קשת
קשת. צילום: הנדל.

 >  >  > 

הבלש זהבי - פרק כה

גולדה הפולניה

מעולם לא ידעתי כמה עבודה דרושה כדי להכין מסיבה אחת. היו כל כך הרבה דברים לחשוב עליהם, כל כך הרבה סידורים ואישורים להשיג... מזל שפרוספר וליאון היו האחראים כי אני הייתי נכנע ומוותר מזמן.
היו לי די בעיות עם הצוות שהיה עלי לאמן ולהדריך ומסתבר שגם לראיין. בהתחלה זה היה התפקיד של ליאון, אבל אחרי שפרוספר נכנס בלי לדפוק לחדר שבו ערך ליאון ראיון לבחור צעיר מידי ונלהב מידי וגילה את ליאון עומד במכנסים מופשלים מול המרואיין הצעיר שכרע מולו על ברכיו והעניק טיפול מסור לזין המפורסם שלו הוא החליט להעביר את התפקיד אלי.
איש לא אמר כלום על העובדה שלליאון היה בן זוג קבוע ואוהב שלא חשד כלל במעלליו של הגבר שהוא תכנן להינשא לו מיד אחרי שפרויקט המסיבות יתחיל לשאת פירות כספיים ולכן גם אני שתקתי.
"ואתה חושב שגולדי קדוש?" לגלג ליאון בלי לחוש שמץ של מבוכה בגלל המהומה שהקים פרוספר בגלל גילו הצעיר מידי של המרואיין.
"אני לא קדוש, אבל אני מעדיף גברים בגיל שלי, לא ילדים." הודעתי, "וחוץ מזה אני נשא, עדיף שתדעו את זה ממני ולא מאחרים."
השניים החליפו מבטים, אבל לא נראו מודאגים מידי. "יש הרבה יותר נשאים מכפי שאתם מתארים לעצמכם." אמרתי, "וחלקם אפילו לא מודעים לזה, לכן אני מציע שניתן, יחד עם המשקה הראשון חינם, גם קונדומים."
"ראיתי באיזה מקום בגרמניה שהם שמו אקווריומים ענקיים מלאים בקונדומים צבעוניים בכניסה." נזכר פרוספר, "ואולי כדאי גם לשים קונדומים בשירותים ובחדרי החושך במרתף?"
"איזה מרתף?" הופתעתי
פרוספר חייך בשביעות רצון וגילה לי שהצליח להשיג מבנה תעשייתי מרווח שיהיה אולם הבית של ליין המסיבות, ואם זה ילך הוא מתכנן לפתוח שם גם פאב.
"מי ייסע עד אזור התעשייה בשביל לשתות בפאב?" התפלאתי.
"הומואים שמחפשים מקום נוח לזיון." צחק ליאון.
"יודעת צדיקה נפש בהמותיה." התבדח פרוספר וטפח על שכמו בחיוך.
אחר כך תפסתי את פרוספר לשיחה ושאלתי אותו אם לא מפריע לו להתיידד עם בן אדם שמתנהג ככה.
"איך ככה?"
"נו, ככה. מרמה בצורה גועלית כזו את הבן זוג שלו, הילד הזה, תמיר, בטוח שהם הולכים להתחתן."
"והם באמת יתחתנו, צריך רק לדאוג לכל הניירת הרשמית. החתונה תהיה בקנדה, אבל כשהם יחזרו נעשה להם מסיבה ענקית. אני מתכנן שזה ייפול בדיוק בט"ו באב, זו תהיה פרסומת מצוינת לעסק." אמר פרוספר בשביעות רצון.
"מה מסיבה? ליאון בוגד בו כל הזמן! אני לא מבין איך הוא לא מרגיש בזה."
"הוא לא מרגיש בזה כי הוא לא רוצה להרגיש. תמיר עובד בחיפה וכשהם נפגשים בסוף השבוע ליאון כולו שלו וזה מספיק לו. מה שכל אחד מהם עושה במשך השבוע זה לא העסק של אף אחד."
"אני לא מאמין שגם תמיר מזיין מהצד, הוא נראה לי מאוהב לגמרי בליאון."
"ואני לא מאמין שאתה עדיין מקשר בין אהבה לסקס." צחק פרוספר, "מה אתה? ילד קטן?"
"לא, אני כבר מזמן לא ילד, וגם אני, לפני שנדבקתי... טוב, בסדר." ויתרתי, "שכל אחד יעשה מה שטוב לו. אני רק מקווה שליאון נזהר."
"גם אני." אמר פרוספר, הפעם ברצינות.

