קן. צילום: Meester X, Flickr.

 >  >  > 

בובת סמרטוטים - פרק ז'

צחקנו בשקט. מתי הפעם האחרונה שצחקתי? לעזאזל, זה עדיין נראה לי לא אמיתי. כאילו שאם אמצמץ הוא פתאום יעלם וכל מה שיישאר זה הקולות הצוחקים של ג'ורג' וירון.

ההבנה שהרגע רצחתי בנאדם, מבלי שבכלל תכננתי, שקעה במהירות. הייתי מודע לפעימות ליבי המהירות, שרק הלכו והתגברו עם כל נשימה. עצמתי את עיניי וניסיתי להירגע, לא לתת לפאניקה להשתלט עליי. בכל פעם שהרגשתי את הדם נוגע בכפות רגליי ניסיתי לזוז מעט הצידה, אבל הגיעה נקודה שבה לא יכולתי לזוז יותר והדם היה בכל מקום. דמיינתי שאני מריח את הריקבון עולה מגופתו של נדב, אבל זה לא היה הגיוני, פשוט הדמיון שלי שעבד יותר מדי.
אלוהים, מה עכשיו?
הגרון שלי שרף מצמא והסחרחורת לא עזבה אותי לרגע. לא הצלחתי לחשוב על מה לעשות, רק להישאר בתוך שלולית הדם, כאילו שזה יפתור משהו. מה שהייתי צריך להבין זה שאין באמת פתרון. נדב מת, ואם עד לפני כמה דקות ידעתי שהסתבכתי עד מעל הראש, עכשיו כבר דובר בסיפור אחר לגמרי.
באופן מוזר הייתי מעבר לפחדים. מה ירון יעשה לי, ירביץ? זה בכל מקרה מה שהיה קורה ברגע שהיו משחררים אותי מהחדר הזה, שיגרה של אלימות בדיוק כמו שהייתה בתקופה שגרתי אצלו לפני שנה. הוא חיכה להזדמנות להחזיר את הגלגל לגמרי לאחור, ואני נתתי לו את ההזדמנות הזו ברגע שניסיתי להסגיר אותו למשטרה.
רציתי את אלעד לצדי, שיגיד לי מה לעשות, או שלא יגיד כלום, פשוט יהיה פה. נזכרתי ברגע בו זינק על יוסי ונעץ את המזלג בצוואר שלו, את חוסר היכולת שלי לקלוט מה קורה לידי. אם אלעד לא היה אומר לי לטפל באלי, הוא כנראה היה מספיק להגיע אל תום ולומר לו מה קרה, וזה היה הסוף של הבריחה שלנו.
אולי זה היה לטובה חשבתי, בזמן שהכאבים בזרועותיי נעשו כמעט יותר מדי. אולי אם הכול היה נגמר שם, לא הייתי מרשה לעצמי להאמין שיש סיכוי לעתיד טוב יותר, שיהיה אפשר איכשהו להתחמק מהמפלצות האלה שהחליטו בצורה ברורה להרוס לי את החיים ואז לסיים אותם.
כחכחתי בגרון עד שהייתי בטוח שאוכל להשתמש בקולי, ואז צעקתי בשמו של ירון. יכולתי לחכות שיכנס מחר לבדוק מה איתי ויראה את נדב שוכב חסר חיים על הרצפה, אבל זה אמר שעד אז אאלץ להישאר עם הגופה, והמחשבה הזו הייתה מבחילה.
"ירון!"
השתעלתי בין כל צעקה, אבל לא הרשיתי לעצמי להפסיק, למרות התשישות והכאבים.
כשהוא הגיע לבסוף זה הרגיש שעברה שעה. הדלת נפתחה והוא הופיע בצד השני, צללית שחורה וענקית. ליחכתי את שפתיי כדי לומר משהו, אבל לא ידעתי מה. התמונה לפניו הייתה מספיק ברורה. ממראה הדם שכיסה כמעט חצי מהרצפה לא ניתן היה להתחמק.
"אפס," שמעתי אותו מסנן, נשמע עייף. "אפילו עם בנאדם קשור הוא לא מסוגל להתמודד." נשימה עמוקה. "לעזאזל. אתה חתיכת כאב ראש, אודי."
הוא התקרב לגופה של נדב והביט עליה במשך דקה ארוכה. "שננסה להחיות אותו?"
הוא ניסה להצחיק?
"אני אביא סדין ואעטוף אותו מהר. השעה ארבע לפנות בוקר, צריך להיפטר מהגופה מהר, עדיף לשרוף אותה. ג'ורג' גם צריך לדעת מזה. אמרתי לו מזמן שנדב לא נועד לעבודה הזו. אתה אל תזוז לשום מקום."
"ירון – "עוד שיעול. "תן לי לחזור לחדר, בבקשה."
"מפריע לך הדם?"
לפני שעניתי הוא התכופף והעביר את ידו בדם של נדב. הרגשתי בחילה ונשמתי עמוק כדי לשמור אותה בפנים. ירון התרומם ואחז ביד עם הדם מול פניי.
"לא..."
הוא מרח את היד על הפנים שלי. ניסיתי לנער את הראש, אבל לא היה טעם. שלוש פעמים הוא עשה את זה, התכופף, הרטיב את היד בדם ואז מרח אותו על הפנים והחזה שלי.
רעדתי ולא האמנתי שזה באמת קורה. הפנים שלי הרגישו דביקות וריח הדם בנחיריי גרם לכאב ראש שלא הרפה.
"קצת דם, אודי. זה הכול."
רציתי ללחך את שפתיי היבשות, אבל אז הייתי טועם דם. "בבקשה, הזרועות שלי גמורות. קבעת לי מחר לקוחות, לא?"
"זה לא נראה לי ייצא לפועל בהתחשב בבלגן הזה."
נאנחתי. "תקשור אותי במיטה. אני לא אנסה לעשות כלום. אני גמור."
"אני אחשוב על זה. יש לי דברים דחופים יותר מהכאבים שלך."
הוא הלך וחזר עם כמה סדינים ושמיכות, אלה שהיו שייכים לנדב. הוא עטף אותו והתכסה ביותר דם, אבל לא נראה שזה מפריע לו. כשנדב היה עטוף לגמרי ירון משך אותו החוצה מהחדר. הדם על פניי התקשה וכל תנועה קטנה משכה את עורי.
שמעתי את ירון נע במסדרון והייתי בטוח שהוא שכח ממה שביקשתי, ושבשעות הבאות אני אמשיך להיות קשור לתקרה וארגיש שהזרועות שלי עומדות להתנתק מהגוף ושהדם על פניי הפך לעוד שכבה של עור. לשמחתי הוא חזר לאחר כמה דקות ואמר, "אני משחרר אותך. תישן במיטה. אתה תקום תוך כמה שעות בגלל כאב ראש מטורף, אבל אין לי כוונה לתת לך שום כדור כחול. לפני שתלך ללקוח הראשון תקבל אחד."
הוא הוריד אותי למטה על ידי לחיצה על כפתור, וההקלה והכאב החדש השתלבו ביחד והקשו עליי לנשום. נפלתי לתוך שלולית הדם, שכיסתה במהירות את כל הרגליים שלי. הוא אחז בזרועותיי ומשך אותי שוב לעמידה, ומיד לאחר מכן גרר אותי לכיוון החדר שלי.
הוא העמיד אותי מול המראה במקלחת והכריח אותי להביט בפניי. נראיתי כמו ייצור מסרט אימה, מכוסה בדם עם עיניים רחבות שהיו אדומות גם כן.
מי אתה? רציתי לשאול את הדבר שהביט עליי. מי אתה, לעזאזל?
כפות ידיי עדיין היו אזוקות אחת לשנייה בזמן שירון דחף אותי למקלחת והפעיל את המים. עמדתי בזרם קפוא ומיהרתי לשטוף ממני את הדם, מה שהיה קשה בגלל התנועה המוגבלת של ידיי. הייתי חייב להשתין, ועשיתי את זה בתוך המקלחת. ירון עמד לידי בכל הזמן הזה, הביט עליי רועד מקור ויוצר שלולית צהובה על הרצפה.
ברגע שהדם נשטף ממני הוא סגר את המים ומשך אותי החוצה. איבדתי את שיווי המשקל לרגע אבל מכה בעורף גרמה לי לחזור לעמוד במהירות.
נשכבתי על הגב וירון קשר את ידיי לקצה המיטה. הפנים שלו הופיעו בדיוק מעל פניי. הוא ליטף את הלחי שלי. "חלומות נעימים, רוצח קטן."

כמו שידעתי שיקרה, התעוררתי לתוך כאב ראש משתק. כמו פטישים על המוח. לא ידעתי אם ירון כבר חזר, אבל הייתה לי תחושה שעכשיו כבר צהריים, והייתי אמור להיפגש עם לקוח בזמן הזה. קראתי בשמו של ירון והוא פתח את הדלת זמן קצר לאחר מכן.
הוא הביט עליי עם עיגולים כהים מתחת לעיניים. על החולצה שלו היו כתמים כהים, והיה לי ברור ממה.
"הראש," סיננתי.
"יש עוד שעה בערך עד שנצטרך לצאת. עוד חצי שעה תקבל כדור."
"אבל – "
הוא נכנס פנימה ותפס את הביצים שלי. האצבעות שלו הפעילו לחץ והכאב הלך והתגבר. כשהתחלתי לצעוק הוא סתם את פי. "אתה נכנס עכשיו לגן משחקים של כאב, אודי. זה יבוא עליך כל הזמן, באיזו מידה שאני אבחר." הוא שיחרר מעט את הלחץ ולפני שהספקתי לנשום בהקלה הוא שוב חיזק את האחיזה. צרחתי לתוך כף היד הענקית שלו.
"היום יש דיון בפרקליטות. יש מצב טוב שעוד מעט נדע אם יצטרכו לשמוע אותך מעיד, או שהעדות במשטרה הייתה מספיקה. גם צריך לברר עדייו מה קורה עם השוטרת הקטנה הזו. סיבכת אותה חזק." הוא שוב שיחרר מעט את האחיזה, אבל רק בשביל לחזור להכאיב לאחר כמה שניות. נאנקתי מכאבים לתוך כף היד שלו וכל המפשעה שלי שרפה מכאב.
"ארז אמר שהוא יטפל בה, אבל הדברים האלה גדולים ממנו. אם ג'ורג' יחליט שהיא סיכון גדול מדי, זה הסוף שלה. בגללך, כמובן. כל החרא הזה קורה בגלל שאתה זונה קטנה שלא מצליחה להקשיב להוראות." הוא עזב את הביצים שלי. בשלב הזה כבר ראיתי כוכבים. היד שלו עזבה את הפה שלי ואת הרוק הוא מרח על החזה שלי.
"בינתיים זה רק אני ואתה פה, אז תצפה להיות קשור רוב הזמן. אני לא רוצה להסתכן אתך, אז כדאי גם שתתרגל לכאבי הראש האלה."
הוא יצא מהחדר וטרק את הדלת.

הימים הבאים היו כמו הזיה אחת גדולה. הייתי עם שני הלקוחות ביום אחרי המוות של נדב, ולמרות הקושי הצלחתי לרצות אותם במידה מספקת. כשחזרנו לדירה ירון הודיע שאין לי לקוחות בימים הקרובים, אז אין לנו ממש שימוש בפנים היפות שלי בקרוב. מיד לאחר מכן הוא הכניס לי אגרוף שהפיל אותי על הרצפה. מאוחר יותר, כשלא הצלחתי לפקוח בכלל את עין ימין, הבנתי עד כמה חמור היה האגרוף הזה. משם הוא גרר אותי בחזרה לחדר השינה, משך ממני את הבגדים וקשר אותי למיטה.
כאבי הראש הפכו להיות חלק ממני, עוד שכבה של עור שאי אפשר לקלף. ירון התחיל לתת לי חצאי כדורים, שרק היו מצליחים להרגיע מעט את כאבי הראש, לא להעלים אותם. גם את אלה הוא רק היה נותן לי לפני שרצה לזיין אותי, כדי שאהיה בהכרה מלאה בזמן שהוא בפנים. לפעמים הוא היה מסובב אותי על הבטן בשביל הזיון, ולפעמים פשוט משאיר אותי על הגב. לראות את הפנים הגדולות שלו מעליי, את הזקן שטיפות זיעה זלגו לתוכו, היה כמו סרט אימים.
לילה אחת התעוררתי וכאב הראש היה חלש יחסית. לא הבנתי למה קמתי פתאום, כי הרגיש שלא ישנתי בכלל. כשהבטתי הצידה ראיתי את ארז עומד לידי. הוא לבש מדים ועישן.
מהמקום בו שכבתי הוא נראה ענק. במשך דקה ארוכה הוא פשוט עמד והביט עליי. לא ישנתי עם שמיכה, והייתי ערום לגמרי. החדר היה חשוך חוץ ממעט אור שהגיע מהמסדרון. בכל פעם ששאף מהסיגריה היא האירה את פניו באור אדום. עיניו נראו כמו טבעות שחורות.
רגע לפני שסיים לעשן הוא הוריד את ידו והחזיק את הסיגריה מעל המפשעה שלי. נשמתי עמוק ובהיתי ביד שלו כשהתקרבה באיטיות אל העור.
"לא..."
הוא הצמיד את הסיגריה לעור מתחת לטבור שלי, ליד פס השיער הדק שירד משם לכיוון שיער הערווה. צעקתי בזמן שהכאב הופיע בעוצמה וריח הבשר הנשרף הגיע לנחיריי.
את הבדל הוא זרק הצידה ונאנח.
"מה שלומך, אודי?"
לא עניתי. ניסיתי לשלוט בפעימות ליבי ולא לתת לכאב לגרום לי לאבד לגמרי שליטה. ארז לא אהב את השתיקה שלי. הוא לחץ בחוזקה על המקום בו כיבה עליי לפני שנייה את הסיגריה. צעקתי פעם נוספת והאזיקים רעדו על מסגרת המיטה.
"שאלתי אותך שאלה."
"מה אתה רוצה ממני?" סיננתי כשהאצבע הפסיקה ללחוץ על העור.
"נשכת אותי, אודי."
צחקתי, צחוק מריר. "נשכתי אותך? רוצה שנשווה כאבים?"
"אנחנו לא באמת שווים, נכון?"
נשמתי עמוק. "אם תהרוג את לינה מישהו יגלה את זה."
"לא באתי לכאן בשביל לדבר על לינה."
"אז למה אתה כאן?"
"ירון הזמין אותי לסגור אתך חשבון."
"כן, זה כיף לסגור חשבון עם מישהו קשור, אה?"
"אתה מחפש הוגנות בכל המצב הזה, אודי?"
לא עניתי על זה. הבטתי על התקרה בזמן שארז הוציא משהו מהחגורה שלו.
"הרעיון היה של ירון, ואני חייב להודות שבהתחלה זה נשמע לי דפוק, אבל עכשיו אני חושב שזה יכול להעביר יפה את המסר."
הוא אחז באקדח שלו מול פניי. שחור וכבד. כשהניח את הקנה על החזה שלי הפסקתי לנשום. ידעתי שהוא לא יהרוג אותי, וגם לפצוע אותי יהיה בעייתי. אבל בכל זאת, כשקנה של אקדח מוצמד לך לחזה, אתה מפסיק לנשום.
הוא טייל עם הקנה במורד הגוף שלי, לחץ על הכוויה וגרם לי לצעוק שוב. כשהגיע למפשעה הוא הכניס אותו בין רגליי. הברזל הרגיש קר על העור שלי. סגרתי את ירכיי וארז הפעיל לחץ עד שהרפיתי. ברגע שהקנה התקרב לחור שלי הבנתי מה הוא מתכנן.
"אל תעשה את זה," אמרתי בשקט, מנסה לא להראות לו שהמחשבה על הקנה של האקדח בתוך הגוף שלי מלחיצה אותי.
"לא לעשות מה?" עוד כמה סנטימטרים למטה.
"בבקשה, ארז, לא את זה. אני... אני ארד לך."
"למה נראה לך שאני רוצה את הפה המלוכלך שלך על הזין שלי?"
"ולהכניס לי משהו לתוך התחת אתה מעדיף יותר?"
"טוב, כשאתה מנסח את זה ככה... אז כן, אני מעדיף את זה יותר. תפסק את הרגליים ותכופף את הברכיים. אני אומר לך את זה רק פעם אחת. אם תאלץ אותי לחזור על עצמי שוב אני שובר לך עם האקדח שלוש אצבעות ביד."
לאחר שתי שניות עשיתי את מה שאמר. הוא דיבר בביטחון, בלי להסס לרגע. ידעתי למתוח גבולות, והיו פעמים שהסתכנתי כי לא האמנתי שהצד השני באמת יקיים את האיום שלו. אבל הפעם ידעתי שכל איום ילווה בביצוע.
"שים בבקשה משהו," אמרתי.
"לא. אתה תתמודד."
"זה... זה גדול מדי." זה אקדח מזוין! כמעט צעקתי.
"אז כנראה שזה יכאב מאוד, אם כך."
"מניאק."
"ירון! רוצה לראות?"
כשירון נכנס לחדר הקנה של האקדח כבר היה צמוד לחור שלי, מפעיל לחץ על השרירים אבל עדיין לא מכאיב.
