אילוסטרציה. צילום: טל איתן.

 >  >  > 

מט סנדלריות

שלוש מסעדות שונות, שתי מיטות חמות והחלטה אחת מהירה לעבור לגור ביחד הכניסה אותנו לפנתיאון השגיאות הנפוצות של הלסבית המצויה.

חייל ראשון קדימה
אני חושבת שזה היה החורף הגשום בחיי. בכל מקרה, זה הרגיש ככה. הגשם זרם כנהרות על כל כבישי חיפה וכהרגלם החיפאי שבעו ממנו מוקדם מדי ומלאו בריכות ענק ברחבי העיר. הפיאסטה הקטנה שלי צללה את דרכה בגבורה דרכן.
אם רגע השביתה של המכונית שלי לא היה דרמטי, כנראה לא הייתי טורחת לזכור, אבל ככל שזכרוני אינו מטעה אותי הברק הכה לפני הרעם - בזאת אני בטוחה, המנוע שבק מיד לאחריהם באמצע הצומת במרכז מהומת הצופרים. הלחץ לא איחר להגיע והשאיר אותי מתוסכלת ובוכייה באמצע הצומת. למה באמת בוכייה? כי גם הטלפון שלי קפץ אל מותו ברגעי ייאוש שקדמו לסיפור. אז עשיתי את הדבר ההגיוני לעשות, לשבת ולהמתין עד שתגיע מחשבה חכמה יותר למעשה נבון יותר. כך המתנתי.
שוב, בהסתמך רק על זכרוני וניסיוננו בקשר אני חושבת שלא ראיתי אותך זועמת כל– כך כמו אותו היום. שלוש דפיקות הרעידו את חלוני והדריכו אותי מתסכולי.
"למה את עומדת באמצע הצומת?"
"כי לא מצאתי חניה (מה נראה לך?) אני תקועה עם הרכב, הוא לא מתניע!"
זה היה שיח של חירשות מבעד לחלון כשהגשם מתופף על גג המכונית.
"אז תזיזי את הרכב לצד הדרך." היא הציעה לי כאילו הדבר כרוך בהינף יד בלבד.
"וואו איזה מבול, בחרת יום להיתקע בו." אמרה בעודה פותחת את דלת המכונית ודוחקת אותי למושב שלצדי.
"מורן, נעים מאד..." אמרה כשהסירה את כובע המעיל שכיסה יותר ממחצית פניה ונתנה לפוני לצנוח על עיניה החומות.
"אז... אני אצא לדחוף את האוטו, את חושבת שתוכלי לעשות את כל זה?"
"אהה... כן, בטח, איך אמרת? לסובב ימינה ושמאלה וללחוץ חזק על הגז?"
"אני אסביר שוב, הפעם תנסי להקשיב לי." היא נזפה בי והגנבתי חיוך.
אחרי ההסבר המסורבל הגיע החלק שהמתנתי לו בקוצר רוח בחמש דקות הסוערות שהיו לפניו - היא התפשטה.
טוב, התפשטה זה אובר-סטייטמנט, השילה מעצמה את המעיל והכפפות, ראו יותר עור חשוף וקווי מתאר של מבנה גופה הצנום שנראה בצורה ברורה יותר בהשוואה למצב הקודם, הבנתי שאני בכיוון הנכון.
"תכווני את ההגה ישר... תשלבי בראשון... יופ...י..." אמרה וקולה מתאמץ לדחוף את הפיאסטה הקטנה והרטובה שלי, התחלנו ממש לצבור תאוצה של 3 קמ"ש...
"זהו זרקי את הקלאץ'." והמנוע קם לתחייה, יש!
היא שוב פלשה לפיאסטה שלי מבלי לשאול והדיחה אותי מכס הנהגת.
"ממש תודה, הצלת אותי, ממש... חשבתי שאני אשאר תקועה כאן עד האביב, אם לא היה יורד גשם עכשיו בטח הייתי מחבקת אותך." הלשון שלי שברה את מחסום הטאקט.
"מה?" שאלה וחייכה. החיוך שלה האיר את עיניה והבליט קבוצת נמשים סביב אפה.
"אמרתי שאם תרצי המלצה למקצוע הצדדי שלך, אני אשקול לעזור לך."
"תודה." אמרה והמשיכה לבהות בעיני.
דממה מביכה הודגשה בשקט שהשאיר הגשם שפסק.
"את יושבת לי על המעיל." הוסיפה והצביעה על ישבני.
אפשר לומר שברגע שיא זה הסתיימה שיחתנו.
נשארתי לעכל את הרגעים המביכים עוד כמספר דקות עד שדהרתי חזרה לביתי עם הסוסה הלבנה חסרת כוחות סוס.
Words like violence
Break the silence
Come crashing in
Into my little world….
התנגן הרינגטון הזר, בניגוד גמור לזמר העברי שהתנצח אצלי ברדיו.
All I ever wanted
All I ever needed
Is here in my arms
Words are very unnecessary
They can only do harm
"הלו?"
"עכשיו הבנתי שאני אפילו לא יודעת מה שמך." אמרה מורן עם זיק של הפתעה בקולה.
"לירון." אמרתי ומיד הבנתי את הפוטנציאל שנקלע לידי.
"הי לירון, כנראה שהנייד שלי נפל אצלך באוטו..."
דרך יצירתית ומושקעת לקבל מספר טלפון.

