>  >  > 

משבצותים

את קמה בבוקר ועוברת דרך המראה, מסתכלת על המראה המוכר לך זה מספר שנים, הבוקר השתנית מעט, השיער מעטר את פנייך קצת שונה, משהו שמסתמן כמו קמט מבצבץ בזווית העין, שאריות של איפור שלא הצלחת להסיר, שינויים מינוריים במבנה הפנים, את רושמת לעצמך בראש שתיים שלוש הערות והשגות על המצב הנוכחי היום.

מהרגע שקמת עד לקפה בעבודה תפגוש את ההשתקפות שלך לפחות עוד פעמיים. אחת מהן בראי של הרכב שישקפו את המראה המבוהל שכך העזת לצאת מהבית. יש להודות לכוח העליון שהניע אותך כבכל בוקר לצחצח שיניים טרם היציאה. בהשתקפות השנייה זוהי בבואתך מהלכת לצידך בדרך למשרד. לפעמים היא מפתיעה אותך, לא ציפית לראות בחור כזה. מחשבה זריזה יחסית לבוקר חולפת בראשך: ''הוא חתיך?'' ואז רגע הזיהוי של עצמך מביא עמו סיפוק.

במשרד המראה שלך היא עשרות האנשים שמביטים בך. חלקם מוכרים, מכירים ומחייכים, אחרים בוהים ומשתהים. היום העייפות הביאה איתה אדישות לתגובות, או שמא זה המראה המשתהה של האחרים שכבר התרגלת לראות. שעות העבודה משכיחות ממך את ההתעסקות במי שאת: עובדת מסור, לפעמים בצורה מטרידה שלעולם לא מגיע בזמן, אך תמיד נשארת אחרונה לכבות את האור.

במעלית הבניין נעימה לך השתקפותך בראי ליד בחורה יפיפייה, צרת מותן וארוכת רגליים. אתה מחשב מהם הסיכויים שלך איתה והאם כדאי אפילו לטרוח לעבור את המשוכה הזו של הבלבול, השלב המנומס והנרתע לנוכח ההזמנה להמשיך את הערב ביחד.

למרות העייפות שהצטברה מהבוקר נופל הפור על ההתחבטות האם להמר על המשוכה הזו. התחושה של הבלבול שעצם קיומך גורמת לעולם לפעמים מותירה בך רושם עז של נקמה וסיפוק שזוהי תרומתך הקטנה לעולם הזה.

''איזה כיף לראות שלא נשארתי לבד בעבודה עד מאוחר, אני אחייב את המשרד על שעות שינה שנגזלו על כל עבודת הדוחות השנתיים האלו, מה התירוץ שלך?''

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...