הוא נעמד מהצד השני של המיטה ופיסק עוד יותר את רגליי. הוא הריח כמו סבון והשיער שלו היה מעט רטוב.
"ירון, זה מסוכן. תגיד לו שיפסיק. אני מתנהג טוב, ראית שאני לא עושה לך בעיות."
"אתה מתנהג טוב כי אתה קשור וחלש, זה לא אומר כלום. ואני לא במצב של לוותר בגלל התנהגות טובה."
"אז שים בבקשה משהו, זה לא יכנס. אני לא – "
"שששש." הוא אחז בשפתיי ועיקם אותן בחוזקה. גנחתי מכאב וכשהוא עזב לבסוף את שפתיי היה לי ברור שאין טעם להתחנן.
הלחץ בין רגליי התעצם, והכאב הופיע רגע לאחר מכן. נלחמתי בכל דחף שהיה בי לסגור את השרירים. רציתי את האקדח הזה בתוכי כמה שיותר מהר, כי ככל שימשך העינוי הכאב יתעצם.
"פתח עוד," סינן ארז. "אני עוד רגע בפנים."
"בבקשה... שים משהו. אני מנסה." הטיתי את ראשי לאחור וניסיתי לפסק את עצמי כמה שיותר, להעמיד פנים שאני מחרבן.
אצבעותיו של ירון פיסקו אותי גם כן, אחזו בעור הרך מסביב לחור ומשכו אותו לצדדים.
התנשפתי ונאנקתי מכאבים, וכשקנה האקדח חדר לבסוף תחת שכבת השרירים הראשונה הכאב היה כמו פצצה בגוף שלי, אבל היה גם משהו משחרר בידיעה שהוא כבר בפנים, שהתקדמנו שלב בסיוט הזה.
צעקתי וגל של רעידות שטף את כל הגוף שלי, אבל הם לא התרגשו מזה, כנראה ידעו שככה אגיב.
אחרי שקצה הקנה היה בתוכי, השאר החליק בהדרגה פנימה. כל מילימטר של תזוזה לווה בכאב, והייתי בטוח שהם יגרמו לי לדמם. הרגשתי שהגוף שלי נחצה לשניים, נקרע באמצע.
לא הצלחתי לנשום ומצאתי את עצמי דוחף את המותניים למעלה עם כפות רגליי, כי לשכב סתם על הגב היה בלתי נסבל.
ירון אחז במותניי ודחף אותי בחוזקה על הקנה, בזמן שמהצד השני ארז המשיך לדחוף את האקדח פנימה.
האקדח לא היה ארוך כמו דילדו, אבל הוא כן היה עבה וקשה כמו אבן.
לא הופתעתי כשהתחלתי לבכות בקול, היה לי ברור שלא אצליח לשמור על שליטה עם גלים כאלה של כאב משתק.
עוד סנטימטר פנימה. הכאב התפשט מהמותניים אל הגב התחתון והבטן. הכול בתוכי הרגיש שבור.
"יש עוד," אמר ארז. "אבל הוא מת פה עוד רגע. להפסיק?"
"לא," אמר ירון. "עד הקצה."
"זבל," סיננתי, אבל השיניים שלי כל כך רעדו עד שלא האמנתי ששמע אותי.
סנטימטר נוסף. התמוטטתי על המיטה, כבר לא מצליח לדחוף את המותניים למעלה עם כפות רגליי. זיעה דביקה כיסתה את הגוף שלי וההכרה נעשתה מעורפלת.
סטירה חזקה על הפנים החזירה אותי למציאות. "אל תלך לשום מקום," אמר ירון והתחיל להביא לי ביד. מעולם לא עמד לי פחות כמו שעמד לי בדקות האלה. אבל ההתעסקות עם הזין הקלה מעט על הכאב.
עוד דחיפה פנימה. התפתלתי על המיטה ולא משנה לאן הזזתי את מותניי, ידו של ארז זזה איתי, לא מרפה לרגע.
"אתם הורגים אותי," סיננתי, כי בשלב מסוים זה באמת הרגיש שהם מנסים לדחוף את הקנה הזה כמה שיותר עמוק בשביל לשחרר בתוכי כדור.
"אף אחד לא הורג אותך," אמר ירון בזמן שעדיין אחז במותניי בחוזקה. "לפחות לא הפעם."
כשארז אמר לבסוף, "זהו," הבכי שלי התגבר, הפעם מהקלה. הוא שחרר את ידו, אבל האקדח נשאר עמוק בתוכי. המחשבה על הכאב שיופיע ברגע שיוציאו ממני את האקדח הייתה איומה.
ירון ליטף את הזין הנפול שלי. "ככל שהזמן עובר יהיה יותר קשה להוציא את האקדח החוצה," אמר. "אתה רוצה אותו בחוץ, אודי?"
הנהנתי פעם אחת. הראש שלי פנה הצידה, אל כיוון הקיר. לא רציתי להביט עליהם. גם ככה היה כמעט בלתי אפשרי לפקוח את העיניים עם כל גלי הכאב במותניי.
"אז תגמור."
"מ – מה?"
"תגמור ורק אז האקדח יוצא החוצה." הוא המשיך ללטף את הזין שלי.
"זה לא יקרה. כואב לי מדי."
"זה מעציב מאוד. ארז, להכין לך קפה?"
"לא!" הצעקה גרמה לאקדח לנוע בתוכי. חרקתי את שיניי.
"משהו מפריע לך, אודי?"
"אני לא אצליח לגמור. בבקשה תוציא את זה."
"לא אכפת לי כמה זמן זה ייקח, אתה – "
הסלולארי של ארז החל לצלצל לפתע. ברגע שאמר "הלו", נשמתי עמוק וצרחתי, "הם חטפו אותי! אני נמצא ב – "
ירון סתם את הפה שלי. ידעתי את הכתובת שבה אני נמצא ואם הייתה לי עוד שנייה הייתי צועק אותה. בזמן שירון מחץ את הפה שלי ארז אמר, "סליחה, הגברתי בטעות את השלט בטלוויזיה. מה אמרת?"
ירון מיקם את עיניו בדיוק מול עיניי. "שששש. תירגע. אני יכול להגביר את הלחץ ולשבור לך את השיניים. אתה רוצה לבלוע את השיניים, אודי?"
הפסקתי להתנגד ובכל הזמן שארז דיבר בטלפון לא זזתי. לבסוף ארז אמר, "אני כבר בא," וניתק את השיחה.
ירון הוריד את היד מהפה שלי ונשמתי פנימה אוויר.
"חייב לעוף," אמר ארז.
"אתה צריך את האקדח?"
"נו, בטח."
"אז תמשוך אותו החוצה. אל תהיה עדין."
והוא באמת לא היה. משיכה חזקה אחת שקרעה אותי מבפנים הוציאה החוצה את האקדח. השתוללתי על המיטה כאילו שעליתי באש והייתי חייב לכבות את הלהבות.
ארז החזיק את האקדח מול פניי. הוא היה מכוסה בדם וחרא.
"רוצה ללקק?"
ירקתי על הפנים שלו. הוא קילל והכניס לי אגרוף בבטן התחתונה, איפה שהייתה הכוויה מהסיגריה.
לאחר שהלך ירון נכנס לחדר וניגב עם מטלית וחומר מחטא את החור שלי. הכאב היה עוצמתי, אבל ידעתי שזו הדרך היחידה למנוע זיהום בהמשך.
עצמתי את עיניי אחרי שסיים ואמרתי לעצמי שעוד כמה דקות אשקע בשינה עמוקה וכשאקום הכאב יהיה יותר נסבל.
ברגע ששמעתי משהו נופל פקחתי את עיניי. ירון עמד ליד המיטה והחל לפשוט את בגדיו. המכנסיים שלו כבר היו על הרצפה, מסביב לקרסוליו.
"לא. ירון, לא."
הוא התעלם.
ניסיתי לזוז מעט אחורנית, אבל זה היה מטופש בגלל ידיי הקשורות. "תן לי לרדת לך."
"רוצה לרדת לי?" הוא כבר היה ערום לגמרי עכשיו.
"כן. רוצה. תן לי אותו לפה."
הוא צחק וניער את ראשו. "כמו שתמיד אמרתי, נולדת זונה."
העלבונות שלו לא השפיעו עליי בשלב הזה. הוא טיפס על המיטה ואני מיהרתי לסגור את רגליי. "לא זה, ירון. אתה מת על הירידות שלי. בוא – "
הוא סטר לי בחוזקה. רגע לאחר מכן, בזמן שאוזן ימין שלי צפצפה בעוצמה, הוא פיסק את רגליי והתמקם ביניהן.
"לא צריך חומר סיכה," הוא אמר והצמיד את הכיפה לחור שלי. "בשביל זה יש את הדם."
בכל הזמן שזיין אותי היד שלו סתמה את הפה שלי. בהתחלה צרחתי מכאבים אבל בשלב מסוים התחלתי לאבד תחושה. כל אזור המותניים שלי הרגיש מנותק מהגוף.
הוא לא התעקש שאשאר בהכרה עד שיגמור בתוכי. כשראה שאני מתחיל להתעלף הוא פשוט חייך והמשיך לפמפם בעוצמה.
הימים עברו.
היה לי ברור שירדתי במשקל, לפחות שישה קילו, כנראה יותר. הסרחתי והרגשתי שבכל רגע הכול הולך להסתיים עם כדור בראש שלי. לא היה לי מושג מה קורה עם השחרור של תום, ובפעם היחידה ששאלתי ירון סירב לענות לי. הוא היה נכנס מדי פעם לחדר ומביט עליי, לא אומר כלום. למדתי לפחד מהשיתוק האלה יותר מהכל, כיוון שלאחר מכן הן בדרך כלל לוו בכאב. פעם אחת הוא התיישב על המיטה לידי ובמשך שעה לא הפסיק להכאיב לי בביצים. זה התחיל מסטירות קטנות שהקפיצו אותי והרגישו כמו מחטים. לאחר מכן היו צביטות, ופעם או פעמיים אפילו אגרופים חלשים, אבל לא חלשים מספיק. בפעם אחרת הוא הביא סיכות קטנות והחל לנעוץ אותן בעור שלי, בזמן שזמזמם לעצמו. לא התחננתי שיפסיק, כדי לא לחרמן אותו יותר. רוב הפעמים לא ירד דם, רק כאב חד ששיגע אותי. אבל היו פעמים שהמחט נכנסה מספיק עמוק בשביל לגרום לדם לזרום החוצה.
כשהייתי ער לא חשבתי על אלעד, כי זה היה גרוע כמו מכות. כשישנתי היו מופיעים סיוטים, אחד אחרי השני, הגרועים ביותר שהיו לי. לפעמים הייתי בטוח שהתעוררתי מסיוט אחד, רק כדי לגלות שבעצם עברתי לסיוט אחר. במקרים האלה הייתי קם מזיע ומתנשף, יודע שהמציאות לא רחוקה בהרבה ממה שהופיע בראשי כשלא הייתי בהכרה.
אני לא בטוח כמה ימים עברו עד שבוקר אחד ירון העיר אותי עם מגש מלא באוכל. הוא שיחרר את הקשירה מסביב לידיי ונתן לי כדור כחול שלם. רק אחרי עשרים דקות בערך הצלחתי לחזור לעצמי מספיק בשביל להתחיל לאכול. התיישבתי עם הגב על המיטה ועם יד רועדת הכנסתי מעט חביתה לפה. הבטן השמיעה קולות חזקים והייתי צריך להזכיר לעצמי לאכול לאט, אחרת כל מה שנכנס היה יוצא מהר מאוד החוצה.
בשלב הזה הנזק שגרם האקדח כבר די נעלם. לא חרבנתי כמעט בכלל בימים שהייתי קשור על המיטה, אבל בהתחלה הכאבים היו מטורפים, ויצא יותר דם מחרא. אתמול בלילה חרבנתי פעם נוספת והכאב והדם פחות או יותר נעלמו.
ירון חזר מאוחר יותר ולקח את המגש הריק. ציפיתי שיקשור אותי שוב, אבל במקום זאת הוא אמר לי לקום. הכדור אומנם גרם לי להפסיק להרגיש כאילו הראש שלי עומד להתפרק, אבל זה לא מנע ממני להרגיש כמו סמרטוט שבכל רגע עלול להשתטח על הרצפה. נעזרתי בקיר כשנעמדתי.
ירון סקר אותי במבטו ונראה לא מרוצה. "כנס להתקלח. אחר כך תאכל עוד. בערב יש לנו משהו לעשות."
"מה?"
"מאוחר יותר תגלה."
הייתה לי הרגשה שהוא רוצה לקחת אותי שוב לכלא של תום, והמחשבה על לעבור לילה נוסף של אונס בתורות כמעט גרמה לי להתעקש שיקשור אותי שוב למיטה וירעיב אותי. אבל המחשבה על מקלחת ואוכל נוסף הייתה חזקה ממני בשלב הזה.
המים היו לוהטים, ומצאתי את עצמי מתיישב על הרצפה בתא הקטן ונכנע לתחושה. רציתי להישכח תחת זרם המים, להיעלם באדים שכיסו את הכול.
הדלת של המקלחת נפתחה בשלב מסוים. המים נפסקו. נשארתי על הרצפה, ראשי מושפל. ידעתי שהגיע הזמן לצאת החוצה, אבל לא היה לי כוח לזוז. יד הונחה על הראש שלי והחלה ללטף בעדינות את השיער הרטוב. לעזאזל עם המשחקים של ירון.
היד ירדה מעט למטה ונגעה בלחי שלי עם אצבעות מעט רועדות. הייתי עדיין עם עיניים עצומות, אבל מיהרתי לפקוח אותן כששמעתי, "אודי היפה שלי."
הרמתי מיד את פניי. לא ידעתי מה לומר, וכל מה שהצלחתי לעשות היה לבהות בו עם עיניים רחבות.
"בטח התחלת לחשוב שכבר לא תראה אותי יותר."
הוא נראה רע. השומן המעט שהיה בפניו כמעט ונעלם, והעור שלו קיבל גוון חיוור וחולני. גם העיניים נראו עייפות יותר, תשושות. הבגדים היו מחויטים ומגוהצים, כמו בשאר הפעמים שראיתי אותו.
ג'ורג' הושיט לי את ידו. "בוא. היית פה מספיק."
אני יכול להרוג אותך, חשבתי. אני עדיין חלש, אבל לא חלש מדי בשביל לזנק עליך עכשיו ולחסל אותך. את נדב הרגתי עם ידיים קשורות.
בכל זאת מצאתי את עצמי אוחז בידו ונותן לו לעזור לי לקום. הוא סקר את גופי הרטוב ואמר, "ירון לא נתן לך לאכול הרבה."
כחכחתי בגרוני. לא יצא לי לדבר הרבה בימים האחרונים, והתחושה הייתה מעט זרה. "היו לנו חילוקי דעות."
"כך הבנתי. בוא נדבר על זה בסלון." הוא ניגב אותי ויצאנו החוצה מבלי שלבשתי כלום.
לא ראיתי את הסלון כבר כמה ימים, ואור השמש החזק שהופיע גרם לעיניי לדמוע מעט. ירון היה במטבח וסיים לבשל משהו. ג'ורג' התיישב בקצה שולחן האוכל וסימן לי לשבת לידו.
"איך הראש?"
"בסדר." לשם שינוי לא הרגשתי כאילו יש שם מסמרים שרוצים לצאת החוצה.
"אני בטוח שאתה מבין למה לא סיפרתי לך מראש למה נועדו הכדורים."
לא עניתי. ישבתי שם והרגשתי מרוקן. לדבר עכשיו על כל מה שהיה הרגיש לי כמו משימה שאין לי כוחות עליה.
"אודי, תסתכל עליי כשאני מדבר אתך."
פגשתי את מבטו. "מה אתה רוצה ממני?"
"סליחה?"
"קיבלת את העדות שלי. מה אתה רוצה עכשיו?"
הוא כחכח בגרונו, נראה לא מרוצה מהכיוון שלקחה השיחה. "העדות הייתה חשובה, אבל היום בערב יגיע שלב נוסף, חשוב אפילו יותר."
"מה?"
"הצלחנו לשכנע את השופט למנוע ממך את הצורך להעיד מולו, כדי שלא תראה את תום פנים מול פנים במשפט. אמרנו לו שזה יפגע בתהליך ההחלמה שעברת. הוא הסכים שנשלח לו עדות מצולמת, כשגם עורך הדין שלנו יתחקר אותך, וגם עורך דין מטעם הפרקליטות." עכשיו הבנתי למה היה חשוב פתאום שאוכל כמו בנאדם, כדי שלא יראו במצלמה את המצב שהם הביאו אותי אליו.
"ואחרי זה?"
"אחרי זה יהיה עוד שלב אחד, אבל הוא לא אמור לקחת זמן רב. בקרוב הכול יסתיים."
ירון הניח צלחת מלאה בפסטה מול הפנים שלי. "תאכל הכול."
"כן, יסתיים."
"אני לא בטוח מה נאמר לך, אבל הכוונה הייתה מאז ומעולם לשחרר אותך לאחר שתום ישתחרר."
הרמתי את המזלג. "תשמור את השקרים שלך למישהו אחר. נדב אמר לי מה אתם מתכננים."
