גברים מתנשקים (ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה)
גברים מתנשקים (ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה). צילום: ארכיון GoGay.

 >  >  > 

אטרף - פרק יג'

5. חיובי

''ספריה? איזה עבודה יש בספריה?'' תמהתי כשאמיר סיפר לי שמחפשים עובדים זמניים בספריה של המכללה.
''לא יודע בדיוק, מחשוב הארכיון שלהם או משהו. תברר, מה כבר יש לך להפסיד?''
הלכתי ונכבשתי. התחלתי בעבודות פשוטות ולאט לאט החלו להטיל עלי יותר אחריות, ללמד אותי יותר ולסמוך עלי יותר, ולבסוף הציעו לי להיות עובד קבוע בתנאי שאלך ללמוד ספרנות. הם אפילו הסכימו לממן לי חלקית את הלימודים.
''אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה לעשות?'' שאל מייק, ''להיות ספרן? להיות תקוע כל היום בספריה נשמע לי נורא משעמם.''
''אתה טועה לגמרי, זה מעניין מאוד, וחוץ מזה, היום כבר קוראים לזה להיות מידען, וזה מה שאני רוצה להיות, מידענות זה הרבה יותר טוב מתעשייה וניהול.''
''אז קדימה, לך על זה.'' חייך מייק חיוך חיוור שהיה צל של החיוך שהיה מחייך פעם, כשרק הכרתי אותו.
''מה קרה מייקי? אתה נראה קצת עצוב בזמן האחרון.''
''לא קרה כלום.'' סובב אלי מייק את גבו וסירב להמשיך בשיחה, אבל גם בלי לדבר איתו יכולתי להרגיש שמשהו לא טוב עובר עליו. היו כמובן עליות וירידות, ועדיין היו תקופות טובות יותר, אבל הן הלכו והתמעטו, וככל שנעשיתי עסוק ופעיל יותר, הוא נעשה מסוגר ומדוכדך יותר.
בין העבודה ללימודים הייתי צריך לעשות גם פיזיותרפיה, והיו גם הפגישות השבועיות שלי עם הפסיכולוגית... היה לי מעט מאוד זמן פנוי בשבילו, וגם כשהייתי מגיע סוף סוף הביתה הוא בדרך כלל ישן, או היה שקוע במחשב, ועם הזמן דיברנו פחות ופחות וגם הסקס הלך והתמעט...
''ככה זה אצל כל הזוגות.'' ניסה אמיר לנחם אותי, ''גם אני ואסי... הוא אפילו כתב על זה בבלוג שלו, מה, לא קראת?''
''היה עדכון בבנים על הבנים? לא שמתי לב, בזמן האחרון יש לי בקושי זמן לנשום, אני נורא נורא עסוק.'' התנצלתי, ''השנה אני מנסה לפצות את עצמי על כל הזמן שבזבזתי בשכיבה במיטה, כשיסתיימו המבחנים יהיה לי יותר זמן.''
אמיר הנהן, ואמר לי לא לדאוג, הלימודים שלי חשובים יותר, ובהצלחה במבחנים.
רק אחרי כמה ימים, בתום מבחן הסמסטר האחרון, היה לי זמן לעיין בבלוג של אסי ולהתעדכן בחדשות מחייו. נדהמתי לגלות שהזוגיות הדביקה והמאושרת שלו עם אמיר הידרדרה לאחרונה לזוגיות פתוחה, לא לפני שעברה שלב קצר אך סוער של סקס בשלישיות.
''אסי ואמיר עושים שלישיות והם גם פתחו את היחסים שלהם.'' בישרתי נרעש למייק.
הוא הנהן. ''כן, אני יודע, הכל בגלל קובי.''
''מי זה קובי?'' התפלאתי.
''קובי זה הבחור ששכר את הדירה של אמיר כשהוא היה איתי בבוסטון.''
''איך אתה יודע?''
הוא כבש את מבטו בכוס התה שלו, ''אני יודע.''
''אבל... מאיפה הוא צץ פתאום, איפה הוא היה עד עכשיו?''