סוף סוף נגמרו הראיונות המייגעים שסחטו אותי לגמרי וגיבשתי לי צוות של חמש עשרה בחורים שכללו את כל סוגי הטיפוסים - מהשריריים הגבריים למהדרים, ועד לאוחצ'ות דקיקות ונשיות.
מה שהכי הטריד אותי בראיונות הייתה הנכונות המפחידה של רובם להניח כמובן מאליו שסקס איתי הוא חלק לגיטימי של הראיון.
התדהמה שלהם כשסירבתי, בהתחלה בנימוס ועם הזמן בעצבנות ואפילו בגסות הייתה מדכאת עוד יותר. להפתעתי שמתי לב שככל שהייתי קשוח יותר וקפדן יותר ככה הם נדלקו עלי יותר, בעיקר הצעירים שבחבורה.
ליאון רצה שכולם יהיו בני פחות מעשרים, אבל אני התעקשתי על מספר בחורים מבוגרים יותר בטענה שלא כולם פדופילים כמותו ויש הרבה גברים שילדים פשוט לא עושים להם את זה. לשמחתי פרוספר תמך בי.
הם היו ממש צוות לעניין, הבחורים שלי. הקפדתי לגבש אותם בשיחות ובפעילויות חברתיות, מדגיש בפניהם שהם יצטרכו לדאוג זה לזה ולתמוך אחד בשני כשהעניינים יתלהטו.
"אויש, תנוחי כבר גולדה, לא מעייף אותך להיות פולנייה דאגנית כזו?" צחק ריקו שהיה בן המבוגרים שבחבורה - בן עשרים ושלוש, לדעתי עדיין ילד, אבל לא לדעתו - הוא היה דוב אמיתי, גדול רחב ושעיר, והיה היחיד שנכנס לראיון, אמר שלום והודיע לי בתוקף שהוא לא מתכוון לעבור את הראיון על הברכיים.
"תודה לאל." אמרתי בהקלה גלויה שגרמה לו לפרוץ בצחוק.
מאז היינו חברים טובים, מה שלא הפריע לו לנסות לפתות אותי לסקס כל פעם שהיינו לבד.
הוא היה היחיד מהבחורים שסיפרתי לו שאני נשא. הוא שתק רגע ארוך ואז הבטיח לי שהסוד שלי שמור איתו והוא לא יגלה אותו לאיש בתנאי שאקפיד על סקס בטוח.
"אני תמיד מקפיד." אמרתי, נרגז מעט, "וחוץ מזה זה לא סוד. אני זקן מידי להידחף שוב לארון."
"ב ס ד ר." אמר ריקו לאיטו, בוחן אותי לאורך ולרוחב, "אתה לא צריך לחזור לארון, אבל אני מייעץ לך לא לפרסם את זה."
קיבלתי את עצתו אם כי החלטתי שאם מישהו ישאל אותי ישירות, או שאגיע למצב אינטימי עם מישהו אני כן אספר. לא שהיה סיכוי שזה יקרה עם אחד מהעובדים שלנו. החלטתי לקחת דוגמא מפרוספר ולא לערב את חיי המין שלי עם העבודה, וחוץ מזה רובם היו בעיני ילדים נחמדים, זה הכול. זה גם מה שהייתי אומר לריקו כל פעם שהוא היה מנסה לנשק אותי, למרות שאני מודה שהחניף לי מאוד שגבר צעיר ונאה כמוהו מעוניין בי.
למרבה פליאתי אהבתי את העבודה הזו. ידעתי שמאחורי גבי הבחורים קוראים לי גולדה הפולנייה וזהבה הלחוצה - ולפעמים הם עשו זאת גם בפני - אבל הרגשתי שהם מחבבים אותי ובוטחים בי וזה שימח אותי מאוד.