"נדב לא ידע כלום. הוא היה טיפש מדי בשביל לדעת דברים חשובים, וזה שהוא סיפר לך משהו כזה זו ההוכחה."
"הוא אולי היה טיפש, אבל את זה הוא כן ידע."
"אתה ואלעד תהיו בסדר. מחווה לטוב הלב שלי תגיע מאוחר יותר, אחרי שנעבור את שלב העדות המצולמת בערב."
"איזו מחווה?"
"שיחה עם אלעד."
המחשבה על לשמוע את הקול שלו גרמה ללחץ בחזה שלי. חלק בי לא רצה לדבר אתו, לא אחרי שגרמתי לו לקבל מכות בכלל המעשים שלי, לא אחרי שהם שברו אותי שוב והוא ללא ספק ישמע את זה בקול שלי. אבל חלק אחר בי היה צריך אותו ברמה שהפחידה אותי.
"אני שמח לראות שעדיין אכפת לך ממשהו. כל אדם צריך משהו כזה."
"כדי שאחרים יוכלו לנצל את זה נגדו?"
"לא לכולם יש אויבים, אודי. גם לך לא חייבים להיות, אם תחזור להיות ילד טוב. כולנו באותו הצד בסופו של דבר. אני מניח שהייתי צריך להישאר כאן בתקופה האחרונה, אולי ככה דברים לא היו... יוצאים מכלל שליטה." מבט מהיר לכיוון ירון. "אבל אני כאן עכשיו, ודברים יחזרו להיות בסדר."
"רצחתם את רועי." לא יודע למה אמרתי את זה פתאום, אבל המילים פשוט יצאו החוצה. תפסתי את ג'ורג' לא מוכן. הבטתי ישר בעיניו כדי שידע שאני יודע יותר ממה שנראה לו, שאני לא תמים וטיפש כמו שהוא רצה לחשוב.
"רועי היה פרויקט כושל. הוא לעולם לא היה מצליח להרוויח מספיק כסף. משהו בו היה... מת מבפנים."
"אז לא הייתה לכם ברירה בעצם?"
"בדיוק."
"טוב, אם זה מה שעוזר לך לישון בלילה."
הוא צחק לרגע, והצחוק נהפך במהירות לשיעול. ירון הביא לו כוס מים ואני התעלמתי והתחלתי לאכול.
בדקות הבאות ירון אכל גם במהירות, וג'ורג' שתה קפה והביט עליי, לא אמר כלום. בשלב מסוים הוא התחיל ללטף לי את הזרוע, אצבעות שעברו בעדינות על העור והרגישו כמו משב רוח, משהו שהצלחתי להתעלם ממנו בקלות.
"איך זה הרגיש, לרצוח את נדב?"
המחשבה על זה גרמה לפסטה בפי להרגיש כמו בוץ. בלעתי את מה שהיה לי בפה ואמרתי, "תנחש."
"זה שונה אצל כל אדם. הרגשת כוח? סיפוק?"
"לא תכננתי להרוג אותו."
"אז אתה עצוב שהוא מת?"
"לא. פשוט לא תכננתי את זה."
"תשובה טובה, ייצור יפה שלי. תמשיך לאכול. תתחזק."
כן, להתחזק רק בשביל שתשברו אותי שוב. כמו תמיד.
לאחר שסיימתי לאכול והרגשתי שעוד ביס יגרום לי להקיא, ג'ורג' אמר, "לך תתנקה, אודי."
"התקלחתי."
"לא ניקיון כזה."
כמובן. קמתי מהשולחן והלכתי בחזרה לחדר שלי. הצינור שנדב השתמש בו בשביל לעשות לי חוקן שכב בצד. לקחתי אותו והפעלתי את המים.

רבע שעה לאחר מכן עמדתי מולו. הוא עדיין ישב על אותו הכיסא בראש השולחן, וירון ישב בצד השני. תיק שחור היה על השולחן, וזה היה הדבר היחיד שנשאר אחרי שהכלים פונו.
ג'ורג' אחז בידי וקירב אותה לשפתיו. הוא נישק את האצבעות שלי ואמר בשקט, "הריח שלך ממכר. העור. מתי גמרת בפעם האחרונה, אודי?"
בלעתי רוק. הפעם האחרונה הייתה כשהייתי קשור לתקרה, עם הדילדו החשמלי שחלב אותי עד שהרגשתי דחף לקרוע לעצמי את הזין.
"עבר שבוע," אמר ירון.
"שבוע?" הוא אחז בביצים שלי. "כן, אני מרגיש שיש מה להוציא משם. אבל לפני זה אני רוצה לבקר בפנים, להרגיש את מה שמסתתר מתחת לעור. תעלה על השולחן, אודי. תשכב על הבטן."
עליתי בזהירות על השולחן שחרק מעט, אבל לא הראה סימנים שעמד להישבר. ג'ורג' הניח את התיק השחור שלו על הרצפה. נשכבתי על הבטן והעץ היה קר על עורי. ג'ורג' פיסק את רגליי ומשך אותי לכיוונו, כך שהחור שלי היה בדיוק מולו. הרגשתי את הנשימה החמה שלו בזמן שפיסק אותי עם אצבעותיו.
"הריח הזה..." הוא משך באפו. "אוי, הריח." הלשון שלו עברה על החור, רטובה ורכה. "תפליץ עליי."
"מה?"
"תפליץ עליי."
אלוהים. "אני... לא צריך עכשיו."
הוא התחיל ללחוץ על הבטן שלי וסטר לי על הישבן. "קדימה."
הישבן שלי כבר היה אדום עד שהצלחתי להפליץ עליו. הוא הסניף את הכול וחזר ללקק את החור שלי.
הייתי עם הפנים בדיוק מול ירון, רחוק ממנו פחות מחצי מטר. הוא הביט עליי ונראה חסר סבלנות. אם זה היה תלוי בו הוא בטח היה מעדיף לזיין אותי ולשכוח ממני עד הפעם הבאה שיבוא לו לגמור. הוא לא היה הטיפוס של משחקים מקדימים. הזזתי הצידה את הראש כדי שלא אצטרך להביט בפנים שלו. בינתיים הלשון של ג'ורג' החלה להיכנס לתוכי. הוא דחף אותה בכוח, ואם הייתי מנסה להתנגד הוא לא היה מצליח לעבור את השרירים. אבל לא ראיתי טעם לנסות למנוע ממנו לעשות את מה שרצה. שמעתי אותו נושם עמוק וברגע הבא הפנים שלו נצמדו לחור שלי, לשון, שפתיים ושיניים, הכול בבת אחת. חרקתי את שיניי ואחזתי בצדי השולחן. זו הייתה תערובת מטורפת של כאב והנאה עמוקה, ונגד רצוני נאנקתי בקול.
ירון אמר לפתע, "אני לא צריך לראות את השטויות האלה."
ג'ורג' הרים את פניו. "אתה תשב בשקט. אחר כך יתחיל התפקיד שלך."
"איזה תפקיד?"
"לא עכשיו. שתוק."
אצבע בתוכי, רגע על החור ורגע עמוק בפנים. הלחי של ג'ורג' הונחה על הישבן שלי בזמן שהאצבע נעה פנימה והחוצה. "אתה כל כך חם שם, כל כך לח. תתחכך בשולחן, אודי. תתחרמן בשבילי."
כבר עמד לי מבלי הצורך להתחכך. אחרי שבוע שבו לא גמרתי כל דבר קטן היה יכול להעמיד לי את הזין. הרגשתי חלש למרות האוכל, אבל השבוע האחרון לא לווה באגרופים ובעיטות, לכן לא כאב לי כמו שבדרך כלל כאב.
השולחן החל לחרוק מקצב החיכוכים שלי. שתי אצבעות היו בפנים וג'ורג' קיפל אותן ואחז בשרירים שלי בחוזקה. "אתה מרגיש אותי בפנים?"
"כ – כן."
"תדחוף את עצמך למעלה עם הידיים על השולחן. חזה זקוף, המותניים למטה."
זה לא היה קל, אבל הצלחתי להגיע למצב שבו נתמכתי רק בכפות ידיי והישבן עלה רק מעט ממה שהיה מקודם.
ג'ורג' הוציא את האצבעות שלו החוצה והסניף אותן. "עכשיו נשתמש בצעצועים שלי. ירון, תוודא שלא מפסיק לעמוד לו. אם זה מתחיל להיחלש תגיד לי."
"טוב."
שמעתי את התיק נפתח. ג'ורג' התעסק שם עם משהו ואז הרגשתי חפץ קשה נצמד לחור שלי. תחושת הלחץ הופיעה מיד, ורק התגברה כשהדבר הזה נכנס עמוק יותר פנימה. קיוויתי שלא מדובר באותו המכשיר שפלט חשמל וגרם לי לגמור ללא שליטה, אבל מה שנכנס לתוכי עכשיו הרגיש צר יותר.
"תשחרר, אודי. אני לא מנסה להכאיב."
נשמתי עמוק וניסיתי להפסיק להתנגד לחדירה. אלה לא היו מסוג הדברים שהיה קל לשלוט בהם, אבל עם הזמן למדתי טכניקות שעזרו.
החפץ בתוכי הגיע לנקודה עמוקה ואז יצא החוצה באיטיות, רק כדי להיכנס שוב פנימה. נגסתי בשפתיים והרגשתי צמרמורות בכל אזור המפשעה. ג'ורג' מישש את האזור אם העגיל בין רגליי, וזה היה כל כך טוב עד שהרגשתי שבסוף אגמור מבלי לגעת בכלל בזין.
הוא המשיך להוציא ולהכניס את הדבר הזה ממני והקול היחיד שנשמע בדירה היה של הנשימות המהירות שלי ומדי פעם אנחה שברחה החוצה. ירון בדק מדי פעם שעדיין עומד לי וחוץ מזה נראה משועמם.
כשהחפץ יצא ממני לבסוף ג'ורג' אמר, "את הצעצוע הבא אתה תאהב במיוחד." שמעתי אותו מתעסק עם התיק שלו וכמה שניות לאחר מכן משהו עגול וקר נדחף לתוכי, כמו גולה ממתכת. הגולה הזו הפעילה בהתחלה לחץ על השרירים, אבל בלי שום הזהרה פשוט החליקה פנימה, נבלעה בתוכי. שכחתי לנשום במשך כמה שניות. גולה נוספת נדחפה גם כן לתוכי, מגבירה את הלחץ. חרקתי את שיניי וחשבתי, אין בזה שום דבר טוב. שום דבר שיכול לגרום הנאה. סתם גולות גדולות שממלאות את החור שלי ויוצרות לחץ על השרירים. אם הוא רצה פשוט להכאיב היו לו דרכים מקוריות יותר, שנינו ידענו את זה.
אבל הייתי תמים כשחשבתי שהגולות סתם אמורות להיכנס פנימה ולנוח בתוכי. משהו נוסף יצא מהתיק השחור והוצמד לגולה שבצבצה מעט מהחור שלי. הדבר הזה הפעיל לחץ נוסף על הגולות, אבל לא נראה שג'ורג' מנסה להכניס אותו לתוכי. רגע לאחר מכן החפץ הזה התחיל לרטוט, והרטט הזה גרם לגולות לנוע במהירות גם כן.
צעקתי מההלם ומיהרתי לסתום את הפה. זרועותיי רעדו וכך גם רגליי. זה הרגיש שכל הרקטום שלי רוטט, שזרמים חלשים השתלטו על כל פיסה של עור ולא הרפו. היה קשה לשמור על יציבות ולנשום בו זמנית. הקולות שברחו ממני היו של כלב מיוחם, קולות שבדרך כלל הייתי צריך להתאמץ בשביל לייצר בצורה משכנעת, והפעם פשוט נפלטו החוצה מבלי שיכולתי לשלוט בהם.
עמד לי חזק יותר ממקודם וידעתי שמעט מגע בזין יגרום לי לגמור על כל השולחן.
להיות מול ירון היה כנראה החלק הגרוע ביותר, לדעת שהוא רואה אותי במצב הזה, סוקר מקרוב את הפנים שלי שלא הצליחו להישאר אדישות. הייתי על ארבע מולו עם פה פתוח ועיניים שכל רגע התגלגלו לאחור מהנאה שלא הצלחתי לשלוט בה. בשלב הזה כבר לא הייתי אמור להרגיש בושה, הוא גם ככה ראה אותי במצבים המביכים ביותר שיכולים לקרות לבנאדם. אבל בכל זאת, הרגשתי שהמבט הזה שלו רואה מתחת לעור שלי, ושנאתי את התחושה הזו ברגעים האלה יותר מששנאתי כאב מאגרופים.
הטירוף הזה נמשך פחות מחמש דקות. רגע אחד רעדתי כולי וגנחתי בקול, ורגע לאחר מכן הרטט נפסק והתנשפתי כמו אחרי ריצה. ג'ורג' אמר לי לדחוף באיטיות את הגולות החוצה, והתחושה הזו הייתה מחשמלת, המגע של המתכת הקרה – שהייתה כבר חמה – על החלקים הרכים בעור שלי, ההחלקה האיטית החוצה שנראה שנמשכת נצח. כשהגולות יצאו בסוף החוצה העברתי יד על פניי והרגשתי שנפער במרכז הגוף שלי בור.
ג'ורג' מיהר לדחוף פנימה אצבעות, שממש נכנסו לעומק עם התנגדות מינימלית של מה שנשאר מהשרירים שלי. הוא הניע אותן בתוכי, ממש חפר את דרכו פנימה. זה היה שילוב של כאב והנאה, כשמאחוריי שמעתי אנחות מגוחכות כאילו שג'ורג' בעצמו עמד לגמור.
הוא נעמד לפתע והניח את ידו השנייה מסביבי, בשביל לקרב אותי יותר אליו. התחיל להרגיש שהאצבעות מצאו את דרכן לתוך הקיבה שלי.
"עומד לו פחות," אמר ירון.
ג'ורג' אחז בזין שלי מיד והחל להביא לי ביד באיטיות. הוא נגס בכתף שלי ואז סינן, "תזיין את עצמך על האצבעות שלי, תרגיש אותן בתוך הבטן."
הרגשתי מסוחרר והברכיים החלו לכאוב בגלל השולחן הקשה. כשהתחלתי להניע את עצמי על האצבעות שלו נדהמתי לגלות שכל חמשת האצבעות שלו בפנים, כמעט עד הסוף. בקצב הזה הוא יכניס את היד כולה. העובדה שבכל אותו הזמן היד שלו לא הפסיקה להביא לי ביד עזרה לשחרר את השרירים.
"ידיים מאחורי הראש, אודי." התיישרתי וברגע שהרמתי את ידיי הוא ליקק את בית השחי שלי, ליקוק מלא ברוק ורעב.
"אני מתחיל להיות קרוב," סיננתי.
"לא בלי רשות." היד שלו עברה לנוע לאט יותר על הזין. "דחוף את עצמך חזק יותר על היד שלי. אתה יכול יותר. ירון, בוא מהצד השני שלו. תלקק לו את הפטמות."
"מה?"
בכל הפעמים שירון זיין אותי זה היה רק זיון, בלי שום קטעים מסביב. היה לי ברור שהוא רק מחפש חור לגמור בתוכו ופה שירד לו.
"שמעת אותי. הפטמות שלו, עכשיו."
"לעזאזל."
ירון נעמד והתקרב אליי. בשלב הזה בקושי הצלחתי להתרכז. הרצון לגמור היה חזק והמשיך להתעצם. האצבעות בתוכי הגיעו לנקודות העמוקות ביותר, והמגע שלהן הרגיש מחשמל. שבוע בלי לגמור עמד להגיע לסיומו, ולמרות שלא היה אכפת לי אם לגמור או לא לפני זמן קצר, עכשיו הגוף שלי הרגיש רותח ומוכן.
קצב הזיון שלי על האצבעות של ג'ורג' התגבר, והוא מצדו לא הפסיק להביט על פניי, קרוב כל כך עד שהרגשתי את הנשימות החמות שלו על הלחי שלי. ירון הרכין את ראשו והצמיד את שפתיו לפטמה שלי. עצמתי את עיניי כי לא רציתי להסתכל על הראש הגדול שלו. הוא התחיל עם הלשון ומהר מאוד החל לינוק את הפטמה. זה הרגיש טוב, לפחות עד שהשיניים שלו נסגרו על העור הרך וגרמו לי להרגיש שסיכות ננעצות לי בעור. סיננתי קללה וירון הפסיק, אבל רק לכמה שניות לפני שהמשיך שוב עם הנשיכות.
האצבעות בתוכי טיילו על כל פיסת עור שהייתה נגישה להן. האמנתי שהוא הכניס בשלב הזה כמעט את היד כולה. צמרמורות ורעידות בתוך המפשעה שלי, בתוך המותניים – לעזאזל, בכל הגוף. הוא ניגן עליי עם האצבעות שלו, כל מגע שלו השפיע עליי, לא נתן לי לעצור לרגע אחד לנשום כמו שצריך. אני מצדי המשכתי לזיין את עצמי על היד הזו, מפחד מהתחושה שגרם לי אבל בכל זאת מתמכר אליה, לא יכול להפסיק, רק רוצה להגיע לנקודה שבה אגמור.
ג'ורג' הביא לי ביד מהר יותר, ולמרות הכאב בפטמות סיננתי, "אני עומד לגמור."
"תסתכל עליי."