''באילת, עבד במלונאות, אבל לאחרונה הוא חזר, הוא גר לא רחוק מפה ו... הוא מאוד בעניין של שלישיות, רוצה גם?''
''מה, לעשות שלישיה? השתגעת?''
''למה? הרי איתי לא בא לך יותר להזדיין, ואני לא מתפלא, אני כזה שמן ומגעיל, אבל אולי איתו... הוא די נחמד אם לא אכפת לך שהוא נמוך ושעיר.''
''עזוב אותי מקובי, אני חי אתך, למה שאני ואתה לא...'' ניסיתי לחבק אותו, והוא דחה אותי, וחזר להתלונן שהוא שמן ומגעיל.
''אתה לא, די כבר מייק. מה קרה לך, אתה לא אוהב אותי יותר?'' התחנחנתי, תקוף רגשות אשמה כי באמת הזנחתי אותו לאחרונה, לא היה לי אף אחד אחר, אבל הייתי כל כך עסוק...
''אני אוהב אותך מאוד, ובגלל זה אני לא יכול... תעזוב אותי.''
''לא רוצה.'' גררתי אותו למיטה כמעט בכוח, ואחרי הרבה תחנונים הצלחתי לשכנע אותו להתפשט ולהתנשק איתי, אבל כשניסיתי לעשות קצת יותר מזה הוא סירב, טען שהוא לא מסוגל, ואפילו בכה קצת.
בפגישה הבאה עם הפסיכולוגית דיברנו על מייק במקום עלי. האשמתי את עצמי שהזנחתי אותו, ושלא הראיתי לו די אהבה וחיבה.
היא אמרה שגם אם זה נכון זה לא מסביר את ההתנהגות של מייק.
''אז למה את חושבת שהוא נעשה כזה?''
''אני לא מכירה אותו, אבל לפי התיאורים שלך הוא בדיכאון.'' סברה הפסיכולוגית שלי שהייתה אישה נבונה ואמפטית, ומאוד גי פרנדלי, ושאלה אם אוכל להביא את מייק אליה לפגישה.
''ומה יהיה איתי?'' נזכרתי שאני פה המטופל.
''האמת תומר שתכננתי להתחיל לסיים את הטיפול שלך, אני מרגישה שאתה כבר לא זקוק לי יותר. היה לך משבר, אבל התגברת עליו, וכיום לדעתי אתה מאוזן ובריא לגמרי.''
''בטח יותר ממייק. אני באמת לא מבין, כשהייתי חולה הוא היה כל כך בסדר, חזק ותומך ויציב כמו סלע, ודווקא עכשיו כשהתאוששתי ואני בסדר הוא פתאום על הפנים, נורא חבל.''
''יש אנשים שפורחים דווקא במצבי משבר. אולי גם מייק כזה? אולי הוא שקע בדיכאון כי הוא מרגיש שעכשיו אתה כבר לא צריך אותו?''
''לא יודע, אולי, אני אנסה לשכנע אותו להגיע אליך.''

אחרי הרבה הפצרות ונדנודים מייק עשה טובה והגיע לפסיכולוגית שלי, ואפילו נפגש אתה מספר פעמים, אבל סירב לספר לי מה היא אמרה לו, וכששאלתי אותה בשיחת הסיכום שעשינו לטיפול שלי, היא זקפה בי מבט חמור ואמרה שאסור לה לדבר על החולים שלה.
''אבל הוא החבר שלי, אני הבאתי אותו אליך.''
''זה לא משנה כלום, שיחות בין פסיכולוג ומטופל הן חסויות.'' פסקה הפסיכולוגית והעיפה אותי מהחדר. מרוב עלבון הלכתי ופתחתי לי פרופיל חדש באטרף, אמנם ציינתי שם שאני בזוגיות מונוגאמית ולא סטוציונר ולחצתי על סימן כוס הקפה, שידעו שאני שם רק בשביל לשוחח אבל טרחתי להכניס לפרופיל שלי תמונה שלי בגופייה הדוקה, למה לא? שפכתי המון זיעה בחדר הכושר, אז למה לא לתת לאחרים ליהנות ממה שהבן זוג שלי מתעלם בעקשנות.
