שני גברים. צילום: torbakhopper, flickr.

 >  >  > 

ימי התום - פרק א'

החבר של אבא

הורי התגרשו קצת אחרי יום הולדתי העשירי. יום אחד חזרתי מבית הספר ומצאתי את אבא ואימא בבית ממתינים לי ולניר, אחי הגדול. הם הושיבו אותנו על הספה, התיישבו מולנו וסיפרו שהם מתגרשים.
אחי הזעים פנים ושתק במרדנות, ואני בכיתי קצת.
"אל תבכה גילי." ניחם אותי אבא, "תזכור שבכל מקרה אני תמיד אשאר אבא שלך." לא הבנתי למה אימא תקעה בו מבט רצחני כשהוא אמר שהוא לא מתגרש מאיתנו, רק מאימא, והבטיח שימשיך להיפגש איתנו למרות שהוא לא יגור יותר בבית.
"אז איפה תגור אבא?" יללתי, "לא יהיה לך עצוב לגור לבד?"
"אל תדאג, אבא לא יגור לבד, יש לו חבר שידאג לו." אמרה אימא בזעף.
"לא עכשיו רותי, תני לילדים זמן להתרגל." נזף בה אבא ברוך. אימא מלמלה משהו כועס שלא הבנתי ואבא נאנח, לקח מזוודה והלך.
אבא קיים את הבטחתו ונפגש איתנו כל סוף שבוע, לקח אותנו לסרטים ומסעדות, ולפעמים גם ישנו אצלו בדירה קטנה ששכר לא רחוק מהבית. אחרי שאימא התחילה להיפגש עם בועז הוא לקח אותנו אליו גם באמצע השבוע, והמשיך להיות אבא שלנו בדיוק כמו שהבטיח.
כילד לא כל כך שמתי לב לפרטים קטנים ולרמזים, התרגלתי לנוכחותו של עדי בדירתו של אבא כמו שהתרגלתי לכל שאר החידושים בחיי והשלמתי אתם כמו שילדים משלימים עם העובדות, בפשטות ובלי להקשות קושיות. רק כמה שנים אחר כך הבנתי שעדי, החבר שחלק איתו דירה, לא היה סתם ידיד אלא בן זוגו לחיים של אבא. אחרי הבר מצווה שלי קלטתי פתאום שעדי לא ישן עם אבא בחדר השינה שלו רק לכבודנו, כדי לפנות לנו את חדר השינה השני, אלא כי הם פשוט ישנים יחד.
"בגלל זה אבא עזב את הבית, כי הוא החליט שהוא הומו?" פניתי אל אחי הגדול, היחיד שיכולתי לדבר איתו על גירושי הורינו.
הוא הנהן בחוסר רצון ומיהר לשנות את נושא השיחה. ניר לא אהב לדבר על הסיבה לגירושים של אבא ואימא, העדיף להדחיק את קיומו של אבא בחייו, והיה נלחץ כל פעם שהיה קורה משהו שהיה עלול להפגיש את הורינו באותו חדר.
בניגוד אלי שתמיד נשאר מסויג במחיצתו של בועז הוא חיבב אותו מאוד והעדיף שאימא תגיע עם בעלה החדש לטקסי סיום ומסיבות סוף שנה ושאבא יישכח.
משום מה הוא תמיד נזכר להזמין את אבא מאוחר מידי לכל מיני אירועים שהיה מקובל להביא אליהם הורים, ואם אבא בכל זאת התעקש להגיע הוא היה מודיע שאין מספיק מקום באולם, המורה מבקשת שיבואו כמה שפחות קרובי משפחה, ודורש שאבא יבוא לבד, בלי עדי.
בסוף התיכון ניר הוחש לבית החולים עם כאבי בטן כדי לעבור ניתוח המעי העיוור, ולמרות שסבל מכאבים עזים לא שכח להפציר באימא לא לגלות לאבא שהוא מאושפז כדי שלא יבוא לבקר אותו בבית החולים.
