ספסל. צילום: Photos by Mavis, flickr.

 >  >  > 

מוחתם - פרק ד'

אצל אלמוג היה שקט ומסודר, המוזיקה הייתה קלאסית ותרבותית, והאורות רכים ועמומים. ברגע שסגרתי את הדלת מאחורי גבי החל לרדת גשם ותחושת שלווה ביתית חמימה פשטה באיברי.

למחרת בבוקר התעוררנו מאוחר מידי ולא היה לנו זמן לכלום חוץ מאשר לכוס קפה חפוז. רגע לפני שרצתי חזרה לדירה שלי רכנתי אליו ונישקתי את לחיו, "אני אתקשר בערב, ביי אלמוגי." אמרתי ודהרתי משם לעוד יום עמוס.
לא פגשתי את דולב בשום מקום, והנחתי שהוא החליט להבריז היום מהלימודים, גם אני התקשיתי להישאר ער, אבל היו כמה שיעורים שלא יכולתי להרשות לעצמי להפסיד, ולכן שתיתי עוד קפה, אכלתי שוקולד, וכשגם זה לא עזר הלכתי ושטפתי פנים במים קרים בניסיון נואש לשמור על ערנות.
סוף סוף נגמר היום המזעזע הזה ושוב חזרתי לחדרי הקטן והרועש וניסיתי לישון, אך לשווא, השינה חמקה ממני. הייתה לי הרגשה מעיקה ששכחתי לעשות משהו, והיו גם השותפות שלי לדירה שלא הפסיקו לצעוק זו אל זו במקום לדבר כמו בני אדם.
יצאתי לסלון וצעקתי עליהן להפסיק לצעוק, ובתגובה הן הדליקו מוזיקה רועמת שהזכירה לי את החתונה ואת אלמוג, ואת ההבטחה שלי להתקשר אליו.
הסתגרתי בשירותים, המקום הכי שקט בדירה, והתקשרתי אליו. "אני יכול לבוא אליך בבקשה?"
"למה לא? בכיף." השיב אלמוג בנחת, בקול תרבותי שהרגיע את עצבי המתוחים.
"תודה, אתה פשוט מציל אותי אלמוג."
"מציל ממה?"
"מהחיים העלובים והרועשים שלי, אני יכול להישאר לישון אצלך?"
"כן, אם בא לך."
"בא לי, ביי, אני בדרך." ארזתי חיש קל תיק ונמלטתי על נפשי.
אצל אלמוג היה שקט ומסודר, המוזיקה הייתה קלאסית ותרבותית, והאורות רכים ועמומים. ברגע שסגרתי את הדלת מאחורי גבי החל לרדת גשם ותחושת שלווה ביתית חמימה פשטה באיברי. חיבקתי אותו, התענגתי על הריח הטוב של שערותיו ועורו ונרגעתי. "היה לי יום מזעזע." התלוננתי לתוך כתפו, "והשותפות המופרעות שלי לא נתנו לי לנוח, תציל אותי אלמוג." ביקשתי, כאילו בצחוק, אבל רק כאילו.
"תה יעזור?" שאל אלמוג והושיב אותי בכורסא נוחה ונקייה. רק אצלו קלטתי כמה עצבן אותי שכל הרהיטים בסלון המשותף לי ולבנות היו מרופטים וזרועי פירורים דוקרים. למה חשבתי ברוב טיפשות שבנות ישמרו על בית מסודר ונקי ויפנקו אותי?
"אני אוהב חורף." גיליתי לאלמוג אחרי שסיימנו את התה הריחני שהוא הכין לשנינו, והתיישבתי לידו על הספה, "בוא הנה." משכתי אותו אלי, "למה אתה יושב כל כך רחוק ממני, תביא חיבוק."
הוא הניח לי לחבק אותו והתרפק עלי קצת, ואז התעשת ואמר שאנחנו צריכים לדבר וניסה להדוף אותי מעליו, אבל אני כבר הייתי חרמן מידי ולא רציתי לדבר, רציתי נשיקות ומציצות, רציתי פינוקים ונחמה, להפסיק לחשוב ולהסביר אלא רק לשתוק וליהנות.
