אילוסטרציה. צילום: P和M, flickr.

 >  >  > 

אב הבית - פרק יג'

הוא נשמע לפעמים כמעט כמוני כשהוא מנסה לעזור לי לסדר את הבית ובמקום תודה מקבל ממני הוראות וקיטורים.

יש לי הרבה מאוד טענות ומענות נגד המטען הדפוק שקיבלתי מהבית, חוץ מגנים פגומים, נטולי תואר והדר, גוף רזה וחלוש, נמשים ושערות ג'ינג'יות קלושות ונטייה מינית שאני לא מצליח להתגאות בה על אף כל מאמצי, הם גם שרטו לי את האופי והרסו לי את החיים, אבל הם לפחות לימדו אותי להסתיר את רגשותיי ולהעמיד פנים שהכול בסדר גם כששום דבר לא.
יש המון מגרעות לחינוך הפולני, אבל אחרי שגדלת אצל אישה כמו אימא שלי אתה מסוגל לחייך ולהישאר מנומס בכל מצב, גם כשהלב נשבר וכולך רותח מרוב צער והשפלה אתה שומר על פאסון.
וככה הרגשתי כשיובי בישר לי, עוטה על פניו הבעת השתתפות בצער מזויפת, שמעכשיו הוא ואילן שוב יחד - כאילו שקודם הם היו לחוד – שאילן לוקח תרופות ששיקמו לו את האון המיני ושהם חזרו לקיים יחסי מין, ושמעכשיו הם רוצים להיות מונוגאמיים ובבקשה שלא אבוא אליו יותר למיטה כי הקטע שלו איתי נגמר.
הקשבתי בשקט, חייכתי, ואפילו אמרתי לו מזל טוב ואיזה יופי, והמשכתי להתנהג כאילו כלום, כאילו אני לא אוכל את הלב ולא סובל ומקנא, ומתייסר ומפנטז בלילות בודדים במיוחד איך אילן מת בייסורים כמו חנוך לוין ז"ל, או, כשאני במצב רוח פחות קטלני, שהוא סתם מסתלק לו לאשתו ולילדה שלו, ויובי חוזר אלי אומלל וסובל, ומבקש סליחה ומתחנן שאתן לו עוד הזדמנות, כורע לפני על ברכיו ומתנצל שהתייחס אלי כמו אל ברירת מחדל, ואני מסרב ו... על מי אני עובד? אני מוכן למכור את הנשמה שלי כדי שהוא יסתכל גם עלי במבט האוהב והמעריץ הזה שבו הוא מסתכל על אילן, או שלפחות הם ייתנו גם לי קצת... קצת אהבה, קצת חמימות, שישתפו גם אותי ויתנו גם לי קצת...
לא! שילכו לעזאזל, אני שונא אותם, את שניהם, שונא גברים, שונא סקס, שונא עוד יותר הומואים, שונא את כולם, שימותו, הסוטים הרקובים האלה, שכולם יחטפו איידס וינשור להם הזין, אמן!
אבל שקודם יתנו גם לי קצת...

