אילוסטרציה. צילום: P和M, flickr.

 >  >  > 

אב הבית - פרק יא'

הוא לא בקטע אמרתי לעצמי מיד כשראיתי את פניו הרכים והנעימים ואת עיניו הטובות, עיני כלבלב נוגות שלא התאימו לגופו הגדול והחזק

אף פעם לא האמנתי בפתגם השחוק הזה שהאהבה מגיעה רק אחרי שאתה מפסיק לחפש אותה, אבל עובדה, שנה אחרי שארי הודיע לי שלא, אין מצב שנוכל להיות ידידים, לא כי אני הומו, עם זה הוא עוד מסוגל להשלים, אבל מטריד אותו לדעת שאני מוצא אותו מושך ולכן הוא מעדיף שלא נהיה בקשר, נואשתי לגמרי מאהבה והשלמתי עם הבדידות שכנראה תהיה מנת חלקי לנצח, הופיע יובל.
הוא לא בקטע אמרתי לעצמי מיד כשראיתי את פניו הרכים והנעימים ואת עיניו הטובות, עיני כלבלב נוגות שלא התאימו לגופו הגדול והחזק. תראה איך הוא לבוש, תראה איך הוא זז, אין מצב שהוא בקטע חזרתי ושיננתי לעצמי, מזהיר את עצמי לא לעשות את זה שוב לעצמי, לא לחזור ולהתאהב בגבר שרק הרעיון על גברים מחזיקים ידיים מעורר בו חלחלה, או גרוע מכך, צחוק, ואז הוא פשט את החולצה שלו כדי להתרחץ קצת וזה היה סופי, מצאתי את עצמי עומד כמו אידיוט, לוטש מבטים בכתפיים הרחבות המדהימות הללו, בחזה השעיר המושלם שלו ובפטמות הגדולות והאדומות האלה ושאלתי את נפשי למות...
אני בטוח שהוא הרגיש שאני מסתכל עליו במבט רעב והתפלא, ובטח נגעל קצת, אבל שתק בנימוס, ואולי סתם היה אדיש, או רעב, או שאולי היה משועמם?
לך תדע מה עובר לסטרייטים האלו בראש....
אתה שוב נכנס לסרטים נזפתי בעצמי, אם לא תיזהר זה שוב ייגמר רע, תפסיק עם זה, די כבר בן ציון, מספיק פקדתי על עצמי וישבתי על ידי כדי לא להתחיל לכרסם שוב ציפורניים.
אני חושב שסך הכול, בהתחשב בנסיבות, הפגנתי בגרות ואיפוק, ובמיוחד אני גאה בעצמי שהייתי יעיל ומועיל, הגבתי לעניין, עשיתי רשימות מסודרות ונשארתי ממוקד כל הזמן למרות שלא יכולתי להוריד את העיניים מהעורף הרחב והחזק שלו שהעלה בי הרהורי זימה לוהטים ומביכים מאוד.
אחרי שצלחתי את המכשול הזה בכבוד תכננתי לשוב הביתה כרגיל לעוד ערב משמים ובטוח עם אימא וסבתא, אבל רגע לפני ששרון נכנסה למכונית שלה היא החליטה פתאום, בבוגדנות נשית אופיינית, שאי אפשר להשאיר את אב הבית הטרי שלנו לבד, ושאני זה שצריך לשמור עליו. כן. דווקא אני מכל האנשים בעולם.
ויובל דווקא היה מתוק ומנומס, ואמר שזה בסדר, הוא יסתדר, ואחרי ששרון התעקשה הוא הציע לי לישון איתו כדי שלא אסבול מהספה האיומה של שרון, מה שהוכיח כמובן שאני צודק, הוא לא בקטע ואני אידיוט, וכל העניין יגמר שוב בבכי ובהתמוטטות עצבים, או אולי, אם אלוהים ירחם עלי, במוות שיסיים סוף סוף את הבדיחה הגרועה הזו שהיא חיי.
אחר כך כולם נסעו ונשארנו לבד, הוא ואני והחוליגאנים שמיד התחילו עם התעלולים שלהם. אני יודע שאני אמור להיות דמות חינוכית ואבהית, ולהוות בשבילם מודל לגבריות וכל שאר הקשקושים הפדגוגיים האלה, אבל האמת היא שהם מפחידים אותי פחד מוות, לא רק אלכס הבריון, ההומופוב האלים, האלכוהוליסט בפוטנציה - טוב, מה כבר אפשר לצפות מרוסי - והעזר כנגדו, הפרענק החלקלק הזה גיגי, אלא אפילו ריקו הקטן והיפה מפחיד אותי, בעיקר בגלל שהוא מסתכל עלי במין חיוך ערמומי כזה, וכמובן שהבנות מפחידות אותי עד מוות, גם בגלל שהן נשים בהתהוות, ונשים הן כידוע עם מפחיד, ערמומי ורוחש רעות ומזימות, וגם בגלל שרובן חזקות ואלימות יותר ממני. אפילו מולה האתיופי שאני לא מסוגל לבטא את שם משפחתו המסובך ושמתבייש לענות לי כשאני מדבר אליו מפחיד אותי, כי למרות שהוא נראה מבוהל ולא מזיק לך תדע איזה מזימות אפלוליות הוא חורש בליבו השחור?
