אילוסטרציה. צילום: Jon Olav Eikenes, Flickr.

 >  > 

יצר הרע

למה נשמעים רעשים וקולות של הנאה מחדרם של אבא ואבא בלילות?

הרבה מאד פעמים, לאחר שנרדמתי לחלומות מתוקים, התעוררתי לשמע רעשים, צעקות וקולות של הנאה ושמחה מהחדר של אבא ואבא שלי. הסתקרנתי מאד לדעת מה קורה שם. היו לי הרבה שאלות כמו - למה הם עושים את הרעשים הללו? למה הם נהנים? איך הם נהנים? מה קורה שם? האם זה משהו לא חוקי כמו סמים? ועוד הרבה הרבה שאלות שרק גברו מלילה ללילה.
עם כל שאלה גדלה סקרנותי, לא יכולתי עוד, הייתי חייב להבין ולספק את סקרנותי, לכן החלטתי ללכת לרב, שהרי הרב יודע דברים רבים, ומזה בא לו שמו. הלכתי אל הרב ושאלתי את כל שאלותיי, אך הרב ענה רק תשובה אחת וברורה והיא הייתה, "הצעקות ורעשי ההנאה והשמחה נגרמים אך ורק מיצר הרע!" לא הבנתי למה בדיוק הייתה כוונתו, וניחשתי שיצר הרע היה מישהו שאהב לעשות טוב לאבא ואבא. החלטתי לחפש את יצר הרע, כדי להבין כיצד הוא גורם לאבא ואבא להנות כל כך, וגם כדי להבין כיצד הוא עושה זאת. חיפשתי את יצר הרע בכל מקום, אצל אבא, אצל אבא, בחדר של אחותי, בחדר של אבותי, במכולת, בספרייה, בבית הספר, ובפילוסופיה, אבל בכל מקום רק אמרו לי שיצר הרע נמצא בתוכי. איזה שטויות! אני הרי מכיר את עצמי טוב מאד, ובשום מקום בתוכי לא מצאתי את יצר הרע. לכן החלטתי לוותר ולהפסיק לחפש את יצר הרע, שהרי בקצב ההתקדמות שלי בחיפוש אחריו אני בוודאי הייתי מיוצא אותו בשנות הזהב שלי.
החלטתי לפעול באופן מעשי, ופשוט להיות בחדר של אבא ואבא כשהם נהנים בלילה. לפני שכולם הלכו לישון, התחבאתי בארון של אבא וחיכיתי לרגע שבו הם יהנו וישמחו. אבל תרדמה גדולה נפלה עלי, ללא הסכמתי. כל כך חזקה הייתה תרדמה זו שאפילו צעקות ההנאה והשמחה העזות של הורי לא העירו אותי. הבנתי שכנראה יצר הרע שומר על זכויות היוצרים הבלעדיות לדרך שבה הוא גורם הנאה ושמחה לאבא ולאבא, ובגלל זה הוא הרדים אותי, כדי שאני לא אדע איך לגרום להם הנאה ושמחה בעצמי, כמוהו. לכן גם הבנתי שאין שום טעם לנסות להתחבא בתוך ארון הבגדים של אבא, שהרי יצר הרע לא ייתן לי לראות מה קורה שם.
החלטתי לשוב ולחפשו, אך גם הבנתי שעלי לשאול על מקום המצאו את אלוהים היוצר והיודע הכל, שהרי הוא ברא את כל העולם, אז בוודאי שהוא ידע את כל העולם. הלכתי לבית הכנסת, שהרי שם הוא נמצא לרוב, ושאלתי אותו אם הוא יודע היכן נמצא יצר הרע. אך הוא לא ענה לי. שאלתי שוב, ושוב לא נענתי. לא ויתרתי, שאלתי עוד פעם ועוד פעם, עד שהבנתי שכנראה אלוהים האדיר מכל כנראה חלה במחלת החִירַשוֹן. אבל עדיין לא וויתרתי, החלטתי שאם הוא לא יגיע אלי אז אני אגיע אליו. חסכתי כסף וקניתי כרטיס טיסה. עם כרטיס הטיסה טסתי במטוס, וכאשר הגיע המטוס לעננים, מקום מושבו של אלוהים השליט העליון מכל, פתחתי את דלת החירום של המטוס וקפצתי החוצה. נכון שאולי כל המטוס התרסק בגלל זה, אבל למי אכפת? שהרי התשובה לשאלתי הייתה חשובה בהרבה מחייהם הנחותים של היצורים שישבו במטוס.
נפלתי ונפלתי עד שלפתע נחתתי על ברווז מוזר מאד. הוא היה לבוש בגלימת זהב, לראשו היה מונח כתר יהלומים כחולים, וממפשעתו הזדקף לו פין ארוך ומפותל עשוי זהב וכסף ועטרתו הייתה מעוטרת בקישוטים בסגנון העת העתיקה ביוון. "מי אתה?" שאלתי את הברווז המוזר והמגונדר. "אני המנהלת של העולם." ענתה לי הברווזית המגונדרת.
"כלומר את אלוהים האדירה מכל?"
"אולי."
"מה זאת אומרת אולי?"
"אולי כן, אולי לא."
"ובכן, האם את יודעת הכל?"
"אולי."
"האם את יודעת אולי היכן ניתן למצוא את יצר הרע?"
"אי אפשר, הוא לא קיים."
"אז עלי ליצור אותו כדי שיענה על שאלותי!"
"אתה נשמע מאד מוזר, ילדי." אמרה הברווזית ולאחר מכן נעלמה והתפוגגה. הגזענית הזאת! למה? בגלל שמישהו מוזר זה אומר שצריך לעזוב אותו? חוצפנית אחת!
בכל מקרה, בדיוק בזמן שהברווזית האלוהית אולי התפוגגה ונעלמה חטפתי לה את רגלה. מאחר ולא היה עוד מה שיחזיק אותי, המשכתי ליפול. בזמן הנפילה לקחתי את הרגל האלוהית אולי, ובעזרת כוחותיה האלוהיים אולי יצרתי את יצר הרע. מיד שאלתי אותו, "אתה יודע למה נשמעים צעקות, קולות ורעשים של הנאה ושמחה מהחדר של אבא ואבא שלי בלילות?"
"כן, זה בגלל שהן מזדיינים."
"מה זה מזדיינים?"
"להזדיין זה להיכנס ולצאת, לזוז, להשתנות, להנות, לשמוח, ובגלל זה אבא ואבא שלך משמיעים קולות וצעקות של הנאה, בגלל שהם משתנים, הם יוצאים ונכנסים. הם זזים. הם מזדיינים." ענה לי יצר הרע הנחמד.
"ובכן, להזדיין זה טוב." קבעתי.
"אכן כך." אישר יצר הרע המלומד.
"ולמה אתה גורם להם להזדיין?"
"בגלל שאני אוהב אותם, אכפת לי מהם, וחשוב לי שיהיה להם טוב בעולם האכזרי, הנוראי, המגעיל והלא יוצלח של אלוהים הטוב."
"אתה תגרום גם לי להזדיין?" שאלתי בסקרנות אגואיסטית רבה.
"כן". וישר התרסקתי לתוך האדמה לאלפי חתיכות קטנטנות, מאושר, מסופק ומלומד.

את הסיפור כתבתי לפני כמה שנים טובות כשהייתי "ילד" (כאילו שעכשיו אני כבר לא, כולה עשרים ואחת). מצאתי אותו במגירה וזה נשמע לי מעניין לפרסם אותו.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...