אילוסטרציה. צילום: july staff Sino, Flickr.

 >  >  > 

ויויו גם - פרק ב'

אני אולי קטן ושמנמן, אבל אני יודע להגן על עצמי. אתה לא יכול להופיע כדראג קווין בלי ללמוד מהר מאוד לשמור על עצמך ממעריצים נלהבים מידי.

למחרת בבוקר התעוררתי מבולבל מאוד עם ראש מעורפל ופה יבש. שכבתי כמה דקות בשקט מנסה להבין איפה אני ולמה עוזי לא שוכב לצידי, נאבק בתחושה שמשהו נורא קרה לחיי. לאט לאט הצטלל מוחי ונזכרתי בערב הקודם ובכל מה שקרה. קמתי מהמיטה ונוכחתי לדעת שהשעה מאוחרת והבית ריק מאנשים.
על המקרר מצאתי פתק שהשאיר לי עוזי – יויו היקר, הודעתי לבוס שלך שאתה עדיין חולה ותחזור לעבודה רק בשבוע הבא. זיוי התקשר להודיע שיש לך היום חזרה על הריקוד החדש והוא מבקש מאוד שתגיע עם התלבושת. דולב שולח לך ד"ש. נתראה בערב.
עוזי.
שתיתי כוס קפה והתקשרתי אליו. "התעוררת?" הוא שאל בשמחה, "איך אתה מרגיש?"
"לא משהו. התרופה הזו גמרה אותי."
"איזו תרופה?" התפלא עוזי.
"נגד שיעול, לקחתי אותה כדי להירדם."
"יויו, זה ממש לא נראה לי. אל תתחיל בכלל עם תרופות, זה לא בריא ולא מתאים לך."
"בסדר עוזי." עניתי בצייתנות, "מה דולב אמר כשהוא ראה שישנת איתי?"
"הוא לא יודע את זה. הוא חושב שהלכתי לישון על הספה. תראה יויו, אני יודע שזה מצב מוזר ושקשה לך, גם לי קשה, אבל הכול יהיה בסדר, אני מבטיח לך. תתרחק מתרופות ואל תדאג, אני אוהב אותך."
"גם אני אוהב אותך עוזי." אמרתי, שואל את עצמי למה דווקא עכשיו כשחיינו ירדו מהפסים אנחנו לא מפסיקים להצהיר על אהבתנו, דבר שלא עשינו במשך כל השנים בהן החיים שלנו התנהלו כהלכה.
ביליתי את היום בבישול ובניקיון ופינקתי את עצמי בשנת אחר צהרים ממושכת ונעימה, ואחר כך הלכתי למועדון לחזרה. למרות שקיבלתי תשלום זניח על הופעתי והיא הייתה בשבילי רק תחביב הקפדתי מאוד על חזרות והשתדלתי מאוד לתת הופעה על רמה.
זיו, מנהל המועדון, שהיה גם ידידי, עזר לי מאוד בעצות ובביקורת בונה ולא הפסיק להפציר בי להתחיל להופיע בצורה מקצועית יותר.
הסברתי לו שאני לא יכול כי עוזי מתנגד ואני לא יכול ולא רוצה לעשות משהו בניגוד לדעתו. הוא התאמץ להבין, אבל ראיתי שקשה לו לקבל את הזוגיות ששררה ביני לבין עוזי. למרות זאת הוא כיבד את החלטתי ונשאר ידידי הטוב.
המועדון היה כמובן סגור לקהל בשעות אחרי הצהרים המוקדמות, מצאתי שם רק את עובדי הניקיון ואת זיו שחיבק אותי כרגיל ואחר כך סקר בדאגה את פני. "אתה חולה יויו? אתה לא נראה טוב, שמעתי שיש איזה וירוס של שפעת שמסתובב בעיר... חשבתי שעשית חיסון."
"עשיתי חיסון, אני לא חולה זה... זה משהו אחר."
"צרות בבית?"
"כן, בערך. אני ועוזי... אנחנו... בקיצור, עברתי לישון בחדר השני."
"למה? מה קרה? ולמה אתה זה שהיה צריך לעבור מהמיטה שלך?"
"זה מסובך זיו, אבל ככה זה יצא."
"אבל... מה קרה?"
"הוא פגש מישהו והתאהב בו."
"אוי ואבוי! אז למה אתה לא עוזב אותו? אתה מוזמן לבוא לגור איתי ועם ואניצ'קה כמה שתרצה."
"האמת שרציתי לעזוב, אבל עוזי ביקש שאני אשאר."
"למה?"
