גברים מתנשקים (ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה)
גברים מתנשקים (ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה). צילום: ארכיון GoGay.

 >  >  > 

אטרף - פרק יא'

3. חיובי

למרות מחאותיו שהוא לא צריך עזרה, ושלא יעשו לו טובות, התעקשו אמיר ואסי לעזור למייק לארוז ולעבור דירה. לא היו לו רהיטים, ורוב חפציו כללו בגדים שהוא ארז במזוודות שהביא מאמריקה. אדום מרוב מאמץ ניסה מייק לשאת את כולן בכוחות עצמו, וסירב בתוקף להצעות עזרה. בלית ברירה הם פסעו בעקבותיו, נבוכים, אסי אחז בתיק הלפטופ שמייק הביא איתו מארצות הברית, ואמיר נשא ארגז מלא בספריו.
''יש עוד שני תיקים, אני אביא אותם בשבילך.'' אמר אסי ויצא מהדירה בחיפזון, מגלגל לפניו טרולי ענקית שקנה במיוחד לכבוד המעבר לדירתו של אמיר.
''לא צריך.'' התרגז מייק, וזרק תיק ענקי ומתפקע מסדינים וציפות על המיטה הזוגית שהשאיר לו אסי, ''ואני לא רוצה את המיטה שלו.'' נהם לעבר אמיר.
''אבל מייקי, תהיה הגיוני, יש לי כבר שתי מיטות זוגיות בבית, אין לי מקום לעוד מיטה והמיטה הזו בכלל לא של אמיר, היא שייכת לדייר הקודם שגר פה.''
''לא אכפת לי, אם הוא ישן עליה אני לא רוצה אותה. אני גם לא רוצה לישון בחדר שלו, ותגיד לו שיפסיק לדבר איתי, בעצם תפסיק גם אתה לדבר איתי, לך מפה כבר!'' ניסה מייק לדחוף את אמיר החוצה אך לשווא, אמיר היה גבוה וכבד ממנו, ומייק לא היה חזק, וגם לא אסרטיבי דיו לזרוק אותו החוצה.
''די חמוד.'' עטף אמיר בזרועותיו את מייק הכועס נוהג בו כאילו היה ילד כעסן, וצחק כשמייק ניסה לבעוט בו. ''מספיק, תהיה ילד טוב מייקי, אני יודע שאתה כועס עלינו, ואני מודה שאתה צודק, אבל אתה תתגבר על זה, כולנו נמשיך הלאה ויום אחד עוד תודה לי ששחררתי אותך.''
מייק המתוסכל שכח את העברית שלו והתחיל לקלל את אמיר ואסי באנגלית, ואחר כך הסתגר במקלחת ולא יצא ממנה עד שהשניים סיימו להעביר את כל חפציו, והסתלקו עם חפציו של אסי.
''הם הלכו מייק, אתה יכול לצאת.'' דפקתי על הדלת.
הוא הגיח החוצה, פניו לוהטות ואפו אדום, ''אני לא יכול לסבול את זה.'' התלונן, ''אני שונא לראות אותם, הם מסתובבים פה כל הזמן וזה משגע אותי, הייתי צריך להסתלק מפה עוד כשכל זה התחיל.''
''כל זה התחיל מזמן, עוד לפני שנפגשת עם אמיר.'' הזכרתי לו.
''אז מה, אני בכל זאת שונא לראות אותם יחד.''
''אני מבין חמוד, אבל אני ממש צריך אותך מייק. תראה אותי,'' מתחתי קדימה את רגלי המגובסות, ''בגלל המצב הדפוק שלי אני לא יכול לעשות כמעט שום דבר לבד, אני ממש נכה... אני יודע שקשה לך, אבל אין לי אף אחד אחר שיעזור לי, רק אתה.''
הכרזתי, מביט בו במבט מתחנן.
לא אהבתי להתחנן לפניו שיישאר איתי, הרגשתי מושפל נורא, אבל זה עזר - מייק היה מהטיפוסים האלה שהיה זקוק למישהו שיצטרך אותו ויזדקק לטיפול שלו.
מיד אחרי שהתוודיתי על הצורך שלי בו הוא הפסיק לחשוב על הבעיות שלו ומיהר להבטיח לי שלמרות ליבו השבור וגאוותו הפגועה הוא לא יבגוד בי, הוא יטפל בי ולא יעזוב אותי עד שאחזור לעמוד על רגלי.
''ידעתי שאני יכול לסמוך עליך מייק, אתה אחלה בן אדם, שתדע שאני מאוד מעריך אותך וממש אסיר תודה לך.'' לחצתי בחום את ידו, והוא חייך, נבוך אבל מרוצה, הפסיק לכעוס על האקס שלו והתחיל לסדר את הדירה.