"אני ממש שונא קיץ." אמר יובי שוב פעם, כמו שהוא אומר לפחות פעם ביום מאז שהתחיל להיות ממש חם, "שונא את החום הזה, ושונא להזיע, ממש שונא את זה."
"אם אתה כל כך שונא קיץ למה אתה מסתובב בחוץ באמצע היום?" נזפתי בו, "לא יקרה כלום אם תחכה לערב לפני שתצא שוב החוצה."
"יש דברים שלא יכולים לחכות." ענה יובי בהדרת כבוד, "וכאב הבית מוטלת עלי אחריות לתקן הכול מהר ככל האפשר." הוסיף בכובד ראש.
"גם באמצע אוגוסט? בשיא החום? תיזהר שהאחריות שלך לא תחטוף כוויה מהשמש." לגלגתי עליו, הוא כזה צדקן כשדובר בעבודה שלו, קשה לי להתאפק ולא לעקוץ אותו קצת.
"ואתה תיזהר שהתחת שלך לא יחטוף ממני פליק." החזיר לי יובי בהבעת פנים מאיימת ששנינו ידענו שהיא לא אמיתית (וגם אם הייתה לא הייתי נבהל, כי הרי לא מאיימים על זונה בזין).
"אוי, אני ממש פוחד ממך." צחקתי, ונתתי לו כוס מיץ, ואחרי שהוא שתה הכול בלגימה אחת עזרתי לו להוריד את החולצה הרטובה שלו ונתתי לו עוד כוס.
"למה אתה רטוב כזה?" התפלאתי וישר העפתי את החולצה לכביסה.
"היה פיצוץ בצינור של הברזייה בחצר האחורית, כל קיץ אותו סיפור." התלונן יובי.
"יכולת פשוט לסגור את השיבר ולתקן את זה בערב."
"אבל אז הייתי משאיר את המקלחות של הבנות בלי מים, אי אפשר לעשות דבר כזה באמצע אוגוסט." אמר יובי שבאמת לוקח את העבודה שלו יותר מידי ברצינות, "מה זו המוזיקה הזו?" שאל, ומשך מעליו את המכנסים עם התחתונים ביחד, השאיר אותם על הרצפה כמו השלומפר שהוא, וצנח על הספה, פורע לי את הכריות שסידרתי רק הבוקר.
"כרמן של ביזה, ושוב אתה מבלגן לי הכול." נזפתי בו.
"אז אני מבלגן, אז מה? יש דברים יותר חשובים מסדר וניקיון, לחיות למשל." הצטחק יובי, אחז בפרק ידי ומשך אותי אליו, ולא הרפה עד שכרעתי בין ברכיו, רוכן מעל הזין שלו שהזדקף לעברי בשמחה.
בזמן שיובי הוכיח לי שיש דברים יותר חשובים מסדר וניקיון, דברים כמו סקס למשל, שפכה באוזנינו מריה קאלאס האלוהית את ליבה, ובאמצעות הרמקולים המשובחים שלי הזהירה אותנו מסכנותיה של האהבה, ולמרות שיובי בחיים לא יודה בזה אני בטוח שגם הוא למד להתענג כמוני על השילוב המדהים של סקס ואופרות.
"זה מה שאני אוהב לראות ולשמוע כשאני עושה ביד." גיליתי לו בזמן שעמדנו והרכבנו יחד את מיטת הנחושת היפה שלי בחדר השינה החדש שלנו.
"לא מספיק שאתה פיינשמעקר בן ציון, אתה גם סוטה." אמר לי אז וחזר על ההאשמה הזו עוד פעמים רבות אחר כך, מה שלא הפריע לו ליהנות הנאה מרובה מהסטיות שלי, למרות שבהתחלה הוא צחק נורא כשגיליתי לו שסרט כחול עם פס קול של אופרה הוא לדעתי השילוב המושלם והמחרמן ביותר בעולם.
"אני באמת לא מבין איך אני מסתדר אתך?" תהה בצדקנות מעצבנת (לפעמים הוא מזכיר לי קצת את אימא שלי).
"תפסיק להתלונן, מי עוד חוץ ממני יוכל לסבול בלגניסט כמוך?" עניתי, קצת נעלב, "למזלך אחי חזר לגור בדירת הקרקע עם החברה שלו ולי לא הייתה ברירה אלא לבוא לגור אתך בקוטג' כי אחרת היית מבלגן ומלכלך אותו כמו שעשית לקרוון המסכן שלך."
"היה לי טוב בקרוון שלי." מחה יובי, "הוא היה קטן וחמים ונחמד מאוד."
"ומה, פה לא נחמד?" העברתי מבט סביבי, נהנה שוב מהבקתה הכפרית המקסימה ששרון הביאה מאמריקה.
כל עשרת הקוטג'ים היו מתנה לנווה אלונים מסבא של ליני לכבוד הולדת נכדו מיכאל, בנם של ליני ויובי שכולם קראו לו מיקי ופינקו בצורה מזעזעת. למרות הכול הוא גדל להיות ילדון חמוד ומתוק, ואפילו אימא שלי - שהתנדבה להיות סבתא מאמצת שלו - חייכה כשהוא היה מתנפל עליה בנשיקות.
סדרנו את הקוטג'ים בשתי שורות וקראנו להם מגורי הצוות וכול אנשי הצוות של נווה אלונים נהנו מאוד לגור בהם. הם היו עשויים עץ מייפל בהיר, מעוצבים בחן רב בעיצוב כפרי מקסים שהשתלב נפלא בנוף הגלילי, ושיוו לנווה אלונים מראה מהודר ונעים לעין.
כדי שתהיה לנו קצת פרטיות יובי טיפח סביבם משוכת שיחי רוזמרין ויסמין וכל הזמן התלונן שהוא היחיד שגוזם אותה ולמה אף אחד לא עוזר לו? אבל גם כשעזרו לו הוא תמיד מצא סיבות להתלונן שלא עושים ככה, אלא ככה... הוא נשמע לפעמים כמעט כמוני כשהוא מנסה לעזור לי לסדר את הבית ובמקום תודה מקבל ממני הוראות וקיטורים.
אולי זה נכון שבני זוג שחיים יחד הרבה זמן מתחילים להיות דומים?
מאחר ורוב המורים של נווה אלונים גרו בקוטג'ים לא היה יותר צורך בתורנויות הלילה, והקרוון הישן של אב הבית הפך רשמית למחסן לחפצים ישנים, למרות שמן המפורסמות הוא שמידי פעם זוגות חרמנים מתגנבים לשם לכמה דקות של פרטיות, אבל לא נדבר על זה עכשיו כי רכלנות היא מידה מגונה ויש לי די והותר מידות מגונות גם ככה, כמו שיובי טורח להזכיר לי מידי פעם, בעיקר כשהוא חושד בי שאני שוב מסתובב באטרף, ואז אני נעלב וטוען שאני רק קורא שם בבלוגים ובסקרים, ומזכיר לו שהוא נפגש מידי פעם עם האקס הנשוי שלו, אילן, והוא מתרגז ושואל למה אני עושה מזה עניין, הרי גם אני בא לאותם מפגשים ויודע שרוב הזמן לא קורה שם כלום, חוץ מהפעמים שכן, אבל על זה כבר באמת לא כדאי שאני ארחיב את הדיבור כי יש גבול, ואחרי הכול אני קודם כל מורה ומחנך, והוא אב הבית, ואנחנו הרי דמויות חינוכיות וכל זה....
ובכל זאת, חשוב לי לציין שמה שאנחנו עושים בפרטיות חדר השינה שלנו, ושל עוד אנשים, זה לא עסקו של אף אחד, וחוץ מזה מה רע בלהיות פיינשמעקר וסוטה? לי זה דווקא מתאים מאוד, וכנראה שגם ליובי, כי אחרת הוא לא היה מזמין אותי לחלוק איתו קוטג' ואפילו מציע לי שנחתום על ברית זוגיות. בעיקרון הסכמתי להצעה שלו, אם כי אני עדיין שוקל אם כדאי לחתום בשקט ופרטיות או לספר לכולם ולעשות מסיבה גדולה מההסכם שלנו כדי לגרום קצת נחת לאימא... נראה, אולי אחרי שהחברה של אחי תלד בשעה טובה ותהפוך את אימא לסבתא גאה?

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...