"אחר כך חמוד, נדבר אחר כך." משכתי מעליו את המכנסים.
"אבל מה עם דולב?" התנשף אלמוג, ועזר לי להיפטר מתחתוניו ולהגיע אל העיקר.
"דולב? מי זה דולב? אין לי מושג על מי אתה מדבר." גנחתי ובאותו רגע באמת לא זכרתי לא את דולב ולא את האהבה העיקשת שרחשתי אליו כל כך הרבה שנים, ידעתי רק שאני חרמן, ושאני רוצה סקס, ועכשיו!
"דולב, אהבת חייך?" הזכיר לי אלמוג בעודו פושט מעלי את חולצתי, ומחדש באנחת עונג את היכרותו עם פטמותיי, מעביר עליהן לשון חתולית ורודה וחמימה, ותוך כדי כך מניח לאצבעותיו לגשש בין רגלי, לעורר מהומות וזעזועים בתוכן תחתוניי.
"אלמוגי, אימא שלך לא לימדה אותך שאסור לדבר עם פה מלא?" נזפתי בו, ולפני שהספיק לענות דחפתי את לשוני לפיו, ואחר כך גם חלקים אחרים מגופי שיפעיל גם עליהם את קסמיו. הוא נעתר לי בעונג, ליקק ומצץ וליטף ונאנח וגנח ואני השבתי לו באותה התלהבות, וכמו שקורה לי תמיד כשאני נהנה מסקס המוח שלי שבת, הגוף לקח פיקוד, שולח את ההיגיון לחופשה. למרבה המזל גם אלמוג סבל מאותה בעיה, בדיוק כמוני הוא לא היה מסוגל לדבר ולזיין בבת אחת ולכן, כמו שמקובל אצל גברים, העדפנו לפעול ולא לחשוב, ובטח לא לדבר.
אחר כך שכבנו מותשים על הספה, ואם אלמוג לא היה קם ומאלץ אותי לבוא איתו להתקלח בטח הייתי נשאר ככה עד הבוקר.
המקלחת החמימה עוררה אותי, וכשחזרנו ממנה, הפעם למיטה הנוחה יותר, שוב היו ליטופים וחיבוקים, ומגעים, ואפילו ניסיון מהוסס שלי לחדירה, ניסיון שאלמוג עצר כי כאב לו. צעקת הכאב שלו עצרה אותי באמצע ומיד הפסקתי והתגלגלתי מעליו, נבוך. הוא התנצל, הוריד מעלי את הקונדום והסביר, מבויש וסמוק, שהוא דווקא כן אוהב חדירות, אבל הוא כבר מזמן לא עשה את זה, ואני כל כך גדול עד ש...
"מי, אני?" התפלאתי, מבולבל וגם גאה קצת כי עד לאותו רגע חשבתי שאני לגמרי ממוצע בעניין הזה.
אלמוג הסמיק עד לגוון של סרטן מבושל, והתחיל להסביר שיחסית לבחור הקודם שהוא היה איתו אני פשוט ענק, וחוץ מזה מדובר לא רק בעניין גופני אלא גם נפשי, והוא, עד שהוא לא מרגיש לגמרי בטוח ורגוע אז... "חשבתי שאני יכול אבל אני לא, סליחה עידו, הכול קרה מהר כל כך ולא הספקתי להסביר לך, כנראה שאנחנו פשוט לא מכירים מספיק זמן." אמר, מאוד אומלל ומתנצל, ושוב היו לו דמעות בעיניים.
הוא היה כל כך חמוד... הלב שלי התכווץ מרוב חרטה, איזה בהמה אני, ממש התביישתי בחוסר הרגישות שלי כלפיו.
"אתה צודק." מיהרתי להודות, "אל תיקח ללב, לא בוער כלום, עם מי עשית את זה קודם? עם הבחור שהתחתן אתמול?"
אלמוג הנהן ונראה אומלל, וכששאלתי אותו למה הם נפרדו הוא החביא את הראש מתחת לכרית ואמר בקול חנוק שלא מתחשק לו לדבר על זה.
