>  >  > 

עזרא ונחמיה - פרק ה' (ואחרון)

אולי פעם נוכל

הלכתי למתווך דירות שהציע לי מספר דירות. ברגע שראיתי דירה שהייתה קרובה מאוד לדירה הישנה שלי ושל חמי אמרתי שאת זו אני רוצה.

סיפרתי לעצמי שאני בוחר בדירה הזו למרות שהחוזה הוא רק לשלושה חודשים ויש בה מליון מדרגות בלי מעלית ועובש במקלחת כי היא מתאימה לי והמחיר שלה סביר ובעל הבית נראה לי נחמד.
עצמי צחק ואמר שאשמור את הסיפורים שלי להורים ולחברים, הוא יודע בדיוק למה אני בוחר בדירה המעפנית ההיא.
אפילו אם הוא עדיין חי הוא בטח לא גר שם יותר, התווכחתי עם עצמי.
יש לכם המון מכרים משותפים, אם הוא היה מת היית שומע על זה כמו ששמעת על עידו הזכיר לי עצמי שעדיין כעס עלי שלא הלכתי ללוויה של עידו שהתאבד שבועיים לפני סיום קורס הקצינים שלי.
הייתי בדיוק לפני מבחן חשוב מאוד בקורס, וחוץ מזה נודע לי על הלוויה מאוחר מידי ובכלל... שתוק כבר ודי!
עצמי שתק והמשיך לשתוק גם אחרי שחתמתי על החוזה לדירה ההיא שהייתה במרחק הליכה מהדירה של חמי שהייתה פעם גם שלי, והמשיך לשתוק כשהתחלתי לפטרל סביבה בטענה שאני זקוק לחילוץ עצמות אחרי יום שלם של התרוצצות בבסיס.
אחרי שבוע נפגשנו סתם ככה ברחוב. חייכנו, לחצנו ידיים, החמאנו זה לזה על מראנו הטוב - הוא באמת נראה נהדר וגם אני לדעתי נראיתי לא רע - והלכנו לשתות קפה בבית הקפה שהיה המקום המיוחד שלנו לפני הפרידה.
הוא שב והתנצל על המכות שנתן לי אז ואני אמרתי לו שישכח מזה כי אני כבר שכחתי ושאלתי מה קרה עם עידו ולמה הוא עשה את זה?
"אף אחד לא יודע מה בדיוק הלך לעידו בראש, אבל לדעתי הוא החליט שהחיים כנשא לא שווים את המאמץ והרים ידיים."
"הייתה לוויה גדולה?"
"לא, ממש לא. חוץ ממני ומכמה מכרים שלו מהקבוצת תמיכה לא היה אף אחד."
"המשפחה שלו? דוק? אף אחד לא בא?"
"דוק לא בארץ, וחוץ מאחותו שבאה לבד לא היה אף אחד מהמשפחה."
"אני מצטער שלא באתי."
"גם אני קיוויתי לראות אותך שם."
"הייתי בקורס ובדיוק היה לי מבחן נורא חשוב ו... אתה יודע איך זה..." גמגמתי ודמעות עלו בעיני כשנזכרתי בעידו יושב ומונה בקול נכאים את כל תופעות הלוואי של הקוקטיל שהיה עליו לקחת.
"כן, אני יודע." אמר חמי ברוך והניח את כף ידו הגדולה החמה והקשה על כפי. ברגע שהאצבעות שלנו השתלבו זו בזו צפו במוחי כל הזיכרונות הישנים והמכאיבים מאז והדמעות החלו לזלוג.
"נו, די כבר, בכיין אחד." קם חמי ממקומו ומשך אותי אחריו, "בוא נלך לפני שתפחיד את המלצרית הנחמדה שלנו."
"הכל בסדר?" שאלה המלצרית הנחמדה כשהסתלקנו משם בבהילות.
"משתפר מרגע לרגע." ענה חמי וחייך אליה בחביבות. היא הסמיקה וחייכה חזרה. לחמי תמיד הייתה השפעה כזו על בחורות, וגם על בחורים בעצם.
"לאן אתה לוקח אותי?" שאלתי, ממשיך לאחוז את כף ידו גם ברחוב וזין על מי שיראה אותנו.
"לאן אתה חושב? הביתה כמובן."
"חמי," נעצרתי, עדיין אוחז בידו. "אתה בטוח? ומה אם הכל שוב יתקלקל?"
"אז נתקן ונתחיל הכל שוב מחדש. בוא."
באתי.

רק למחרת בבוקר סיפרתי לחמי שחתמתי על חוזה שכירות רק לשלושה חודשים ושאם זה לא יעבוד אני...
"אתה מה?" התגרה בי ונשכב עלי, משפשף לחי זיפית בכתפי.
"לא יודע חמי, אבל אני לא חושב שאני אצליח לשרוד עוד פרידה אחת ממך."
"אני מבטיח לא להיות שוב מגעיל, אבל אני לא יכול להבטיח לך שהכל יהיה נפלא כושי. יש לי איידס ואתה בריא וזה לא יהיה קל."
"לא אכפת לי, העיקר שלא תפסיק לאהוב אותי. עזבתי כי הרגשתי שאתה שונא אותי וזה הרג אותי."
"לא שנאתי אותך. שנאתי את עצמי ואולי קצת קינאתי בך שאתה בריא, אבל בעיקר פחדתי נורא להדביק אותך. הרגשתי טמא, בגלל זה לא יכולתי לגעת בך. אתה מבין?"
"אני חושב שכן. עכשיו אתה בסדר?"
"אני עובד על זה. אחרי שעידו הלך הבנתי שאם אני אמשיך ככה בסוף אני אגמור בקבר לידו. הפסקתי לחיות כמו חזיר, הלכתי לקבוצת תמיכה והתחלתי לטפל בעצמי ואפילו... אל תכעס כושי, ניסיתי גם... רק עם נשאים, אבל ניסיתי למצוא מישהו ש... לא טוב לי לבד ורציתי מישהו, אבל זה פשוט לא הלך."
"גם אני ניסיתי, אבל השוויתי את כולם אליך ולא יכולתי להפסיק לחשוב עליך."
"כן, אני יודע, גם אני."
"אני יכול לנשק אותך חמי? נשיקה אמיתית בפה אני מתכוון?"
"כן, טיפש אחד. חשבתי שאף פעם לא תבקש, בוא הנה."
באמצע הנשיקה - הנשיקה האמיתית הראשונה שלנו מאז שחמי קיבל תשובה חיובית – צלצל הנייד שלי ואימא שאלה אם אני בא לארוחת ליל שישי.
"רק אם אני יכול להביא איתי את חמי."
"חמי? אז אתם שוב יחד?"
"כן, אני יכול להביא אותו."
"כן." ענתה אימא בלי היסוס.
"ואתם תתנהגו כמו שצריך? גם רחלי?"
"אל תהיה חוצפן עזרא, אף פעם לא העלבתי אורח שלי. גם רחלי תתנהג יפה, אני אדבר איתה." הבטיחה אימא, "הנה, גם אבא רוצה להגיד לך משהו."
"ידעתי שלא סתם החלטת לגור בדירה הדפוקה הזו עם חוזה רק לשלושה חודשים, מליון מדרגות ועובש במקלחת." צחק אבא, "אז הכל בסדר אתכם עכשיו?"
"כמעט בסדר, אנחנו עובדים על זה."
"ואולי תוכל לספר לנו פעם למה נפרדתם?"
"אני לא יודע. אני מקווה שאולי פעם נוכל. להתראות מחר אבא." 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...