השתקפות של התנ
אילוסטרציה. צילום: zeevveez, Flickr.

 >  >  > 

חידון התנ"ך העולמי

סיפור שמתחיל בפנטזיית סקס מול חידון התנ"ך ומסתיים בביקור במיון בבית החולים. לרגל ההשקה המחודשת של אתר הסיפורים, אנו שמחים להציג סיפור מקסים במיוחד של הסופר והמשורר אילן שיינפלד, מתוך קובץ סיפורים בכתובים

רציתי לעשות סקס מול חידון התנ"ך העולמי. זה נראה לי מאוד משעשע. אחרי הכל, מי כבר צופה בחידון התנ"ך העולמי, חשבתי לי. וסקס דווקא אוהב היפוכים כאלה ומשתבח בהם.

אז הלכתי לחדר האמבטיה, התכוננתי, יצאתי ממנו לבוש בגופייה בלבד וניגשתי אל מיטתי.

חבר שלי שכב שם, מכורבל בפוך, אף על פי שהיה ממש חם בחוץ, ואמר לי שאין סיכוי. הוא לא מסוגל, וחוץ מזה הוא רועד בכל הגוף.

"חבל שלא אמרת לי מקודם," אמרתי לו, "לא הייתי מתכונן."

"טוב, לא ידעתי שזה מה שחידון התנ"ך יעשה לך," צחק.

הוא הזמין אותי לשכב לצידו מתחת לפוך ולצפות בחידון. "מי יודע מה זה יעשה לי," אמר.

אני לא מכיר אותו כאחד שזקוק למשחקים במין. אבל כבר התכוננתי, אז נכנסתי למיטה, והוא הצמיד אותי אל גופו. הוא היה חם, ואני התגריתי.

בדיוק אז הגיע השלב האחרון בחידון, שאלות ראש בראש, שאלה לסירוגין לכל מתחרה. שני מתחרים מילאו את המסך. נערה ממושקפת, עם שיער ארוך מכונס בזנב סוס וגשר בשיניים, ונער גבוה, כבן שבע עשרה, שפניו יפים ועיניו חכמות. הוא היה גבוה, מהיר תגובה, קצת ביישן - ומושך.

השתדלתי להסתכל על הנער, אבל הנערה כל הזמן נדחפה לי. הוא גם טעה פעם אחת. ואילו היא, גם כשלא ידעה את התשובה, אימצה את מוחה, לא ויתרה ולא נכנסה לפאניקה, ואז הציעה את התשובה הראשונה שעלתה בדעתה, וצדקה.

זה נראה לי הזוי לגמרי. ללמוד את התנ"ך בעל פה ולזרוק ממנו תשובות פרטניות כל כך. כמה משרתים היו למלך זה וכמה למלך זה, עד היכן שלט זה והיכן שלט האחר, וכך הלאה.

בינתיים ירד לי לגמרי.

כשהסתיים החידון, על רקע השקופיות של נותנות החסות, חבר שלי הסתובב אלי וליטף אותי. הוא שיחק בשערות החזה שלי וליטף לי את החזה, את הבטן ואת הירכיים. הוא ליטף אותי במסע דילוגים, נמנע ממפשעתי, מבקש אינטימיות אבל מסרב למין.

ביקשתי ממנו שילטף לי את כל הגוף, וכשלא נרמז נטלתי את ידו ושמתי אותה על הזין שלי. אז הוא החזיק אותו בכפו הגדולה, החמה, עד שנעמד, ואז הסיר אותה ממנו ואמר שהוא רעב, הוא לא יכול לאכול ירקות כמו עיזה, הוא לא יכול להיות יותר בדיאטה וקר לו.

קמתי מן המיטה. הוא ביקש שאמשיך לשכב לצידו, עירום למחצה. אבל אני לא יכולתי יותר. הרגשתי שהכל עולה לי למעלה. ואני מתכוון לוושט, לא לערווה.

כמה דקות אחרי כן גם הוא יצא מן החדר והתיישב ליד שולחן הכתיבה.

הלכתי לחפש את מאדה הירקות כדי להכין לנו ירקות מאודים לארוחת צהריים. אבל רשת האידוי התחבאה בקצה ארון הסירים המסתובב, וכדי למוצאה הייתי צריך להוציא ממנו את כל הסירים.

חתכתי טבעות קישואים וקצצתי בצל ושעועית ירוקה.

"אני מרגיש ממש לא טוב," אמר החבר שלי, ליד שולחן הכתיבה שלו, רעד בכל הגוף, ונאנק.

פתאום נזכרתי שיום לפני כן, בשלוש לפנות בוקר, כשפינינו את המזון מן המקרר שהתקלקל, כדי להעביר אותם לחבר עם מקרר תקין, הוא נעקץ מסנפיר של דג.

"תתלבש," אמרתי לחבר שלי, "נוסעים לבית חולים."

"למה," שאל.

"כי אתמול בלילה עקץ אותך דג."

 

נסענו ל"איכילוב."

איך שהגענו לחדר המיון תחבו לו ברז לווריד, הוציאו לו דם לחמש מבחנות ולקחו את זה לבדיקה.

אמרו לנו לחכות. אז חיכינו.

כשהגיעו תוצאות הבדיקה ניגשה אלינו הרופאה הצעירה, ליאורה מילשטיין, קראו לה, ואמרה לו שהוא בריא.

"לפי כל הסימנים אתה בסדר גמור," אמרה לו. "אני מהססת אם לשחרר אותך רק בגלל סיפור הדג. איך אתה מרגיש עכשיו?"

הוא אמר שהוא מרגיש בסדר, חוץ מאיזה כאב ראש מרחף.

"איפה," שאלה בבהלה. היא כבר הייתה בטוחה שפיתח תסמין של חיידק טורף, שלא הבחינה בו.

"כאן," אמר והחזיק מעל גבותיו.

היא מיששה את מצחו ולא מצאה דבר.

"הגרון שלך כואב?" שאלה.

"לא."

"אז קום ונלך," זירזתי בו.

הדוקטור הביטה בי בהפתעה.

"אני מכיר אותו," אמרתי לה, "הוא בסדר גמור."

היה ברור לי שהוא מתפנק. אמנם, הוא לא מרגיש טוב, אבל מתפנק, נהנה מתשומת הלב שקיבל, בעבור שש מאות שישים ושלושה שקלים, מבלי להוסיף לחשבון את דמי החנייה, הכריך, עוגת התפוחים והקפה, המים ומיץ האשכוליות שקניתי.

היא שחררה אותנו, וביקשה שאם תהיה איזושהי החמרה במצבו במשך היום, נחזור מיד לבית החולים.

"כמובן," אמרנו שנינו.

ואני אמרתי לעצמי בלבי, קדחת.

חזרנו הביתה והכנתי לנו אוכל. אבל עד שהאוכל היה מוכן הוא כבר היה ישן.

הוא ישן כמו תינוק למעלה משעתיים, והתעורר בריא לחלוטין. אחרי כן סיפר לי, שחלם שמחתנים אותו עם כלת חידון התנ"ך העולמי. זאת עם השיניים.

הוא ניסה להתנגד, ואמר לה שלא כדאי לה. אבל היא התעקשה. אחרי כן שכב איתה מול חידון התנ"ך העולמי, והיא תחבה אליו את עכוזה וצווחה כל הזמן יהוא! יהוא!

תוך כדי חפירה הוא צחק ושאל אותה מי זה יהוא, מה היא צועקת יהוא. אז היא אמרה, שזה מחרמן אותה, לקרוא לו בשם של מלך עתיק, יהודי.

-----

מתוך קובץ סיפורים בכתובים.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...