הפניתי את פניי לכיוונו בדיוק כשירון נעץ שוב את שיניו בעוצמה בפטמה שלי. גנחתי מכאב וג'ורג' ליקק את שפתיו ונראה שעמד לזנק עליי.
"אתה רואה איך זה יכול להיות אם רק תהיה ילד טוב? תענה לי."
"כ – כן." המשכתי לנוע על האצבעות שלו. בשלב הזה הכול הרגיש כאילו נע על אוטומט. ירון החליט להרפות מעט מהנשיכות ועכשיו ינק עם הרבה לשון. אזור המפשעה שלי היה חם ולח, עם זיעה שכיסתה את ירכיי.
"אתה מוכן לגמור בשבילי?"
הנהנתי במהירות.
"אנחנו נחכה עם זה בינתיים. יש לנו ערב ארוך לפנינו, ויהיה חבל לבזבז את השפיך שלך." הוא הוציא ממני במהירות את האצבעות והפסיק להביא לי ביד. ירון נתן נשיכה אחרונה בפטמה והרים את ראשו.
המשכתי לעמוד על הברכיים, ידיי מעל ראשי עם הרוק של ג'ורג' נוטף מבית השחי שלי במורד הצלעות. הכאב בביצים הופיע מיד. הורדתי את ידיי והתקפלתי, מנסה לשלוט בפעימות לבי.
מניאק, סיננתי בלי קול.
ג'ורג' ליטף את הגב שלי עם אותה היד שלפני רגע הייתה בתוכי. "לך לעשות מקלחת חמה ותנוח מעט. שלמה יגיע מאוחר יותר." הוא הלך לכיוון אחד החדרים בזמן שניסיתי לרדת מהשולחן בזהירות. עדיין עמד לי בטירוף והשרירים ברגליים רעדו. לפני שהספקתי ללכת ירון חסם את דרכי ותפס את הפטמה המעוכה שלי באצבעות ברזל.
חרקתי את שיניי וניסיתי לא להראות כמה כואב לי, אבל לא בהצלחה.
"הפטמה הזו טעימה, אודי. אני חושב שלא סיימתי אתה."
לא עניתי לזה. חיכיתי שיעזוב אותי. הוא אחז לפתע בפניי. "היום בערב לאף אחד לא יהיה ראש למשחקים. מצפים ממך לתת עדות טובה ואמינה, בלי זיבולי שכל."
"כל העדות הזו היא זיבולי שכל."
האחיזה בפניי התחזקה. "זה מה שאתה מתכוון להגיד מול המצלמה?"
"לא."
הוא שיחרר את פניי ודחף אותי עד שנאלצתי להתיישב מעט על השולחן. כשראשו ירד לכיוון הפטמה שלי נשכתי את שפתיי ועצמתי את עיניי. השיניים שוב נסגרו על הפטמה, והפעם לא הייתה תחושה טובה מסביב שתעזור לי להתמודד עם הכאב. התפתלתי וניסיתי לא לצעוק ברבע השעה הבא, בכל הזמן שירון ניסה להוציא ממני את הפטמה בנשיכות חדות.

נרדמתי מהר אחרי המקלחת. מחשבות על הערב שצפוי לי הופיעו מדי פעם בזמן שהעייפות כיסתה אותי, אבל הן לא היו מספיק חזקות בשביל להשאיר אותי ער.
כשקמתי זה היה בגלל דפיקה חזקה בדלת. מהצד השני ירון אמר, "קום ותתארגן. שלמה פה."
"מתחיל לכאוב לי הראש," אמרתי ושפשפתי את פניי. ידעתי שאם שלמה מגיע הם ירצו אותי בלי כאבים שיקשו עליי להתרכז.
"תסתיים להתארגן ואז תקבל כדור. איך הפטמה?"
התעלמתי וגררתי את עצמי מהמיטה. כשנעמדתי מול המראה בשירותים ראיתי שהפטמה נראית כאילו עברה ניתוח לא מוצלח. כשנגעתי בה הכאב הופיע שוב. לפני כמה ימים ירון הכניס לי אגרוף שניפח לי את העין, אבל עכשיו נשאר רק כתם לא ממש מורגש. שטפתי את פניי והתחלתי להתארגן. כאב הראש היה בשלב מוקדם יחסית, התרכז בעיקר בצדדים ולא הגיע עדיין למרכז הראש. חשבתי על זה שבעבר הייתי צריך לקבל כדורים בתדירות גבוהה יותר בשביל לתפקד. איכשהו בזמן שהייתי קשור הרגשתי שיותר ויותר זמן עובר מבלי שהראש שלי מרגיש כמו רימון שהתפוצץ. לא ידעתי מה זה אומר, אולי סתם הגוף שלי שהתחיל להתרגל.
מחוץ לחלון הקטן ראיתי שהתחיל להחשיך, וכשיצאתי מהמקלחת החמה מנורות הלילה כבר נדלקו ברחוב. אוויר קריר ונעים נכנס פנימה ונתתי לו לייבש את עורי בזמן שעמדתי במרכז החדר הקטן עם עיניים עצומות.
אחרי הלילה הזה הם יקבלו את כל מה שיש לי עוד לתת להם. אחרי הלילה הזה תהיה להם העדות הדפוקה שלי, והתפקיד שלי פחות או יותר יסתיים. ידעתי שהלילה הזה יכול להיות האחרון בחיי, למרות שכנראה יעדיפו להשאיר אותי עוד קצת בחיים כדי לוודא שהכול זז כמתוכנן עם תום. יש גם את עניין לינה שהם יצטרכו לטפל בו. העברתי יד על פניי. לעזאזל עם כל החרא הזה עם לינה. לא הייתי צריך לערב אותה, למרות שהיא לא השאירה לי יותר מדי ברירה. העקשנות שלה תהרוג אותה בסוף, ולא הייתה לי דרך לעזור לה בשלב הזה.
יצאתי לחדר השינה והוצאתי בגדים מהארון הקטן. תחתונים, ג'ינס שנראה נקי יחסית וחולצה ירוקה ומכופתרת. לפי הדרך בה ישב עליי הג'ינס הרגשתי עד כמה ירדתי במשקל. השתמשתי בחגורה שגם לא עזרה ממש.
לאחר שנעלתי נעליים יצאתי לכיוון הסלון. מוזיקה שקטה התנגנה ברקע. ירון ישב וקרא משהו ליד השולחן שמקודם כמעט גמרתי עליו. ג'ורג' ושלמה ישבו בסלון עם כוסות יין בידיהם, נראים מחויכים ומרוצים. הם הביטו עליי כשנכנסתי וג'ורג' הושיט לי את ידו. "יפה שלי. ישנת טוב?"
"כן." הנחתי את ידי בידו, כי לא נראה שהוא הולך להזיז אותה אם לא אשתף פעולה.
הוא קירב את היד שלי אל פיו ונישק אותה. "שלמה, תרגיע אותו שהכול יהיה בסדר."
שלמה לגם מהיין ואמר, "לא אמורות להיות בעיות. נערוך חזרה לפני שנתחיל לצלם. רוב הדברים שתצטרך לומר מודפסים, אז תוכל לעבור עליהם בצורה מסודרת לפניי. שני החבר'ה מהפרקליטות גם יודעים מה לשאול, והם מצדם לא ינסו להכשיל אותך מדי. פשוט יעשו מספיק כאב ראש בשביל להראות שהם לא מתלהבים מהרעיון של לשחרר את תום, אבל לא עד לרמה שזה יוציא אותם מהכלים."
"מצוין," אמר ג'ורג' וסימן לי לשבת לידו על הספה. ברגע שהתיישבתי הוא הניח את ידו על המפשעה שלי. "אתה פשוט תזכור את התפקיד שלך, אודי, והכול יעבור בלי בעיות. אף אחד לא ינסה להכשיל אותך. כולנו באותו הצד."
כן, חשבתי, כולנו באותו הצד. הצד של תום, הצד שבחיים לא יוכל להיות הצד שלי.
ג'ורג' מישש את הפטמה שלי, ולא לקח הרבה זמן עד שהתחיל לעמוד לי. שלמה הביט ולא אמר כלום, לא נראה מגורה, סתם מסוקרן. למדתי להכיר לעומק את הגברים האלה, שלא נמשכים לגברים אחרים, אבל משהו בתחושה של לראות גבר בוגר מאבד את היכולת להגן על עצמו, לעמוד על שלו, עושה להם את זה. הוא צפה בי עכשיו כמו שהיה צופה בערוץ המדע. ריתק אותו לראות אותי יושב שם ולא מגיב כשגבר אחר עשה לי דברים שלא רציתי שיעשה.
רציתי לשנוא אותו על זה, אבל הייתי מעבר לשלב הזה. כל מה שנשאר בי היה ענן של אדישות.
"צריך להתחיל לזוז," אמר ירון. "הוא גם צריך כדור."
"כמובן." הוא חייך אליי. "אנחנו צריכים אותך במיטבך."
ג'ורג' ושלמה קמו והחלו ללכת לכיוון הדלת. הגעתי לירון שנתן לי את אחד הכדורים הכחולים. שוב חשבתי על זה שכאב הראש לא חמור כמו שהיה אמור להיות. ירון קלט שאני מהסס לררע ושאל, "מה הבעיה?"
"מה? כלום."
"אז תכניס את זה לפה כבר."

באוטו ירון נהג ושלמה ישב לידו. ג'ורג' ואני ישבנו ביחד במושב האחורי. היד שלו הייתה בתוך המכנס שלי, מתחת לתחתונים. הגעתי למצב שבו כל מגע קטן מספיק בשביל להעמיד לי את הזין, וג'ורג' ניצל את זה בשביל להשאיר את הזין שלי עומד במשך כל החצי שעה שלקח לנו להגיע.
הגענו לבניין עסקים קטן יחסית בקצה של גבעתיים. היו אנשים ברחוב, אבל כאלה שמיהרו הביתה לאחר יום עבודה. הבטתי עליהם וחשבתי על כמה פשוטים החיים שלהם, כמה מאורגנים. הם ידעו מה יקרה איתם מחר, מה כנראה יקרה איתם בשנה הבאה. אם הם לא אהבו את הכיוון הזה, הייתה להם אפשרות לעשות משהו בשביל לשנות את זה. אולי לא בהצלחה, אבל לפחות האפשרות הייתה בידיהם.
בני זונות עם מזל.
היד של ג'ורג' יצאה מהמכנס שלי. הוא לחץ פעם נוספת על הזקפה שלי ואמר, "החוצה."
חנינו מול הבניין ולאחר שחצינו את הכביש נכנסנו פנימה. שלמה הלך בראש ואמר לפקידת הקבלה שהגענו לתומר מקומה חמש. היא פתחה לנו את שער הכניסה וכמה שניות לאחר מכן כבר היינו בתוך מעלית.
ג'ורג' זמזם לעצמו שיר ושלמה בדק את השעון. הרגשתי רדום למרות שישנתי מקודם. המעלית הגיעה לקומה חמש וכולנו יצאנו החוצה. שלמה הוביל אותנו לתוך דלת מזכוכית ולחץ על כפתור באינטרקום.
"כן?" אמר קול גברי לפתע.
"זה שלמה. הגענו."
הדלת נפתחה. נכנסנו לתוך אזור קבלה שנראה יוקרתי, עם הרבה ציורים על הקירות וכיסאות שנראו נוחים.
"מכאן," אמר אותו הקול מהאינטרקום.
הגענו לקצה מסדרון קצר ונכנסנו לתוך המשרד האחרון. בפנים היו שני גברים שנראו בערך בגילי, ואולי האדם האחרון שרציתי לראות, ארז. הוא לבש מדים ולחץ את ידיהם של ג'ורג', שלמה וירון. החלפנו מבט והוא קרץ. מיהרתי להביט לכיוון אחר.
שני הבחורים האחרים לבשו בגדים מחויטים. אחד מהם הציג את עצמו בתור תומר, ואמר שהוא ינהל את התחקור הנגדי שלי. השיער שלו היה מסורק לאחור כמו שפעם היו נוהגים ללכת. הוא נראה מצוחצח כמו בפרסומת לבגדי ערב לגברים. כשעינינו נפגשו הוא אמר, "שמעתי עליך הרבה. רוצה לשתות משהו?"
"מים."
"יש פה בצד. גם קצת עוגיות אם בא לך."
מבלי לומר תודה ניגשתי לצד המשרד והתיישבתי על אחד הכיסאות. מזגתי לעצמי מים ונמנעתי מלצור קשר עין עם אף אחד. כפות ידיי רעדו מעט, למרות שלא הייתה לי סיבה להילחץ. ידעתי מה לומר, מה הם מצפים לשמוע ממני. ידעתי שבסופו של דבר החקירה הנגדית לא באמת תנסה להפיל אותי, פשוט תדאג לעשות הצגה מספיק משכנעת בשביל השופט. בכל זאת, הלחץ התגנב לתוך שריריי ולא הסכים להרפות.
הבחור השני נראה מעט צעיר יותר, כזה שסיים לא מזמן את הלימודים. השיער שלו היה מתולתל ומשהו באף שלו נראה לא בסדר, כאילו נשבר פעם או פעמיים. הוא אמר שקוראים לו ליאור והוא יהיה אחראי לוודא שהצילום עובד כמו שצריך.
לפי השיחה שהתנהלה ברקע הבנתי שהמשרד היה של חבר של תומר, שהלווה לו אותו בשביל העדות הזו. הם העדיפו לא להתקרב למשרדי הפרקליטות כדי שאף אחד לא יתערב או ישאל יותר מדי שאלות.
כל התהליך הזה היה חריג, ותומר קיווה שהשופט לא יתחרט פתאום. בגלל זה היה חשוב לסיים עם העדות הזו כמה שיותר מהר ולשלוח את הצילום לבית המשפט.
ליאור סיים להתעסק עם מצלמה שהייתה בקצה השולחן וביקש ממני לשבת בכיסא שאליו כוונה המצלמה. סיימתי לאכול עוגייה יבשה והתיישבתי בכיסא. הוא ביקש ממני לזוז קצת הצידה ולאחר מכן אמר, "בסדר. המצלמה מכוונת."
תומר התיישב מולי ולידו התיישב שלמה. הרגשתי כמו בראיון עבודה.
"אתם יכולים לחזור מאוחר יותר אם בא לכם," אמר תומר לג'ורג' וירון.
"אנחנו נישב פה בצד ונהנה מהמופע," אמר ג'ורג' והתקרב אליי. הוא ליטף את הלחי שלי. "אל תאכזב אותי, אודי."
תומר הביט על היד של ג'ורג' וגיחך לעצמו. הוא בטח חשב, זוג סוטים, כאילו שרציתי שייגעו בי ככה. שוב נדהמתי מזה שאנשים שנראו נורמאליים לחלוטין, כאלה שבזמן אחר יכולתי להיות חבר שלהם, מעלימים עין מכל מה שקורה כאן. הם ידעו שאין לי ברירה אלא לומר את העדות, ידעו שכל מה שקרה לי היה סיוט אמתי, ובכל זאת הסכימו לשתף פעולה ונראו לגמרי אדישים לגבי זה.
אם פעם חשבתי שיש לי הבנה בסיסית בטבע האדם, השנה האחרונה הבהירה לי שאין לי מושג, ואני לא באמת רוצה לדעת.
שלמה היה הראשון שתחקר אותי. לא היה משהו חדש בשאלות שלו, ולא בתשובות שלי. אמרתי את המילים שלמדתי בעל פה, השקרים יצאו ממני בלי בעיה. בכל הזמן שדיברתי הרגשתי שהקול שיוצא ממני שייך למישהו אחר, שאני לא יותר מכלי שנועד לספק להם עדות ואז להתקפל בפינה חשוכה ולמות.
אחרי העדות מול שלמה הם בדקו את ההקלטה כדי לוודא שהכול נשמר. הבטתי על עצמי במסך הקטן וגל של צמרמורת עבר בעמוד השדרה שלי. להביט על עצמי הרגיש כמו להביט על גווייה. העיניים שלי, לעזאזל, הן נראו שחורות ומתות. אם השופט יביט באמת על ההקלטה, ינסה להבין לרגע מי הבחור שמדבר, אין סיכוי שלא יראה עד כמה הבחור הזה נראה חסר חיים, כמו מכונה.
אבל מה השופט אמור לעשות? להתעלם מהעדות? אין סיכוי. הפסקתי להביט על עצמי ונשמתי עמוק. דקה לאחר מכן התחיל החלק של תומר.
הוא היה תקיף, דיבר לעניין ולא היסס לקטוע אותי. היו קטעים שגמגמתי, שהרגשתי את הסומק עולה בלחיי. הוא שאל שאלות בוטות, גרם לי להרגיש כמו מישהו שכל מושג האמת מעורפל בעיניו. החצי שעה שבה תחקר אותי הרגישה כמו נצח, אבל בסופה הם כיבו את המצלמה ועם לחיצת הכפתור הזו התפקיד שלי הסתיים.
ניגבתי מעט זיעה ממצחי ורציתי לעוף משם. תומר נעמד ואמר, "יש לנו את כל מה שצריך. נעדכן אתכם בהתפתחויות."
"יש לך הערכת זמן?" שאל ג'ורג'.
