אתר נופש לגייז (אילוסטרציה)
אתר נופש לגייז (אילוסטרציה). צילום: TijsB, Flickr.

 >  >  > 

איזה טעם יש לאהבה - פרק ב'

כן, עד כדי כך התדרדרתי שאני הולך עם התמונה שלנו בארנק. אני פשוט חולה עליו, וכל הזמן צריך להתאפק לא להגיד לו כמה אני אוהב אותו

עד שעה שתיים הבית כבר מסודר ושטוף. אני עייף ומזיע, אבל היום יום שישי ואם אני לא ארוץ עכשיו לעשות קניות אני אשאר בלי מצרכים לשבת. אני דוהר לסופר הקרוב, מתלבט אם לקנות דברים רק בשבילי או גם בשבילו, ואולי הוא כן יגיע?
אני נזכר איך הוא ליקק את גופי, נהנה מהריח שלי, איך הוא חייך אלי וליטף אותי וקונה עוד חבילת פיתות ועוד קצת גבינות וגם בקבוק וודקה, שיהיה, וחוזר לאיטי הביתה, מפנטז על מקלחת ושנת אחר צהרים ארוכה ארוכה.
השעה כבר כמעט שלוש כשאני עולה לאט במדרגות, נושא בכל יד שקית ניילון עמוסה מצרכים שקורעת לי את הידיים.
"הנה אתה איתן." אומר מעלי קול עבה במבטא רוסי מוכר, וכבר הוא ממהר לעברי, לוקח ממני את השקיות ומדביק נשיקה על לחיי. "איפה היית? אני מחכה לך כבר המון זמן." הוא מתלונן בעליזות, עולה בקלילות לדירה שלי בקומה השלישית.
אני משתרך אחריו, נהנה להביט בישבנו השרירי שהמכנס שלו מבליט בצורה מגרה מאוד.
"החלפת בגדים." אני מציין כשאנחנו מסדרים יחד את המצרכים במטבח.
"כן. אחרי הלימודים קפצתי לדירה להתקלח ולהחליף בגדים, וגם קניתי כמה דברים כי לא הייתי בטוח שתקנה מספיק."
הוא מראה לי שקית מלאה שהביא איתו – כמה פחיות בירה לא מוכרת, לחם רוסי עגול וכהה, גבינות, נקניק וממתקים.
"אני זללן נוראי." הוא מחייך, "אם אני לא מביא איתי אוכל אני בדרך כלל נשאר רעב. לא תאמין איזה כמויות אדירות אני מסוגל לחסל."
"אני מבין." אני אומר בקול ניטראלי, לא יודע מה בדיוק לחשוב על מה שקורה כאן. "איזה בירה זו?" אני שואל, מביט בפחית עם הכתובת הלא מוכרת.
"בירה פילזן." הוא אומר בהתלהבות, "בירה צ'כית. הבירה הכי טובה בעולם." הוא פותח ונותן לי לטעם. זה מר נורא ואני כמעט נחנק.
הוא צוחק וטופח על גבי, "צריך להתרגל לבירה הזו." הוא לוקח ממני את הפחית וגומר אותה בכמה שלוקים בריאים ומיד אחר כך מושך אותי אליו ומנשק אותי בחזקה על פי. "התגעגעתי אליך נורא מתוק שלי." הוא מצהיר ומושך את שולי חולצתי ממכנסי. "גם אתה התגעגעת אלי?"
"האמת היא שהייתי בטוח שלא תחזור. לא הבנתי בדיוק את הקטע שעשית לי הבוקר." אני נשאר מסויג, מתרחק ממנו, "תסלח לי, אני חייב ללכת להתקלח."
"נוכל לדבר אחר כך?" הוא מניח את כפות ידיו על כתפי, מביט עמוק בעיני, "אני צריך להסביר לך כמה דברים."
"בסדר." אני מפטיר, "איך שאתה רוצה." ובורח למקלחת.
רק אחרי שאני משליך לכביסה את בגדי המיוזעים אני נזכר שאין איתי בגדים נקיים במקלחת, וזה אומר לצאת ערום, או להתעקש על צניעות ולכרוך מגבת לחה ודקה על מותני.