"אתה רוצה שאני אלך?" נחרדתי, בחוץ היה נורא גשום, ירד גשם והייתה רוח קרה ובמיטה היה כל כך נוח וחמים, פעם ראשונה שהרגשתי כל כך נעים עם מישהו גם אחרי הסקס.
"אני לא רוצה שתלך אבל אם אתה רוצה אז זה בסדר." אמר אלמוג וליטף את כתפי כדי להבהיר שהוא היה רוצה שאשאר.
"אני לא רוצה ללכת, ממש לא, מה שאני רוצה באמת זה פשוט לישון אתך, נדבר פעם אחרת, אולי מחר?"
"בסדר." הסכים אלמוג, כיבה את האור ונצמד אלי, "נדבר מחר, עכשיו בוא נישן."
בבוקר שוב קמנו מאוחר, ושוב קפה חפוז, נשיקה, הפעם על השפתיים, וריצה ללימודים, ושוב יום מתיש ומעייף ושום דולב לא נראה באופק.
אחרי שהלימודים הסתיימו עברתי בדירה רק כדי לקחת עוד קצת בגדים ומשם המשכתי ישר לדירה של אלמוג, ובדרך התקשרתי לשאול אם לקנות משהו כי נדמה לי שנגמר החלב וגם הלחם.
הוא נשמע מרוצה מאוד וקצת מופתע, הודה שהיה שקוע כל היום בכתיבת עבודה ושכח בכלל שצריך לעשות קניות, הכתיב לי רשימת מצרכים חסרים וכשהגעתי, עמוס קניות, מצאתי אותו מבשל מרק ומפה לשם המחר הזה שבו היינו אמורים לנהל שיחה לא הגיע אף פעם.
למה? יש המון סיבות שאף אחת מהן לא באמת משנה אבל עובדה - לי היו מבחנים להתכונן אליהם, ולאלמוג היו כמה עבודות מהגיהינום להגיש, היו ארוחות להכין ומקומות שהיינו צריכים להגיע אליהם, והיה צריך להרוויח כסף ולסדר סידורים והיו גם משפחות שצריך לבקר, ובין לבין גם סקס שהיה דחוף לנו לעשות, החיים זרמו במהירות מסחררת, דברים קרו כל הזמן, למי היה זמן לדבר? כשהיה לנו זמן פנוי העדפנו לישון, רצוי יחד, רצוי מחובקים מתחת לפוך של אלמוג.
כך או כך יצא שלא דיברנו, אבל בתחילת הסמסטר האחרון, שלי במכללה ושלו באוניברסיטה, כבר היה לי מפתח לדירה שלו ובעצם גרנו יחד. אמנם המשכתי לשלם שכר דירה עבור החדר הקודם שלי, אבל הגעתי אליו לעיתים רחוקות יותר ויותר, ולאט לאט, כמעט מבלי משים, העברתי את מרכז חיי אל דירתו של אלמוג. ישנתי שם כל לילה ואכלתי רק אצלו וכל הקניות שעשיתי, של אוכל בעיקר, וגם מעט בגדים, הגיעו ישר לדירה שלו, נתתי לו את המפתח הנוסף של מכוניתי, פיניתי לי מקום בארון שלו, פלשתי למגרת הגרביים שלו ולמטבח שלו ואחרי כמה ניסיונות כושלים גם לתוך גופו ואם הייתי שתוי מספיק והוא היה חרמן מספיק גם הוא הצליח פה ושם לחדור אלי וזה אפילו היה נעים אם כי אלמוג למד די מהר שאני מעדיף לא לדבר על זה אחר כך, וגם תוך כדי אני מעדיף לשתוק, ואני מעט מתבייש בכל העסק, מה שלא מפריע לי ליהנות מאוד, אבל בשקט.