"יכול לקחת כמה ימים, יכול לקחת הרבה יותר. בכל מקרה שלחנו את ההסכמה שלנו לבקשה השנייה שלכם, אז זה אמור להסתדר מהר יותר."
לא היה לי מושג על איזו בקשה שנייה הם מדברים. תומר וליאור נפרדו מאתנו ויצאו החוצה. לרגע ליאור הביט עליי במבט מעט מתנצל, מרחם, אבל המבט הזה היה מיותר לכן התעלמתי.
בפעם הראשונה מאז שהגענו למשרד ארז דיבר. הוא ישב ליד ג'ורג'. "הלך טוב."
"כן, אודי לא אכזב אותי. אבל יש לנו עניינים אחרים לסגור."
"לינה?"
"אם זה השם של השוטרת, אז כן."
ארז נאנח ושפשף את עיניו. "היא שוב באה לשאול אותי היום מה קורה עם החקירה."
"הגיוני. הצלחת להתחמק, אני מניח."
"כן, אבל היא מתחילה ללחוץ וזה נעשה בעייתי מדי."
"כבר אמרתי לך מה צריך לקרות הלאה."
"להעלים ככה סתם שוטרת – "
"זה מסובך, אבל אפשרי. ירון יסייע לך, ואם זה לא מספיק היום בערב תגיע תגבורת נוספת שתוכל לעזור."
"אני מעדיף לחכות עם זה עוד כמה ימים, אולי יבוא לי רעיון אחר לראש."
"השעון מתקתק. אני לא מוכן שהילדה הזו תהרוס את הכול. זו הייתה טעות לתת לה להגיע אל אודי מלכתחילה."
"לא ידעתי שהיא לקחה את התיק הזה כל כך קשה."
"טוב, לאודי יש השפעה כזו על אנשים." הוא חייך כשהביט עליי והייתי רגע מלירוק על הפרצוף המקומט והשטני שלו.
הבטתי על כפות ידיי וחיכיתי שנזוז.
"נעשה מאוחר," אמר שלמה. "אני כבר אקח מונית. מחר אברר אם ההקלטה הגיעה לשופט, ואז אנסה לראות מתי הוא אמור לקבל החלטה."
"בסדר," אמר ג'ורג'. "עשית עבודה טובה, שלמה. אני מעריך את זה."
לאחר שגם הוא הלך ירון אמר, "זזנו?"
ג'ורג' נעמד ולרגע נאלץ לאחוז במשענת הכיסא. הוא נראה חיוור, כאילו שצנח לו לחץ הדם או משהו. ירון התקרב כדי לסייע לו, ואני המשכתי לשבת במקום, יודע שאפילו אם היה נופל ומתחיל לפרפר לא הייתי טורח לחשוב על לעזור לו.
הוא חזר לעצמו מהר יחסית, לצערי, ויצאנו החוצה מבלי לדבר. בנסיעה חזרה ישבתי לבד במושב האחורי, בלי יד בתוך המכנסיים. הבטתי מהחלון והרגשתי שהעולם ממשיך להתנהג כאילו כלום לא קרה, הכול בסדר, אבל לא באמת ציפיתי למשהו אחר.

לפני שנכנסנו לדירה חשבתי על זה שיש סיכוי טוב שזו הפעם האחרונה שאכנס בדלת הזו. יכול להיות שהם יעדיפו לחסל אותי שם ואז להפטר מהגופה, כדי לא להסתכן בזה שאנסה לברוח. זה כנראה ידרוש יותר מאמץ בגלל כל הקטע של להעלים את הגופה מבלי שיראו שמוציאים את אותה מהבניין, אבל היי, מה שעבד בשביל נדב יכול לעבוד גם בשבילי, לא?
זכרתי את ההבטחה של ג'ורג', שייתן לי לדבר עם אלעד בתנאי שהכול ילך בסדר בעדות. טוב, את החלק שלי עשיתי. הרצון לשמוע שוב את הקול שלו היה כל כך חזק עד שהצליח איכשהו להפוך למוחשי. ממש דמיינתי שאני שומע אותו מדבר רגע לפני שעמדנו להיכנס לתוך הדירה. זה היה מגוחך, אבל איכשהו המוח שלי גרם לי לדמיין שאני שומע אותו קרוב.
ברגע שנכנסנו לתוך הדירה קפאתי במקום. ראשון ראיתי את דולב. הוא קם מהספה שישב עליה וחייך אלינו. בחור אחר התקרב ונעמד לידו, נמוך בהרבה, עם זקן מעוצב ומשקפי שמש צהובים, למרות שהיה עכשיו לילה והאור בדירה לא סנוור.
הפסקתי לנשום. אם שניהם היו פה, אז איפה לעזאזל – ?
ראיתי תנועה מאחורי דולב והבחור השני, ולפתע הם זזו הצידה כשאלעד נדחף ביניהם. אלוהים, הרגליים שלי החלו לרעוד עד שלעמוד ישר הרגיש לרגע כמו משימה בלתי אפשרית.
רציתי לומר את השם שלו, אבל לא הצלחתי להוציא הגה, רק לפתוח ולסגור את הפה כמו דג.
"אודי." הקול שלו החזיר אותי למציאות, כל כך אמתי וקרוב. החיוך שלו היה מודאג, וזה גרם לי לנער את הראש כדי לחזור לעצמי. רציתי לזנק עליו, אבל למדתי כבר מזמן שאין מתנות או רגעים שמחים עם החבר'ה האלה.
כחכחתי בגרוני ושאלתי את ג'ורג', "מה קורה כאן? למה הוא פה?"
ג'ורג' זקר גבה. "ככה אתה מקבל את פניו של אלעד?"
"למה הבאת אותו לכאן?"
"עבדת קשה, מגיע לך פרס. אני יודע להיות..."
"יכולת לשלוח אותי בחזרה ליוון, כמו שהבטחת."
"אתה יודע שמוקדם מדי בשביל זה. העדות היום קידמה אותנו, אבל לא מספיק בשביל להכריז על הצלחה מלאה. אלעד הסכים לבוא לכאן כדי לארח לך חברה מדי פעם. הוא לא יגור פה אתנו, כמובן, אבל הוא יהיה קרוב למקרה שיתחשק לי להיות נחמד אליך."
נשמתי עמוק. המילים נשמעו הגיוניות, כמו משהו שמתאים לו לעשות, אבל בכל זאת לא הצלחתי להתגבר על התחושה הרעה. לפני שהספקתי לדבר ג'ורג' אמר, "קח אותו לחדר שלך. תשלימו פערים. אבל יותר חשוב מזה, תתנקו טוב. אנחנו נרצה לראות מופע לפני שיסתיים הלילה הזה."
"מופע?"
הוא נראה יותר טוב משנראה מקודם, כשכמעט התעלף. הצבע חזר ללחיים שלו והעיניים נראו פחות מעורפלות. "אתה יודע למה אני מתכוון. לכל דבר יש מחיר, אודי. עכשיו לכו ותתחילו להתארגן. אני לרוב לא אדם מאוד סבלני."
נשמתי עמוק ומבלי לפגוש את עיניו של אלעד התחלתי ללכת לכיוון המסדרון. ידעתי שאם אסתכל עליו עכשיו ואהיה כל כך קרוב לא אצליח לשלוט בעצמי, ולא רציתי שזה יקרה לפני כל הבחורים האלה.
שמעתי את אלעד מתחיל ללכת מאחורי. בסלון דולב אמר, "הדירה הזו מטורפת. למה זו שסידרת לנו היא חור?"
את התשובה כבר לא שמעתי. נכנסנו לתוך החדר שלי, שלא ממש היה מבולגן כי לא היו לי הרבה דברים לבלגן. סגרתי את הדלת מאחורינו ורק כשאחזתי בידית הרגשתי עד כמה הידיים שלי רועדות. הצמדתי את המצח לדלת וניסיתי להירגע, לעכל את כל מה שקורה פה.
הידיים שלו היו לפתע על הכתפיים שלי, לחץ עדין אבל יציב. מעין דרך לומר, אני פה אתך, אבל לא אלחץ עליך. קח את הזמן.
הסתובבתי אליו באיטיות והבטתי בעיניו. עד לאותו הרגע לא הבנתי עד כמה הספקתי לקבל את העובדה שאני והוא לעולם לא נתראה שוב. לא אהבתי לחשוב על זה, אבל הידיעה הזו הפכה להיות חלק ממני, עד כדי כך שחלק בי הרגיש עכשיו שלפני ניצבת רוח רפאים.
היד שלו על הלחי שלי, ליטוף עדין. העיניים שלו מעט לחות מבעד למשקפיים. הוא נראה טוב, בדיוק כמו שזכרתי. לא נראה שבור, או חבול, למרות שמתחת לבגדים היו יכולות להיות חבלות כמו על הגוף שלי.
עצמתי את עיניי והרשיתי לעצמי להתענג על התחושה של העור שלו. הוא התקרב. אלוהים, הריח שלו, כל כך מוחשי, אפילו האפטרשייב שלו היה כמו שזכרתי.
השפתיים. על הלחי שלי. נשיקה עדינה. הזזתי את ראשי הצידה עד שהצמדתי את שפתיי לשפתיו. נשיקות עדינות, מעט מאוד רוק, רק הרבה עור. מתרגלים מחדש לתחושה, לא רוצים למהר כדי לא להרוס את הרגע הזה.
שנינו סבלנו מספיק בשביל הרגע הזה.
השפתיים נפתחות מעט. קצה של לשון. עוד קצת רוק. הריח שלו, החום. היד שלו על הראש שלי, מקרבת אותי אליו בזמן שהלשון החליקה עמוק פנימה. כל כך קל להיכנע לתחושה הזו, להפיל לגמרי את החומות ולהיסחף בזרם.
הגוף שלו צמוד לשלי. אני מרגיש את השרירים שלו דרך הבגדים, אותם הבגדים שנהג ללכת איתם לעבודה, מחויטים אבל לא רשמיים מדי. השרירים שלו הרגישו כמו שהוא תמיד הרגיש, יציבים, אבל לא צעקניים. יוצרים רושם מטעה במבט ראשון, עד שלומדים להכיר אותם מקרוב.
הנשיקה נמשכה זמן רב, עד שהוא זה שהרחיק מעט את ראשו ופקח את עיניו. הידיים שלו עדיין לא עזבו את הפנים שלי, כאילו שברגע בו יתנתק המגע אחד מאתנו יעלם.
"אני לא יודע מה קרה פה בזמן שהייתי ביוון. אני לא יודע מה הם גרמו לך לעשות או מה עשו לך. אני מניח שאלה דברים נוראים. יום אחד, כשתרגיש מוכן, נדבר על הכול. בינתיים חשוב לי שתדע שאני גאה בך, אודי שלי. גם הפעם ניצחת אותם."
הגוש שהופיע בגרוני הקשה עליי לדבר. "לא... לא ניצחתי אף אחד הפעם, אני לא מאמין ש..."
"ששש... בוא לא נדבר על זה עכשיו, לא יודע מה יקרה, מה יעשו לנו. לא רוצה לחשוב על זה. עכשיו אנחנו ביחד, וזה יותר ממה שהאמנתי שיקרה לפני כמה ימים. נכון לעכשיו זה מספיק לי. בוא אליי."
התחבקנו חזק. בכיתי מעט, אבל לא נשברתי. לא יודע אם הוא בכלל שם לב, אבל כנראה שכן, כי אלעד תמיד שם לב לכל דבר קטן.
"מה שלומך?" שאלתי בזמן שהראש שלי היה מונח על הכתף שלו.
"אני בסדר."
"ראיתי את הסרט הזה, שדולב השתמש בחגורה. אם לא הייתי..."
"לא צריך לדבר על זה, אודי. הסרט יצא גרוע יותר ממה שהוא באמת. דולב לא הכאיב כמו שזה נראה, בגלל זה דאגנו שלא יהיה קול, כדי שלא ישמעו אותו אומר לי שזה עוד מעט נגמר, להירגע."
"למה הוא עשה את זה?"
"הוא לא מניאק כמו השאר. בהתחלה הוא בכלל לא ידע מה מתכננים כשהצטרף לחבר'ה של ג'ורג'. למדנו להבין אחד את השני עם הזמן. הבחור השני, פליקס, הוא כבר יותר משוגע. היו לי קטעים לא נחמדים אתו, אבל הוא לא גר אתנו באותו הבית, ויצא שלא ממש ראיתי אותו."
משהו בקול שלו גרם לי להאמין שהוא מסתיר משהו. יכול להיות שהוא באמת לא ממש ראה את פליקס הזה, אבל כשכן ראה אותו, קרו דברים שהוא לא רצה לספר לי עליהם. בכל זאת הנהנתי, מרגיש הקלה לשמוע שהתקופה האחרונה לא הייתה גיהינום מבחינתו כמו שהייתה מבחינתי.
"אנחנו צריכים להתקלח, אודי. הוא לא צחק בקשר למה שאמר, לפחות ככה זה נשמע."
התרחקתי ממנו מעט. "הוא לא צחק." העברתי יד על פניי. "המקלחת כאן."
"אני רוצה להפשיט אותך. אפשר?"
הוא לא היה צריך אישור ממני, אבל לשמוע מישהו שואל אותי אם מותר לו להוריד ממני את הבגדים, לגעת בי, נתן לי מנה גדושה של שפיות.
"כן," אמרתי. "אפשר."
הוא התקרב ושיחרר באיטיות את הכפתורים בחולצה שלי. רק אחרי שסיים עם כולם הוא הוריד את החולצה שנפלה על הרצפה. הוא נשף אוויר והניע את ראשו מצד לצד כשראה את החבורות. לא היו הרבה כאלה, אבל להתעלם מהן היה בלתי אפשרי.
"זה לא כואב כמו שזה נראה."
"אתה שקרן גרוע."
עיניו נמשכו לפתע אל העגיל בפטמה שלי. "אוי!"
"כן."
"העגיל השני..."
"גם חזר."
"מצטער, אודי."
"לא משנה."
הוא הרכין את ראשו וליקק את הפטמה עם העגיל. בתקופה האחרונה כל כך הרבה פעמים ליקקו אותי שם, צבטו ונשכו. אבל אף אחד מהם לא גרם לי להרגיש שילוב כה חזק של חולשה והנאה כמו אלעד. הוא ידע איך לגרום לי לרעוד עם המגע הכי קל.
הידיים שלו אחזו במכנס שלי ושיחררו את הכפתור, הורידו באיטיות את הרוכסן. הוא ליטף את פס השיער הדק שירד מהטבור שלי. נשארתי רק בתחתונים ואז גם הם ירדו.
"רזית."
הורעבתי, יותר נכון.
הידיים שלו על המותניים שלי, אחיזה חזקה. הנחתי את ידיי על החזה שלו והתחלתי לשחרר את הכפתורים מהחולצה שלו. הידיים שלי עדיין רעדו מעט. הוא ליטף את הזרועות שלי, כאילו חימם אותי למרות שהרגשתי שהעור שלי חם. החולצה שלו ירדה. הגוף הלבן שלו, הרזה והחלק. הפטמות הוורודות שאת טעמן הכרתי כמו טעם של המאכל האהוב עליך ביותר. שובל קצר וכהה של שיער מתחת לטבור שלו, העצמות במותניים בולטות, אבל לא בצורה לא מושכת. הכתפיים הרחבות שהיו יכולות להיות הרבה יותר מרשימות אם היה מתאמן. הצוואר הארוך שהוביל לפנים שיכולתי להסתכל עליהן ימים שלמים, למרות שבמבט ראשון לא ניתן היה לומר שאלעד בחור יפה. הוא נראה כמו אדם רגוע שתשמח לשבת ולדבר אתו על מזג האוויר או על שער הדולר. מהסתכלות עליו לא היה שם כלום שיכול להעיד על היכולת שלו לגרום ללב שלי לפעום מהר יותר, למחשבות שלי לנדוד.
הוא חייך, נראה מעט נבוך. "המבט שלך, אודי... לא יודע אם מגיע לי שיסתכלו עליי ככה. לא, אני בטוח שלא מגיע לי."
הנחתי אצבע על השפתיים שלו. הוא עצם לרגע את עיניו. "תן לי ליהנות מזה."
שחררתי את החגורה שלו ואז את הכפתור. המכנס נפל מסביב לקרסוליו. התחתונים שלבש היו צמודים, מה שהדגיש עד כמה עמד לו. העברתי אצבע בעדינות לאורך הזין ואלעד נאנח בשקט.
זה הולך לקרות, אמר קול בראשי. כל הפעמים שכמעט שכבנו, שכמעט הסכמתי לתת לו להיות בתוכי. הפעמיים שניסינו לשכב וזה לא עבד, כי לא הצלחתי להתמודד עם התחושה הזו, עם הזיכרונות שהיא הביאה עמה. כל הלילות ששכבתי בדירה הזו והתחרטתי על כל הזדמנות מבוזבזת. הרגשתי כל כך הרבה אנשים זרים בתוכי בשבועות האחרונים, אנשים שדחו אותי, שרצו להכאיב, שהשתמשו בי. הם עשו את מה שמנעתי מאלעד לעשות, ולמרות שידעתי שזה לא שבר את מה שיצרנו, לא הצלחתי להתעלם מהתחושה המייאשת שהגורל אהב להשתין עליי בקשת.