אני מחליט ללכת על צניעות ויוצא עם המגבת, דבר שמצחיק מאוד את ניקי שתולש אותה מעלי בתנופה זריזה אחת ומשליך אותי על המיטה, מכסה אותי בנשיקות ומנסה לקחת את הזין שלי בפיו.
אני מתנגד למרות שזה לא קל. עומד לי בטירוף והוא כל כך יפה, במיוחד אחרי שנפטר מהטריקו הנקי שלו ונשאר בחזה חשוף. השיער הבהיר והמתולתל שעל חזהו מטריף אותי, זה כל כך מגרה, למה הוא מסתיר את הזין שלו בתוך המכנסיים?
"עד שאתה לא מתפשט אני לא מוכן." אני מודיע לו בהחלטיות ומחליק את כפי על הבליטה המרשימה בחזית המכנסיים שלו.
"איתן," הוא מתיישב על המיטה בישיבה מזרחית, מתרחק ממני מעט, בוחן אותי במבט כחול, "תאמין לי שיש סיבה לזה שאני לא מוריד את המכנסיים, גם אתה לא רצית בהתחלה להוריד את החולצה, זוכר?"
"כן, אבל בסוף כן הורדתי, ולי יש סיבה, הצלקת המכוערת הזו וכל השיער הזה ש..."
"טיפש קטן שכמוך." הוא מגחך, "הצלקת הזו רק עושה אותך יותר סקסי, והשיער על הגוף נורא מדליק. אתה יפה מאוד איתן, אני ממש אוהב את הגוף שלך."
"גם אני אוהב את כל מה שאתה מרשה לי לראות, אז למה המכנסים?"
הוא נאנח אנחה ארוכה ארוכה, נושף לאיטו את כל האוויר שהצטבר בריאותיו. "איבדתי המון בחורים נחמדים אחרי שהורדתי את המכנסים, ואני מת מפחד שזה יקרה גם עכשיו."
"למה ניקי, מה הבעיה? מה אתה מסתיר שם?" אני נועץ מבט משתומם באזור מבושיו. "אתה לא צריך להתבייש ממני, לכל אחד יש איבר מין שונה קצת, אני לא ילד, כבר ראיתי גברים ערומים. בבקשה, תבטח בי, גם אני בטחתי בך."
"ומכל הגברים הערומים שראית איתן, היה אחד שגם חדר אליך?"
"לא, אף פעם. כבר אמרתי לך, אבל אני רוצה... " סומק מציף את פני, "אני נורא רוצה לנסות את זה, אבל לא סתם אלא עם מישהו מיוחד. מישהו כמוך."
אני מושיט את ידי מנסה להכניס אותה לתוך מכנסיו. הוא נרתע ולופת את פרק ידי בכף יד ענקית, פרק היד שלי ממש נבלע בתוכה. הוא מחזיק אותי חזק מאוד, אבל בזהירות, מרסן אותי בכוח עדין שמדליק אותי נורא.
"בבקשה איתן, חמוד, אני אעשה לך טוב כמה שתרצה ואיך שתרצה, אבל בבקשה, בוא נשאיר את הזין שלי חבוי בינתיים." הוא מבקש.
"לא." אני מסרב, "אני לא מוכן שרק אני איהנה ואתה לא. זה מפריע לי נורא. זה לא בסדר. אתה היית מוכן לקבל סידור כזה?"
"לא." הוא מודה, "אתה צודק כמובן. אני כזה דביל."
"לא, אתה נהדר." אני מוחה, נשכב עליו מנסה למעוך את גופו תחתי, אבל לא כל כך מצליח, הוא פשוט גדול מידי.
"אתה הבחור הראשון שאני מכיר שגורם לי להרגיש כמו ילד קטן." אני מצטחק, "איך יצאת כזה גדול? נו תרשה לי, אני מת לראות איך הזין שלך נראה." אני מושך מעליו את המכנס והוא נותר בתחתונים לבנים שמרניים, מתוחים על גופו בגלל זקפה ענקית שיוצרת אוהל גדול בקדמת גופו. מה שלא תהיה הבעיה שלו ברור שהיא לא אימפוטנציה. "נו, בבקשה ניקי, תוריד כבר, למה אתה מתנהג כמו בתולה ביישנית." ניקי מנסה להתאפק, אבל לא מצליח ומחייך. "בסדר, בסדר, נודניק אחד." הוא נכנע, נעמד ומושך מעליו את תחתוניו, חושף סוף סוף את הסוד הנוראי שהסתיר, ואיזה חתיכת סוד זה!
