אילוסטרציה. 

 >  >  > 

אתה הרופא שלי - פרק ה'

שיחת נפש

נכנסתי לבית החמים והשקט של נמרוד ויעל. הילדים היו בחדרם, נמרוד הענק רדום בכורסה, חיוך חמוד מרוח על פניו.
"תה עם חלב? שוקו?"
"ארל גריי חזק, עם חלב חם יהיה נהדר. תודה יעלי."
התיישבתי על הספה, נהנה מהאש שריצדה באח, מניח לחום להפשיר את גופי הקפוא.
יעל הביאה את קומקום התה, המגש, כד זעיר ובו חלב חם, ועוגיות חמאה נפלאות מהקופסא שהביא שאול.
אחזתי בספל החם, מקרבו לשפתי, לוגם בזהירות ונהנה מכל לגימה.
"שאול איש מיוחד." פתחה. "אני מרגישה שיש ביניכם... שיש ביניכם קשר... מיוחד."
אופס... כמעט ונשנקתי מהתה הלוהט.
"אההה... נכון." עניתי כשהצלחתי.
"ו... תגיד... הבחנתי שאתם לא מורידים עיניים אחד מהשני בכל הזדמנות."
"יעל!"
"ניסן... תשמע... אני חייבת להגיד לך משהו. בבקשה... אל תפסיק אותי עד שאסיים. אם תחשוב שאני סתם אחות חטטנית ודבילית, אז... אז ארשה לך לקרוא לי 'יעלי דבילי' כמו שקראת לי כשהיינו קטנים. בסדר?"
"יעלי... "
"רק תקשיב... בבקשה... אני לא רוצה להרע לך או לפגוע בך. להיפך. חוץ מנמרוד והילדים אתה היקר לי מכל ואני אמנם צעירה קצת ממך בכמה דקות, ואתה תמיד התנהגת כאילו אתה אחי הגדול והדאגן, ותמיד היינו חברים קרובים-קרובים. ניסני, אף פעם לא העזתי לומר לך מה שאני הולכת להגיד לך עכשיו. ואולי זה הזמן הכי נכון. רק תקשיב..." היסתה אותי שוב.
אחזתי חזק בכוס, והבטתי לתוכה והנהנתי בשקט. אני כל כך אוהב אותה, את אחותי הקטנה והמדהימה, אבל מה היא הולכת לומר לי? למה היא כל כך רצינית?
"ניסני... תביט בי... בבקשה..."
לא מיהרתי להרים עיני, אבל היא שלחה את ידה החמימה והרימה את פני. מבטינו הצטלבו.
"אני זוכרת, שתמיד היית בודד וסגור. כמעט ולא היו לך חברים. גם חברות. בעצם אני חושבת שעד שדינה האהובה והמקסימה נכנסה לחייך, לא הייתה לך אף חברה. היו לך חברים בנים וגם..." היא הצטחקה, "תמיד היה נדמה לי שאתה מגלה התעניינות בחברים שלי. לא בחברות שלי."
שתקתי.
"האמת... די התפלאתי כשהכרת את דינה ועוד יותר שהחלטתם להתחתן. אני באמת אהבתי את דינה והפכנו חברות נפש, אבל הייתי משוכנעת ש... אתה מבין... שאתה אוהב בנים, לא בנות."
עמדתי להתפרץ כשיעל נצמדה אלי וחיבקה אותי.
"ששש... ניסני, אל תתעצבן. תן לי להמשיך."
בקושי רב הבלגתי.
"אף פעם לא מאוחר מידי. דינה נפטרה, אתה בודד ולבד יותר מתמיד, והנה, אולי זו הזדמנות לנסות ולהשלים את מה שמעולם לא העזת. תתבונן עמוק ותקשיב ללב שלך. אני לא יודעת אם שמת לב, אבל אני די בטוחה ששאול מאוהב בך. ויש לי הרגשה שהאיש המקסים הזה סודק קצת את כתלי התא שבו כלוא לבך מאחורי סורג ובריח."
"יעלי, לא נסחפת? מאין לך שהוא אוהב גברים?"
"יש דברים שלא צריכים להכריז. מספיק שראיתי אותו בקרבתך, ראיתי איך הוא לא מוריד ממך את העיניים בכל הזדמנות כשאתה לא שם לב, עם מבט שאי אפשר לטעות בו."