"כי הוא אוהב אותי וצריך אותי."
"ומה עם השני?"
"בו הוא מאוהב, אבל זה לא ילך כי שניהם אקטיביים והסקס לא טוב."
"איך אתה יודע?"
"זה מה שהוא אמר לי הלילה."
"הייתם יחד הלילה?"
"כן, ישנו יחד על המיטה בחדר מחשב. היה צפוף קצת, אבל לא נורא."
"ואיפה היה ההוא?"
"ישן במיטה שלנו. אגב, אתה מכיר אותו, שמו דולב. הוא בא לפה מידי פעם."
"דולב? הבחור הגבוה היפה ההוא שתמיד אוכל אותך בעיניים?"
"הוא גבוה ויפה, אבל אף פעם לא שמתי לב שהוא אוכל אותי בעיניים."
"כי אתה לא רואה אף אחד חוץ מהעוזי הזה שלך."
"אני אוהב אותו זיוי."
"גם אחרי שהוא התאהב בדולב והביא אותו לישון אצלכם במיטה שלכם?"
"כן."
זיו הניד בראשו בפליאה, אמר שהמציאות מוזרה מכל דמיון ושלח אותי להתלבש.
עבדתי קשה במשך שעתיים, מתאמן על הצעדים ועל השיר החדש עד שידעתי הכול בעל פה, ואז ירדתי עייף לחדר ההלבשה הקטן והעלוב שלי ומצאתי שם זר פרחים ענקי ומאחוריו מציץ דולב, מחייך אלי חיוך ביישני.
"מה אתה עושה פה?" נדהמתי
"שמעתי שיש לך היום חזרה אז באתי לאחל לך בהצלחה."
"זו רק חזרה דולב, וחוץ מזה היא כבר נגמרה. הפרחים בשבילי? תודה. תראה, אני חייב לחזור הביתה עוד לא הכנתי ארוחת ערב ו..."
"תרשה לי להזמין אותך לארוחת ערב במסעדה."
"מה? אותי? למה?"
"כי אני רוצה."
"אני לא יכול, עוד מעט עוזי חוזר הביתה ו... אוף, הריצ'רץ' הזה נתקע."
"מה אכפת לך ממנו, הרי אתם כבר לא יחד." שלח דולב יד זריזה ופרם את הרוכסן העקשן שלי ואחר כך נישק את כתפי.
"מה אתה עושה?" נרתעתי, מבוהל, "למה? מה קורה פה?"
"תבוא איתי לארוחת ערב ואני אסביר לך הכול."
"אני לא יכול דולב, עוזי לא יאהב את זה."
"מה אכפת לך ממנו? חשבתי שנפרדתם."
"כן, נפרדנו, אבל זה לא אומר שלא אכפת לי ממנו."
"אז מה, לא תהיה יותר עם אף אחד כי אולי זה ירגיז את עוזי?"
"עם אף אחד אולי כן, אבל אתך לא."
"למה? מה רע בי?"
"שום דבר חוץ מזה שהוא מאוהב בך. אני לא מבין מה יש לך לחפש אצלי."
"את זה." תפס דולב את כתפי, נישק אותי חזק על פי וגנח בהפתעה כשדחפתי ברך לבטנו והדפתי אותו מעלי. אני אולי קטן ושמנמן, אבל אני יודע להגן על עצמי. אתה לא יכול להופיע כדראג קווין בלי ללמוד מהר מאוד לשמור על עצמך ממעריצים נלהבים מידי.
דולב נהדף אל הכסא היחיד בחדר וישב שם, ידיו כרוכות סביב גופו, מתנשם מכאב.
"אני מצטער שהכאבתי לך דולב, אבל אני לא יכול אחרת."
"למה לא? בגלל עוזי."
"כן."
"אתה לא שייך לו יויו." התרגז דולב.
"דווקא כן."
"אבל הוא מאוהב בי."
"זה לא משנה כלום."
"לעזאזל."
פתאום הייתה לי הארה והכל נעשה לי ברור. "נכנסת ביני לבין עוזי בגללי, לא בגללו. עשית את זה בכוונה."
"כן. לא משנה כמה ניסיתי לא התייחסת אלי. אמרו לי שזה כי יש לך חבר שאתה שפוט שלו, אז החלטתי... הוא דווקא בסדר, העוזי שלך, לא ממש הטעם שלי, אבל בסדר. חשבתי שאם אני אפריד ביניכם אז..."
"אתה יודע מה דולב?"
"מה?"
"חבל שלא הכנסתי לך ברך בביצים ולא רק בבטן. לך תזדיין!"