נשארתי פעור פה וחסר מילים כשלטשתי מבט מבוהל בדבר הענקי שהוא טלטל מולי. המחשבה שהזין המפחיד הזה עומד להיכנס בי הפחידה אותי נורא. לרוע המזל לא יכולתי להסתיר את הרתיעה שלי מניקי שהביט בפני במבט בוחן, מודאג מתגובתי.
"אללה יסטור!" פלטתי לבסוף בקול חנוק. זה לא היה כל כך דיפלומאטי, אבל לא יכולתי לחשוב על אף תגובה הולמת אחרת.
"טוב, הרי בטח כבר הבנת לבד שלבחור גדול כמוני יש זין תואם." התנצל ניקי והתיישב לצידי על המיטה, ראשו כבוש ברצפה.
אני לא גאה במה שאמרתי אז, אבל הייתי המום וקצת מבוהל, וזה גרם לי להיות חסר רגישות.
"ניקי," אמרתי, מביט בזין המפחיד שלו, "הדבר הזה גדול אפילו על בריון כמוך. הוא מתאים אולי לעוג מלך הבשן או לגוליית, לא לבן אדם נורמאלי."
"או. קי. מה שתגיד." ענה ניקי בנוקשות והתחיל להתלבש.
בבת אחת התפכחתי. פתאום הבנתי שהוא פגוע עד עמקי נשמתו מתגובתי ושהזין המופלא שלו, שהיה יכול להביא לו קריירה מפוארת בסרטי פורנו, נתפס בעיניו כמום מביש. התגובה שלי, הצינית - משועשעת, פגעה בו מאוד.
"ניקי." התנפלתי עליו ומשכתי את מכנסיו מידיו, "בבקשה ניקי, אל תיעלב." כרעתי ברך לפניו, מנסה למנוע ממנו לקום.
"בבקשה חמוד. אני לא רוצה שתלך, אני מתנצל ניקי, לא רציתי להעליב אותך, בבקשה, בבקשה, תישאר איתי."
ניסיתי לגעת באיברו, אבל הוא התקפל, מושך את ברכיו כלפי מעלה, מחבק אותן בזרועותיו. נראה, למרות גודלו, כמו ילד עזוב.
חיבקתי אותו, נישקתי את עורפו, ליקקתי את תנוכי אוזניו והתנצלתי בלי הרף, מתחנן שיסלח לי ויישאר איתי, ובסוף הצלחתי לשכנע אותו לשכב לצידי, עטוף בשמיכת פיקה צבעונית שהחביאה את חלציו.
לשנינו כבר לא עמד יותר, והאמת היא שלא היה לנו חשק לסקס וזה היה דווקא נהדר כי ככה יכולנו לשכב פנים אל פנים, להסתכל אחד לשני בעיניים ולדבר על עצמנו.

עד עכשיו חשבתי שהוא נהדר וסקסי ומדליק, אבל לא ממש ידעתי מי הוא. אחרי אותה שיחה כבר התחלתי להתאהב בו, בניקולאי רוסטוב, הבן אדם האמיתי שחי בתוך הגוף הגדול והחזק הזה, עם הזין הענקי ההוא, שנראה יותר כמו אלת בייסבול מאשר כמו זין.
רק בסוף השיחה השתחררנו מספיק כדי לדבר על הנושא הכאוב של הזין שלו. "אולי, אם הייתי סטרייט, הייתי מצליח למצוא מישהי שלא הייתה חושבת שאני פריק מפחיד, אבל אף גבר שמוצא חן בעיני לא מוכן שאני אתקע בו את הדבר הזה, ואני דווקא מת לזיין, אבל בגלל הזין שלי אני צריך להתנהג כמו פאסיבי, ואני ממש לא. אני כל כך רוצה... " הוא גונח ומדביק לי נשיקה עמוקה, דוחף את לשונו לתוך פי כדי להדגים לי מה הוא רוצה לעשות עם הזין שלו.
