכרית, עוטף אותה במגבת כדי שלא תהיה חמה מידי.

נשכבתי על המיטה, מושך מעלי את מכנסי. מיקי נעמד לצידי, עזר לי להיפטר מהמכנסים, ביקש שארים מעט את האגן ודחף את הכרית החמימה מתחת לגבי, ואחר כך החל לפנק את כפות רגלי, מורח אותן בקרם ששלף מאי שם, מעסה אותן בעדינות תקיפה.

"הקרם הזה פשוט מדהים." אמרתי לו, "קריר כזה, ויש לו ריח נהדר, מאיפה השגת אותו?"

"מחנות טבעונית אחת" אמר מיקי והציץ לעבר הבליטה שיצר הזין שלי בתוך תחתוני.

"אני חרמן." הודיתי, "כבר שבועיים לא היה לי סקס. אם זה שעומד לי מביך אותך עדיף שתסתלק. בעצם, גם אם זה לא מביך אותך עדיף שתסתלק."

"למה?" שאל מיקי, נראה כאילו הוא עומד לפרוץ שוב בבכי, "מה לא טוב בי?"

"הסברתי לך כבר חמוד. נו, די, אל תבכה. זה לטובתך." הושטתי אליו את ידי בניסיון ללטף את כתפו, אבל הוא אחז בה, כרע על ברכיו לצד המיטה והחל לנשק אותה כאילו אני איזה מלך או אפיפיור.

"מיקי, מה אתה עושה?" נדהמתי והתיישבתי, מושך אלי את ידי בחזרה, "מה עובר עליך?"

הוא גנח כאילו הכאבתי לו וברח לחדרו.

הלכתי אחריו, נחוש לפתור את הבעיה הזו אחת ולתמיד. לא הייתי בחדר שלו מאז שהוא עבר לגור איתי, כפי שציפיתי החדר היה מסודר להפליא ונקי כמו חדר ניתוח. הוא שכב על מיטתו, פניו כבושות בכרית, ויבב חרש.

התיישבתי לצידו וליטפתי את גבו. "למה אתה בוכה מיקי? מה הבעיה?"

"אני מבקש סליחה." לחש מיקי חרש, "תסלח לי בבקשה."

"לסלוח לך? על מה? מה עשית?"

"אני מציק לך. אני מנסה להתאפק, באמת, אבל קשה לי כל כך, אני כל כך... אני כל כך רוצה."

"רוצה מה?" לא הבנתי, "מה אתה רוצה מיקי?"

הוא המשיך ליבב חרש בעוד אני בוחן את חדרו המסודר מידי, חדר שהיה יכול להיות חדרו של נזיר או של בתולה זקנה, לא של גבר צעיר שמתפוצץ מהורמונים. פתאום הבנתי, "אף פעם לא עשית סקס, זו הבעיה? אתה רוצה שאני אהיה הראשון שלך?"

הוא הסתובב והביט בי במבט לח, פיו רוטט, "כן, בבקשה." לחש.

"דווקא אני?" השתוממתי, משפיל מבט אל בטני שלא הייתה שטוחה ונטולת ריבועים, לא שהיו רואים אותם עם כל השערות האלו שכיסו אותי בשפע.

"בבקשה שביט." לחש מיקי, "אני כל כך רוצה... אני מתחנן..." ושוב הוא היה על ברכיו לפני, שולח יד רוטטת אל אברי שכמו שמוק חסר מוח נעמד מיד, מוכן ומזומן לפעילות.

טוב, מה יכול להיות, חשבתי, עדיף אני מאשר איזה גס רוח שיכאיב לו ואולי אפילו ידביק אותו במשהו. אחרי שהוא יטעם זין הוא יתחיל להשתרלל כהוגן, כמו שכל הצעירים עושים, אני לפחות מספיק מנוסה ללמד אותו מה צריך לעשות וממה להיזהר.

"קודם כל מיקי תזכור שתמיד ובכל תנאי צריך קונדום." אמרתי לו בחומרה.

הוא הנהן בלהיטות, מביט בי בתשומת לב מחניפה.

"תחזור אחרי מיקי, מה צריך תמיד?"

"קונדום, אבל..."

"בלי אבל. תשים תמיד קונדום."