אחרי כחודשיים של שיחות נראה היה שמצבו של מייק משתפר קצת, אבל לא זכיתי ליהנות מהשיפור כי פתאום אביו לקה בשבץ ואושפז.
מייק טס מיד לארצות הברית, ולפני שנסע אמר לי שהוא לא יודע כמה זמן יעדר, ובזמן שהוא לא נמצא אני רשאי להרגיש כמו רווק.
''מה, אתה פותח את היחסים שלנו?'' התפלאתי.
''אם כל אחד מאיתנו נמצא ביבשת אחרת זה לא נחשב יחסים פתוחים.'' התחכם מייק, ואפילו חייך, נראה לרגע כמו מייק הישן והעליז של פעם.
''אל תדבר שטויות.'' התעצבנתי, אולי כי ידעתי שמיד אחרי שאחזור הביתה אחליף את סימן כוס הקפה לפרפר. לא משנה אני עדיין אשאר בסטטוס של תפוס.
''אני אגיד מה שאני רוצה, ואתה תעשה מה שאתה רוצה.'' נישק מייק את לחיי, ונכנס למונית שלקחה אותו לשדה התעופה, משאיר אותי לבד עם הפרופיל שלי באטרף.
גם אמיר וגם אסי שהמשיכו לגור יחד, ולפעמים אפילו ישנו יחד, טענו, כל אחד לחוד, שמייק צדק, ואם כל אחד מבני הזוג נמצא ביבשת אחרת מותר.
''נו, טוב, בטח שתגידו את זה. לפי הבלוג שלך אסי מבחינתכם מותר גם אם שני בני זוג נמצאים באותה ארץ, ואפילו באותה דירה.'' עקצתי אותם, והתעקשתי שאני לא כזה, למרות שאני והפרופיל שלי ידענו שזה לא לגמרי מדויק. נכון חוץ משיחות שלא הובילו לשום דבר לא עשיתי כלום אבל זה רק כי הייתי נורא עסוק וכי התעקשתי לגלות שאני נשא וזה הרתיע את רוב הפונים.
''אתה תומך כל כך גדול במונוגאמיה בגלל שאתה אוהב אותו, או בגלל שאתה עסוק בלימודים ובעבודה?'' תהה אמיר בלגלוג קל.
''לדעתי הוא מונוגאמי בגלל שהוא נשא, אין לו חשק להתאמץ ולמצוא מישהו שזה לא מפריע לו.'' העלה אסי השערה נבזית.
''לך תזדיין.'' נעלבתי מאוד, והסתלקתי, ובמשך כמה ימים החמצתי פנים אל אסי ושנאתי אותו.
בסוף הוא תפס אותי ערב אחד כשחזרתי עייף מהעבודה, הגיש לי עציץ חרס קטן ועטוף יפה, ביקש סליחה ומחילה, והודה שהיה מגעיל, אבל זו לא אשמתו אלא אשמת אטרף.
''מה פתאום אטרף?''
''אם היית מסתובב שם היית יודע שלאחרונה כולם מדברים אחד עם השני בצורה מגעילה ולא מתחשבת, זה מדבק כנראה.''
''אני לא מבין מה יש לך לעשות באטרף.'' הערתי בצביעות, ''למה שלא תמחק את הפרופיל שלך ותנסה לשקם את הקשר עם אמיר?''
''אבל אם אני אמחק את הפרופיל שלי גם הבלוג יעלם.''
''אז שיעלם, מה חשוב יותר, אמיר או הבלוג?''
''אני אחשוב על זה.'' אמר אסי, ''מה שלום מייק?''
''בסדר, אבל אבא שלו מאוד חולה. אני לא חושב שהוא יצא כבר מבית חולים.''
אסי העווה את פניו באהדה, ואמר שגם אמיר עשה איזה בדיקה, והוא ממתין לתשובה.
''איזה בדיקה?''
''משהו עם הפרוסטטה, ביופסיה או משהו.''
''מה פתאום?''