אימא הנהנה בהבנה, אבל אני נעלבתי בשמו של אבא, ואחרי שהיא יצאה לקנות לעצמה קפה שאלתי אותו למה הוא שונא את אבא.
"אני לא שונא אותו, אבל..."
"אתה פוחד שהוא יגיע עם עדי וכולם ידעו שאבא שלך הומו." התרסתי.
"כן, אני מעדיף שלא ידעו עליו." הודה ניר והסמיק, "מה, לך זה לא מפריע?"
"לא." הכרזתי בתקיפות, "זה לא מפריע לי, מפריע לי יותר שאתה לא מתקן את מי שחושב שבועז אבא שלנו." ובאותו רגע נחתה עלי ידיעה שארבה זה זמן רב בשולי תודעתי - אני הומו בדיוק כמו אבא.
"הלוואי ובועז היה אבא שלנו, ולא ההומו האוכל בתחת הזה." לחש ניר.
"אתה דביל, אני שונא אותך." קפצתי ממקומי, ברחתי החוצה ועמדתי בפרוזדור, מחוץ לחדרו של ניר, דמעות בעיני וניסיתי להתאפק לא ליבב.
"גילי מתוק, אל תבכה." נחפזה אימא לחבק אותי, וכמעט שפכה עלי את הקפה שלה, "ניר יהיה בסדר גמור, זה רק ניתוח קטן ובעוד שבוע הוא יבריא ויחזור הביתה."
"אני רוצה את אבא, למה אבא לא איתנו?" התפרצתי לעברה כמו ילד קטן.
"אבא עסוק מאוד עכשיו, אני אתקשר אליו אחרי הניתוח." השיבה אימא בשלווה, "הנה בועז." התמלאה שמחה, ונופפה בידה לעבר בועז שעזב הכל, חש לבית החולים ולא מש ממיטתו של ניר עד שהוא התאושש לגמרי וירד ממיטתו.
גם אבא הגיע לבסוף לבקר, משאיר את עדי בבית.
רק כמה חודשים אחר כך, כשעלה חשש שאולי גם אני אצטרך לעבור ניתוח דומה, שאלתי את עדי למה הוא לא בא לבקר את ניר בבית החולים, ואם הוא יבוא לבקר אותי אם אעבור ניתוח
הוא צחק וליטף את לחיי, "אותך הייתי בא לבקר, אבל ניר שונה ממך." אמר בנחת וחייך, ואני הבנתי בלי צורך בהסברים שהוא יודע, ואולי ידע עוד לפני במה ניר שונה ממני.
הזמן חלף, כדרכו של הזמן, אבא ועדי המשיכו לחיות יחד, ואפילו נכחו כזוג בחתונתו של ניר – נועה כלתו התעקשה שהם יבואו לחתונה וישבו עם כל המשפחה - ומיד אחר כך פגשתי את טל, התאהבתי בו, ויצאתי גם אני מהארון. לאבא ולעדי לא היה צורך לספר וגם ניר הבין לבד, כל מה שהייתי צריך לעשות זה לספר לאימא ולבועז את מה שכל שאר ידידי ומכרי ידעו מזמן.
אימא התקשתה להשלים, והתאבלה על הפגם שירשתי מאבא, אבל בועז הרגיע אותה שלא נורא, שלא תיקח ללב וכיום זה לא באמת סיפור כזה גדול. זה לא באמת משנה, העיקר הבריאות.
הכל נעשה קל יותר אחרי שהיא פגשה את טל ונכבשה בקסמו, ובינתיים נולדו לניר ולנועה ילדים, ואימא התמסרה לתפקיד הסבתא, והעלבון שבעזיבתו של אבא, עלבון שתסס בה שנים רבות, שכח ונרגע.
עשרים שנה אחר כך חגגתי את יום הולדתי השלושים יחד עם בן זוגי האהוב. מוקף בכל בני משפחתי חשתי שהשבר המשפחתי שפקד אותנו כשהייתי בן עשר התאחה כמעט לגמרי.