"גם אם זה עם מישהו שאני מכיר טוב ומאוד מאוד אוהב ויודע שהוא רק איתי?"

"אצל הומואים אין דבר כזה אוהב, ובטח שאין נאמנות מיקי." הודעתי לו בסמכותיות, "קדימה, בוא נלך לחדר שלי ונלמד איך שמים קונדום כמו שצריך."

לימדתי אותו איך מגלגלים קונדום על איבר של גבר – השמוק שלי שמח מאוד לנדב את עצמו כדוגמן - ואחר כך משכתי מעליו את הבגדים. להפתעתי עורו היה חלק לגמרי משיער, רך ועדין כשל תינוק. בעיקר התלהבתי מהפטמות שלו שהיו גדולות, כהות ובולטות מעט, כמעט כמו פטמות של בחורה. זה היה מקסים בעיני - יש לי קצת פטיש לפטמות - לא יכולתי להתאפק, נשכבתי על הגוף הקטן, השמנמן והרך שלו, והתחלתי למצוץ את פטמותיו. הן היו רכות ומתוקות כל כך... בעוד אני יונק ולועס אותן הוא גנח ורעד מתחת לגופי, ולפני שהבנתי מה קורה גמר, מתיז זרע על בטני.

כדי לחסוך ממנו את המבוכה וממני את ההתנצלויות שלו הוריתי לו לסתום את הפה ולקחתי אותו למקלחת.

שטפתי שם את שנינו ולשמחתי - וקצת לקנאתי – למרות שגמר לפני כמה דקות הספיק מגע ידי המסובנת באברו כדי שהוא שוב יעמוד.

היה לו זין קטן וחמוד וישבן עגלגל וחלק לגמרי. להחדיר את אברי לתוך התחת הבתולי הזה הייתה מלאכה עדינה שחייבה הרבה סבלנות ואורך רוח. התחלתי עם אצבע, ואחר כך הוספתי את השנייה, משמן אותן בשפע קרם. רק אחרי שהוא ביקש והתחנן התחלתי לחדור לתוכו, בקושי הגעתי לאמצע הדרך - הייתי מאוד איטי וזהיר - כשהוא התחיל שוב לפרכס ולהתנשף. הפעם כבר הייתי זריז יותר, לפתי את הביצים שלו בידי, לחצתי חזק ופקדתי עליו להתאפק עד שאני ארשה לו לגמור.

לא האמנתי שהוא יצליח, אבל להפתעתי הוא החזיק מעמד עד שאני גמרתי ואחר כך שאל אם גם לו מותר עכשיו.

"בטח, חופשי." הרפיתי מאשכיו, ובטרם הספקתי למשוך את ידי הוא גמר עליה.

"אני נורא מצטער." גמגם במבוכה, "אני ממש נורא... אני אנקה את זה, רק רגע." הוא קם, ובמקום ללכת להביא נגבון או מגבת כרע על ברכיו וניקה את אצבעותיי בלשונו.

"משוגע קטן שכמוך." צחקתי ומשכתי אותו אלי. נישקתי אותו על פיו, מגלה מופתע שהוא לא יודע להתנשק.

"אתה ממש בתולה קטנה מיקי." צחקתי, ואת שאר הערב העברתי בנעימים, מלמד אותו להתנשק ולמצוץ זין.

אחר כך, עייף מאוד, נרדמתי, וכשהתעוררתי עם שחר הופתעתי לגלות שהוא לא לידי. "מיקי!" צעקתי, "לאן הלכת? איפה אתה?"

הוא צץ בחדרי, שערו פרוע, מבוהל מעט. "מה קרה?" שאל.

"לאן הלכת?" כעסתי.

"לחדר שלי." לחש מיקי, "לא רציתי להפריע לך." מבטו היה מושפל בצניעות, מתעלם בביישנות מזקפת הבוקר הענקית שלי.

אני מודה שנעלבתי קצת. "אתה לא אוהב לישון איתי מיקי, אני נוחר?"

"לא, מה פתאום? אני... אתה... אני מאוד אוהב... אני..." הוא גמגם, השתנק והסמיק, ולבסוף נאלם דום.