"ניקי, אני לא רוצה להעליב אותך, אבל אם תנסה להכניס דבר כזה לפה של מישהו הוא ייחנק. תצטרך להסתפק בחצי מציצה או בליקוקים. אני באמת מצטער."
בשלב הזה, אחרי שיחה של שעה וחצי, אנחנו מרגישים מספיק נוח כדי לצחוק על ההערה שלי.
ניקי כבר יודע הכל על המשפחה שלי ועל הנסיבות בהן ירשתי את הדירה, ואני יודע הכל על ההורים שלו שזרקו אותו מהבית בגלל שתפסו אותו מאונן עם עיתונים של הומואים, ועל השותפות שלו לדירה בה הוא חי כעת - צמד לסביות נחמדות שהרשו לו לישון אצלן על הספה עד שימצא עבודה.
"אבל כבר יש לך עבודה." אני אומר, מרגיש קצת קנאה לשמע תיאוריו מלאי החיבה של השותפות שלו לדירה. הלסביות ההן הן חברות שלו, הוא ממש מחבב אותן והן אותו. לי אף פעם לא היו חברות נשים, אני לא סוג כזה של הומו, וגם הוא לא, אבל אותן הוא מחבב, ולמרות שהן לסביות פמיניסטיות תוקפניות הן בכל זאת מרגישות קצת יותר בטוח כשגבר מגודל כמותו ישן בלילה על הספה שלהן, ולכן הוא לא חיפש עד כה דירה חדשה.
"כמובן שהן אף פעם לא יודו בזה." הוא צוחק את הצחוק העמוק והרך הזה שמעביר בי צמרמורות נעימות של חמימות, "אבל הן יצטערו כשאני אעזוב אותן."
"בוא." הוא מושך אותי, "אני מת ללקק את התחת המתוק שלך, ואל תדאג, אני לא אנסה לחדור אליך, אני רק רוצה להרגיש שוב איך אתה גומר."
"ומה אתך?" אני חוקר מודאג
"אני כבר אדאג לעצמי אחר כך במקלחת." הוא אומר בשוויון נפש.
"לא, אני לא מסכים." אני מוחה בתוקף, "אני רוצה ש... " ואז הוא דוחף את הלשון שלו לחור התחת שלי וכל המילים פורחות מראשי.
הוא מזיין אותי עם האצבעות הארוכות והעבות שלו, מוצץ לי את הזין, ובולע בהנאה עצומה את הזרע שלי. זה כל כך טוב, אבל מה איתו? למה שהוא לא ייהנה?
אחרי שאני גומר הוא מנשק אותי חזק, ואני חש את הטעם של הזרע שלי מעורבב עם הטעם של הפה שלו ורוצה עוד ועוד, אבל הוא נאנח, מנתק את גופי מגופו ובורח למקלחת.
אחרי כמה דקות אני לא יכול יותר להתאפק והולך להציץ. הוא עומד שם, נשען בכתפו על הקיר, לופת ביד מסובנת את הזין הנהדר שלו, משפשף אותו לאט, עיניו עצומות, שפתיו פשוקות מעט, נושם נשימות מהירות.
זה כל כך מגרה, אני כורע על ברכי לפניו, מניח את ידי על ידו האוחזת בזין ומתחיל ללקק את קצהו האדום סגול וללטף לו את הביצים.
"חכה טיפשון." הוא מצטחק, "אני מלא סבון." הוא שוטף את הסבון ומניח לי לקחת לפה כמה שיותר מהאיבר המפואר שלו.
אני מצליח לבלוע בקושי שליש, וכמעט נחנק כשהוא גומר לי בפה. בחיים לא ראיתי כאלה כמויות של זרע.
"ניקולאי," אני אומר כשאנחנו שוב חבוקים במיטה, "אתה מלך, אבל הזין שלך הוא צאר." הוא שוב צוחק ואומר לי שאני דביל קטן, ואנחנו נרדמים יחד, מלופפים זה בזה, מאושרים מאוד.
פחות משבוע אחר כך אנחנו כבר זוג רשמי, חיים יחד אצלי בדירה. אני עושה סצנה שלמה של העלבות כשהוא מציע לי לשלם שכר דירה, ולא מסכים להתפייס עד שהוא מניח לי לזיין אותו בתחת.