''נו, איך עבר עליכם הלילה? מייק בסדר?'' חקר אותי אמיר למחרת.
''מייק בסדר גמור אמיר, וגם אני, אבל כל אחד מאיתנו ישן במיטה שלו, ולמרות התוכניות האפלוליות שלך זה לא עומד להשתנות בעתיד.''
''מאין לך? אולי בעוד כמה שבועות תשנו את דעתכם? הרי הוא רוחץ אותך, ועוזר לך להתלבש וזה... רואים עליכם שאתם מאוד קרובים זה לזה, ומייק באמת חמוד תומר, וגם... לא חשוב... אני לא אפרט, אבל אם רק תעשה קצת מאמץ תגלה לבד איזה מתוק הוא.'' ניסה אמיר להדיח אותי לדבר עברה.
''לא בא לי לעשות מאמץ, מייק ואני רק ידידים, וככה זה יישאר אמיר, תשלים עם זה ותפסיק להציק.''
''אתה בטוח?'' שאל אמיר, מאוכזב.
''לגמרי, אז די.''
''טוב, אז די.'' השלים אמיר עם המציאות, ''תרגיש טוב תומר ואם תצטרך עזרה במשהו אז אני ואסי תמיד פה, אל תתביישו לבקש.''
''אחלה, ביי.''

