ספסל. צילום: Photos by Mavis, flickr.

 >  >  > 

מוחתם - פרק טו'

"תרגיע אלמוג, הבטחתי לך לשכוח מה היה אז וקיימתי את ההבטחה, לא דיברתי על זה עם איש, מחקתי את הלילה הזה בדיוק כמו שאמרתי שאני אעשה, וליתר ביטחון השתדלתי מאוד לדבר אתך כמה שפחות, אבל מאז קרו דברים, אני זקוק לעצה ממך."

שלוש שנים תמימות הצלחתי להימנע מלשהות לבד עם דולב. זה לא היה קל כי הוא התמיד ושמר על קשר חם וידידותי איתי ועם עידו, ואחרי שנפרד מרמי סופית גם נעשה שכן שלנו, וגר לא רחוק מאיתנו, קודם בדירה של רינה ואחר כך עבר לגור בדירה מקסימה ומעוצבת בחן ששכנה באותו הרחוב.
הוא טרח להתקשר אלינו כמעט פעם בשבוע, הכיר לנו את בני הזוג המתחלפים תדיר שלו, וסיפר לנו שוב ושוב שאנחנו העוגן שלו, הקשר שלו למציאות, המופת והדוגמא שלו לחיים נורמאליים, והחברים הכי טובים שלו.
הוא השתדל והצליח לפתח קשר חם ונעים עם רזי החמוד שלנו שקרא לו דוד דולב, ועם אימו חמורת הסבר. רינה התיידדה עם מעט מאוד גברים והתקשתה לבטוח בהם אבל דולב הצליח לרכוש את אמונה ואפילו לשדך לה את אחת מלקוחותיו הטובות ביותר - נופר המהממת שמשום מה נדלקה על רינה, חיזרה אחריה, עברה לגור איתה ובהשראתה החליטה שגם היא רוצה ילד. מאז שהיא ורינה נעשו זוג נופר הפעילה על עידו את מיטב קסמיה במטרה להשיג ממנו עוד זרע כדי להפיק אח או אחות לרזי. עידו עדיין היסס אבל הנחתי שהוא יישבר בקרוב.