הקשר שלי עם אלמוג שתפס יותר ויותר זמן בחיי נשאר חשאי ופרטי, עניין שרק אני והוא היינו שותפים לו. מאז הבילוי בחתונה של האקס שלו לא יצאנו יותר לשום מקום, היינו תפרנים מידי ועסוקים מידי, והבילויים המשותפים שלנו נשארו אך ורק בתחום הדירה. מלבד שינה יחד היה גם סקס שהלך והשתפר והשתכלל ככל שההיכרות שלנו העמיקה, צפייה בסרטים ובסדרות בטלוויזיה ובמחשב, לימודים מפרכים והפסקות לארוחות משותפות. שנינו אהבנו לאכול וגם לבשל, לפעמים אני הכנתי את האוכל ולפעמים אלמוג, ושנינו הגענו למסקנה שיש לנו פוטנציאל קולינרי, אבל אנחנו צריכים עוד הרבה אימון עד שנשתפר. התאמנו בבישול בעיקר בסופי שבוע, לא תמיד בהצלחה, אבל נהנינו מאוד מהניסיון.
מאז הפעם היחידה בה אמר אלמוג שהוא מאוהב בי לא חזרנו לדבר יותר על ענייני רגש, אני אף פעם לא נטיתי לשיחות מהסוג הזה, ואלמוג שמטבעו היה קצת יותר רגשן וחפרן הבין והניח לי. נכון שהוא היה אמור להיות פסיכולוג שמדובב אנשים, אבל הוא גם היה עסוק מאוד בכתיבת התזה שלו, והעדיף, כפי שהודה מאוחר יותר, כשהכל הסתבך והתבלבל, לא לעורר בעיות ולא לשאול שאלות מיותרות שיגזלו מזמננו.
הכול זרם יפה מאוד גם ככה אז למה לתקן מה שלא שבור? הוא חשב לעצמו, ובצדק אני מניח.
מעולם לא חשתי כלפיו רגשות עזים ומטלטלים כמו שהרגשתי לדולב, אבל היה לי נעים מאוד לחיות עם אלמוג, הוא קיבל אותי בדיוק כמו שאני, והיה שבע רצון ממני לגמרי וזה היה חידוש משמח מאוד בשבילי.
אני לא טוען שאף אחד לא אהב אותי קודם, היו בנות שהתלהבו ממני מאוד, בנות שלא ידעו שאני לא סתם ג'נטלמן או אדיש אלא פשוט לא בעניין של בנות, והיו ההורים וכל קרובי המשפחה שאהבו אותי כמובן, גם כי חלקו איתי גנים ודם סמיך ממים וזה, וגם כי הכירו אותי מאז שהייתי קטן וחמוד ותמים וראוי לאהבה ולא ראו שום סיבה להפסיק לאהוב אותי גם כיום, למרות שכבר לא הייתי תמים ובטח לא כל כך חמוד.
והיו גם סתם חברים, חברים כמו דולב שנעלם באורח פלא מהמכללה ומחיי, ועוד חברים ומכרים שלמדו איתי שנים, או היו איתי בצבא, והיו בטוחים שהם מכירים אותי ואוהבים אותי כי אני בחור טוב ונחמד שתמיד מוכן לעזור ולתת יד, ואני באמת כזה, בדרך כלל, אבל גם הם לא הכירו אותי באמת, ואם היו יודעים...
היחידה שידעה עלי כמעט הכל הייתה עדי שהייתה עסוקה עכשיו בבעלה החדש ובסידור הדירה החדשה שלהם, ומיד אחר כך גם בהיריון ובלידה הצפויה בקרוב, היא המשיכה להיות חברה שלי, אבל יותר לא היינו קרובים כמו פעם, היא כבר עברה לעולם אחר, עולם המבוגרים שדרכם סלולה ועתידם פרוש לפניהם, רק אני נשארתי מאחור, צופה חסר אונים בכל חברי לכיתה מתמסדים ומתיישבים בדעתם, איש איש על פי נטייתו וטעמו ואילו אני... בחופשת הפסח שביליתי את חלקה אצל הורי נוכחתי לדעת שהחבורה איתה גדלתי התפרקה לאיטה, כול אחד מצא לו בן או בת זוג וגם אני בעצם נהגתי כמותם - אלמוג היה פחות או יותר כל חיי החברה שלי, וגם חיי הסקס.
