רחצה בים
רחצה בים. צילום: סער.

 >  >  > 

הראשון באוגוסט - סיפור חיים

סיפור חדש ישן של סער שזכה בציון לשבח בתחרות הסיפורים הראשונה של אתר הסיפורים בשנת 2001

הוא הרגיש את הזרם בגוף.
הוא הרגיש את המתח בשרירים, את ההתרגשות מחלחלת לו בעורקים.
התחושה הזו, הכה מוכרת לו.
התחושה הזו שמתחילה להתעצם לו בגוף ככול שמתקרב החום הגדול של אמצע הקיץ.
את התחושה הזו הוא מכיר כבר קרוב לשלושים שנה, הוא זוכר אתה עוד מגיל צעיר מאוד, עוד מהגן.
את התחושה של ההתרגשות שהולכת ומחזקת לו בגוף, בלב, בראש ככול שמתקרב והולך יום ההולדת שלו שחל בראשון לאוגוסט.
בקרוב הוא בן שלושים.
שלושים, הגיל שכל-כך פחד וחשש ממנו.
שלושים.
שלושים, הרי מאז ומעולם בז להם, למסכנים שעברו את השלושים, להם, שמבחינתו צריך להגלות למעבר להרי החושך. למסכנים שהחיים עבורם כבר נגמרו.
ופתאום, פתאום זה הוא.
כבר קרוב לשלושים שנה שהוא מכיר את התחושה הזו.
הוא חי, הוא מת.
הוא חי-מת.
מגיל צעיר הוא למד לזהות את המעגל.
הוא חי רק בחודשים יולי-אוגוסט.
הוא חי רק עם החום הגדול.
מאז שנולד בראשון לאוגוסט, הוא במעגל הזה.
בחורף מת, בקיץ חי.
מסוף אפריל, תחילת מאי הוא מתחיל להתעורר.
הוא מתחיל להרגיש את כוח החיים זורם לו בדם.
ככל שהזמן עובר ומתקרב יולי הוא מתמלא חיוּת ותזוזה.
הזמן מתחיל לרוץ, האופטימיות חודרת לו לנשמה.
השיא הוא בראשון לאוגוסט- יום פיצוץ.
ולאחר מכן מתחילה זחילה איטית חזרה...
עד סוף אוגוסט, הוא עדין מחייך.
בתחילת ספטמבר יש לו עדין צל של חיוך על שפתו העליונה.
אוקטובר הוא כבר מתחיל להתחפר חזרה.
נובמבר דצמבר הוא סובל.
ינואר פברואר הוא מת.
מרץ הוא מתחיל לחשוב שוב שאולי, אולי פעם עוד תזרח השמש.
ואז אפריל והכל מתחיל שוב לזוז. לאט לאט.
הוא מתחיל להפשיר חזרה, להמס את הקיפאון שבלבו.
בתחילת אפריל הוא מתחיל לצאת מהבית, ללכת למכון הכושר, לחזור לעצמו, להכין את עצמו לקיץ, לחיים.
בתחילת מאי הוא מתחיל להשיר את שאריות החורף.
ביוני הוא כבר מתחיל להסתכל על עצמו במראה הגדולה, להעריץ את דמותו המחוטבת שנשקפת חזרה מהמראה הענקית שבחדר השינה, אותה מראה שהוא לא רואה כל החורף.
ביולי פיצוץ!
הוא חי.
החום עושה לו טוב. החום חודר לו לורידים ומאפשר לו לזוז, לצאת, לנשום.
הוא יוצא מהבית, הולך לים להפגין את גופו, לשזוף אותו לקרני השמש ולמבטים מעריצים.
הוא יוצא בערב לקפה, לבוש בבגדים שרק מדגישים את מה שהם מכסים.
הוא יוצא בלילה לפאב או למועדון, לבוש חולצה צמודה, שחורה, שמתפוצצת לו על השרירים.
הוא נשען על הקיר, כוס שתייה ביד, מבט מלגלג בעיניים, חיוך מדהים ואכזרי על השפתיים וכולו אומר
''אני כאן ומי אתה בכלל שתסתכל עליי?''
הוא מתמלא ריגוש מהמבטים שלהם. של ההמון.
הוא מרגיש סיפוק מהמבטים, כמו ממיר את המבט לאנרגיה, כמו אוגר אותה במילון תאים קטנטנים שמרכיבים את גופו המושלם, את פניו החטובות את שערו הגולש.
הוא ניזון מהפחד שיש בהם מלגשת אילו, הוא מתמכר לבוז שהוא חש להם, לקטנים, להמון, לכל אלו שלא ראויים בכלל להביט בו.
הוא עומד שם ערב-ערב, סוקר בעין של צייד מאומן את השטח.
אולי, אולי הערב יופיע, בטעות, האחד שיהיה ברמה הדרושה, שישתווה, שיתאים לדרישות, שיורשה לו לפנות, לדבר איתו בלי לתקוע בו מבט קטלני, שמקפיא את כולם, את כל מי מהם שמעיז בכלל לפנות, לנסות, לחשוב לדבר איתו.
המבט הכחול, שבשנייה שהם פונים הופך לפלדה קרה ומסרסת, שמבריחה את כל ההמונים שבכלל נושמים איתו את האוויר החם, שחולקים איתו את החום של יולי-אוגוסט, שמעיזים לגנוב לו את כוח החיות.
הוא עומד שם ערב-ערב.