מצאתי את עצמי שוב ביחידות עם דולב בגלל רמי, האקס שלו. כמה ימים לפני שמלאו לו חמישים וחמש הוחש רמי לבית החולים כי המכונית בה נהג סטתה מהכביש והתהפכה. כל החלק הקדמי של המכונית נמעך, אבל רמי שהיה חגור לא נפגע באופן רציני, הוא הצליח לחלץ את עצמו מהרכב, פסע כמה פסיעות והתמוטט.
הוא אושפז בחשד להתקף לב ועבר צנתור דחוף שהציל את חייו. האדם הראשון שהוא התקשר אליו אחרי שהתעורר מההרדמה היה דולב - האקס שלו. השניים נפרדו בריב גדול ורעשני עוד לפני שרזי נולד ולא שוחחו זה עם זה למעלה משלוש שנים, ובכל זאת, כל מה שרמי רצה לעשות אחרי שנחלץ בנס ממוות היה לראות את דולב ולדבר איתו.
"הוא רוצה שנחזור." גילה לי דולב שטרח להגיע אלינו הביתה ביום שישי בצהרים בלי לצלצל אלי קודם כי שיער שאתחמק ממנו אם אדע שהוא מגיע. דולב ידע שעידו אוסף את רז מהגן בימי שישי ומקדיש לו את כל אחר הצהרים, לוקח אותו לגן השעשועים או למקדונלד ונהנה מבילוי זמן איכות לבד עם בנו.
"אני מקווה שאני לא מפריע." התנצל כשהופיע על סף דלתי ותפס אותי יחף, מנומנם ולבוש רק במכנסי פיג'מה.
"האמת שכן." אמרתי באי רצון, "הלכתי לישון." העברתי יד בשערי הפרוע, "וכמעט נרדמתי, עידו לא פה." הוספתי.
"אני יודע, יש לנו שעתיים בערך עד שהוא יחזור, נכון?"
"דולב." נבהלתי, "על מה אתה מדבר?"
"תרגיע, הבטחתי לך לשכוח מה היה אז וקיימתי את ההבטחה, לא דיברתי על זה עם איש, מחקתי את הלילה הזה בדיוק כמו שאמרתי שאני אעשה, וליתר ביטחון השתדלתי מאוד לדבר אתך כמה שפחות, אבל מאז קרו דברים, אני זקוק לעצה ממך."
"עצה? איזה עצה אני יכול לתת לך?" תהיתי, בוחן בפליאה את פניו שנעשו יפים יותר ככל שהוא התבגר. יש אנשים שהשנים רק משביחים אותם, ודולב היה אחד מהם. הוא תמיד היה יפה תואר, אבל ככל שהלך והתקרב לגיל שלושים הוא נראה טוב יותר, וגם החיים שלו, שהתחילו בצורה די דפוקה, הלכו והשתפרו. הוא התגבר על ילדות אומללה עם אב מתעלל, צלח את קשיי ההתבגרות וההשלמה עם הנטייה המינית שלו, יצא בשלום מהתקופה הפרועה של נעוריו שכללה כמה חודשים הזויים בישיבה חבדניקי"ת מטורללת במיוחד, ואחר כך תקופת השתרללות רצינית שכמעט דרדרה אותו לזנות, אבל רק כמעט.
איכשהו הוא הצליח לצאת מהתקופה הזו בריא ושלם, למצוא אהבה וזוגיות עם רמי, להבין שהוא מוצלח בעיצוב ולמצוא לעצמו עבודה טובה בתחום, ולפתח קריירה שפיצתה אותו על כישלון חיי האהבה שלו.
החיים עם רמי הסתיימו אמנם בפרידה לא נעימה, אבל בזכות חריצותו וכישרונותיו דולב נחת על רגליו בגמישות חתולית, והסתדר לבד לא רע בכלל. היו לו חברים ויזיזים לרוב, והמון לקוחות מרוצים שחזרו אליו כל פעם מחדש. הוא ניהל עסק פורח לצד חנות משגשגת, יצא עם גברים ממש שווים, ושמר על ידידותו של עידו, חבר הילדות שלו שהצליח להתגבר על הקראש כלפיו ונעשה ידיד נפש שלו, ולכאורה גם שלי, אבל רק לכאורה, כי למרות שתמיד היינו מחייכים זה אל זה בנימוס, לוחצים ידיים וטופחים זה לזה על השכם אף פעם לא שכחנו מה קרה באותו לילה רחוק כשרזי הקטן היה עדיין תינוק בכיין, ודולב שגר באופן זמני אצל רינה רק רצה לישון לילה אחד בלי הפרעה והלך לישון בדירה שלי ושל עידו.
"אם עידו ידע מה עשינו אני ארצח אותך ואחר כך אתאבד." אמרתי לו אחרי שקלטתי מה עוללתי זה עתה.
"הוא לא ידע כלום, אני נשבע לך." הבטיח דולב, "באמת, תאמין לי, גם אני לא רוצה שהוא יגלה, אני מעדיף למות קודם." הוסיף בקול רציני, ואז נפתחה הדלת ועידו נכנס ומצא אותנו במיטה.
בלי שדיברנו על זה קודם הבנו שהדרך היחידה לצאת מהמצב היא לשמור על קור רוח ולהעמיד פנים שזה עתה התעוררנו, ושלא קרה שום דבר ביני לבינו.
הדחקנו את מה שקרה בצורה כל כך מוצלחת עד שאיכשהו הצלחנו לשכנע לא רק את עידו אלא גם את עצמנו, וכל זמן שנזהרנו לא להיפגש ביחידות זה עבד מצוין, ואז הוא הלך וקלקל את הכל – הופיע פתאום על סף הדירה שלי ושל עידו וסיפר לי שהוא צריך עצה בנוגע לאקס שלו שמאושפז עכשיו בבית החולים ועומד להשתחרר בקרוב.