כמובן שיוני ויובל הצעירים היוו בעיה, כולם ידעו שהכרתי אותם עוד קודם ושיוני ישן אצלי מידי פעם (למעשה הוא בילה אצלי את רוב זמנו והיה אצל הוריו רק בסופי שבוע) וכנראה שחלקם חשבו שיש ביני לבינו משהו, או לכל הפחות היה, אבל איש לא העז לשאול ועדיף ככה.
עוד לפני המסיבה הראשונה (שפרוספר כינה הפיילוט) החלה להיווצר ביצה בין הבחורים, ביצה שהלכה והעמיקה והסתבכה מיום ליום. אחרי כמה חודשים יכולתי להגיד בביטחון גמור שכולם עשו סקס עם כולם, וכולם הכירו זה את זה באופן מאוד מעמיק, חלקם גם הספיקו להתוודע לזין המפואר של ליאון.
לא חשבתי שזה יהיה אחרת, אבל את העובדה שאף אחד מהם לא נדבק בשום סוג של מחלת מין אפשר לזקוף לדעתי לזכות הטפות המוסר והנדנודים הפולניים שלי שישימו קונדומים.
ליין המסיבות של ואלרו זכה להצלחה עצומה וכמו שניבא פרוספר, הומואים מוכנים לנסוע רחוק מאוד בשביל פאב ואולם מסיבות שייתן להם את התנאים שהם אוהבים - מוזיקה טובה, משקאות לא יקרים מידי, חדר חושך מרווח ומתוחזק היטב והרבה בחורים יפים וידידותיים.
ככל שהתקרב מועד הפיילוט נעשיתי לחוץ יותר. אני אישית לא ממש חובב מסיבות, הרעש של המוזיקה חזק מידי בשבילי, הצפיפות מעיקה עלי ועשן הסיגריות צורב את גרוני ועיני. ברצון הייתי נשאר בבית, אבל חששתי מאוד לשלומם של הבחורים שלי ולכן התייצבתי למסיבת הפתיחה שלנו כשאני חמוש בג'ינס, בחולצה הדוקה ובחבילת כדורי אקמול נגד כאב הראש שידעתי שאקבל.
"אתה נראה מדהים." חייך אלי ריקו ונישק את לחיי.
"תודה, גם אתה. כולכם נראים נהדר, ואני רוצה להזכיר לכם שוב חבר'ה..."
"לשים קונדום!" צעקו כולם במקהלה.
"תשתקו." פקדתי עליהם, מנסה לשמור על פנים חמורות ולא לצחוק, "רציתי להזכיר לכם שאתם לא חייבים שום דבר לאף אחד. אתם מארחים בלבד, תפקידכם להיות מנומסים וידידותיים לכולם, בעיקר לביישנים שעומדים בצד, אתם אמורים לרקוד עם מי שיזמין אתכם ולהיות סקסיים ועליזים, אבל לאף אחד אין זכות לגעת בכם. לעשות סקס עם האורחים זה לא חלק מהתפקיד שלכם, ואם אתם כן עושים אז..."
עשיתי הפסקה, וכולם צעקו, "לשים קונדום!" וצחקו.
מסיבת הפיילוט הייתה הצלחה עצומה. עשינו המון כסף ואפילו קיבלתי בונוס שפיצה אותי קצת על כאב הראש שחטפתי אחרי המסיבה. הבעיה הייתה שרוב האורחים שלנו - ככה פרוספר התעקש לקרוא לחבורת הסטלנים ההוללת שקיפצה לקצב המוזיקה - היו חרמנים ודלוקים ולא הבינו שלא זה לא.
את רוב הזמן ביליתי בהתרוצצות בין חדר החושך לשירותים, משגיח שאף אחד לא ייאלץ לעשות משהו שלא מתחשק לו לעשות.

