>  >  > 

הפסנתר

אם הצבא לא היה קיים, היו צריכים להמציא אותו עבור ידידי המגה-יקה

אם הצבא לא היה קיים, היו צריכים להמציא אותו עבור אנשים כמו ידידי המגה-יקה. הלה היה אל''מ בצבא ומאז, גם כשהוא הורג ברכות, קולו הסמכותי מהדהד באוויר כאילו פרצה מלחמה. רק שלשום הוא הביא לידיעתי את קיומה של תחרות פסנתר במוזיאון תל אביב, כולל מיקום מדויק, תאריך ושעות התחלה וסיום, וכבר היום אני אחריה. במקביל לצ'אט הפייסבוק בינינו הקדמתי פגישה עם מטופל אחד, ודחיתי פגישה עם אחר בגמישות בלתי-אופיינית, שלא הייתה מביישת את נדיה קומנצ'י. אכן, כאילו פרצה מלחמה. שלא כהרגלי, אף רכשתי תכנייה, כדי שאוכל להציג ראיות, במקרה הצורך.
כל בית חולים, לרבות חדר ניתוח, נראה צבעוני, מזמין ורך ליד הבניין החדש של מוזיאון תל אביב, שהוא ללא ספק, שכיית חמדה בעיני אדריכליו. לרגע התבוננתי בגובה הרב של הבניין והחלל הפנימי שלו ותהיתי אם נלקחה בחשבון אפשרות הסתננות של חבורת ערסים שישתינו בקשת מאחת הקומות הגבוהות על ההקהל שוחר האמנות שחושש, מן הסתם, לומר שהמלך עירום ועדיין מחפש משמעות בקיר הבטון היחיד שאינו לבן.
עמוק עמוק מתחת לאדמה, שם קבור האודיטוריום, אין קליטה לטלפונים סלולריים וסקופ חדש ומעורר תקווה, נס רפואי של ממש התגלה - חבורות של ישראלים מסוגלים לשהות בבור שעות ארוכות בלי לדבר בטלפון!
נכון, לא ישראלים מצויים:
''האקוסטיקה לא רעה.'' אמרה גברת אחת לגברת אחרת, ''אם כי שמעתי רשרוש למרות הדלת הכפולה.''
''אין זה רשרוש, כי אם אוושה.'' תיקנה אותה רעותה, ''ולא מהדלת אלא מהרחוב.''
על רשרוש בלב מורידים פרופיל, נזכרתי ביני לביני, עודי מקווה למצוא נקודה אחת לא לבנה במפלצת הארכיטקטונית.
''שומעת את?'' המשיכה הראשונה, ''הייתי היום בבנק והפקידה אמרה לי 'תביאי לי תעודת זהות' אז קמתי ללכת ולהביא לה. דברים כאלה מוציאים אותי מדעתי.''
חה, חה.
חי, חי.
''חשה אני קצת אבודה בבניין הזה. מחפשת אני להתמזג בסביבה, להיות בהרמוניה, כשבאה אני למקום מסוים.''
''ואילו אני אבודה במובן אחר. הבניין יפה מאוד, אך לא פונקציונאלי. אבודה אני כשהולכת אני מגלריה אחת לרעותה, ומוצאת אני את עצמי שוב בקומת המרתף. בבניין הישן המעברים אינטגרטיביים יותר.''
''היש כאן מעלית? אינני סובלת מדרגות נעות.'' החרתה, החזיקה הגברת הראשונה, כשהיא מעתיקה על מפית את הרכיבים של ממרח הכריך שאכלה, כדי להכין לאורחים של יום שישי. מטעמי נימוס וריחוק לא הצעתי לה לקחת הביתה את הפתק המלוכלך עצמו. איכס!
הדרישות האקוסטיות מאולם קונצרטים אילץ את האדריכל להכניס שמץ של חמימות בדמות קירות עץ ושטיח מקיר לקיר. שטיח כחול וכסאות כתומים. אולי מחאה על התאמת הצבעים המקובלת על אימו, כתום-צהוב וכחול-אדום. מזל שהפסנתר שחור, ובתור שכזה, הציב גבולות ריאליים להשתוללות הצבעונית הזו.
הרבה לפני ששעטה אל הבימה המתחרה הראשונה, קיפץ לפניה בשמחה החזה אדיר הממדים שלה, כאילו הועתק והודבק מאזור ה-HUGE TITS של אחד מאתרי הפורנו. בשמלה, שנבחרה בקפידה על ידי הסטייליסטית האוקראינית, הייתה הפסנתרנית הצעירה ארוזה בצורה שלא אפשרה נשימה סדירה, וכל ניסיון לעשות כן כמעט והזיז את פסנתר הכנף ממקומו. הכול היה ארוז מכל הכיוונים. השיער היה אסוף באכזריות, ושרוכים על הגב ועל הכתף קשרו את הפסנתרנית כך שנראתה כמו תמונת 'לפני' לפרסומת להקטנת חזה. מה שהשרוכים עשו לפסנתרנית עשתה הפסנתרנית לפסנתר - הכתה בו בלי חן, בלי חסד ובלי רחמים. האם ישרוד את מופע האימים וישרת את שאר הפסנתרנים? היא אמנם שלטה בעצמה, לפחות כמו שהסדרנית מ'ישראל ביתנו' שלטה בקהל, אך הייתה מאוד אקסטרימית בניסיונה להכניע את הפסנתר. בקפיצות היידי בת ההרים במשקל כבד רקעה המתמודדת בעקבים גבוהים וחדים מנשוא אל מאחורי הקלעים כשהיא מרימה את שמלת הסאטן המבריקה לגובה הברכיים. בדרך נס לא הותירה חורים בפרקט הבימה.