הנחתי את הספל על השולחן והלטתי פני בשתי ידי, מנסה להסתתר ממבטה, מנסה להבין מה קורה כאן, מה קורה איתי ומעריץ את יעל על שהיא מיטבה כל כך להכיר אותי ולהבין אותי, גם כשאני לא ממש מבין עדיין את עצמי.
"ועוד דבר. ראיתי איך אתה מתמלא בשמחה בנוכחותו. הברק שב לעיניים שלך, אתה נראה קליל ומאושר. ואולי..."
"יעל!"
אבל יעל לא ויתרה. היא תפשה את שתי ידי והסירה אותן מפני, מביטה עמוק לתוכי. "זו לא בושה. אהבה היא דבר נהדר. גם אהבת גברים. היה לי ברור שאתה כזה עוד מאז שהיית בן... ארבע עשרה? חמש עשרה? היית... היית אחר."
שתקתי, מהרהר בדבריה, פוקחת את עיני להבין דברים שלא העזתי לחשוב עליהם, ובטח שלא בקול.
"תן לו הזדמנות. יש לי הרגשה שהוא בדיוק מה שאתה צריך."
היא חיבקה אותי חזק-חזק ותוך כדי כך פתאום שמתי לב שנמרוד ער בכורסתו, מחייך חיוך ענקי וחם.
"שמעת הכל?" שאלתי בחרדה, פני לוהטים.
חיוכו התרחב, הוא הנהן ושתק.
"האמת, ניסני, נמרוד הוא ששכנע אותי לשוחח אתך על זה."
קברתי פני בכתפה.
נמרוד התרומם מהכורסה, התקרב, כרע על ברכיו וחיבק את שנינו.
"אני לא יודע מה להגיד... אני מרגיש... מבולבל. אף פעם לא הרגשתי ככה." נאנחתי.
"אז אל תגיד. תשאיר את כל האופציות פתוחות. שאול גבר מדהים, בוגר, נבון וחם-לב. נראה שהוא מאוהב בך. כולנו אוהבים אותו. יש לי הרגשה ש... שהגיע הזמן שתחזור להיות מאושר. יעלי... אפשר תה? אני מת לתה חם..." נמרוד פיהק.
יעלי קמה להרתיח מים, ונמרוד התיישב על ידי, מניח זרועו על כתפי.
"ניסן... לפעמים, צריך אומץ להסתכל פנימה. אם לא ברור לך מה אתה, לפחות תנסה... תראה האם זה באמת או לא מה שאתה מרגיש, ו... אני באמת חושב שאם כבר, לנסות, אז... שאול הוא בן אדם ששווה לך לנסות לבדוק את זה איתו".
"אני לא מבין... איך ידעתם? זה 'כתוב' עלי איפשהו?"
נמרוד התבונן ארוכות באש המרצדת באח. "החבר הכי טוב שלי, זיו, אתה ודאי זוכר אותו, הוא היה בחתונה שלנו, זיו הוא גיי. גם בן דוד שלי גיי, הייתי בטוח שתגלה את זה בך עוד הרבה לפני שפגשת את דינה, אבל אתה... פתאום דינה הופיעה, והיינו מאושרים שמצאתם זה את זו, ושטוב לכם ביחד. אהה... ניסן... תגיד, אף פעם לא היו לך... כל מיני התנסויות? בתנועה, בבית הספר, בצבא או באוניברסיטה?"
"מעולם לא... אבל..."
"אבל?" שאלה יעל, שהגיעה עם מגש עם תה וספל לנמרוד.
"אני לא יודע מה אני מרגיש, אבל אני חושב ש... שאולי אני כן נמשך לגברים. אולי... אולי נעלתי את זה חזק, אבל בהחלט, הרגשתי כך מהרגע שראיתי את שאול. מעולם לא התנסיתי. דינה... היא הייתה כל חיי... ועכשיו... זה מפחיד לעבור למחנה השני..."
"תעשה רק מה שמרגיש לך טוב ונכון. הגיע הזמן שתסמוך גם על לבך, לא רק על ראשך." אמרה יעלי, מביטה בעיני, עיניה לא הרפו עד שהנהנתי בהסכמה.
לא הצלחתי להירגע, לא הצלחתי להירדם, ים של מחשבות סער במוחי, התהפכתי על משכבי, ממתין לבוקר.

 

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...