"בוא הנה ילד." פקדתי עליו, "בוא תראה לי אם אתה זוכר מה לימדתי אותך." תוך שנייה הוא היה במיטה, מוכן ומזומן לטעום מהזין שלי.

"מיקי!" הנחתי סטירה על ישבנו - לא יכולתי להתאפק, הוא היה כזה עגלגל ומזמין – "מה שכחת?"

מיקי התיישב, המום. "קונדום, אבל שביט, אני אף פעם לא... ואתה... אתה אמרת אתמול שנבדקת אחרי שעידו הלך והכל בסדר אז אולי אפשר... רק הפעם? אני כל כך רוצה."

חשבתי קצת והחלטתי שהוא צודק. "בסדר, אבל אני זה היוצא מהכלל מיקי, אצל אחרים אתה חייב קונדום, ברור?"

"כן." הבטיח מיקי וחזר למשימתו, אבל כשאני ניסיתי במקביל להכניס לפי את אברו הוא נרתע, מבוהל. "לא, מה אתה עושה? אתה לא יכול... תפסיק, אסור לך."

אני לא אוהב שמפריעים לי באמצע זיון. "בטח שאני יכול, רק תראה איך אני יכול." נשכבתי עליו בתנוחת שישים ותשע, לופת את עכוזו השמנמן בידי והראיתי לו שאני יכול.

הוא גמר לי מיד בפה, פרץ בבכי, ברח למקלחת וננעל שם.

איזה ילד משונה. בדרך כלל אני לא מת על טעם של זרע ושונא שגומרים לי בפה בלי אזהרה מראש, אבל לזה שלו היה טעם נעים ואחרי הכול הוא עוד היה מתלמד...

דפקתי בדלת ופקדתי עליו לפתוח אותה. הוא ציית מיד ונעמד מולי ערום, בוכה, כולו אומר חרטה והתנצלות.

"לך תשכב במיטה על הבטן ואל תוציא הגה מהפה." פקדתי עליו, נהנה לראות איך הוא מציית לי בלי ויכוחים. אני שונא ויכוחים, בעיקר בשעות המוקדמות של הבוקר.

כרעתי בין ירכיו, פישקתי את לחיי עכוזו וטעמתי את החור הקטן והמתוק שלו. הוא גנח, נאנח ויבב, נראה כאילו הוא נאבק בעצמו, מנסה להתנגד לעונג שהסבה לי לשונו, אבל מתקשה לעמוד בפניה.

"סתום ושכב בשקט מיקי או שתחטוף פליק בתחת." אמרתי, חצי בצחוק, בטוח שהוא יצית לי, כרגיל, אבל להפתעתי הוא הרים את ראשו והביט בי מעבר לכתפו. "אסור לך לעשות את זה." אמר, "זה לא בסדר שאתה עושה דבר כזה שביט."

"אמרתי לך לשתוק, לא?" התרגזתי וסטרתי על ישבנו פעמיים, סטירה לכל לחי, ואחר כך אמרתי לו שוב לסתום את הפה. אחזתי ליתר ביטחון באשכיו, לוחץ על צינור הזרע בבוהני, וחזרתי ללקק את התחת המתוק שלו. הוא ניסה לשתוק ולשכב בשקט, אבל לא הצליח, כל גופו רעד וכשחדרתי לתוכו והתיישבתי על המיטה, מושך אותו כך שישב משופד על הזין שלי, גבו נשען על חזי, הוא גמר מיד ביבבה.

זה היה כל כך מחרמן עד ששנייה אחר כך גם אני גמרתי והתמוטטתי על המיטה, אוחז בו, צמוד אלי.

"מעכשיו," הודעתי לו, "אתה לא בורח לי מהמיטה בלי רשות. ברור?"

"כן שביט." הוא אמר בצייתנות.

"ואתה לא גומר לי בפה בלי לבקש קודם רשות."

"כן שביט."

"ועכשיו בוא נישן קצת, אני הרוג."

"אני צריך ללכת לעבודה שביט, יום שישי זה יום לחוץ אצלנו."

"לעזאזל. נו, טוב, לך, אבל... לא משנה, לך, שלא יפטרו אותך."

"אני אחזור מוקדם ואכין לך ארוחת צהרים חגיגית."