כשרק התחלנו, טל ואני, להיות זוג, החלטנו כבר אז שאם יום אחד יתחשק למי מאיתנו לגוון קצת מהצד לא נעשה מזה עניין גדול, ובטח לא נפרק זוגיות מוצלחת בגלל מה שנקרא אצל סטרייטים – בגידה.
"הזוגיות שלנו תהיה אחרת משלהם, היא תהיה פתוחה ומשוחררת יותר, אצל גברים אין צורך להתעקש על מונוגמיות גופנית." הסביר לי טל, ואני הנהנתי בהתלהבות ולא העליתי בדעתי אז, בגיל עשרים ושלוש, שיום אחד ארצה לגעת במישהו חוץ ממנו.
במשך כמה שנים המשכתי להרגיש ככה, והייתי בטוח שגם הוא לא מתעניין באף אחד מלבדי, אבל לאט לאט, כאילו מבלי משים, משהו בביחד ההדוק שלנו נפרם והתרופף, וזה לא שלא אהבתי אותו בכל ליבי, למעשה אהבתי אותו אפילו יותר מאשר בהתחלה כי הספקנו לצבור במשך הזמן היסטוריה משותפת - מאות ואולי אלפי זיכרונות קטנים וגדולים שקשרו אותנו יחד באהבה גדולה, ועם זאת לפעמים התחשק לי גם אחרים, ואני מניח שגם הוא חש אותו דבר.
ככל שחלף הזמן שנינו התבגרנו והתפתחנו, כל אחד לכיוון אחר, בלי שהאהבה והמחויבות שלנו זה לזה פחתה אפילו כמלא הנימה. עדי שהיה מורה מתחיל כשרק הכרתי אותו, התחיל לנהל בית ספר, ואני נעשיתי שותף מלא במשרד המהנדסים שהתחלתי בו כמתלמד. במקביל לעולם המשותף שלנו היה לכל אחד מאיתנו תחום מקצועי וחברתי שהשני לא לקח בו חלק.
קיץ אחד הוא נסע לקורס מקצועי בצפון הארץ, וכשחזר סיפר לי, נבוך וחושש מתגובתי, שהיה לו שם סטוץ קצר עם מישהו שגם היה בזוגיות, ובמקום שאכעס ואפגע החזרתי לו בוידוי משלי וסיפרתי לו משהו שעד אותו יום שמרתי בסוד - מתמחה צעיר אחד שעבד אצלנו זמן מה, וערב אחד כשנשארתי איתו מאוחר במשרד כדי להשלים משהו דחוף... "הוא נשוי ולא חולם אפילו לעזוב את אשתו והילד, אבל נורא התחשק לו... ואתה היית אז מאוד מאוד עסוק ובקושי ראיתי אותך בבית אז... אתה נורא כועס עלי? זה היה סתם משהו חסר חשיבות, פריקת מתח, אני בקושי זוכר איך הוא נראה."
טל נאנח ואמר שהוא מבין, והוא אוהב אותי, ומאז היה לשנינו ברור שמידי פעם, כשיש הזדמנות וזה לא משהו רציני, סתם עניין חד פעמי קטן, מותר לחטוא בסטוץ לא משמעותי, וזה בסדר, בעיקר אם ישנים מחוץ לבית.
כמה ימים אחרי יום הולדתי הזדמן לי לשוחח בפרטיות עם עדי, בן זוגו של אבא, ותוך כדי שיחה על דא ועל הא שאלתי אותו אם הוא מאמין במונוגמיה, ומה דעתו על יחסים פתוחים?
"דעתי שכל זוג צריך לגבש לעצמו את ההסכם הפרטי שלו שהולם אותו." אמר עדי בכובד ראש, "אבל צריך להיזהר מאוד לא לחרוג מההסכם הלא כתוב שיש לבני הזוג כי לפעמים סתם סטוץ קטן ולא חשוב עלול להתפתח למשהו שיכול לפגוע בזוגיות, וצריך לשים לב."
"לא עדיף פשוט לא לעשות סטוצים?"
"בהחלט עדיף, אבל לא כל אחד יכול לעמוד בזה, בשבילי זו בכלל לא בעיה, מהרגע שראיתי את אבא שלך לא רציתי יותר אף גבר אחר, וגם אחרי עשרים שנה אני עדיין מרגיש ככה, אבל אבא שלך... הוא שונה ממני. זה לא תמיד קל אבל אני מבין את זה ומקבל אותו כמו שהוא."
"וזה לא מפריע לך שאתה רק איתו והוא... הוא באמת בוגד בך?" אבא ועדי היו יחד מעל עשרים שנה, הם נראו תמיד מאושרים ומאוהבים, התקשיתי להאמין שגם הם...
"לא בוגד, כל זמן שזה רק סקס זה לא נחשב בגידה." התעקש עדי להעמיד דברים על דיוקם, והעביר יד בשערו שהאפיר ברבות השנים אם כי נותר סמיך ומקורזל כמו שהיה בצעירותו.
"נכון, אתה לגמרי צודק." הסכמתי, "זה בדיוק מה שאני מרגיש, ולמזלי גם טל חושב כמוני."
"אם ככה הכל בסדר." חייך אלי עדי את חיוכו הנבון והטוב, וליטף בעדינות את לחיי, נוהג בי כאילו הייתי עדיין נער מתבגר מבולבל שלא יודע לקרוא לרגשותיו בשם.

לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...