"אתך יונינה? תמיד." גיחך דולב שנשימתו שבה אליו וענה לטלפון שלו שצלצל פתאום.
"כן, בטח שאני מתגעגע אליך עוזי. מצטער שנרדמתי לך ככה, אבל הייתי נורא עייף. ננסה שוב היום. כן, בטח, אני כבר בדרך אליך. להתראות חמוד."
"החבר שלך חולה על התחת שלי." אמר בסיפוק. רכן ונישק את בטני, מנצל את העובדה שידי וראשי היו לכודים בתוך החולצה שלבשתי.
"דולב, אני מאוד מבקש ממך, אל תספר לעוזי כלום. אני לא רוצה שהוא יפגע."
"בסדר, אני לא אספר, אבל בתנאי שתבוא איתי הביתה ותאכל אתנו ארוחת ערב."
"בסדר, הרי אם אני לא אבוא אתך ואכין לכם את האוכל תלכו לישון רעבים. שניכם פשוט גלמים גמורים במטבח, ותפסיק לגעת בי, לך ממני דולב."
"לא רוצה." לכד אותי דולב בין הקיר לדלת, מכסה את פני בנשיקות עדינות, "איזה מתוק אתה יויו, אני חולה עליך, בוא ניסע הביתה, עוזי מחכה לי."
למרות שהוא סחט אותי היה נוח מאוד לנסוע הביתה ברכב של דולב במקום להיסחב במוניות, והיה גם נחמד מצידו לשאת את תיק הבגדים שלי על שכמו הרחב. אני החזקתי את זר הפרחים, תוהה מה אגיד עליהם לעוזי, אבל לא היה צורך להגיד כלום כי הוא התרכז רק בדולב, חיבק אותו בעודו זורק לעברי כבדרך אגב - שלום יויו, יופי של פרחים – ומיד לקח אותו למחשב לראות משהו באיזה אתר שבטח יעניין אותו, מניח לי להכין את האוכל.
תקעתי את הפרחים הארורים הללו בואזה הכי מכוערת שהייתה לנו בבית וחיממתי בשבילנו את פשטידת הגבינה והטונה שלי, מוסיף סלט ולחם שום.
הם הודו לי בחום, אבל מיד אחרי האוכל רצו מהר לראות משחק כדור סל בטלוויזיה, משאירים אותי עם הכלים המלוכלכים. אחרי שניקיתי הכול הלכתי להתקלח ופתאום עוזי נכנס. עומד בצד, מביט בי בחיוך, מחזיק מגבת מוכנה בשבילי.
"מה אתה עושה פה? למה השארת את דולב לבד?"
"רציתי להגיד לך שהוא נשאר לישון פה גם הלילה."
"אם ככה כדאי שאני אנעל את הדלת של החדר שלי."
"לא תוכל. החרמתי לך את המפתח."
"עוזי, זה פשוט טירוף. אני רוצה לעזוב."
"לא מסכים, אני צריך אותך."
"אז תגיד לו ללכת."
"לא יכול. אני רוצה אותו נורא."
"כמו שאמרתי, זה פשוט טירוף."
"בסדר. בוא, אני אנגב לך את הגב." ניגשתי אליו והוא ניגב אותי בעדינות, אמר לילה טוב והלך.
שכבתי בחדר השינה שלי על המיטה הצרה והמתנתי. כמעט שנרדמתי כשעוזי הופיע עם זין זקוף והבעה חרמנית על הפנים.
"גם הפעם לא הלך?"
"לא. הוא נרדם מיד אחרי שגמר והשאיר אותי עם הזין ביד."
"מצאת לך במי להתאהב."
"כן. מזל שיש לי אותך."
"מה תעשה אם לא יהיה לך אותי?"
הוא הביט בפני, מופתע. "אין מצב." פסק לבסוף, והכניס את הזין שלו לפי. מצצתי לו עד שהוא גמר, ואחר כך הוא נשכב לצידי, חיבק אותי ונרדם, משאיר אותי חרמן ועצבני.
החלטתי ללכת לסלון ולאונן בשקט על הספה, אבל ברגע שנפטרתי ממכנסי הפיג'מה שלי הופיע דולב בחדר ותפס אותי על חם.
"תרשה לי." הושיט יד חמה ומיומנת ולפת את אברי. ניסיתי להדוף אותו, להילחם, אבל הייתי עייף מאוד וחרמן מאוד, וברגע שהוא נשכב לצידי, לוכד אותי בין גופו למסעד הספה, הפסקתי להתפתל ולמחות. שכבתי בשקט ונהניתי.