ירדתי על ברכיי מבלי לחשוב על מה אני עושה. משכתי את התחתונים של אלעד למטה. הזין שלו בדיוק מולי, עומד ומעט רטוב בקצה.
"אודי..."
לא עניתי, פשוט פתחתי את פי רחב ככל שיכולתי והכנסתי אותו פנימה. הוא אחז בשיער שלי והכרתי אותו מספיק בשביל לדעת שעכשיו הוא עומד עם פה פעור ועיניים רחבות, מביט עליי ולא מצליח לדבר.
ידעתי לרדת, אוי איך שידעתי לרדת. הם הפכו אותי לאומן, הכריחו אותי ללמוד כל טריק של הלשון, לדעת איך להתמודד עם הרצון להקיא בצורה מופתית. אבל כל הפעמים שירדתי לאנשים אחרים או אפילו לאלעד לא התקרבו למה שעשיתי לו עכשיו. השקעתי את כל מה שהיה בי ברצון לגרום לו לראות כוכבים. הרגשתי את הרגליים שלו מתחילות לרעוד ומבלי להפסיק לרדת לו דחפתי אותו בעדינות עד שהתיישב על המיטה, שהייתה בדיוק מאחוריו. המיטה הייתה נמוכה, לכן יצא שהוא נשכב ואני רכנתי מעליו והמשכתי לרדת לו. הוא מלמל בשקט, "אלוהים, אודי, זה... אוי, אלוהים."
ליטפתי את הביצים שלו ואת העור הרך מתחתיהן. צבטתי בעדינות את העור החם ולא הפסקתי לרגע להשתמש בלשון והשפתיים. לאחר כמה דקות הוא סינן, "אני קרוב, אודי. אולי כדאי שלא..."
הפסקתי לרדת לו והרמתי את פניי. הטעם שלו היה חזק על הלשון שלי. התנשפתי והבטתי בעיניו, שהיו מעורפלות. הוא הניח את המשקפיים בצד והלחיים שלו היו סמוקות כאילו רץ. עם חיוך על פניו הוא אמר, "אני רוצה שתלמד אותי גם לעשות את זה. אני צריך לגרום לך להרגיש גם כמה זה טוב."
"אתה לא חייב ל..."
"אני רוצה. באמת. כשנחזור ליוון אתה לא תקום מהמיטה, אודי, ימים שלמים אני אגע בך, ארגיש אותך. אם תרצה ללכת לשירותים אני אביא לך סיר."
"מקסים."
צחקנו בשקט. מתי הפעם האחרונה שצחקתי? לעזאזל, זה עדיין נראה לי לא אמיתי. כאילו שאם אמצמץ הוא פתאום יעלם וכל מה שיישאר זה הקולות הצוחקים של ג'ורג' וירון.
נכנסנו למקלחת. לא הדלקתי את האור, ובמקום זאת הסתפקנו בתאורה מחדר השינה. זרם המים החמים שטף אותנו בזמן שעמדנו צמודים אחד לשני. אלעד העביר את ידיו על העור הרטוב שלי ולא הפסיק לנשק את הכתפיים והצוואר שלי.
שקעתי כולי בתחושה המדהימה, במגע שלו. אבל חלק בי לא הצליח להשתחרר מהמחשבה שבעוד זמן קצר אנחנו נחזור לעמוד לפני הנבלות האלה, נדרש לספק להם... מופע. הם ידעו איך להרוס אפילו את הרגעים המעטים של אושר שהיו לי, אבל הפעם לא התכוונתי להקל עליהם. הסתובבתי עם פניי אל אלעד.
"אין לנו הרבה זמן עד שנצטרך לצאת החוצה. אני רוצה... אני רוצה שנעשה את זה קודם כאן, בלי שאף אחד מביט."
"אתה מתכוון... ממש כאן?"
"כן." התקרבתי אליו והוא נצמד לדופן התא הקטן, נראה מבולבל ונרגש בו זמנית. "אני רוצה אותך בפנים עכשיו."
"אם הם יגלו "...
"לא אכפת לי. זה לא צריך להיות לפניהם, לא אחרי כל הזמן הזה." נישקתי אותו על שפתיו. "בסדר?"
הוא הנהן והזיז מעט את זרם המים שירד עלינו.
"הם רוצים אותנו נקיים," אמרתי. "תסתובב ותן לי לנקות אותך לפני שנמשיך."
"לנקות... אותי?"
אולי הוא חשב שב"מופע" הכוונה הייתה רק שיזיין אותי, אבל הייתה לי תחושה שהם ירצו יותר מזה, ירצו גם לראות אותו משמש כפסיבי.
"אני לא בטוח מה יקרה, אבל עדיף להיות מוכנים. אני אהיה עדין. לא צריך חוקן וכל זה, פשוט קצת מים ואצבעות." דיברתי כמו איש מקצוע, קר וטכני. הוא נראה מפוחד, ידעתי שכל הסיטואציה הזו מוציאה אותו משיווי משקל, אבל אני מבחינתי פשוט הייתי צריך להתכונן לפני פגישה עם לקוח, אין שום דבר מסובך בזה. מכניסים פנימה אצבעות כדי להרחיב את החור, מכניסים פנימה מים כדי לנקות את הרקטום. הכול ברור ומובן.
לעזאזל. לעזאזל עם איך שהם גרמו לי לחשוב ולהתנהג.
נשמתי עמוק ואחזתי את פניו של אלעד. "אין לך מה לפחד. רק אנחנו פה. פשוט תסתובב ותן לי לטפל בך. אני לא אכאיב. "ליטפתי את העור הרך מתחת לעיניו וראיתי על פניו שהוא נרגע מעט.
"בסדר. סומך עליך. פשוט קורים פה הרבה דברים ממש מהר. עדיין קשה לי לקבל את זה שאתה כל כך קרוב אליי, למרות שכבר יומיים אני יודע שאנחנו עומדים להיפגש."
חייכתי מעט. "אם הייתי יודע מראש כנראה שהזמן לא היה זז, כל דקה מרגישה כמו שעה."
"אוי, זה הרגיש ככה. הטיסה הזו הרגישה כמו טיסה לירח." הוא כחכח בגרונו. "אני מוכן. צריך למהר, אבל, לא יודע כמה סבלנות יש להם."
אני ידעתי – מעט מאוד.
כשהיה עם הגב אליי כיוונתי את זרם המים אל הגב התחתון שלו. המים ירדו במורד הישבן והרגליים, זרם חזק אבל לא חזק מדי. למרות שהיה כל כך רזה הישבן שלו היה עגול ומוצק, חלק ולבן. להרגיש את העור הרך והרטוב גרם לי לשכוח לרגע שאנחנו קצרים בזמן. זה הרגיש ששעה יכולה לעבור ואני פשוט אעמוד במקום ואלטף אותו. ניערתי את ראשי והזכרתי לעצמי שאין זמן עכשיו להנאות הקטנות האלה.
בעדינות ואיטיות הצמדתי אצבע לחור של אלעד. הוא נרתע מעט, אבל מיהר לנשום עמוק ולהרפות את שריריו. נישקתי את העורף שלו והוא הטה את ראשו מעט לאחור, עד שנח על הכתף שלי. נתתי לתחושה להנחות אותי, לא צריך להסתכל על מה אני עושה. עם שפתיי צמודות לשקע שבין הכתף לצוואר שלו הכנסתי באיטיות את האצבע לתוך הגוף שלו.
כבר הייתי בתוכו בעבר, אבל לעתים רחוקות, ועם הרבה חומר סיכה. היינו במיטה שלנו, בלי לחץ.
השרירים לא התנגדו כמו שציפיתי, וידעתי שהוא עושה הכול כדי לא להקשות עליי. האצבע נדחפה יותר עמוק פנימה, תחושה נעימה של חום שעטף את העור. עיסיתי את הישבן שלו עם היד השנייה כדי לשחרר עוד יותר את השרירים. כשאני הייתי במצבים האלה בדרך כלל היו משתמשים בסטירות כדי לשחרר את השרירים, אבל זה לא משהו שהתכוונתי לעשות.
"אתה בסדר?"
"כן. אל תדאג לי. תעשה את מה שצריך."
עמד לי, ממש. הזקפה התחככה עם המותניים של אלעד מדי פעם, למרות שניסיתי שלא. בשלב מסוים הוא אחז בזין שלי וליטף בעדינות. נאנחתי בקול ודחפתי אצבע נוספת לתוכו. התחלתי להוציא ולהכניס את האצבעות, בכל פעם דואג שחלק מזרם המים הנעים יכנס גם, כדי לנקות אותו. התנועות שלי גרמו לו להיאנח ולהגביר את קצב התנועה של ידו על הזין שלי. ידעתי שבקרוב מאוד אגמור בכמויות, וידעתי גם שאסור שזה יקרה.
בעדינות הורדתי את היד שלו מהזין שלי. הוא לא אמר כלום, כנראה הבין לבד מה הסיבה.
הוצאתי את האצבעות בעדינות לאחר כדקה. "אתה נקי."
הוא התנשף והנהן. "תודה. זה היה נעים."
כשהיה עם הפנים אליי התנשקנו שוב, אבל לא להרבה זמן. הסתובבתי עם הגב אליו והנחתי את ידיי על הקיר. "תעשה את זה מהר," אמרתי. "לא יכאב לי."
הוא הכניס אצבע ראשונה פנימה. הכאב היה חד ומהיר, כמו צביטה. אפילו לא מצמצתי. שתי אצבעות. הוא החל להניע אותן בתוכי בזמן שמים נכנסו פנימה.
"עמוק," אמרתי. היה לי ברור שרוב הזמן, אם לא כל הזמן, אני זה שאקבל את הזין של אלעד או של כל אחד אחר שהם ירצו. אלעד הכניס שלוש אצבעות ואני הבלטתי את הישבן לאחור. עוד מים בפנים, תחושה שהעור שלי הוא גומי והאצבעות מחליקות פנימה כאילו אין בי שרירים. אבל זה היה בסדר. האצבעות שלי אלעד, המגע שלו.
"אתה בסדר," הוא אמר והוציא את האצבעות. הרגשתי אותו עוטף אותי בידיו ואומר, "כל זה כל כך דפוק."
"אל תחשוב על זה עכשיו. אני רוצה אותך בפנים."
"זה לא מרגיש נכון, אודי. לא ככה..."
"אם זה לא יהיה עכשיו זה יהיה לפני ארבעה אנשים אחרים. מה אתה מעדיף?"
נשמעתי עצבני, למרות שניסיתי לשלוט בעצמי. לא היה לי זמן וכוח לרחמים עצמיים, לתחושה שהכול חרא ולמה זה מגיע לנו? זין על זה. היינו שני בחורים שעמדו להזדיין לפני בחורים אחרים, ועכשיו לפחות הייתה לנו הזדמנות לעשות משהו בשביל עצמנו, בלי התערבות מבחוץ.
הוא נישק אותי על העורף. "בסדר. פשוט... לא משנה."
הוא התמקם מאחורי והצמיד את קצה הזין לחור שלי. הרגשתי שעומד לו, אבל לא לגמרי. הזזתי את ידי לאחור ואחזתי במותניו. ליטפתי את העור שלו. "אנחנו לא צריכים מיטה או נרות."
הוא גיחך. "אני יודע. תן לי רגע."
"לרדת לך?"
"לא, אבל... תסתובב אליי." ברגע שהסתובבתי הוא הרים את ידיי והצמיד את פניו לבית השחי שלי.
"סוטה."
הוא צחק והמשיך ללקק את בית השחי, שהיה נקי אחרי כל המים והסבון. הוא הרים את ראשו ואמר, "אני מתגעגע לימים שחזרת מיוזע ומסריח מהשדות."
"שנאת שעבדתי שם."
"זה בגלל שהיית מסוגל ליותר, לא בגלל שזה לא היה סקסי."
הוא ליטף את בית השחי עם האצבעות שלו ונגס בשפתיו. הבטתי למטה וראיתי שעמד לו לגמרי.
"לא רוצה ללחוץ, אבל..."
הוא סובב אותי במהירות עם הגב אליו. רגע לאחר מכן הכיפה שלו החלה להיכנס לתוכי. נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי שעכשיו נכנס לתוכי, סוף כל סוף, האדם היחיד שרציתי להרגיש בפנים, שהייתי מוכן להיפתח בשבילו מבלי להסס.
לפני ששמתי לב הוא היה כולו בתוכי, והחל לנוע במהירות. הידיים שלו היו בכל מקום, הפה לא הפסיק לרגע ללקק את העורף והכתפיים שלי. נצמדתי אליו והתאפקתי שלא להיאנח בקול. רציתי להיות עם הפנים אליו, הם הלשון בתוך הפה שלו, אבל המקום בו היינו הגביל את האפשרויות.
התמכרתי לגמרי לתחושה שלו, לרצון העז שהסקס לא יסתיים, בניגוד לכל הפעמים האחרונות ששכבתי עם מישהו. הייתי צריך להיות ערני יותר, כי לא שמעתי כלום עד שדלת המקלחת נפתחה לפתע וראיתי את דולב עומד מולנו עם עיניים רחבות.
"חרא," סיננתי והתיישרתי. אלעד החליק ממני החוצה.
"לא הצלחתם להתאפק? אם ג'ורג' היה תופס אתכם עכשיו..."
"תנמיך את הקול," אמר אלעד, "או שתלך להלשין."
"שתוק. לא אשמתי שאתה חרמן. אודי, מה קורה?"
מצמצתי. כל השיחה הזו ביניהם נשמעה הזויה.
דולב לא חיכה לתשובה שלי. הוא סגר את המים ואמר בשקט, "כבר עבר יותר מדי זמן. תראו איך עומד לכם."
לא יודע למה, אבל לעמוד ככה מולו גרם לי להרגיש נבוך, תחושה שלא חוויתי כבר הרבה זמן.
אלעד יצא מהמקלחת ולקח את המגבת. "צריך ללכת לסלון?"
"כן. זוז."
הוא נכנס לחדר השינה שלי. עמדתי לצאת גם מהמקלחת כשדולב זז הצידה וחסם לי את הדרך. הוא לבש חולצת גולף שחורה שהבליטה את השרירים שלו. העור שלו היה יותר שזוף ממה שזכרתי. עיניו עברו על הגוף שלי מלמטה למעלה. הוא הנהן ואמר, "פחדתי שישאירו עליך יותר סימנים."
"היית צריך לראות אותי לפני שבוע."
"כן, שמעתי. לא סיפרתי לאלעד כדי לא להלחיץ אותו." הוא נגע לפתע בזין שלי, שכבר בקושי עמד. נעתי לפנים כשמשך בזין, לא מכאיב, אבל עם אחיזה שלא נתנה לי אפשרות להישאר במקום. הוא הטה את ראשו לצד ולחש לי באוזן, "הם ממש רוצים להשתמש בך בסלון, לראות אותך סובל. אל תיתן להם סיבה להתעצבן, לא עליך ובטח לא על אלעד." הוא לחש יותר בשקט, "אני מתכוון לזיין אותך. עם אלעד זה לא עבד, למרות שניסינו. אתך זה יהיה קל יותר, נכון?"
הוא הביט ישר בעיניי עם עיניו השחורות. הנהנתי. הוא ליטף את הביצים שלי. "תתנגב. ותפסיק להיראות כל כך מסכן. אני לא בקטע של להכאיב לך. פליקס, לעומת זאת..."

"הו, הנה אורחי הכבוד. הגיע הזמן!" ג'ורג' נראה מחויך, אבל זיהיתי לפי הקול שהוא מרוגז. הוא שיחרר מעט את הבגדים המחויטים שלבש והסומק בלחיו העיד ששתה מעט.
עמדתי במרכז הסלון, ערום. מטר ממני עמד אלעד, עם מגבת מסביבו. הוא עמד עם ראש מורם, לא נראה מפוחד או חושש. ניסיתי ליצור אתו קשר עין, אבל הוא הביט לפנים ולא הסתכל עליי. את המשקפיים הוא השאיר בחדר השינה. השיער שלו היה עדיין רטוב יחסית, וגם שלי טפטף מדי פעם.
ירון ישב ליד שולחן האוכל, נראה עייף ועצבני כמו תמיד. פליקס ישב על הספה ונעמד במהירות כשנעצרתי באמצע הסלון. הוא התקרב אליי ואחז לפתע בסנטר שלי. דרך משקפי השמש הצהובים ראיתי עיניים גדולות, אבל לא הייתי בטוח מה הצבע שלהן. הוא סקר את פניי וחייך. "אז זו הכוסית שכולכם מדברים עליה. הכוסית שכמעט הכניסה את כולכם לכלא." הוא עזב את הסנטר שלי. "הוא נתן כבר את העדות הסופית, כן"?
"כן," אמר ירון.
"אז למה הוא עדיין חי?"
האגרוף שלו הופיע משום מקום, ישירות בבטן שלי, חזק כמו לבנה. קרסתי לפנים ואחזתי בבטן כאילו בעוד רגע איברים יתחילו להישפך החוצה.
אלעד צעק, "עוף ממנו!"
פליקס צעק בחזרה, "אתה לא רוצה לעצבן אותי, אלעד. אל תגרום לי להזכיר לך מה אתה שווה."
"תירגע," דולב סינן ונראה לי שגרר את אלעד הצידה.