אחרי שהוא גומר ופולט את כמויות הזרע האדירות שלו על מגבת עבה שפרש תחתיו, הוא מודה שמעולם לא נהנה ככה מחדירה, אבל הוא נורא רוצה למצוא מישהו שאפשר לזיין אותו כי הוא מעולם לא עשה את זה עם אף אחד.
"מה, אף פעם לא מצאת מישהו ש... אף פעם לא?"
ואז הוא נאנח ומסמיק ומספר לי על הבחור ההוא שנדלק על הזין שלו ונורא רצה לקבל אותו בתחת, ובסוף זה נגמר רע מאוד. ההוא התעלף וניקי היה צריך לקחת אותו למיון, והבושות שהיו שם אצל הרופא... אל תשאל.
אחרי הטראומה הזו הוא החליט שאת הפנטזיה הזו הוא כבר לא יממש וויתר מראש על הניסיון.
"אולי ההוא לא היה מנוסה מספיק ולא הבין מה הוא עושה?" אני שואל בשלווה מעושה, מנסה להסתיר כמה אני מקנא.
כל פעם שניקי מזכיר גברים אחרים אני מת מקנאה. אני יודע שזה טיפשי אבל לא יכול להתאפק.
"הוא היה בן ארבעים פלוס." אומר ניקי, "והספיק לחיות כמה שנים בניו יורק ובברלין וראה כבר מספיק אברי מין ענקיים. זו לא הייתה אשמתו, זו הייתה אשמתי, או יותר נכון אשמתו של הצאר."
שנינו צוחקים והולכים לאכול ארוחת ערב ולא מדברים יותר על הנושא. מתנהגים כאילו זה לא חשוב, יש מספיק שיטות אחרות ליהנות מסקס, קטן עלינו כל השטויות הילדותיות הללו של מי מזיין את מי, מי אקטיבי ומי פאסיבי. אנחנו בזוגיות עכשיו, לא במשחקים מצ'ואיסטיים, ובכל זאת אני מרגיש חרא שהוא לא יכול לגמור בתוכי ומנסה לפצות אותו בפינוקים של אוכל ומאסג'ים ומציצות עד כמה שרק אפשר, וכל הזמן מצוי בעמדת התנצלות כלפיו.
אני מבין כמה הוא חשוב לי בגלל שאני לא יכול להפסיק לדאוג. כולם אומרים שאם אין שוויון אמיתי בין בני זוג העסק מתחיל לצלוע ובסוף זה נגמר רע.
"נו די, תפסיק כבר עם זה, אתה מגזים." נוזף בי ניקי כשאני שוב קונה לו מתנה, הפעם חולצת ג'ינס חדשהXXL מהסוג שמוכרים רק בחנות אחת מיוחדת למידות גדולות.
"אני אוהב לפנק אותך." אני מתרפק עליו, "ואני נורא נהנה להגיד למוכר המתחנחן ההוא שזה בשביל החבר שלי. היית צריך לראות איך יצאו לו העיניים כשהראיתי לו את התמונה שלנו."
כן, עד כדי כך התדרדרתי שאני הולך עם התמונה שלנו בארנק. אני פשוט חולה עליו, וכל הזמן צריך להתאפק לא להגיד לו כמה אני אוהב אותו, כי ניקי, למרות החביבות העדינה שלו, שונא השתפכויות סנטימנטאליות, ומעולם לא אמר לי שהוא אוהב אותי, ואני מעדיף למות ולא להיות הראשון שאומר את זה.
"אני מת על החולצה הזו." אומר ניקי, "אבל יש לי כל הזמן הרגשה שאתה מנסה לפצות אותי בגלל שאתה לא מסוגל... " הוא מסמיק כמו בתולה ששמעה קללה גסה ומנסה להסביר שוב, "אתה לא צריך להרגיש אשם בגלל שאתה פוחד לקבל את הזין שלי." הוא אומר במבוכה, לא יכול להביט לי ישר בעיניים.
"אני לא פוחד מכלום!" אני מתפרץ כמו אידיוט ישראלי מצוי, ואחר כך קולט מה אמרתי וצוחק, "אני מת מפחד." אני מתוודה ומחבק אותו.