הוא המשיך לחכך את אברו כנגד ישבני עוד כמה דקות עד שגם הוא גמר ואחר כך נישק את עורפי וחיבק אותי בכוח. " היה נהדר, איזה מתוק אתה יויו, גם לך היה כיף?"
"עד כמה שאונס יכול להיות כיף אז כן."
"אונס? אל תגזים."
"החזקת אותי בכוח וביצעת בי את זממך. אולי לא אונס, אבל בטח מעשה מגונה."
"אבל גמרת?"
"כן, אבל זה לא היה רעיון שלי."
"מה? יותר טוב לעשות ביד?"
נאנחתי. "דולב, מה אתה רוצה מחיי?"
"אני פשוט רוצה לאהוב אותך."
"אבל אני לא רוצה, אני רוצה בחזרה את עוזי."
"זו לא אשמתי שהוא נדלק עלי."
"אבל אתה מנצל את זה."
"הכול הוגן במלחמה ובאהבה."
"זה פשוט טירוף דולב, לך מפה, עזוב אותי."
"כדי שתחזור לעוזי? אין מצב."
"אבל..."
"די, שתוק. בוא נישן קצת."
וככה נרדמנו על הספה, משאירים את המיטה הזוגית מיותמת.
טירוף כבר אמרתי?

כדי לנוח קצת מהבלגנים בבית הלכתי לבקר אצל זיו שחי עם ואניה, שותפו ושומר הראש של המועדון, בדירה מעוצבת ונחמדה מלאה חתולים ועציצים.
"מה חדש?" הביט זיו בדאגה בפני אחרי שהגיש לי כוס קפה.
"שום דבר, השיגעון ממשיך להשתולל בלי מעצורים, דולב מחזר אחרי כשעוזי לא רואה, ועוזי מאוהב בדולב ובקושי רואה אותי, ונזכר שאני קיים רק כשהוא חרמן, מה שקורה די הרבה כי הסקס שלו עם דולב על הפנים. אז כמו שאתה רואה חוץ מזה שאני אף פעם לא מתעורר במיטה שהלכתי לישון בה הכול בסדר."
"כמה זמן אתה כבר חי ככה?"
"שבועיים מאוד מאוד ארוכים."
"בסוף הכול יתפוצץ וזה יגמר רע."
"אני חושש שאתה צודק. מה שאני לא מצליח להחליט זה מה יותר גרוע, שעוזי יגלה שדולב רוצה בעצם אותי ומנצל כל הזדמנות לגעת בי, או שדולב יגלה שכל פעם שהוא נרדם עוזי בא לחדר שלי לעשות השלמות ומעדיף לישון איתי ולא איתו."
זיו ניער את ראשו וגלגל את עיניו כלפי מעלה. "אתה חי בטלנובלה מטורפת. למה שלא תבוא לנוח קצת אצלי, תעזוב אותם להשתגע בלעדיך."
"בלעדי הם ימותו מרעב, אף אחד מהם לא יודע לעשות שום דבר במטבח. דולב חי עד היום עם אימא שלו שפינקה אותו ולא נתנה לו לרחוץ אפילו כוס, ועוזי..."
"עוזי קיבל ממך בדיוק אותו פינוק. מה אכפת לך מהם? שיעברו לדיאטה של פיצה ואוכל סיני מוזמן ויעשו שמנים ומגעילים."
"אני פוחד שהם ירצחו זה את זה עוד קודם. הם נתקעים לפעמים בויכוחים כל כך מטומטמים שזה פשוט מפחיד. אם אני לא אהיה שם להפריד אלוהים יודע מה יקרה."
זיו נאנח, נד לי בראשו ושלח אותי הביתה.
חזרתי ומצאתי את השניים יושבים מול המאוורר המקולקל שביקשתי מהם לתקן ורבים. המאוורר היה מפורק לגמרי וברור היה לכל מי שעיניו בראשו שצריך להשליך אותו לפח ולקנות חדש.
"לא ככה עושים את זה! אתה פשוט דביל!" צעק עוזי.
"ואתה סתום!" השיב לו דולב בצעקה עוד יותר חזקה וזרק עליו חופן ברגים, ומיד קיבל חופן אחר בתמורה.
"די, די, תפסיקו כבר." צעקתי, "השתגעתם? ומי יאסוף את כל הברגים האלו? מספיק לריב, אתם אמורים להיות זוג, לא?"
הם הזעיפו פנים זה אל זה. "אנחנו מנסים." אמר עוזי, "אבל כשאתה לא כאן זה ממש קשה."