שמעתי את פליקס מתכופף לידי. הוא הניח את היד על הגב שלי. "לא יודע איך ליטפו אותך פה, אבל אצלי היית עם שברים בכל הגוף. תסתכל עליי, כוסית. תסתכל עליי כשאני מדבר."
הפניתי את מבטי הצידה. שלוט בעצמך, אמרתי לעצמי. אם תזנק עליו עכשיו הם ישתלטו עליך וזה לא יסתיים טוב.
הוא כחכך בגרונו וירק לפתע על הפנים שלי. חלק מהרוק נכנס לי לעין. הפניתי את מבטי לצד השני והצמדתי את האצבעות לעין השורפת.
אלעד אמר, "ג'ורג', תגיד..."
"שתוק," סינן שוב דולב.
היד של פליקס הייתה עדיין על הגב שלי. הוא התחיל להוריד אותה עד שהגיע לישבן. "איזה עור נעים יש לכוסית הזו. בטח גם החור נעים."
"לא צריך לעשות את זה באלימות," אמר דולב. "כולנו רוצים ליהנות כאן."
"לא רואה הבדל בין השניים," אמר ירון. "רציתי להיות יותר קשוח עם הבחור, אבל אמרו לי שצריך לשמור אותו בחתיכה אחת."
"אתה יודע בדיוק למה אמרו לך את זה," אמר ג'ורג', נשמע מרוגז.
בכל הזמן הזה הייתי עם מבטי מושפל, מכופף ומחכה שהכאב בבטן יעבור. היד של פליקס המשיכה ללטף את הישבן שלי, מתקרבת לחור אבל עדיין לא ממש נוגעת בו.
"אם היינו קשוחים אתו בהתחלה הוא לא היה מנסה להלשין למשטרה, או מחסל את נדב."
הרמתי את מבטי והבטתי על אלעד. עיניו היו רחבות, שילוב של הלם ובלבול. הם לא סיפרו לו על מה שקרה. הייתי צריך לומר לו על זה משהו כשהיינו בחדר שלי, אבל היה קשה לחשוב בהיגיון כשכל מה שרציתי היה להרגיש אותו.
משיכה בשיער ניתקה את המבט שלנו. הפנים של פליקס שוב היו מולי, פנים שהתחלתי לתעב יותר ויותר. "קצת אהבה קשוחה, זה מה שאתה צריך." הוא אחז בפנים שלי ולפני שהבנתי מה קורה הלשון שלו הייתה בתוך הפה שלי. הייתי המום מדי בשביל להזיז את הראש. המניאק זיין לי את הפה עם הלשון שלו, דחף אותה כל כך עמוק עד שהרגשתי אותה ממש בתחילת הגרון. באותה פתאומיות שהתחילה הנשיקה, כך היא גם הסתיימה. התנשפתי וניגבתי את הרוק שלו מהשפתיים שלי. הוא חייך וטפח לי על החזה. "כן, קצת אהבה קשוחה ואתה תלמד את המקום שלך." הוא אחז לפתע בביצים שלי. "השמועה אומרת שלא גמרת כבר שבוע." האצבעות שלו הפעילו לחץ ואני הפסקתי לנשום וניסיתי לא לצעוק.
"טוב, לי בא לזיין," אמר דולב. "או לפחות לראות קצת אקשן." הוא דחף קדימה את אלעד, שכמעט נפל אבל הצליח לשמור בסוף על שיווי משקל. "בואו ניתן ליונים האלה להביא ילדים לעולם."
למרות שלא רציתי לעשות את הדברים האלה עם אלעד לפני האחרים, ידעתי שדולב פשוט מנסה למשוך את הערב הזה לכיוון הסקס, אחרת נתקע בכיוון השני והאלים יותר.
פליקס עזב את הביצים שלי, התיישר ומשך אותי גם לעמידה. חרקתי שיניים בגלל הכאב בבטן, אבל הצלחתי לעמוד ישר. ג'ורג' עמד בדיוק מולי. הוא חייך ואמר, "אני בטוח שהתגעגעתם אחד לשני. אל תיתנו לנו להפריע לכם. תדמיינו שאנחנו לא כאן. רק תזכרו שאם נאבד עניין במה שקורה נאלץ למצוא אלטרנטיבות אחרות כדי לספק עניין."
פליקס צחק לידי, צבט לי את הישבן והלך להתיישב על הספה ליד. הסתובבתי לכיוון אלעד, שהתקרב לכיווני ונעצר בדיוק מולי. נשמתי עמוק. הוא נגע בבטן שלי, איפה שפגע בי האגרוף. היה מבט מתנצל על פניו, ולא רציתי שום התנצלות או רחמים.
הזזתי את היד שלו ונצמדתי אליו, מוחץ את המפשעה שלו לזו שלי. המגבת מסביבו נפלה. עצמתי את עיניי ונישקתי אותו, הרבה לשון. מסביבי שמעתי תנועה של אנשים, את קפיצי הספה חורקים מעט. היינו שני בחורים עירומים שהפכו להיות כוכבי פורנו, ואם הסרט לא ימצא חן בעיניי הצופים – טוב, העדפתי לא לחשוב על זה.
"אתם ילדים קטנים? תתחילו לגעת. אלעד, התגעגעת אליו, לא? תאכל אותו פליקס." כאילו עודד קבוצת כדורגל.
הידיים של אלעד ירדו למטה. הוא אחז בזין שלי, שהתחיל לעמוד אבל עדיין לא לגמרי. השפתיים שלו עברו לנשק את הפנים שלי, את הצוואר ומשם לחזה. כשהוא ינק את הפטמה שלי השענתי את ראשי לאחור ונאנחתי בקול.
פליקס קרא, "בדיוק. יותר מזה."
השיניים של אלעד ננעצו בחוזקה בפטמה, על הגבול בין הנאה לכאב. הידיים נדחפו לתוך בתי השחי שלי, מושכות בשיער שם, מגרות אותי כל כך. הוא התרומם מעט ואחרי שהביט במהירות מאחוריי החל לדחוף אותי לאחור. צנחתי על הספה, בין פליקס לג'ורג'. אלעד התנהג כאילו הם בכלל לא שם, וזה כנראה מה שאני הייתי צריך לעשות. הוא התיישב על הברכיים שלי ואחז בכפות ידיי מעל ראשי. עוד שפתיים, עוד לשון. הזקפה שלו על הבטן שלי.
פליקס אמר, "אלעד, אתה החנון הכי תותח שראיתי. תראו איך עומד לו."
בזמן שאלעד ינק לי את הצוואר ראיתי את דולב מתקרב, מחייך לעצמו. הוא קרץ לי והנהן, כאילו סימן לי שהכול בסדר, להמשיך במה שאני עושה.
ליטפתי את הזקפה של אלעד והצמדתי אותה לזו שלי. הוא נאנק ולחש לי באוזן, "אתה בסדר?" לא ידעתי אם הם שמעו או לא. הנהנתי והשענתי אותו מעט לאחור. ליקקתי את החזה שלו ואת הפטמות, והוא בתגובה נאנח והעביר את ידו בשערותיי.
"אלעד, שב לו על הזין," אמר לפתע פליקס.
שנינו קפאנו והבטנו עליו. הוא הניע את ידו בתנועה מעגלית. "קדימה, לא באנו לראות משחק מקדים במשך שעה."
"אפשר חומר סיכה?" שאלתי. לא ידעתי אם יש בכלל דבר כזה בדירה, ולפי המבט על פניו של פליקס כנראה שלא הייתי צריך לשאול.
"אתם מוזמנים לירוק לך על הזין, אבל לא יותר מזה. יאללה, אלעד, שפד את עצמך על הזין של החבר שלך, לפני שאני אחליט לדחוף את עצמי פנימה."
אלעד הביט עליי ועל פניו קלטתי חשש שניסה להסתיר. למרות שניקיתי אותו הוא כנראה היה בטוח שהסיכויים שאזיין אותו נמוכים. בפעמים שהייתי בתוכו זה היה תהליך איטי, עם הרבה הכנה מוקדמת והרבה חומר סיכה. טוב, לא הייתה לנו הפריבילגיה הזו הפעם, אבל לפחות פתחתי אותו מעט קודם עם האצבעות.
הנהנתי כדי להרגיע אותו וירקתי על כף ידי. מרחתי את הרוק על הזין ואמרתי, "קום ותסתובב עם הגב אליי."
הוא היסס לרגע אבל לבסוף קם והסתובב. ידעתי שהם בטח רוצים לראות חדירה וכמה שיותר מהר, אבל היה משהו אחר שיעזור לאלעד והם כנראה לא יתנגדו לראות. ברגע שהישבן שלו היה בדיוק מולי קירבתי אליו את הפנים ופיסקתי אותו בעדינות עם הידיים. העברתי את הלשון על החור הוורדרד שלו. הרגשתי אותו רועד מהמגע, נדרך לרגע, אבל רק לרגע.
דחפתי את הלשון לתוך החור שלו, לא נתתי להתנגדות השרירים להפריע לי. רציתי שהחדירה תהיה קלה עבורו, וידעתי שהרבה רוק ושרירים רפויים יעזרו.
"איזה חרמן האודי הזה," אמר פליקס ולפתע התקרב ואחז בזין שלי, הביא לי ביד. התעלמתי והמשכתי להניע את הלשון בתוך הגוף של אלעד. הרגשתי את הירכיים שלו רועדות כאילו עמד ליפול.
"זה מספיק," אמר ג'ורג'.
הפסקתי מיד ובלעתי רוק. אלעד שאל בשקט, "איך אתם רוצים שנעשה את זה?"
ג'ורג' אמר, "תעמוד על ארבע, על השולחן."
"על השולחן?"
פליקס נעמד ודחף בכוח את אלעד. "שמעת אותו. על השולחן." הוא דחף אותו עד שנעמד על ארבע, ראשו מושפל.
לפני שהספקתי להיעמד ג'ורג' אחז בביצים שלי ואמר, "אם לא תעשה עבודה טובה, יקירי, יש פה אנשים אחרים שישמחו לסייע."
הנהנתי ונעמדתי אחרי שעזב אותי. נזכרתי בפעם הראשונה שהייתי בתוך אלעד, כשתום והשאר גילו עלינו, אחרי שהחזירו אותי מירון ונדב. הוא היה מחוסר הכרה כשהתחלתי להיכנס אליו, חבול כולו וחלש. אנסתי אותו אז, לא הייתה דרך אחרת להסתכל על מה שקרה שם. אנסתי אותו כי לא הייתה לי ברירה, אבל העובדה שהצלחנו לחיות ביחד במשך כל הזמן הזה נראתה מטורפת בכל פעם שנזכרתי באירוע הזה.
הפעם הוא ידע מה הולך לקרות והסכים לכך – לא שהיו לנו יותר מדי ברירות.
נעמדתי מאחוריו וליטפתי את הישבן שלו, יותר כדי לשדר לו שהכול בסדר ופחות בשביל התחושה של העור החלק שלו. לא רציתי למשוך עוד יותר את מה שהאחרים רצו לראות, לכן ירקתי פעם נוספת על הזין ועל החור שלו והתחלתי לדחוף את עצמי פנימה. שמעתי אותו נאנק ומיד נעצרתי. זו הייתה טעות. פליקס, שעמד בערך מטר ממני, התקרב במהירות ונתן לי מכה בעורף שכמעט העיפה לי את הראש." כנס או תזוז ותן לאחרים לשחק."
נגסתי בשפתיי ודחפתי את עצמי עד הסוף לתוך אלעד. הפעם הוא צעק לרגע, אבל לא נרתע או ביקש שאפסיק. התחלתי לנוע בתוכו, פנימה והחוצה, מרגיש שהשרירים נרגעים ונותנים לי לעבוד.
אחזתי במותניים שלו ושמחתי שלפחות השולחן היה גבוה, לכן הצלחתי לעמוד ישר מבלי להתכופף בצורה לא נוחה. כשהבטתי לצדדים ראיתי שכל הארבעה נעמדו מסביב, מביטים עלינו כמו על חיות בכלוב.
רציתי לעשות משהו שיגרום לאלעד להרגיש יותר אינטימיות, משהו שישדר לו שלמרות כל המבטים זה עדיין רק אני והוא בקטע הזה, אבל לא הצלחתי לחשוב על משהו כזה. זיינתי אותו כמו מכונה, בלי רגש, רק רוצה להגיע לרגע בו אגמור או שיאמרו לי להפסיק.
ג'ורג' זז מעט ונעמד מאחוריי. הוא אחז בישבן שלי והחל לדחוף לתוכי אצבע. עצרתי לרגע כי היד שלו רעדה והוא לא הצליח לכוון. יכולתי להמשיך ולהקשות עליו, אבל להקשות רק יאריך את כל הלילה הזה.
האצבע בתוכי, לא מכאיבה, פשוט לא נוחה כשניסיתי להמשיך לזוז בתוך אלעד. עם כל תזוזה של מותניי זיינתי את עצמי על האצבע, וזמן קצר לאחר מכן היו שם שתי אצבעות, ואז שלוש.
"אני קרוב," אמרתי.
"זה מוקדם מדי," אמר פליקס.
נסה אתה להיות שבוע בלי לגמור ועוד במצב כזה, רציתי לומר.
ג'ורג' הוציא ממני את האצבעות ומשך אותי אחורנית עד שיצאתי מאלעד. התנשפתי וניגבתי זיעה מהמצח.
ג'ורג' ליטף את הבטן שלי. "אני מסכים שאסור לתת לאודי לגמור מהר כל כך, אבל זה לא אומר שאלעד צריך לסבול בגלל זה. מישהו אחר מעוניין להמשיך?"
לעזאזל.
"אני נכנס," אמר פליקס והחל לפשוט את החולצה שלו.
"לא," אמרתי. "אני לא אגמור. תן לי להיכנס שוב."
ג'ורג' חייך וליטף את הסנטר שלי. "לא יפה לשמור את כל הכיף לעצמך. חשוב לדעת לחלוק."
פליקס הוריד את המכנסיים והתחתונים. היה לו גוף חלק ברובו, אבל לא שרירי. הזין שלו לא היה ענק, אבל הוא עמד חזק.
אלעד נשאר על ארבע, ראשו מורכן, מחכה לבא בתור. זה לא אמור לקרות לו. למה הם חייבים למשוך אותו לתוך הסיוט הזה?
פליקס התקרב ודחף אותי הצידה. איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי, לא חזק בגלל השטיח, אבל עדיין מספיק בשביל להרתיח את הדם שלי. התחלתי לעמוד כדי לזנק עליו, להעיף אותו מאלעד, אבל לפתע דולב היה מולי, סימן לי עם ידיו להירגע. נשארתי לשבת ושמעתי את פליקס נאנח בזמן שכנראה חדר לתוך אלעד.
תחושת חוסר האונים הייתה מכאיבה. ידעתי שלהישאר על הרצפה יהיה מגוחך, אבל הרגשתי תשוש, כבד. אם אתרומם אאלץ להביט על אלעד ועל פליקס, ושום דבר טוב לא יוכל לצאת מזה.
דולב רכן על ברכיו מולי. בינתיים ג'ורג 'חזר לשבת על הספה, חזר ליהנות מהמופע. הבטתי בעיניו של דולב והוא אמר בשקט, כמעט בלחישה, "עוד קצת וזה נגמר."
עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק. אם הם היו נותנים מעט יין, משהו להוריד מעט את ההגנות, כנראה שהייתי מתחיל לבכות שם. עד כדי כך הרגשתי גמור.
ידו של דולב הייתה לפתע על הברך שלי. פקחתי את עיניי. "אפשר?"
אפשר מה? אבל המבט בעיניו היה מספיק ברור. היה שם רעב, אבל יותר מרעב היו שם רחמים ורצון לעזור, מעין סערה שהתרחשה בתוך הראש שלו. אם הייתי מבקש שלא ייגע בי אני מאמין שהוא היה מקשיב, אבל מה הטעם? פליקס היה מחליף אותו, או ג'ורג' או ירון.
בפעם הראשונה שהוא חדר אליי, כשהיינו ביוון והכול מסביבי החל לקרוס, הוא אמר לי שעדיף שהוא יהיה זה שיעשה את זה, כי אחרים לא יתחשבו כמוהו. זה היה נכון אז וכנראה נכון גם עכשיו.
הנהנתי. "בסדר."
היד החליקה באיטיות מהברך שלי במורד הירכיים. הוא ליטף את העור ליד המפשעה ושוב התחיל לעמוד לי. המבט בעיניו לא עזב את פניי ולרגע זה הרגיש שאנחנו לבד בדירה. אפילו רעשי ההנחות של פליקס, והסטירות הפתאומיות שלו על העור של אלעד, נשמעו מרוחקים.
הוא נגע בביצים שלי, ליטף אותן עם אצבעות חמות. חשמל בכל המפשעה שלי. זה הרגיש טוב, אבל היה בי חלק שלא רצה ששום דבר ירגיש טוב בלילה הזה. לא היינו באורגיה פרועה, בסקס קבוצתי בלי גבולות. זה היה אונס, ושום מגע עדין לא ישנה את זה.
האצבעות שלו מצאו את העגיל מתחת לביצים שלי. לרגע עיניו הצטמצמו ואצבעותיו משכו בעדינות בעגיל. הוא היה נעוץ חזק בעור, לכן לא חששתי שימשוך אותו בטעות החוצה ויגרום לי לדמם.