שעון על הקיר, כוס שתייה ביד, מבט קטלני בעיניים, חיוך ציני על השפתיים והמון תקווה בלב.
הוא עומד כך שעות. מדי פעם זז כדי ללגום מהשתייה.
פעמים בערב עוזב את הקיר והולך לשירותים, שם מוציא את הזין שלו ומשתין במשתנה, מראה לכולם את האוצר שלו, את מה שהם לא יזכו לקבל.
לאחר שגומר להשתין, דוחף את הכלי חזרה, מסדר אותו בזווית המדויקת במכנס, מציג אותו לראווה מבעד לג'ינס הצמוד, שוטף ידיים , מעריץ את עצמו במראה, חוזר לבר, לוקח כוס שתייה חדשה- שהברמן מושיט לו אוטומטית, ללא מילה, חוזר לקיר ושוב בוחן.
הוא הולך הביתה בדיוק בשעת הסגירה, מזמין נער ליווי, תוקע לו את הנשמה ומשליך אותו במהירות מהדירה שלו ברגע שהוא גומר להשתמש בנער.
לא פעם הנערים מנסים עוד לדבר איתו, לתקשר, אבל עד שהם מספיקים להבין מה קורה, הם כבר מהצד השני של הדלת, כשהדלת נטרקת להם בפנים ובידם הסכום המדויק עליו סיכמו.
אף פעם זה לא אותו אחד. אף פעם זה לא אותו הנער בפעם השנייה.
תמיד ישבן חדש לטחון, להשתמש, לזיין לגמור ולהעיף.
וכך עובר לו יולי.
בראשון לאוגוסט הוא מתעורר בפרץ אדיר של שמחה.
הוא חוגג את החיים.
הוא יוצא לאכול ארוחת בוקר מאוחרת, הולך לסרט, לים, מזיין נער בצהרים, יוצא לארוחת ערב, מזיין נער אחר לפני הפאב או המועדון, יוצא למועדון ומאמין שהנה, הערב יקבל מתנת יום הולדת מהחיים, את האחד שישווה לו.
עומד, נשען על הקיר, שותה בטרוף, סוקר ברעבתנות את הקהל וככל שהערב מתמשך וההוא לא מגיע, הוא מתחיל לדעוך.
הוא מרגיש את תחילת הסוף, את תחילת הירידה, את תחילת הקץ.
בלילה כשהוא מגיע הביתה, לבד, הוא מזמין שוב, כרגיל, נער.
הפעם לשם שינוי, קורע אותו בהרבה יותר תסכול ואכזריות. לא מקשיב לבקשות של הנער לעדינות. חודר, קורע ומוציא את כל התסכול על הגוף שמתחתיו, פורק את כל התסכול שיש לו בלב, את כל הכעס על כל העולם.
הוא גומר לנער בפנים, מתמוטט עליו, לאחר דקה מתאושש, מוציא את הזין מהגוף חסר הפנים,
משליך לו את הכסף ונפטר ממנו כמה שיותר מהר.
הריקנות ממלאת אותו ובאותן השניות הוא נזכר.
הוא חושב על ההוא, שפעם, הצליח לחדור לתוך המבצר שלו, הצליח להשתחל פנימה, לגעת.
ההוא שבסוף ספטמבר, רגע לפני הסגירה, הביא משלוח ונשאר.
ההוא שנגע בו באותו חורף, שחימם אותו, שהאיר את השחור.
הוא נזכר בו, באותו אחד, שעד היום הוא לא מבין איך, למה?
איך אותו יצור לא מושלם, אותו ניגוד מוחלט שלו עצמו, איך הוא הצליח לגעת.
הוא נזכר בערגה אבל אז מיד הוא חוזר לשליטה, בדיוק כמו שחזר אז לשליטה על עצמו, בדיוק ברגע האחרון, בתחילת אפריל, עם הזרם הראשון- אותו אחד שנגע, מצא את עצמו בחוץ, בדיוק כמו אותה שרשרת של נערים, שלא יודעים איך ולמה והם כבר נזרקו.
הוא זוכר את ההוא, שעמד שעות מחוץ לדלת, מנסה להבין מה שונה היום מאתמול.
וההבדל היה פשוט, עכשיו כבר מתחיל הריגוש, עכשיו ההוא לא מתאים.
ואז הוא חזר לחיים כמו בכל שנה.
והזיכרון של ההוא הלך ודעך ככול שהתקרב יולי.
ואז בסביבות אמצע אוגוסט כשהוא ראה את ההוא ניצב מולו בפאב, מנסה לדבר, הוא לא זכר אותו בכלל, ההוא היה שקוף, וההוא עמד ודמעות זלגו על הפנים, והוא הסתכל עליו ולא בין מה ההוא רוצה ממנו, מי הוא שמעיז להטריד אותו.
ובלילה , כשזיין את הנער התורן, נזכר לשנייה אחת מי זה היה שעמד מולו ובכה. ובאותה המהירות שכח...
ואז חוזר החורף, זוחל ומשתלט שוב, גורם לו להתכנס חזרה לעצמו, לא לצאת מפתח הבית, לתקשר עם העולם רק באמצעות הטלפון או האינטרנט.
אין עוד שמש ואין עוד מבטים. הוא שוקע ככול שהימים מתקצרים...
הוא חוזר לצל ומפנטז על האור, על השמש, על חום יולי-אוגוסט.

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...