"בגללך אני אשמין ילד ואף אחד לא ירצה אותי יותר."

"אני תמיד ארצה אותך." הוא הבטיח ונישק את כף ידי, פרש עלי שמיכה והלך.

יומני היקר
היום זה קרה סוף סוף. אני שלו גם בגוף וגם בנפש. כדי לא לגרום לך להסמיק לא אפרט בדיוק מה עשינו, אבל זו הייתה חוויה שמימית. אני כמובן בור ולא יודע שום דבר, אבל נסיכי האהוב והנדיב סלח לי על טיפשותי ולימד אותי איך לגרום לו עונג.
אני לא חושב שהוא מבין מה בדיוק אני חש כלפיו, ואני מרגיש אשמה שאני לא מספר לו עד כמה אני מעריץ אותו, זקוק לו, רוצה שישלוט על גופי ונשמתי. אין לו מושג איזה אושר גורמת לי העבודה בשירותו, הדאגה לצרכיו ולנוחותו. היינו יחד כל סוף השבוע ולאושרי הרב הוא אוהב לישון איתי... אני נהנה כל כך לשכב בזרועותיו עד שחבל לי להירדם. יום אחד אהיה אמיץ מספיק להסביר לו הכול אבל עדיין לא, אני עדיין לא מעז... הוא רואה בי רק צעיר חסר ניסיון שזקוק להדרכה ולא מבין שהוא אדון לבבי ושרק לו חיכיתי כל חיי. הייתי צריך להתאפק לא לבכות כשהוא אמר לי שעכשיו, אחרי שלמדתי ממנו איך לעשות סקס אני יכול ללכת לאחרים... הוא חושב שזה מה שאני רוצה לעשות ולא מבין שבשבילי הוא הראשון והאחרון. אני לא יודע איך להסביר לו דבר כזה ולכן אני שותק ובולע את הדמעות. אולי יום אחד יהיה לי אומץ להסביר לו הכול.

אני לא מאמין במונוגאמיה, זו כנראה אחת הסיבות לכך שאף מערכת יחסים שלי לא החזיקה מעמד זמן רב. אני לא רואה שום קשר בין האהבה שלי לבן זוגי הקבוע לבין הרצון שלי לגוון את חיי המין שלי. כשהייתי צעיר יותר רדפתי אחרי זיונים כמו צייד ונהניתי מהמרדף כמעט כמו מהזיון עצמו, אבל עם השנים התמתנתי, די לי במספר יזיזים ותיקים שמכירים אותי ואני אותם. לצערי הגברים שניסיתי לחיות איתם סירבו לקבל אותי כמו שאני וניסו לשנות אותי.
זה לא עבד - כזה אני ואין לי שום רצון להשתנות - הודעתי להם ונשארתי בלי בן זוג, אבל עם מבחר היזיזים שלי.
למיקי שיננתי שוב ושוב שאין מונוגאמיות בין גברים. "נאמנות היא רק העמדת פנים מנומסת." הודעתי לו. הוא הנהן בנימוס, אבל הייתה לי הרגשה שהוא לא בדיוק מאמין לי.

"ומה אם לא מתחשק לי להיות עם אף אחד חוץ ממך?" שאל בתמימות ילדותית.

"זה יעבור לך." צבטתי בלחיו, "וחוץ מזה, אני ואתה, אנחנו רק שותפים לדירה, ככה שאין פה בכלל בעיה."

מיקי השפיל מבט ונראה עצוב, אבל שתק. הערכתי את זה מאוד, יש הרבה גברים שגילם כפול משלו ושעדיין לא למדו לשתוק במקום הנכון. כנראה שזה כשרון שנולדים איתו.

שבועיים אחרי שהתחלנו לגור יחד גיליתי, מופתע, שבעצם אנחנו ישנים יחד כל לילה ואין כמעט יום שבו אנחנו לא מזדיינים במרץ ובעצם, למרות שאני מצהיר כל הזמן שהוא רק שותף שלי לדירה, שוב יש לי בן זוג.