עם הזמן העברתי לדירתו את כל בגדי וספרי, ואפילו את הדיסקים שלי ששמרתי בעיקר מטעמי נוסטלגיה, והחדר ששכרתי נעשה מעין מחסן מאובק וחדר אורחים לעת חירום בשביל השותפות שלי ולכן כשיום אחד, כמה שבועות לפני תום הלימודים הוא הודיע לי שזהו, החוזה שלו נגמר בקרוב והוא שוקל לא לחדש אותו נשארתי פעור פה.
"אז איפה תגור?" תהיתי, חושב בעצם על עצמי, לא עליו.
אלמוג הסיר את משקפי הקריאה שלו והביט בי במבט מוזר, מבט בוחן ומהורהר, כמעט קר, "יש לי כמה אופציות, זה תלוי בעיקר בך."
"בי? למה בי?"
אלמוג חזר והרכיב את משקפיו ושב לעיין בספרו, "תחשוב לבד." המהם והפך דף.
משכתי את הספר מידו, "די להיות מעצבן." פקדתי עליו בעצבנות, "נו, תדבר איתי אלמוג, מה אתה מתכנן לעשות עכשיו, בסוף הלימודים?"
"אתה ממש מתעקש לעשות את זה, מה?"
"מתעקש לעשות את מה?"
"את שיחת יחסינו לאן."
"יחסינו?" שאלתי, די בטיפשות, "למה אתה מתכוון יחסינו?"
"אני מתכוון." אמר אלמוג, ולקח ממני את ספרו, סגר אותו והניח אותו על השולחן, "למה שקורה ביני לבינך, ומה שעוד יותר חשוב, למה שיקרה בעתיד."
הנהנתי והבטתי בו בשתיקה, בעוד הוא שותק גם כן ומביט בי כאומר - עכשיו תורך.
"אתה רוצה שאני אגיד מה דעתי?" הבנתי לבסוף את פשר שתיקתו.
"כן, אם תואיל בטובך." אמר אלמוג בציניות והביט בי בספקנות מדאיגה שערערה את בטחוני.
"אהה... אני... אנחנו... לא יודע אלמוג, פעם אמרת לי שאתה אוהב אותי, אתה עוד מרגיש ככה?"
"אמרתי שהתאהבתי בך." תיקן אותי אלמוג בקרירות, "ועד היום עוד לא קיבלתי תשובה."
"תשובה? תשובה על מה? לא שאלת כלום."
אלמוג איבד את סבלנותו, לקח את מוסף סוף השבוע שהיה מוטל על הרצפה לצידו, גלגל אותו וחבט בו על ראשי, "אידיוט." הודיע לי בזעף, קם והלך למטבח.
"למה אני אידיוט?" רדפתי אחריו, לכדתי אותו ליד הכיור וחיבקתי אותו מגבו, מניח את סנטרי על עורפו, "מתי נגמר לך החוזה?"
"בעוד ארבעה שבועות, בדיוק יום לפני שאני צריך להגיש את העבודה האחרונה שלי."
"שבטח תגיש לפני הזמן."
"קרוב לוודאי, יש לי ראיון עבודה בחיפה בשבוע הבא, ועוד אחד בעפולה, ובינתיים, עד שאני אדע איפה אני עובד, אני מתכנן לגור אצל הורי, ואתה?"
"לא יודע, אני צריך לדבר עם דוד אלי, בסדר פסח הוא שוב הזמין אותי אליו ואמר שהוא בונה עלי שאגיע בקיץ ואתחיל לעבוד איתו, ואני פחות או יותר התחייבתי שכן, אני אבוא."
"למה לא סיפרת לי?"
"שאלה טובה, לא יודע, היית כל כך עסוק וגם אני... טעיתי, אבל איכשהו הנושא לא עלה ו... חשבתי שיש לנו עוד זמן להחליט. מה, לא?"
אלמוג נאנח, "עידו, אתה רוצה שנמשיך לחיות יחד גם אחרי הלימודים?"