התיישבתי ביניהם, מפריד בין השניים בגופי, והודעתי להם שנמאס לי, שאני לא יכול יותר, ושאי אפשר ככה.
"מה רע לך?" התרגז דולב, "שנינו רצים אחריך, איתנו אתה נהנה מכל העולמות."
"אני לא נהנה." מחיתי.
"אה, אז אתה סובל כשעוזי מזיין אותך אחרי שאני נרדם?" הטיח דולב, מביט בזעם בעוזי.
"אני עושה את זה רק כי אתה לא מרשה לי לזיין אותך, ואני לא יכול בלי זה, ואל תחשוב שאני לא שם לב איך אתה מנסה לגעת ביויו בכל הזדמנות. אני מתחיל לחשוב שהוא מעניין אותך יותר ממני."
"בטח שכן, כי הוא חמוד ומתוק ואתה סתם... סתם גבר."
"ואתה לא?"
"שקט!" צעקתי, "שניכם גברים מעצבנים, אני לא יכול אתכם יותר, תשתקו."
"אל תגיד לנו מה לעשות." התעצבן עוזי.
"בוא נדגדג אותו עד שהוא ייכנע ויבקש רחמים." הציע דולב פתאום, ולפתע שניהם היו עלי, מדגדגים, צובטים, מושכים מעלי את בגדי, צוחקים צחוק שדי מהר הפך להתנשמויות חרמניות. די מהר גם הם נפטרו ממעט הבגדים שהיו עליהם וסוף סוף עשינו בגלוי מה שהתרחש בסתר בשבוע האחרון.
שניהם הסתערו עלי בבת אחת, אבל עוזי התעקש שהתחת שלי שייך רק לו. לכן רק מצצתי לדולב שהיה לו זין יפה מאוד ומגרה להפליא והסכמתי לנשק אותו כשהוא גמר ומיד אחר כך גם עוזי גמר וגם הוא נישק אותי, טועם את הזרע של דולב בתוך פי.
אחר כך התקלחנו יחד, חזרנו לחדר השינה, נשכבנו שלושתנו על המיטה – אני בין שניהם - וניסינו לחשוב מה עושים הלאה.
"אולי כדאי שאני אחזור לגור אצל אימא." אמר דולב בעגמומיות ופיהק, הוא תמיד היה נעשה ישנוני אחרי זיון.
"לא, אל תלך." ליטף אותו עוזי, "אתה יכול להישאר לישון אצלנו בחדר מחשב. בין כה וכה אתה אוהב לישון לבד ואני ישן הכי טוב כשאני מחבק את השמנמונת הזו." צבט את מותני.
"ולא תעשה לי פרצופים כשאני אנשק את יויו ואציץ לו כשהוא יתאמן לקראת ההופעה שלו?"
"אתה מציץ לי כשאני מתאמן?" נחרדתי כי בבית אני מתאמן בעירום.
"כן. אתה כזה חמוד, אני לא יכול להתאפק." גיחך דולב ונישק את לחיי.
"בסדר." הסכים עוזי אחרי שהקדיש לנושא כמה שניות של מחשבה מעמיקה, "אבל תזכור שהתחת שלו שייך רק לי."
"זה בסדר. אני בין כה וכה יותר בעניין של מציצות."
"אז עשינו עסק?" חייך עוזי ומשך אותי אליו לחיבוק של טרום שינה.
"רק רגע." מחיתי והדפתי אותו מעלי, "לי אין מה להגיד בנושא?"
"לא, אין לך." הודיע לי עוזי בתוקף וסטר על ישבני.
"אי!" צעקתי, "מה עשיתי?"
"התחצפת ודחפת אותי. שלא תעז לעשות את זה יותר, ברור?"
"ברור עוזי." אמרתי בצייתנות ועצמתי את עיני. "לילה טוב עוזי, לילה טוב דולב."
"לילה טוב." ענו לי השניים, וכולנו הלכנו לישון.
אז זהו, ככה אנחנו חיים מעכשיו, במין שלישיה כזו של שניים שמתחלקים בי, ועד עכשיו זה עובד לא רע.
זיו מזועזע מהפתרון שמצאנו ובטוח שזה יתפוצץ יום אחד ברעש גדול והכל יגמר בבכי. כנראה שהוא צודק, אבל בינתיים יש לי הרבה סקס עם שני בחורים יפים, יש לי את עוזי שלי לישון איתו ולפנק אותו ולציית לו, ונכון לעכשיו, עד שהכול יתפוצץ ברעש גדול וכולנו נבכה, אני מרוצה.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...