''לא יודע בדיוק. הוא קיבל תוצאה לא טובה בבדיקת דם והרופא שלח אותו לעשות ביופסיה. זה בטח שום דבר.''

זה לא היה שום דבר. בזמן שמייק ישב שבעה על אבא שלו שנפטר בבית החולים, הודיע הרופא לאמיר שהוא חייב לעשות ניתוח כי יש לו סרטן ערמונית.
סיפרתי למייק על הניתוח של אמיר, והוא קיצר את שהותו בבית אימו וחזר לארץ כדי להספיק ללוות את אמיר לבית החולים.
''אתה היית צריך להיות שם גם.'' נזפתי באסי.
''שונא בתי חולים, הם עושים לי בחילה, וחוץ מזה הוא ישן בזמן הניתוח, בשביל מה הוא צריך אותי שם?''
''אבל אסי... בכל זאת... הוא הבן זוג שלך, אתה לא אוהב אותו?''
''עזוב אותי.'' התנער אסי, ''אני אטפל בו כשהוא ישתחרר מבית החולים.''
אמיר השתחרר די מהר וחזר הביתה עם קטטר ותפרים בבטן ויומיים אחר כך טס לו אסי לטיול משפחתי בספרד עם גרושתו והילדים. בזמן שאסי היה עסוק בחיזוק הקשרים המשפחתיים הרופפים שלו עם ילדיו, מייק טיפל באמיר, דאג שייקח תרופות ויעשה בדיקות.
גם אחרי שאסי חזר מהטיול הוא היה עסוק מכדי לטפל בבן זוגו, הוא הועלה בדרגה, קיבל תפקיד עם הרבה אחריות ורוב הזמן שהה מחוץ לבית. מייק המשיך לגור אצל אמיר, שלאחרונה גם הסוכר שלו עלה מאוד, וחייב אותו לשמור על דיאטה דלת סוכר. מייק קנה לו לחם מיוחד, בישל לו ארוחות דלות סוכר ויצא איתו להליכות ממושכות ברגל כדי לשפר את בריאותו, הם אפילו ישנו באותה מיטה.
''זה לא אומר כלום.'' הסביר לי מייק, ''כי בגלל הניתוח והסכרת אמיר לא מתפקד כל כך בתחום הסקס.''
''אז מה, הוא יהיה אימפוטנט מעכשיו?'' נבהלתי.
''לא יודע, נראה, צריך לחכות ולראות אם הוא ישתפר בעתיד.''
''אני לא חושב שלאסי יש סבלנות לחכות.''
''לא, אין לו.'' הסכים מייק, ושאל אם לי יש.
''לחכות למה? לא נראה לי שאתה מעוניין בי יותר מייק.'' אמרתי בפירוש את מה שהיה ברור כבר מזמן לכולנו.
''אני תמיד אהיה חבר שלך.'' הבטיח מייק, ''אבל אמיר צריך אותי ואתה... נדמה לי שאתה יודע לדאוג לעצמך לבד לא רע. הבחור הזה שהסתלק הבוקר מהדירה... ראיתי אותו כשירדתי לזרוק זבל, הוא ממש חמוד, איפה מצאת אותו?''
''באטרף. נכנסתי רק כדי לקרוא את הבלוג של אסי ובמקרה ראיתי שהוא השאיר לי עקבות בפרופיל ושלחתי לו הודעה, הוא גר לא רחוק והוא היה מעוניין אז...'' הבטתי בחשש קל במייק שחייך אלי בעידוד.
''תעשה חיים, ואל תשכח קונדום.'' נישק את לחיי, ושמח וטוב לב הסתלק לטפל באמיר.
''אני לא אשכח.'' הבטחתי, ובערב, מיד אחרי שקראתי עוד פרק ב'בנים על הבנים' שפירט את עלילותיו של אסי בחופשה בברצלונה, שיניתי את הפרפר בפרופיל שלי ללב, הצהרתי שאני לא תפוס יותר, וליתר ביטחון הכנסתי תמונה שלי בתחתונים בלבד, היה לי חבל להסתיר את הריבועים היפים שלי, כל כך יפים שבטח יפצו על העובדה שאני מתעקש על קונדום.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...