אילוסטרציה. צילום: Fox キヨ, Flickr.

 >  >  > 

לאהוב את המים - פרק ד'

אוהל קטן, שק השינה שלי צמוד לשלו ותחושת חרדה פתאומית, קיומית הציפה אותי. הייתה לי הרגשה מוזרה כאילו התחתנו וזהו ביתנו החדש.

בטיול שנערך בחודש יולי, נערכתי לישון עם יוסי באוהל. אני זוכר את הערב הזה טוב, לאו דווקא בגללו. אני זוכר את הישיבה מסביב למנגל, אוכלים קבב, המבורגרים, פרגיות, נקניקיות, סטייקים. ניסיתי להתיידד קצת עם האנשים שמסביב, אבל מצאתי את עצמי מדבר בעיקר עם נוי, שהייתה איתי במדור, ועם אנה. אני זוכר שנקבעו שמירות על המחנה שבו ישנו. נקבע, שאני שומר בין אחת עשרה לאחת עשרה וחצי בלילה. רונית, החיילת של יוסי, ראתה את זה ואמרה שזה לא הגיוני שהשמירות הנוחות ניתנו דווקא לצעירים שבינינו, ואני לא התווכחתי איתה, אף על פי שלאורך כל היום אני הייתי התורן האחראי על סחיבת הנשק. לא ראיתי טעם בויכוחים, אבל טיפשותה עוררה בי איזו עצבות. פניתי לכיוון המחנה. תכננתי ללכת להתקלח. היה חושך מצרים ולא ראיתי כלום, אז הדלקתי פנס קטן. באור הקטן ראיתי את האוהל שלי ושל יוסי מבפנים, אוהל קטן. שק השינה שלי היה צמוד לשלו, ותחושת חרדה פתאומית, קיומית, הציפה אותי, והייתה לי הרגשה מוזרה כאילו התחתנו וזהו ביתנו החדש.
אחר כך הלכתי להתקלח. איש לא היה מסביב. התקלחתי בחופזה וממש כשעמדתי לצאת נכנסה לשם חבורת בנים. גם יוסי היה ביניהם. הוא היה בלי חולצה, ואני זוכר שכשהוא הסתכל עליי קלטתי פתאום שהוא נמוך ממני במספר סנטימטרים, ושגופו גוף של ילד. יכול להיות שהסתכל בי סתם, אבל לא הייתה חביבות רבה במבט שלו. הרגשתי כאילו הוא בוחן אותי והתוצאות של הבחינה לא טובות. ועל מה בעצם? הלכתי משם.
למחרת בבוקר, נכנסתי להשתין וראיתי בפינה של המקלחות את בני, שהיה קצין נוסף ביחידה. הוא היה עירום לגמרי- עורו הלבן, השמן, הרופס. איבר המין הקטן. נגעלתי, אבל מבטי בכל זאת ננעץ בעירום הזה שלו, באיבר, וחשבתי שאולי שם לב, הרגיש איזו צרימה.
אחרי שסיימתי לשמור על המחנה, חזרתי לאוהל. יוסי זז באי נוחות, אבל התרשמתי שנרדם. אני עצמי נרדמתי במהירות ושנתי הייתה מושלמת. כשהתעוררתי, חדר כבר אור ראשון אל תוך המחנה. שביעות רצון מילאה את החזה שלי, מן הנאה גרגרנית כזו מכך שהלילה הזה עבר בשלום. אבל שמתי לב שמשהו חסר פתאום. יוסי. פתחתי את הריצ'רץ' של האוהל ומצאתי אותו שם, זרוק ליד האוהל כמו איזה כלב, גופו הקטן, הקומפקטי, מקופל. לקחתי מהתיק שלי מברשת שיניים ומשחת שיניים והלכתי, מדלג מעל גופו הישן. אחר כך כבר מצאתי אותו ער. גם אנשים נוספים החלו להתעורר. קיפלנו את האוהל למרכיביו והכנסנו לתיק שלו. אהבתי אותו על הנדיבות ועל הכנסת האורחים שלו. אני חושב ששאלתי אותו למה ישן בחוץ. איני זוכר מה הייתה תשובתו. אבל אני זוכר את התחושה שהייתה לי. ידעתי שהאוהל היה צר וקטן, ודמיינתי איך קול נחירותיי מילא את כל חלל האוהל, ואולי גם הוא חש בהבל פי או בריחות גופי, ואולי זזתי קצת מתוך שינה והפרעתי לו לישון, והוא נאלץ לישון מחוץ לאוהל בלית ברירה? אבל לא העמקתי בתחושה הזאת. נצרתי אותה במוחי והמשכתי הלאה, אבל עם החודשים נטענה הסיטואציה הזאת בעוד ועוד משמעות, שני שקי שינה מקופלים זה לצד זה באוהל החשוך.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...