היה עלי להודות הוא היה שותף נפלא. שקט, צייתן, נוח לרצות, בשלן מעולה, עקר בית בלתי נלאה ולא מתלונן. גם במיטה התענגתי עליו מאוד. הוא היה צעיר וגמיש, נעתר לכל שיגיונותיי,  מה עוד נשאר לי לעשות אם לא למהר ולבגוד בו? וזה בדיוק מה שעשיתי, אומר לעצמי שהרי אנחנו לא באמת בני זוג, וחוץ מזה, מה שהוא לא ידע לא יזיק לו. קבעתי פגישה במלון זול אחד עם אלכס - בחור נחמד וחרמן - ואחרי שסיימתי לעבוד השתוללתי איתו בין הסדינים במשך שעתיים וחזרתי הביתה עייף.

כמובן שאני לא חזיר גמור, הודעתי למיקי שהיום אני חוזר מאוחר ושלא יחכה לי עם האוכל. מיקי אמר - בסדר תבלה יפה – ובלי לחקור אותי סגר.

כשחזרתי הביתה מצאתי אותו מצונף בכורסת הטלוויזיה העתיקה שלי, מכורבל בחלוק הרחצה שלי, ריסיו לחים מדמעות.
"חזרת." התעופף אלי וחיבק אותי. הוא היה ערום מתחת לחלוק וגופו רעד, "פחדתי שלא תחזור יותר."

"אל תדבר שטויות ילד." נזפתי בו וחיבקתי אותו. "אני גר כאן, למה שאני לא אחזור?"

"לא יודע. פחדתי." אמר בקול ילדותי וכמנהגו תמיד דחף את אפו לשקע כתפי. מיד אחר כך חשתי איך גופו מתקשח בזרועותיי ולמרות שלא ניסה להפסיק את החיבוק היה ברור שמשהו השתנה.

"מה קרה?" שאלתי.

"כלום." הוא אמר, "לא קרה כלום."

"נו, תגיד. מה הבעיה מיקי?"

"אין בעיה. אמרת לי ש... אמרת שאתה כזה. אני פשוט..."

"תפסיק לגמגם ילד, תדבר ברור." נזפתי.

"אני מרגיש שהיית עם מישהו וזה קצת... זה..."

הרפיתי ממנו והוא נסוג ממני, אומלל, מבטו כבוש ברצפה. "אתה אוהב אותו?"

"את מי? את אלכס? בטח שלא, הוא סתם חבר ותיק ויש לו בן זוג, זה סתם סקס. תראה מיקי, אמרתי לך שאני כזה, תמיד הייתי, בגלל זה אין לי בן זוג, כי אני לא רוצה להסתבך עם כל השטות הזו של מונוגאמיה. אמרתי לך את זה, נכון?"

"כן, אמרת."

"אם זה מפריע לך אתה יכול להפסיק להיות איתי."

"לא, אני לא יכול."

"אז תזיין גם אתה מהצד, נלך מחר למועדון, יש מסיבת יום הולדת למכר שלי, אני אכיר לך המון בחורים ו..."

"לא. זאת אומרת כן. אני אשמח מאוד ללכת אתך לכל מקום שביט, אבל אני לא רוצה בחורים אחרים, רק אותך."

נאנחתי. "זה יעבור לך עם הזמן. תגיד, יש משהו לאכול?"

הוא הגיש לי ארוחה טעימה וישב לשוחח איתי בזמן שאכלתי, ואחר כך ניקה וסידר הכול בעוד אני מתקלח.

אחרי האוכל ישבנו לצפות יחד בטלוויזיה והלכנו לישון יחד. חששתי שהוא יפנה אלי גב ויתנהג בקרירות, אבל הוא התרפק עלי כרגיל ולא ניכר שום שינוי בהתנהגות האוהבת שלו כלפי.

יומני היקר
ידעתי שזה יבוא. ציפיתי לזה. הכנתי את עצמי לכך. הוא כזה, הוא גבר ונסיך, וברור שרק אני, הקטן והטיפש, לא יספיק לו. זה כאב להריח על עורו גבר אחר, אבל עמדתי בזה, ומחר נלך למסיבה ואני אנסה להיות עם אחרים. זה עוד ניסיון שעלי לעמוד בו. אם זה מה שהוא רוצה אני אעשה את זה, ואני אשתדל להתנהג כראוי ולא לבייש אותו.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...