דולב פשט את החולצה שלו. כל כך הרבה שרירים, ריבועים בבטן, פטמות זקורות. הוא היה יכול למצוא זיון באותה קלות שאנשים אחרים היו מזמינים מונית. טוב, כנראה שגם הפעם הוא מצא. לא ידעתי מה הוא מתכנן לעשות בזמן שהתקרב אליי, נכנס בין רגליי עם פניו מתקרבות לשלי. כשעשינו את זה ביוון לא התנשקנו. הוא סטרייט וכל מה שעניין אותו היה החור והפה שלי, וגם אז רק בשביל הזין שלו. אבל עכשיו הוא הצמיד את שפתיו לשפתיי ונישק אותי כאילו היינו מאהבים. קיוויתי שאלעד לא רואה את זה.
הוא השעין אותי לאחור עד ששכבתי עם הגב על השטיח. המשכנו להתנשק והידיים שלו החלו למשש את החזה שלי כמו חזה של אישה. הגוף שלו היה מאסיבי, גרם לי להרגיש קטן. הרגשתי את הזקפה שלו על הבטן שלי דרך המכנס ומבלי לחשוב פתחתי את הרוכסן שלו והוצאתי את הזין החוצה. הוא נאנק כשנגעתי בו, נאנק ישר לתוך הפה שלי ואז המשיך להניע את הלשון.
בין כל המגע והרוק תהיתי למה אני משתף כל כך פעולה, למה אני לא שוכב כמו בובה ומחכה שהכול יסתיים. כנראה שהחלק בי שהתרגל להיות זונה היה חזק ממה שקיוויתי. דולב הרגיש כמו לקוח, כזה שמצפה לקבל תמורה לתשלום, וכדאי שיהיה מרוצה אחרת אני זה שאסבול בסוף. להסתכל עליו כלקוח היה הדבר הקל לעשות, הדרך הבטוחה להתמודד.
דולב הוריד מעצמו את המכנסיים והתחתונים ושוב נצמד אליי. היד שלו ירדה בינינו אל בין הרגליים שלי. השפתיים שלו נצמדו לשקע בין הכתף לצוואר שלי, והלשון שעברה שם על העור גרמה לי לשכוח לרגע לנשום.
"תורי," אמר לפתע ירון. פקחתי את עיניי והבטתי הצידה, אבל הוא לא הלך לכיווני, אלא לכיוון אלעד. עמדתי לומר משהו, שיתנו לו לנוח כי הוא לא הצעצוע המזוין שלהם, אבל ידו של דולב הייתה לפתע על הפה שלי. הוא נצמד אליי ולחש באוזן, "אל תעצבן אותם עכשיו. זה רק סקס בינתיים, תשאיר את זה ככה."
עם היד שלו עדיין על הפה שלי הנהנתי והוא הוריד אותה וחייך מעט. הרגשתי את הכיפה שלו נצמדת לחור שלי ורגע לפני שחדר הכרחתי את השרירים שלי להירגע. כשהחליק לתוכי היה כאב חד, כי למרות שהייתי פתוח יחסית לא השתמשנו בשום קרם. גם לא השתמשנו בקונדום, אבל בשלב הזה לא ראיתי את עצמי עוצר כדי לבקש שישים. הפה שלו נפתח כששקע יותר ויותר עמוק, העיניים התרחבו. הבטתי בפנים שלו שלא הסתירו שום רגש שעבר בראשו, שום תחושה. כשהיה לגמרי בפנים הפנים שלו נרפו והוא שחרר נשימה שהייתה כלואה לו בחזה. נשיקה על שפתיי לפני שהתחיל לנוע פנימה והחוצה.
הפניתי הצידה את מבטי וראיתי שפליקס עבר לעמוד מול הפנים של אלעד, שהיו חיוורות מדי. הזזתי מעט את הצוואר, מספיק בשביל לראות את ירון מתמקם מאחורי אלעד ונכנס לתוכו בבת אחת. צעקה חנוקה שנקטעה מיד בגלל הזין של פליקס שנדחף לתוך הפה שלו. הוא אחז בראשו והכריח אותו לקבל את כל הזין שלפני דקה קצרה היה בתוכו.
היד של דולב על הפנים שלי הכריחה אותי להביט עליו. הוא לחש, "אל תסתכל."
הבטתי על התקרה ונעשיתי מודע לכך שידיי הפכו לאגרופים, ושהעור שלי לוהט מזעם. הייתי רגוע יותר כשרצחתי את נדב, והמחשבה על מה שרציתי לעשות עכשיו לפליקס ולירון גרמה לי להאמין שרצח נוסף נמצא ממש מעבר לפינה.
דולב המשיך לזיין אותי, וכל מה שהרגשתי היה גוף גדול מעליי. התנתקתי מתחושת החדירה, מהפלישה לתוך הגוף שלי. הוא היה סתם עוד לקוח ואני לא יותר מעור. דולב תפס את ידיי והצמיד אותן לרצפה בזמן שהחל לחדור אליי עמוק יותר, מהר יותר. הוא רצה להוציא אותי מהאדישות, כי לזיין מישהו שבקושי מתייחס אליך יכול לתסכל.
ניערתי את הראש כדי לצאת מהענן שמילא את מחשבותיי. כרכתי את רגליי מסביב למותניו של דולב, שהביט אליי עם הפתעה על פניו.
"חזק," לחשתי.
הוא חייך והחל לנוע מהר יותר, והפעם היה קשה להישאר אדיש. ברקע התחילה להישמע מנגינה קלאסית, שבלעה את רעשי האנחות שמילאו את הסלון. ג'ורג' הילך ביני לבין אלעד, כמו בטיול שנתי מזוין. כשהתקרב אליי עצמתי את עיניי, כדי לא לראות את הסיפוק על הפנים המקומטות שלו.
בשלב מסוים, כשהייתי בטוח שדולב עומד לגמור, כי הוא זיין אותי במשך זמן רב, פליקס התקרב אליי. ידעתי שזה לא הולך להיות משהו טוב כשירד על ברכיו לפניי, אבל לפחות הוא עזב את אלעד.
הגוף שלו היה מיוזע ולא הריח טוב, למרות שריח הזיעה והסקס היה מוחלט בחדר, כמעט ממסטל. "הזין הזה היה בתוך החור ובתוך הפה של הבחורה שלך. עכשיו תטעם אותו ותתנהג אליו כמו אל מלך. אם אני מרגיש שיניים אתה תסבול."
"חכה רגע עד שאני אסיים אתו," התנשף דולב.
"אתה כבר כמעט חצי שעה אתו. יש לך בעיה לגמור"?
"זה נקרא לדעת לזיין. את התסכול שלך מהשפיכה המוקדמת שמור לעצמך."
פליקס עיקם את פניו, עצבני, ורגע לאחר מכן הזין שלו היה בתוך הפה שלי. זה אילץ אותי להפנות הצידה את הפנים ולמתוח את הצוואר, מה שלא היה נוח לא לי ולא לו. בשלב מסוים הוא הבין את זה ועבר להתיישב על החזה שלי, מקשה עליי לנשום. את הזין הוא העביר על השפתיים שלי, אמר לי ללקק. הייתי מודע בקושי לאנחות הכבדות של ירון בזמן שזיין עדיין את אלעד. פליקס התרומם מעט והכניס את הזין שום לתוך הפה שלי, עמוק.
בינתיים התנועות של דולב הגיעו לשיא, למרות שבשלב הזה כל התחושה בחלק הזה של הגוף שלי הייתה רדומה. הוא נאנח בקול רם וגמר בתוכי, בכמות עצומה. כשהחליק ממני חלק מהשפיך זלג החוצה. הרגשתי אותו מלטף את הירכיים שלי, את הזין. הוא נישק אותי לפתע בחיבור בין המפשעה לירך, אזור שהיה רגיש בטירוף אצל כל בנאדם. הרגשתי צמרמורת ולרגע כמעט נשכתי את הזין של פליקס.
שמעתי את דולב נעמד ומתרחק, כנראה הלך לשבת על הספה, אולי לשתות משהו. אני הרגשתי מיובש. הזין יצא מהפה שלי, משאיר שובל של רוק על השפתיים והסנטר. "התפנה לך החור."
הוא קם ממני ועבר להתמקם בין רגליי. רגע לפני שנכנס הוא התחרט והתרומם. "קום. נעשה את זה בעמידה מול הבחורה שלך."
הוא הושיט לי יד ואחרי רגע של היסוס תפסתי אותה. הוא משך אותי למעלה במהירות, וכשנעמדתי הסחרחורת כמעט הפילה אותי שוב."
אפשר לשתות?" שאלתי.
"לא. בוא הנה." הוא גרר אותי עד שנעצרנו לפני אלעד. החלפנו מבט וראיתי דמעות ורוק מרוחים על פניו. העיניים שלו הביטו עליי ונראו ריקות. לא היה אכפת לי שפליקס מביט עליי, נגעתי בפניו של אלעד וניגבתי את העור שלו. הוא הזיז מעט את הפנים ונישק בעדינות את כף ידי.
מכה חזקה בעורף מפליקס, צפצוף באוזניי. "קיבלת רשות לגעת בו"?
נשמתי עמוק וראיתי שעדיין יש מעט רוק על הלחי שלו. ניגבתי גם את זה.
אגרוף בצלעות. נפלתי על הברכיים. בדיוק מולי היו הפנים של אלעד, שהביט עליי עם עיניים רחבות. סימנתי לו עם תנועה קלה של הראש שאני בסדר, למרות שהכאב בצלעות היה משתק.
משיכה בשיער והפנים של פליקס היו בדיוק מולי. "אתה שוכח את המקום שלך, זונה. זה חבל."
לא עניתי, פשוט חיכיתי שירביץ או יזיין. הוא נראה כאילו התלבט בין השניים, ולבסוף החליט שהוא חרמן מדי בשביל לבזבז זמן על להרביץ לי. שוב נמשכתי לעמידה, בדיוק מול אלעד. פליקס דחף את עצמו לתוכי ולמרות שניסה להכאיב, הוא לא ממש הצליח. הזין שלו דולב היה מעט גדול יותר, ואחרי כל הזמן שבילה בתוכי התרחבתי לגמרי. זה תסכל את פליקס, הרגשתי את זה בתנועות שלו.
ירון נאנח בקול לפתע ולפי המבט על פניו הבנתי שהוא גמר בתוך אלעד.
עוד אחד יצא מהמשחק, חשבתי.
ירון יצא מאלעד, סטר לו בחוזקה על הישבן והלך לכיוון המקלחת. ג'ורג' נעמד והתקרב. הוא נראה משועשע ונינוח, כמו ביום כיף מזורגג. היד הרזה והמקומטת שלו עברה על הגב המיוזע של אלעד, שרעד מעט מהמגע. בינתיים פליקס המשיך לנוע בתוכי, מדי פעם צובט את העור, אבל חוץ מזה מרגיש כלא יותר מהפרעה.
תחושת החיכוך של הזין שלו עם החור שלי גרמה לכאב חלש ומציק, וכל הזמן קול בראשי אמר, תגמור כבר, לעזאזל.
ג'ורג' עבר ללטף את הישבן של אלעד עד שהכניס לפתע אצבעות לתוכו. אלעד עיקם את פיו בכאב והבנתי שהאצבעות כנראה נכנסו עמוק. הן יצאו אחרי זמן קצר ועם כל הגועל שהיה עליהן הוא התקרב אל פניו של אלעד ואמר לו, "פה גדול."
הצבע המועט שעדיין היה על פניו של אלעד נעלם לגמרי. הוא נראה על סף הקאה.
"אני רוצה," אמרתי. "תן לי לטעום."
ג'ורג' הביט עליי עם גבה מורמת. "אתה מאוד אבירי, אודי."
"לא אבירי, פשוט רוצה לטעום אותו. איי." פליקס נשך אותי בעורף. לפי התנועות המהירות שלו הבנתי שהוא עומד לגמור בקרוב.
ג'ורג' התלבט עוד רגע ואז התקרב אליי עם היד לכיוון פניי. עצמתי את עיניי ופתחתי את פי, הלשון בחוץ. הטעם היה דוחה, יותר מדי ערבוב של דברים שלא רציתי לטעום. הרגשתי את מיצי הקיבה שלי משתוללים, אבל היה לי מספיק ניסיון בשליטה עליהם, לכן לא הגעתי לרמת הקאה, סתם לגועל עמוק.
בדיוק כשסיימתי להתמודד עם הטעם פליקס אחז בזין שלי והחל להביא לי ביד במהירות. לא עברה דקה והתחלתי להרגיש את הלחץ במפשעה, הרצון העז לגמור כבר. נאנחתי בקול והטיתי את ראשי לאחור. פליקס לחש באוזן שלי, "תגמור על החברה שלך. תכסה את הפנים שלה בשפיך שלך."
פקחתי מעט את עיניי וראיתי את אלעד מביט עליי, מבט מהופנט על פניו. קלטתי אותו מהנהן פעם אחת והבנתי שהוא מוכן שאגמור עליו. לא שהייתה לשנינו ממש ברירה.
ג'ורג' עמד עדיין קרוב והביט על המפשעה שלי בריכוז, אצבעותיו מלטפות את הסנטר שלו.
היד של פליקס לא הפסיקה להביא לי ביד, נעה במהירות מטורפת בזמן שהזין שלו נע בתוכי. רגליי החלו לרעוד ונראה שאני מזיע מכל נקבובית בגופי. אחזתי במותניו של פליקס בזמן שהמשיך לזיין אותי, לא כי רציתי לגעת בו אלא כי הייתי צריך משהו שיעזור לי לשמור על שיווי משקל. הנעתי את המפשעה אל תוך היד שלו, כל כך מהר עד שלא הייתי בטוח מי מאתנו זז.
כשגמרתי זה היה בכמות שכיסתה את כל פניו של אלעד. ניסיתי לעצור את עצמי, אבל ברגע שהתחלתי לפלוט זרע איבדתי כל שליטה על הגוף.
פליקס גמר בתוכי רגע אחרי שיצאו ממני הטיפות האחרונות. בשלב הזה הרגשתי כמו בלון בלי אוויר, בקושי עומד על הרגליים.
כשהוא יצא החוצה הרגשתי שכל אזור החור שלי נפער לגמרי, משהו חי שלא באמת היה קשור אליי אבל איכשהו מצא את דרכו לגוף שלי. פליקס התרחק ולרגע עמדתי מול אלעד מבלי שאף אחד עמד לידנו. ירדתי על ברכיי מולו וניגבתי את פניו עם תחתונים ששכבו ליד, לא יודע של מי.
"אתה בסדר?" לחשתי.
הוא הנהן, נראה כל כך מותש וחלש. "אני רק רוצה שזה יסתיים כבר."
הנהנתי ואחרי שהפנים שלו היו נקיות יחסית נישקתי את המצח המיוזע שלו.
"מה עכשיו?" שמעתי את דולב אומר. הוא כבר הספיק להתלבש וגם נראה גמור מעייפות.
"עכשיו אלווה אתכם לדירה," אמר ג'ורג'.
"אנחנו יודעים איפה היא."
"בכל מקרה התכוונתי לטייל בחוץ. אלעד, תתלבש. תנקה קודם את הישבן."
"הוא יכול להתקלח?" שאלתי.
"בדירה שלו הוא יוכל להתקלח. כבר נעשה מאוחר."
עזרתי לאלעד לקום ואחרי שווידאתי שהוא לא ייפול מהרגליים עזרתי לו להתלבש. לפני זה העברתי מטלית לחה על החור שלו. זה הביך אותו אבל רציתי לעזור וגם ככה לא נגעלתי מזה, לא נגעלתי ממנו. גם אני רציתי להתנקות כבר. נוזל סמיך וחם החל לזלוג במורד הירכיים שלי, הרגיש כמו נחש שטייל על העור.
דולב התקרב אלינו אחרי שאלעד סיים להתלבש. הוא הניח יד על הכתף שלו. "עוד מעט תתקלח ותלך לישון." הוא הביט בעיניי ושאל, "אתה בסדר?"
הנהנתי. "היה יכול להיות יותר גרוע." זה נשמע מטופש לומר משהו כזה, אבל זו הייתה האמת. הם הצליחו לשמור את המכות במינון נמוך.
ירון ופליקס לא היו בחדר. כנראה הלכו להתקלח או משהו. ג'ורג' חיכה ליד הדלת וכשדולב שאל אותו איפה פליקס, ג'ורג' ענה שהוא יודע את הדרך וכבר יגיע מאוחר יותר.
"הוא יכול מצדי לישון ברחוב," מלמל בשקט דולב.
"שמור עליו," אמרתי לו והטיתי את ראשי לכיוון אלעד.
"שמרתי עד עכשיו. שמור על עצמך." הוא צבט לי את הפטמה וקרץ, אבל לא היה משהו מגעיל במבט שלו. הוא ניסה לשמור על העניינים קלילים, למרות שזה היה מטופש.
אלעד חיבק אותי לפתע חזק. חיבקתי אותו בחזרה ולחשתי, "לך לישון. אני אסתדר."
נשיקה מהירה על השפתיים והוא הלך לכיוון הדלת, מלפניו ג'ורג' ומאחוריו דולב. הדלת נסגרה וכל מה שנשאר היו דממה וסירחון.

 

 

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...