לא אהבתי את הצורה בה הדירה הייתה מסודרת והצעתי למייק לנצל את סוף השבוע ולשנות את מיקום הרהיטים בדירה - להזיז את הספה בסלון ולהחליף בין חדרי השינה שלנו. הוא הסכים ברצון למרות שהיה עליו להזיז את הרהיטים לבד. התגלגלתי לצידו והצעתי הצעות בעוד הוא גורר שידות, כסאות ושולחנות, דוחף מיטות ומזיז ספות. התקשיתי להחליט איך לסדר את חדר השינה החדש שלי ומייק הסבלני לא חסך מאמצים, התאמץ והזיע, אבל לא התלונן, והייתה לי הרגשה שהעבודה הגופנית הקשה הקלה על כאבי הלב שלו.
אחר כך הוא הכין לנו ארוחת ערב קלה והלך לישון, משאיר אותי מול הטלוויזיה. נרדמתי באמצע איזה סדרת פשע אמריקאית מטופשת והתעוררתי לפנות בוקר, מזיע ורועד אחרי ששוב חלמתי את החלום הנוראי הזה שרדף אותי מאז שקבעו לי תאריך להסרת הגבס.
בביקורת שעשיתי לפני שבועיים הרופא גילה לי שינסרו מעלי את הגבס, ולמראה בהלתי הרגיע אותי שהמסור בטוח לחלוטין ולא יפגע בעורי, והמליץ לי להיכנס לאינטרנט ולבדוק איך בדיוק זה נעשה. כוונתו הייתה טובה, הוא חשב שהמידע ירגיע אותי ובאמת נרגעתי בקשר לעניין המסור ההוא, אבל לרוע המזל קראתי קצת יותר מידי, פתאום נודע לי שגבס עלול להיות מסוכן ולגרום לנמק ולזיהומים, ומאז שנכנסתי לאתר רפואי שנועד להנאתם של כל מיני היפוכונדרים סבלתי מסיוטים איומים. חלמתי שמסירים מעלי את הגבס ומתחת מתגלות רגלי כשהן שחורות ומרקיבות, והרופא מבשר לי שעליו להסיר אותן ומיד, כי אחרת הנמק יגיע לליבי ויהרוג אותי.
באתר המקולל ההוא היה כתוב בפירוש שנמק נגרם בגלל גבס הדוק מידי ושצריך לבדוק את האצבעות של כף הרגל ולוודא שהן לא מכחילות חלילה, וכמובן שיש להתריע על כאבים יוצאי דופן או לחץ מוגזם, ומאז בדקתי כל הזמן את המעט שהציץ מכפות רגלי המגובסות, מנענע כמיטב יכולתי את אצבעותיי הלכודות בגבס, חרד שכל גירוד או כאב קל שאני חש מבשר את התחלת הנמק המאיים.
בשעות הערות הצלחתי לשלוט בחרדות שלי שחלקן, אני מניח, נבעו מעודף זמן פנוי בצירוף שעמום קטלני מהשהות הממושכת במיטה, אבל בלילה הן התפרצו בצורת סיוטים איומים.
זה היה ילדותי ומטופש, אבל לא יכולתי לשלוט בפחדי. כל ההחלטות האמיצות שהחלטתי על פתיחת דף חדש בחיים ונחישותי לחיות מעכשיו חיים טובים ומהוגנים שיש בהם תכלית, ואולי גם אהבה במקום רדיפת תענוגות ובילויים, וסקס עקר, נמוגו בלילה, כשהפחדים וחוסר הביטחון הגיחו מתת ההכרה שלי ועשו בי שמות.
הפעם הסיוט היה מציאותי ונורא במיוחד, ממש יכולתי להריח את בשרי הנרקב מתחת לגבס, וכשהרופא ניסר אותו מעלי בקול חריקה מבשר רעות התגלו מתחתיו רגלי, רזות ומצומקות וצבען שחור כחול מבחיל.
צרחתי מאימה והתעוררתי, מגלה את מייק לצידי, מנער אותי בבהלה.
''זה בסדר, הכל בסדר, רק חלמתי חלום רע, זה הכל.''
''על מה חלמת?''
''על כלום, שטויות, זה סתם.''
''מה סתם? שמעתי אותך צועק, הרגליים שלי, ונדמה לי שביקשת שיצילו אותן.''
''נו, כן, אני...'' נבוך, סיפרתי לו על החלום שלי, וגם הוספתי פרשנות תוצרת בית, מנסה להסביר מאין לדעתי נבעו החלומות המטופשים האלה.
''לדעתי מה שבאמת מדאיג אותך זה לא הרגליים, אלא העתיד.'' סיפק מייק תובנות משלו, והתיישב כבדרך אגב על מיטתי.
''אתה במקומי לא היית דואג? אין לי עבודה, הפסדתי סמסטר שלם, אין לי משפחה שתיתן לי גב, ואם זה לא מספיק יש לי איידס.''
''זה לא איידס, לא מבין למה בישראל קוראים לנשאים חולי איידס. צריך למצוא איזה שם מתאים ל – HIV.''
''עדיף שימצאו תרופה.''
''גם זה יקרה, ולפחות היום יש את הקוקטייל, לפני פחות מעשרים שנה היית עלול למות מוות נורא.''
''אני יודע.'' נאנחתי, ''ובכל זאת... הייתי כזה טיפש מייק, כזה ילד דביל, והניסיון התאבדות הפתטי הזה...''
''העיקר שאתה חי עכשיו, ובקרוב תיפטר מהגבס ותחזור לעצמך. מה אתה מתכנן לעשות עם עצמך בעתיד?''
''למצוא עבודה חדשה, להשלים את הלימודים... כל הדברים הרגילים, ואתה מייק?''
''אני כבר סיימתי את הלימודים, ואני מרוצה מאוד מהעבודה שלי, כל מה שנשאר לי זה למצוא בן זוג שיאהב אותי באמת, ויחד נביא ילדים ונחייה באושר ובעושר.''
''ילדים?'' הופתעתי, ''בשביל מה אתה צריך ילדים?''
''לא צריך, רוצה. מה, אתה לא רוצה?''
''האמת, לא.''
''ואם תבוא איזה בחורה, נגיד לסבית, ותרצה להביא אתך ילד?''
''אף אחת לא תרצה איתי ילד, אני נשא, שכחת?''
''אהה... כן, אבל נניח שתכיר איזה בחור חמוד שיש לו ילד מלסבית, או מאחת שלא רוצה להתחתן, זה יפריע לך?''
''אני מניח שזה תלוי בבחור, אם הוא יהיה מספיק חמוד אז... למה אתה שואל מייק?''
''סתם, תגיד, לדעתך אני חמוד?''
''אתה הבחור הכי חמוד פה, זה בטוח.'' צחקתי.
הוא השיב לי חיוך מבויש וקם, ''טוב, אז... יותר טוב שאני אחזור עכשיו למיטה שלי.'' אמר, והמשיך לעמוד לידי ולהביט בי.
''מה דעתך שתישאר לישון איתי הלילה.'' הצעתי, ''רק לישון.'' הוספתי במהירות כדי שלא יחשוד שיש לי כוונות לא מכובדות.
''בסדר.'' נחפז מייק להשיב, והשתחל בזריזות מתחת לשמיכה, נשכב לצידי, אמר לילה טוב והפתיע אותי עם נשיקה זהירה על לחיי.
''לילה טוב.'' עניתי לו, ''ותודה.'' הוספתי.
''בבקשה.'' אמר מייק בנימוס, הסתובב והפנה אלי את גבו, ונרדם.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...