"הוא ביקש ממני לבוא לבקר אותו כדי לבקש ממני סליחה, להתנצל על מה שהוא עשה בזמן שהיינו יחד ולהתחנן לפני שאני אחזור לגור איתו." גילה לי דולב.
"זה מה שהוא רוצה, שתחזרו להיות יחד?" נדהמתי, "אבל... מה שלומו דרך אגב?"
"לא משהו, הוא תמיד זלזל ולא שמר על עצמו, ובסוף קרה מה שהיה צפוי שיקרה, הוא חטף התקף לב. הרופאים הזהירו אותו שאם הוא לא ישמור על עצמו טוב יהיה לו עוד אחד, רציני יותר, שעלול להרוג אותו."
"כן, זה קורה הרבה לגברים אחרי גיל חמישים." הנהנתי בכובד ראש, תוהה למה דולב מספר לי על מצבו של רמי שלא ראיתי כבר שנים.
"אתה צודק." הסכים איתי דולב, "יש לו מזל שהוא עדיין חי ושהוא לא הרג אף אחד בתאונה, אני מקווה שהוא יתחיל לעשות דיאטה ולהיזהר, הוא כבר לא ילד, אבל עם קצת מזל הוא יחיה עוד עשרים שנה לפחות, אולי יותר."
"אני מאחל לו עד מאה ועשרים, אבל מה זה נוגע לי, או לך?"
דולב היסס קצת ואז, כמו הרבה אנשים לפניו, החליט שאני ראוי לאמון ושהוא רוצה לשפוך לפני את ליבו. זה הגורל שלי, יש לי מין פנים כאלו שגורמות לאנשים חשק לשוחח איתי ולגלות לי את הדברים הכי כמוסים ואינטימיים שהם שומרים בליבם. פנים כמו שלי הן נכס חשוב במקצוע שלי, אבל בחיי הפרטיים הן נטל. "כשרמי היה במצב של סכנת חיים, אחרי שהוא קלט שהוא עלול למות הוא הבין שהוא עשה טעות איומה, ושהוא בעצם אוהב אותי, שתמיד אהב רק אותי, והוא רוצה לנסות לתקן את מה שהרס."
תיארתי לעצמי איך עידו היה מגיב על הצהרה כזו, נאנחתי בסתר לבבי, ושאלתי את דולב מה הוא חושב על העניין.
"אני יודע שזה נשמע ממש אידיוטי, אפילו פתטי, אבל... האמת היא..." דולב השפיל מבט אל ברכיו שהיו נתונות במכנסי גאפ אופנתיות, מגוהצות למשעי, "האמת ששמחתי מאוד, הייתי ממש מאושר לשמוע שהוא עדיין אוהב אותי ורוצה אותי שוב."
"באמת?" הופתעתי, "אבל... באמת?"
דולב הנהן, "כן, אני יודע, הוא מבוגר ממני בהרבה, והוא כבר לא בריא והכל, אבל בזמנו נורא אהבתי אותו, הוא הגבר היחיד שרציתי באמת, כאב לי נורא שנפרדנו, אחרי שהוא זרק אותי לא הצלחתי להתאהב שוב, ולא שלא ניסיתי אבל זה לא הלך. אני יודע שלחזור אליו נשמע רעיון לא מוצלח, אבל אני ממש רוצה לנסות שוב, מה דעתך, כדאי לי?"
"למה אתה שואל דווקא אותי? תתייעץ בעידו או ב... לא יודע, באימא שלך, בחברים שלך, למה בי?"
"כי אתה פסיכולוג." השיב דולב, ורכן לעברי בהבעה מודאגת, "כי אתה מבין בני אדם, כי זה המקצוע שלך, לתת עצות."
"זה לא מדויק דולב, נכון שאני מקשיב לאנשים, אבל אני לא אומר להם מה לעשות, כל אחד צריך להחליט בעצמו מה לעשות עם החיים שלו, וחוץ מזה, אל תשכח שאני פסיכולוג ילדים."
"מה זה משנה? ילדים או מבוגרים, כולנו ילדים של החיים." השיב דולב במשיכת כתפיים, והמשיך לספר לי על תקוותיו לעתיד יפה ומוצלח יותר עם רמי שסוף סוף למד לקח, ומעכשיו יפסיק לרדוף גברים אחרים, ויעשה בן זוג אוהב, נאמן ומסור.
"אבל כשהייתם יחד הייתה לכם זוגיות פתוחה, אתה בטוח שזה באמת מה שאתה רוצה, זוגיות מונוגאמית?"
"כן." הנהן דולב בתוקף, "עכשיו אני מבין שזה הדבר היחיד שבאמת עובד, אני רוצה לחיות איתו כמו שאתה חי עם עידו, בלי שום עניינים מהצד."
"אבל הרי גם אני..." החוויתי לעברו בלי מילים, יודע שהוא יבין למה אני מתכוון.
"כן, אבל..." דולב השפיל את עיניו, נבוך מעט, "זה קרה רק פעם אחת, וממש בטעות, מה שהיה איתי ואתך זה היוצא מהכלל שמעיד על הכלל." הוא הרים אלי מבט מודאג, "נכון? לא היו לך אחרים, מה?"
הסמקתי, "לא, בשום פנים ואופן לא, וגם מה שכן קרה זה רק בגלל שעידו היה כל כך עסוק עם רז עד ש... זה משהו שקרה בטעות, ומאז לא היו יותר דברים כאלה, וגם לא יהיו, לא אצלי בכל אופן, אני לא יכול להתחייב בשם עידו."
"אני בטוח שהוא נאמן רק לך." נחפז דולב להבטיח, "אני משוכנע בזה." הוסיף בביטחון וחייך אלי חיוך מעודד, ויכול להיות שהוא אפילו האמין בזה, מי יודע?

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...