אחרי הפיילוט עשינו ישיבת צוות וכולם הסכימו איתי שכדאי לחלק לאנשי הצוות ביפרים כדי שהם יוכלו להזעיק זה את זה למקרה של צרה. בסוף הישיבה הודעתי שאני זקוק לסגן ואיש לא מחה כשמיניתי לתפקיד הזה את ריקו, חוץ מריקו עצמו.
"למה אני?" הוא התמרמר, "אני רוצה לעבוד בכיף, לא להציק לאנשים."
"אני לא רוצה שתציק, רק שתשגיח שלא יהיה אונס או אפילו ספק אונס. אני יודע שזה קשה ומבאס ריקו, אבל אני צריך בחור גדול ומפחיד כמוך שאף אחד לא יעז להתווכח איתו."
"גם אתך לא התווכחו יותר מידי. יש לך סמכות טבעית גולדי." החמיא לי ריקו.
"מה שיש לי זה כאב ראש ושערות שיבה." נאנחתי, "אני כל כך שונא מסיבות, למה הם חייבים לרקוד עם מוזיקה צרחנית כזו?"
ריקו צחק, קרא לי גולדה הפולנייה ושאל אם הוא יכול לנסוע איתי חזרה. הסעתי אותו ובדרך הוא שאל אם אפשר לעלות אלי לדירה כי הוא צמא.
העקשנות שלו מצאה חן בעיני. ויתרתי ולקחתי אותו לדירה שלי למרות שידעתי שסשה ממתין לי שם.
"אהה!" אמר ריקו כשהצגתי בפניו את סשה כחבר שלי, "עכשיו אני מבין הכול." אמר וחייך.
"מה?" סקר סשה בעניין את גופו המגודל של ריקו, "את מה אתה מבין?"
"את ההתנהגות של גולדה." צחק ריקו ושלף כמה סיגריות מגולגלות ביד שהיו, כפי שטען, עשויות חומר משובח במיוחד.
עשיתי פרצוף של שוטר, אבל סשה אמר לי להפסיק להיות חמור, סיפר לי בפעם המאה שאלכוהול מזיק הרבה יותר מחשיש וביקש ממני להירגע לפחות פעם אחת ולהפסיק להרוס לכולם את השמחה.
אולי בגלל שהחומר היה באמת משובח הם חשבו שההערות הללו נורא מצחיקות, או שאולי זה היה בגלל הפרצופים שעשיתי כשהסכמתי לשאוף מהעשן המתקתק של הג'ויינט שדחף ריקו לפי?
כך או כך הם צחקו ללא הרף ודי מהר החליטו שנורא חם וצריך להתפשט ואחר כך... מזל שהמיטה שלי עשויה עץ מלא, אחרת ספק אם היא הייתה עומדת בכובד המשקל של שלשתינו.
אחרי שריקו הלך הביתה, רגע לפני שנרדמנו, אמרתי לסשה שאני בונה אותו להיות המחליף שלי כי אני לא חושב שאני אחזיק מעמד עוד הרבה זמן.
עיניו הכחולות והטובות של סשה התרחבו בפחד. "למה? מה קרה? אתה מרגיש לא טוב אדי? מה הבעיה?"
"טיפש אחד, אני מרגיש מצוין. התכוונתי המחליף שלי בעבודה, אני לא אחזיק מעמד בעוד הרבה מסיבות כאלו, אני לא בנוי למהומה הזאת."
"אהה ואני חשבתי..."
"אני יודע מה חשבת והאמת שזה רעיון לא רע, יש לי רושם שהוא די נדלק עליך. הוא מוצא חן בעיניך, נכון?"
"ריקו בחור נחמד מאוד, אבל אף אחד לא יכול להחליף אותך." אמר סשה, נישק אותי, פיהק ונרדם, ראשו שעון על כתפי.

 

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...