>  >  > 

הסיפור שלא סיפרתי

סיפור רגיש ומהורהר

יושבת על אדן החלון בקומה השנייה בבניין, שתי הרגליים תלויות כל אחת מצידו האחר של הבניין, בועטות באוויר העומד מבלי לנוע.
דלת החדר סגורה, מסתירה את כל שאינו מתרחש, וכוחו של המזגן נחלש מלהילחם בהביל.
קלטת שירים שהקלטתי מהרדיו האזורי התנגנה הלוך עד שוב בטייפ, מורדת בקולה על ההקלטות והמחיקות הרבות על גבי סליליה החומים.
ממרומי מושבי בחנתי את העוברים והשבים מבית הספר האזורי, ההולכים ברגל ביחידים או בחבורות רועשות. הרוכבים על האופניים עם או בלי ידיים על הכידון, מזגזגים בין שאריות הנמסות של המסטיקים על מדרכות האספלט השחורות.
ביד אחת אוחזת בבקבוק מים מזיע, וביד השנייה טלפון אלחוטי שקיבלתי מתנה ליום הולדת החמש עשרה שלי, אחרי מסע שכנועים של מספר חודשים.
על הקו הייתה גל, יכולתי בקלות לדמיין את שפתיה המשורטטות והוורודות נעות לאט כשקולה נמזג ישירות לתוך אוזני השמאלית. באמצע כיתה ז' גיליתי איך אימוני הטניס שלה משפיעים על הריכוז שלי בשיעורי היסטוריה.
זה הקיץ השני שלי איתה, כשאנחנו לא בחוג טניס או כדורסל או משחקות בהוקי אויר בקריון, אנחנו כנראה משלימות את החסרים בטלפון. לא סיפרתי לה שלפני שבוע חלמתי עליה, היה לי כל כך כיף שניסיתי כל השבוע לשחזר את החלום בחלומות בהקיץ. גם לא סיפרתי לה שזו לא הפעם הראשונה שאני חולמת עליה, או על השכנה המגניבה בבניין ממול שגדולה ממני בטח בשלוש שנים ולאחרונה עלתה על מדים.
ידעתי שאני רוצה לנשק את גל, או את השכנה, או את האחות הגדולה של טלי שמגיעה על הקטנוע לבית הספר, שמעתי שגם היא לסבית.
לרגע חדר משב רוח חם ובלתי אפשרי לחדר, נראה שהגיע בזעף מבין הדוודים של גגות הבניינים ממול, עוצמתו יבשה קלות את אגלי הזיעה הקטנים שהצטברו במעלה המצח שלי, שאפתי את תקוות הרוח עמוק ונשפתי בקול רם שהדהד ברחוב ובטלפון.
במרכז הכביש נסע ילד, רכוב על אופני חברו והביט למעלה למשמע נשיפתי הכבדה. נראה כאילו נתלש ממולדתו הרחוקה בהוואי עם החולצה הפרחונית הפתוחה והמתנופפת ברוח הנסיעה שחשפה גוף נערי וחלק. למרות המרחק בן שתי הקומות המפרידות בינינו, עיניו נאחזו לרגע ארוך בשלי כשניסה לעצור את חברו שעולה על עקביו ומדווש במאמץ רב.
הרגשתי את האוזניים שלי בוערות ממבוכה שלא הכרתי וברחתי בנפילה על המיטה שציפתה לי למרגלות הקיר.
גל המשיכה בשלה בשיחתה בזמן שניסיתי להבין מה קרה לי פה? ועוד עם בן?
הרמתי את ראשי מעבר לקיר בכדי לחזות שוב בנער הבלונדיני עם הגוף השזוף, והנה הוא עומד שם זקוף באמצע הכביש, מביט למעלה וממתין לי שאשוב. בחנתי אותו בעיניים רעבות מבעד לבלבול, עד שמכונית ממהרת הגיחה, הקיצה אותו בצפירה והניעה אותו ואת חברו לפנות את הכביש ולהמשיך הלאה.
"גל, ראיתי עכשיו את הילד המושלם עלי אדמות!"
"את לא מבינה כמה אני שמחה לשמוע אותך אומרת את זה, כבר התחלתי לחשוש שאולי את לסבית."

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...