"אהה... כן, למה לא?" פלטתי בלי מחשבה, וראיתי בצער איך פניו מתכווצות בכאב.
"השאלה היא לא למה לא אלא למה כן."
"אתה רוצה שאני אגיד לך למה כן?"
"בדיוק, אני אשמח מאוד אם תגיד לי למה אנחנו כן צריכים להמשיך לחיות יחד." אמר אלמוג במין עקשנות מאוד לא אופיינית לו, ופניו שהם בדרך כלל נעימים ומבודחים לבשו מין ארשת קשוחה ומתוחה שלא אהבתי, ופתאום תפסתי שהנה, עכשיו, בלי הכנה מראש, כמו שזה קורה בחיים, אנחנו מנהלים את השיחה ההיא שהיינו צריכים לנהל כבר מזמן ותמיד הצלחנו לדחות ולמסמס.
"כי טוב לנו יחד, כי אנחנו מסתדרים נהדר, כי הסקס מעולה כי... כי למה לא? נו, די אלמוג, למה אתה עושה פרצוף כזה?" התחננתי על נפשי, מבין פתאום שזהו, המשחקים נגמרו והגיעו החיים האמיתיים - חיים בוגרים ואחראיים שהצלחתי לדחות עד היום.
"אני לא עושה פרצוף." עיווה אלמוג את פניו כאילו נגס לימון, "אבל כן, אני קצת מאוכזב, קיוויתי לשמוע ממך הצהרה קצת יותר רומנטית."
"רומנטית? נו, באמת?" התקוממתי, מרגיש פתאום לחוץ ואפילו קצת נרגז, "מה אנחנו, ילדים קטנים? כוסיות קשקשניות? מה נפל עליך פתאום באמצע החיים?"
"אם אתה לא יודע אני באמת לא יכול לעזור לך." הצהיר אלמוג בהבעה נעלבת.
הרגשתי איך כפות רגלי מתחילות להזיע מרוב לחץ, "אלמוג, בחייך... תפסיק. אתה יודע שאני צריך אותך כמו שאתה צריך אותי, מה אתה רוצה? הצהרת אהבה?"
"כן, למה לא? מה, לא מגיע גם לי לקבל לפחות שמינית מההתלהבות שקיבל דולב שלך?"
לא ראיתי את דולב כבר כמעט חצי שנה, מאז החתונה הוא פשוט נעלם ולא היה לאיש מושג לאן, היו ימים שאפילו לא חשבתי עליו מה הוא בא לי פתאום עם דולב?
"מה קשור דולב לכל העסק הזה?" הרמתי את קולי בעלבון, מנסה להתעלם מהדקירה שחשתי בקרבי.
"העסק הזה?" התחדד קולו של אלמוג למעין צווחה מרגיזה, "לאיזה עסק בדיוק אתה מתכוון? זה לא עסק, אלו החיים שלי." הזכיר לי, נשמע קרוב מאוד לבכי.
"אלה גם החיים שלי." ניסיתי לפייס ונגעתי בכתפו, לא קולט למה ואיך אנחנו רבים פתאום.
"ואתה לא חושב שמגיע לך לחיות אותם עם מישהו שאתה אוהב?" שאל אלמוג, רגוע עכשיו, מביט בי במעין רוך מטעה שהיה, כך חשדתי, עלול להפוך בעוד רגע לסופת זעם ועלבון משתולל ורווי דמעות.
היה ברור שאם אני רוצה שחיי ימשיכו להתנהל רגועים ונוחים כמו קודם, יש רק תשובה אחת שמותר לי להשיב לשאלה הזו, "אני כבר חי עם מישהו שאני אוהב ועד היום חשבתי שגם הוא אוהב אותי, אבל עכשיו אני כבר לא בטוח."
אלמוג שב וחבט בראשי עם העיתון, ואני חטפתי אותו מידיו והתנפלתי עליו, וכל העניין הסתיים בסקס פיוס מדהים שהפסיק לעת עתה את המריבה הלא נעימה הזו.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...