מלכה יוצאת לדרך
שלוש מסעדות שונות, שתי מיטות חמות והחלטה אחת מהירה לעבור לגור ביחד הכניסה אותנו לפנתיאון השגיאות הנפוצות של הלסבית המצויה.
השנתיים הראשונות עברו ביעף, כמעט ולא הצצנו מבעד לסדיני המיטה. מדד הביקוש החברתי שלנו צנח פלאים ואדרת קיטשיות סמאה את חיינו.
הפיאסטה הקטנה שלי נבחרה להיות רכב השרד של המשפחה החדשה שהקמנו ביחד. היא, בתמורה, זכרה לנו חסד נעורים והנעימה את נסיעותינו לעבודה.
ימי העבודה התארכו והקריירה הטריה זינקה לה עם מדרגות השכר.
ביום שישי בהיר לחלוטין, ללא זכר לעננה אפורה ובוכייה הנחת מפתח שחור עטוף בסרט אדום על כף ידי.
"טה-דה!" הפתעת וחייכת מאוזן לאוזן כשבאמצע האף, נבלע בין קבוצת הנמשים המפורסמת.
"אבל יום ההולדת שלי בדיוק עוד שלושה חודשים וחמישה ימים (מי סופר?)."
"אני יודעת, חשבתי שאולי הגיע הזמן שנשתדרג ונתקדם לרכב חדש ויפה יותר, היא הייתה ממש במחיר מצחיק, חוצ'מזה תראי איך היא נראית?"

 

רץ חצי לוח שמאלה
הפרידה מהפיאסטה הייתה קשה, כל- כך קשה שהחלטתי לא להיפרד. הזיכרונות היפים שנשמרו בקופסה הממונעת בקושי צבטו בלבי בכל פעם שעלה זיק המחשבה על תליית שלט פרידה מבעליה.
הימים חלפו כלילות והחודשים צברו חתולים בביתנו. השגרה הייתה כבת בית והלאתה את ימינו.
Words like violence
Break the silence
Come crashing in
Into my little world….
רונה עבודה הבהבה על המסך הסלולרי שלך.
"כן?"
"הי יפיפייה שלי, הריח שלך עדין עלי. אני לא רוצה ללכת להתקלח אבל בעלי עוד מעט מגיע אז רציתי לגנוב עוד שנייה איתך לפני שאני שוטפת את הכול מעלי... שצף המילים זרם מפיה מבלי לעצור לנשום לרגע.
הרגשתי איך הדם עוזב את פני. "מורן?"
"הכי קרוב שחשבתי שאפשרי, זו לירון." עניתי לה.
"כמה זמן את מזדיינת עם האישה שלי?" הטחתי בה את שאלתי כשדמעות הציפו את עיני.
מורן זינקה למשמע השאלה ונעמדה מולי.
התייפחתי למשמע הגמגום בצידו השני של הקו וזרקתי את המכשיר ממני.
המחשבה שאישה זרה חולקת פיסת אינטימיות עם האישה שלי ריסקה אותי על הרצפה בדירה השכורה שלנו במרכז העיר, שם השארתי רסיסים מדממים מחיי.

 

שח-מט
איך נכנסתי לכאן עם תיק גב חצי ריק ויצאתי עם רכב מלא בארגזים? תהיתי כשירדתי מטה בבניין. בידי האחת עציץ מצהיב ונובל, על חצי אצבע תלוי ארגז קטן ובידי השנייה מברשת השינים ומפתחות לפורד פיאסטה שנת 76.
לאחר שהנחתי את הארגז האחרון במכונית תלשתי את המודעה שנכתבה לפני לא פחות מחודשיים בטוש אדום ועליז:
לרגל הקדמה שהפתיעה גם אותי, אני מעוניינת להחליף בעלים.
פיאסטה מודל 76 במצב טוב ואוהב מחפשת בית חדש.

 

 

**מט סנדלרים- מלכודת שחמט להפלת המלך בארבעה מהלכים זריזים. 

תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...