ניקי מחייך ומחבק אותי חזרה. זה נהדר שהוא מבין אותי ואני אותו, אבל זה לא מעלים את הבעיה הענקית הזו, את הצאר המלכותי שלו שתקוע בין שנינו.
אחרי עוד כמה ימים של התלבטויות ובדיקה באינטרנט בכל מיני אתרים די מפחידים, אם כי מגרים, אני מגיע להחלטה ובסופה של ארוחת הצהרים מודיע לניקי שאם יש גברים שיכולים ונהנים מזה שמכניסים להם אגרוף שלם לתחת, אז אין שום סיבה שגם אני לא אוכל, אחרי הכנות מתאימות כמובן, לארח בתחת העדין שלי את הצאר הגדול שלו.
ניקי כמעט נחנק עם המנגו שאכל לקינוח - הוא מת על מנגו ומוכן לאכול ממנו כל יום. "אתה בטוח?" הוא מפקפק, "גם ההוא שגמר במיון חשב שיהיה בסדר, ובסוף היו צריכים לעשות לו תפרים."
"אל תדאג ניקי." אני מחייך אליו בשלווה מעושה בעודי חותך למענו עוד קיפוד מנגו עסיסי ומגיש לו את הקוצים הכתומים מבריקים, "נעשה את זה כמו שקיפודים עושים אהבה - לאט לאט ובזהירות."
ניקי מביט בי בעיניו הכחולות ומקמט את מצחו בדאגה. "או. קי." הוא מחליט אחרי כמה שניות של מחשבה, "אני מסכים שננסה, ואני רוצה להגיד לך איתן," הוא מודיע לי ברשמיות מצחיקה שנוגעת מאוד לליבי, "שאני לא יודע אם נצליח או לא, וזה גם לא כל כך חשוב, מה שחשוב לי זה שאתה רוצה לנסות, ואני רוצה שתדע שאני מעריך אותך בגלל זה, וגם בגלל המון דברים אחרים, ו... אה, אני... " הוא שוב מאדים, "אני אוהב אותך איתן." הוא פולט לבסוף בקול רציני נורא ומביט בי במבט מבוהל, "ואני רוצה לדעת מה אתה מרגיש?"
אני? אני מזנק עליו בחיבוקים, חונק אותו בנשיקות, ואומר לו בערך מאתיים פעם בדקה שאני אוהב אותו, חולה עליו, מת עליו, מעריץ אותו, ושהיום בו נפגשנו היה היום הנפלא בחיי.
"אז למה לא אמרת כלום עד היום, טיפש אחד." הוא מתרעם, "מהיום שפגשתי אותך אני לא מפסיק לשאול את עצמי מה אתה מרגיש כלפי ואתה שותק. למה חיכית?"
"חיכיתי שאתה תגיד קודם." אני מסביר, והפעם תורי להסמיק.
"אוי, איזה חבר דביל יש לי." משליך אותי ניקי על המיטה ומתחיל להפשיט אותי, "אתה ממש טמבל, הוצאת לי את המיץ וכל הזמן אתה... מגיע לך עונש חמור, עוד תראה מה אני אעשה לך, גועלי אחד." הוא מאיים ונשכב עלי, מנשק ומוצץ לי את הפטמות, מהדק ביד גדולה אחת את פרקי ידי לראש המיטה ומחכך את הצאר שלו כנגד ירכי.
"עכשיו אתה הולך לסבול." הוא מזהיר אותי, ואני מתגרה נורא וצועק ונאנח, ומניח לו לדחוף לתחת שלי שלוש אצבעות, וזה כל כך טוב עד שאני גומר לו מהר מידי בפה, ואחר כך אנחנו עושים את זה שוב ושוב, ולמרות שאני נורא נהנה ונורא מאושר, כל אותו הזמן, אי שם בירכתי מוחי, נחה לה הידיעה המפחידה שהנה הגיע הזמן ואי אפשר לדחות את זה יותר, אני אצטרך בעתיד הקרוב לקבל את הזין הכי גדול במזרח התיכון, ואולי גם באירופה כולה, אצלי בתחת.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...