האופטימיסטים אומרים שמכל משבר אפשר גם לצמוח.
המתמודד הבא נראה ענוג וחינני, לא רק יחסית למתמודדת שלפניו, אלא ככל הנראה, גם בפני עצמו. דרוש דמיון עשיר במיוחד כדי לשער שהילד החנוט בפראק הוא בן עשרים ואחת, ממש בגילה של המתמודדת הקודמת, שנראתה כדודתו המבוגרת. יש תקווה.
הנציגה התרבותית מאוד של קרן התרבות אמריקה-ישראל הודיעה על הפסקה והתכנסות מחדש בשלוש חמישים וחמש. השעה אמנם לא נאמרה בשתי שפות, אך בהחלט בכמה גרסאות של השפה העברית: שלוש חמישים וחמש, חמש דקות לפני ארבע, ועוד אחת שאינני זוכר.
הפסקה.
רק בשבילה היה כדאי לבוא.
איפוק שאפשר לראות רק בלונדון.
והתרבותיות!
צעיר אוכל לבדו מרק גריסים וקורא ספר, שראה אור בהוצאת עם עובד, לבל יתבזבז אף רגע לבטלה. איפה שאין מוסיקה קלאסית יש ספרות. שריד נהנתני בפניו, אשר העלה בליבי חשד, שבהיעדר קהל וקונפליקטים, הבחור התרבותי הזה אינו מסתפק במרק גריסים וספר של עם עובד. מבט חטוף לאזור ה-ABS גילה סדק במשמעת העצמית של ורתר הצעיר. צמיג ענוג ורך. שריד לאנושיות. ולא, הצמיג אינו תוצאה של חצי פרוסת הלחם שנלוותה למרק הגריסים, אלא של משהו פרוע הרבה יותר. אולי אפילו גלידה. ואולי, אולי, בתקופת הבחינות נניח, הוא מסתער באישון לילה על לחם 'ארז', קונה עוגת קינמון, רץ הביתה, מורח עליה ריבה, אוכל אותה בלוויית שוקו חם, מכניס אצבע לפה, מקיא, מייסר את עצמו ופוצח בדיאטת כאסח. וחוזר חלילה ושוב, בלי הרף. היה זה בשבוע שבו פורסמה כתבה על כך שהניתוח להשתלת ריבועים בבטן מבוצע מעתה גם בישראל. ליבי, ליבי על ורתר.
חלק ב'.
כבר ארבע אפס אפס ודקה אחת, ואין מתחרה. הקהל לא מוחה כי הוא תרבותי. נציגת קרן התרבות אמריקה-ישראל, אשת ביטחון צעירה ומורה לפסנתר מחבר השופטים טופפו על קצות אצבעותיהן אל מאחורי הקלעים. כעבור ארבע דקות ושתי שניות הודיעה נציגת התרבות כי חל עיכוב בלתי צפוי (לעומת עיכוב צפוי) וכי המתמודדת תעלה לבימה עוד שתי דקות ומחצה. עוד הדגישה, לבל ישתמע אחרת, שהעיכוב אינו קשור בשום פנים ואופן למתמודדת.
ההמתנה הייתה שווה כל שנייה. לבימה נכנסה נערה טובת-מראה, פנים נקיות מאיפור ושיער מסורק, אך לא יותר מזה. שמלת קטיפה שחורה כאילו יחד עם פסנתר הכנף השחור של STEINWAY & SONS. לזרועותיה כפפות שחורות מאותו בד קטיפה, ספק מחוברות לשמלה. לרגליה נעלי עקב בגבולות הטעם הטוב. בקיצור, משהו שהיה זוכה לגינוי חריף בערוץ הבידור, וטוב שכך.
והנגינה!
זו הפעילה את בלוטת הדמעות שלי. גם היצירה המודרנית של ברנדשווילי (כנראה, פריט חובה בתחרות פסנתר בישראל) נשמעה קלאסיקה של ממש. לי, אישית, היה ברור שנולדה כוכבת, אלא שהנגינה המאוד נשיית הזו איימה כנראה על נשיותו של חבר השופטות שכושפו על ידי פני המלאך, הגבריות הבתולית והנגינה המצוינת של המתמודד האחרון.
נציגת קרן התרבות אמריקה-ישראל הודיעה בעמלנות שקדנית שתוצאות השלב הראשון יוכרזו בעוד כחצי שעה, שהן תפורסמנה באתר הקרן ברשת האינטרנט, שאפשר להגיע לאתר על ידי הקלדת המילים 'קרן התרבות אמריקה ישראל' בגוגל, ושכדאי להקליד את המילים 'קרן התרבות אמריקה ישראל' משום שייתכן שהגמר שייערך עוד יומיים יוקדם בחמש דקות.
עד שהסתיימה ההודעה המפורטת הזו הוכרזו הזוכים, ממש כמו התחתית של לונדון שמגיעה לתחנה כשהכרוז מסיים להתנצל על איחור בן דקה עד דקתיים.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...