כן, אני יודע שאני נשמע גזען, פרנואיד ולא חינוכי, ומאוד לא פוליטיקלי קורקט, אבל אני פוחד מהם ושונא אותם כמעט כמו שאני שונא את עצמי, וגם מקנא בהם, כי למרות שהם עלובי נפש וחסרי תקווה, ובטח יגמרו את חייהם בגיל צעיר, עניים, שיכורים ומסוממים ואולי גם חולי איידס, ובחיים לא יהיה להם גרוש על התחת, הם לפחות חופשיים ואין להם עול של הורים על הראש, בניגוד אלי שיש לי אימא וסבתא חיות מאוד, ואבא משותק שהוא חצי מת, ואח פסיכוטי שהוא חי למחצה.
מה פלא שאני כזה? אפילו בלי הסטייה המגעילה שלי די רק בחצי מהנטל הזה כדי להטריף דעתו של כל אחד.
גיגי ואלכס התחילו כמובן לריב ולנסות להרוג זה את זה ואיכשהו הם הצליחו לדחוף את משה השמן שנפל במלוא כובדו על כסא וחטף ממנו שריטה עמוקה ישר במצח. כל הבנות התחילו לצרוח וריקו החוויר, אמר שהוא הולך להתעלף, ומיד התמוטט בזרועותיו של אלכס שצרח על גיגי שהכול באשמתו, העביר לזרועותיו את גופו הרפוי של ריקו, ואחר כך התנפל על משה המיילל ונזף בו להפסיק לצרוח כמו הומו מתחנגל.
זה היה כזה בלגן מגעיל, ברצון הייתי עוצם עיניים ומתעלף גם כן, אבל בניגוד לריקו אותי אף אחד לא היה נושא על כפיים, ולכן הסתפקתי בזה ששלפתי את ארגז העזרה האחרונה ונתתי אותו לאב הבית החדש.
"תודה בנצי." אמר יובל בשלוות נפש מפליאה והדף הצידה את אלכס שבלי להפסיק לקלל ברוסית שוטפת הידק לראשו המדמם של משה מגבת מטונפת.
יובל חבש בזריזות מפליאה את השריטה של משה המסכן ותוך כדי כך הורה לגיגי ולאלכס להשכיב את ריקו על השולחן ולהרים את רגליו למעלה מראשו.
"למה?" שאל גיגי ושמט את ריקו על השולחן, "מה זה יעזור?"
"זה יזרים לו דם למוח." לחש מולה האתיופי ובתנועה אבירית פשט את חולצתו, קיפל אותה והניח אותו מתחת לראשו המתולתל של ריקו, ואחר כך אחז בקרסוליו והרים את רגליו למעלה, מביט בריכוז בפניו היפים. כמה שניות אחר כך החלו לחייו החיוורות של ריקו להווריד מעט ועפעפיו רטטו ככנפי פרפר. "תתעורר ריקו." ליטף האתיופי בתנועה זהירה את לחיו של הנער יפה התואר שפקח את עיניו, חייך אליו, "תודה מולה." לחש והתיישב בזהירות, נתמך על כתפו של מולה שנראה עוד יותר שחור לצד ריקו הבהיר.
"בסדר אמר יובל בסמכותיות, הדביק עוד פלסטר אחד על מצחו החבול של משה ומשך אותו על רגליו, "עכשיו כולם מרגישים בסדר, אני מקווה, ולפני שתלכו לישון אני רוצה שאלכס יתנצל בפני גיגי ומשה, ויבטיח להפסיק להגיד מילים מכוערות כמו מתחנגל והומו.
"אין שום דבר מכוער במילה הומו." אמר גיגי בהדרת כבוד שגרמה לליבי להחמיץ מקנאה, "זה רק הדביל הזה שהופך אותה לקללה." נעץ מבט זועם באלכס שקפץ את אגרופיו בתסכול ושתק.
"גיגי צודק." אמר מולה וכרך זרוע דקה ושחורה על כתפיו של ריקו שהניח את ראשו על כתפו ושאל את אלכס מה יש לו נגד הומואים?
"הם מגעילים." פסק אלכס, "סוטים ומגעילים, שונא אותם."
כולם שתקו חוץ מיובל שהעיר בנחת שיש מיליוני הומואים בעולם ואת רובם אלכס לא מכיר כלל, וחלקם בטח אנשים טובים שלא ראויים לשנאה.
"אותי הם מגעילים, מגעיל אותי מה שהם עושים אחד עם השני." חזר אלכס ואמר בעקשנות, " הם חולי נפש וצריכים טיפול, גבר צריך להיות גבר ולא להתנהג כמו אישה."
"יש כל מיני סוגי גברים, ולכולם יש מקום אלכס." אמר יובל ברוך, "ואם גברים נשיים מגעילים אותך זו הבעיה שלך, לא שלהם, שלא לדבר על זה שיש הרבה מאוד הומואים שהם מאוד גבריים."
"כמוך?" שאל משה ששתק עד כה, נראה מכוער עוד יותר מהרגיל עם התחבושת שהייתה כרוכה על ראשו הגדול מידי.
"כן, כמוני." אמר יובל בפשטות, בלי להבין שבזה הוא סותם עלי סופית את הגולל.

 

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...