לוכד חלומות. צילום: johnnytakespictures, flickr.

 >  >  > 

מלכודת החלומות

יוני היה מלכודת החלומות שלי. כמו מבנה החוטים הזה, הלוכד בעיקר אבק בחדרי שינה, הוא הצליח ללכוד, לתקופה, את החלומות שלי.

במסורות הגדולות של המזרח מדברים על נשמות אבודות, שהעבירו יחד גלגולי חיים, נפרדו וחזרו, חזרו ונפרדו, בחוטי חיים שלנצח ירכיבו ביחד אריג רק כדי להיפרם זה מזה, ולהתחיל את הכל מבראשית במקום אחר, בזמן אחר. עד שזה יקרה, היקום מטיח אותם זה בזה, בהצטלבויות מקרים, כדי שילמדו, כדי שישלימו את מה שהתחילו כבר מזמן. הרעיון הזה תמיד הקסים אותי, והפחיד אותי, הוא מילא אותי בתקווה גדולה שיבוא יום ואמצא את החוטים האבודים שלי, ואבנה איתם את רקמת חיי. לא שיערתי שכאשר זה יקרה, זה יכאב כל כך.

אחד מאותם חוטים שנרקמו ונפרמו, היה יוני. החוט האבוד שפעם אחר פעם מצטלב בחיי. יש משהו מאוד מוזר בחיבור הזה בינינו, בצריבה של מגע הזיכרון בליבי. כמו מדוזה חוטית המנתקת חוטי ארס, שולחת אותם אל החוף, טעונים וצורבים, מפנים לה את הדרך, מהממים את הטרף ופוגעים בכל מי שנקרה למקום. כמו ליטוף רחוק של זיכרון נוסטלגי, שעולה מריח מוכר המציף זיכרונות, מצליל נפלא או חפץ נוטף משמעות.

בחברות האפריקניות השבטיות, מיחסים חשיבות גדולה לחלומות. אומרים שהם מורכבים מרסיסי חיים מהעולם הזה והעולם שמעבר. החלום הוא מסדרון אפלולי, לא ברור ולא מוגדר, בו הנפש שלנו מהלכת בלילות. האינדיאנים אומרים שהחלום משקף את האני הרוחני שלנו, את זה שאנחנו עכשיו, את זה שהיינו בעבר, ואת זה שאנחנו עתידים להיות. שברגע שאנו עוטים על עצמנו את כוחו של הטבע, מכירים בו ורותמים אותו, אנחנו יכולים להתבונן בחלון נפשנו ולהציץ את עולם אחר, עצום וחזק וגדול מאיתנו.

שנים אני לומד על תרבויות ומחשבות אנושיות, כדי לזקק אותן לתובנות משלי. וכל זה רק כדי להבין שיש בהכל קסם ורומנטיקה, אבל אין בהם דבר. אחרי הכל, חלומות הם תוצרי לוואי של אלקטרונים במוח. תהליכים של סידור חוויות ועיצובן בתודעה שלנו. מטחים חשמליים שמניעים זיכרונות ופרגמנטים של מחשבות, הנופלים כשלג על זיכרונות כואבים. נזעים אלקטרוכימיים כמעט אקראיים.

לכל היותר הם רגעים נדירים, בהם תת ההכרה נפתחת כמו מניפה, וממנה עולים אדים מרעילים ובאושים ונפלאים של העצמי הכמוס, הנסתר, הנחבא. זה שיש לפחד ממנו, זה שיש לאהוב אותו.

לכן אני אוהב אותם ושונא אותם ורוקד איתם את ריקוד החשיכה. חולם ושוכח, שוכח וחולם.

במידה רבה, יוני היה מלכודת החלומות שלי. כמו מבנה החוטים הזה, הלוכד בעיקר אבק בחדרי שינה, הוא הצליח ללכוד, לתקופה, את החלומות שלי. אבל שום דבר לא הפריע לי, להיפך, יכולתי סופסוף להרפות מהכל. מהדאגה. מהמחשבה הלא פוסקת על חוטים ועל תרבויות ועל אנשים ועל מקומות.

מהרגע שהמבטים שלנו הצטלבו, ידעתי שמשהו בתוכי נצרב. מהשנייה שראיתי אותך ידעתי שאני רוצה אותך. אמרתי לו בלילה הראשון שבו בילינו יחד, ברגע של כנות לא ברורה ובטח שלא אופיינית לי. ואני הרגשתי שאני מוחתם לך, הוא ענה, מדען שכמוהו, כמו אפרוח הבוקע מביצה וחותם את גורלו עם החפץ הנע הראשון שנראה לו כאם.
הימים חלפו. כשהיינו יחד, מחובקים במיטה הקטנה והחורקת, הירח האיר אותנו מחלון קטנטן בדירה הטחובה שהעזובה מכה בה ללא רחם. החלומות נדומו, ולא היו עוד בקיעים או סדקים, רק שינה עמוקה ונעימה. אני, שרגיל להתנועע במיטה ולהשתולל בלילה מתוך שינה, הייתי מתעורר בדיוק באותה התנוחה בה הלכתי לישון, בה הלכנו לישון. זרועי בשקע תחת גופו, עורפו צמוד לאפי, ידי האחרת מחבקת אותו, רגלינו שלובות.

הפוך לא הצלחנו להירדם. רק במצב הזה, בו אני חופן אותו, מצאנו את עצמנו טבעיים ונוחים זה לזה. הגפיים לא נרדמו, רק רכות מרחפת ועדינות מכילה. כשהוא ניסה לחבק אותי, מרפקים פגעו בגוף, ושיער נכנס אל העיניים, רגל דגדגה ירך.

כך גם חיינו. פעם אחר פעם, אני הוא זה שחפן ועטף, שליטף, שאסף אותו אל תוכי. בלילות ובימים נתתי מסתור לגופו ונפשו, ומתוך אותה חוויה מספקת, של הכלת אדם אחר בתוך חיי ונימי נפשי הכמוסים, מצאתי את השקט.

אי אפשר להחזיק בדבר, גם לא בעצמנו. הדבר משול לילד המבקש לעצמו את אמו דרך אחיזה נוקשה ומקפיאת פרקים בידה. דרך משיכה בשמלתה. דרך הסתתרות מאחוריה והתעקשות חסרת תועלת, שלא תלך, שלא תעזוב. אמהות טיבן לעזוב, ובנים אף הם עוזבים, רק סדר הדברים ומועדם משתנה. כל היתר קבוע ורגיל עד זעם.
וכך גם יוני, שביקש לאחוז או להיאחז, אך נקרע ממני בגלים, פיסה אחר פיסה. תחילה הייתה השינה, שכבר לא הייתה נוחה לשנינו, ואחר כך הדממה הגדולה שעמדה בינינו כמו קרחון שקוף אך נוכח ומקרין. אחר, פרידה, שנתיים או שלוש של נתק מוחלט. עברו שנים ארוכות, עד שהורדתי את לוכד החלומות שהוא קנה לי, ועם ההשלמה הזו, וההחלטה הזו להמשיך הלאה, סופסוף יכולתי לחזור ולחלום.

ומאז יוני, כבר איני פוחד מהחלומות, וגם לא מאריגי היקום הנפרם.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...