גברים מתנשקים (ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה)
גברים מתנשקים (ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה). צילום: ארכיון GoGay.

 >  >  > 

אטרף - פרק ט'

1. חיובי

אחרי שקיבלתי את התשובה החיובית, השמים נפלו עלי, ''נפלתי מאיגרא רמה לבירתה עמיקתה.'' אמרתי לרופא הרוסי שהסתכל עלי כמו על משוגע ולא הבין על מה אני מדבר.
''זה ציטוט בארמית.'' הבהרתי לו, והוא הנהן כאילו הבין ושאל אם אני רוצה ואבן.
''לא צריך, זה בסדר, הכל בסדר.'' אמרתי, כופה על עצמי להירגע, ובמשך הימים הראשונים הצלחתי לשמור על מראית עין של קור רוח ושלוות נפש. קלטתי מה קרה לי רק אחרי שהתקשרתי לשותפים שלי לסקס וסיפרתי להם שאני חיובי.
התגובות שלהם, שנעו בין רחמים על האסון שנפל עלי, לפליאה על הכנות שלי, שברו אותי. מוחי התערפל מרוב פחד ובמשך כמה ימים של חרדה ששום כדורי הרגעה לא יכלו לה הייתי משוכנע שהווירוס הזה שחדר לדמי הוא עונש מאלוהים על חטאי, התשובה הניצחת של אלוקים על שזנחתי אותו ואת משפחתי והתמכרתי למשכב זכור. כל המצוות והאיסורים שלמדתי בילדותי ובנעורי וניסיתי לשכוח אחרי שהתפקרתי חזרו להציף אותי ולהטריף את דעתי.
החזקתי מעמד בערך שבוע ואז קמתי בוקר אחד אחרי עוד ליל נדודי שינה והחלטתי שטוב מותי מחיי. אני לא יכול לסבול יותר ועדיף לי לעזוב את העולם הזה כל עוד אני עומד על הרגליים ומסוגל לתפקד.
לא סיפרתי לאיש על החלטתי, לא רציתי לשמוע שוב את דברי הנחמה החלולים הללו - כיום איידס זה לא גזר דין מוות, יש לפני עוד חיים ארוכים וטובים, זו רק מחלה כרונית, כל זמן שתקפיד על משטר תרופות קפדני ובדיקות דם תקופתיות ותשים תמיד קונדום תוכל לחיות חיים רגילים.
לא רציתי לחיות עם מחלה כרונית, לא רציתי לקחת כדורים כל החיים, גמרתי אומר שעדיף למות מאשר לזיין רק עם קונדום, לפחד כל הזמן שכולם יתרחקו ממני ברגע שיגלו שאני נשא. עדיף להיכנע ולשים סוף לכל הסיפור המגוחך הזה שנקרא החיים שלי, חשבתי לעצמי, לקחתי את האופניים של נועה ורכבתי על המדרכה, אורב לרגע המתאים וברגע שעברה בכביש משאית, הטיתי את ההגה ונכנסתי מתחת לגלגליה במטרה לסגור עניין בצורה מהירה ואלגנטית ככל האפשר.
לא הצלחתי, הבנתי את זה עוד לפני שפקחתי את העיניים. מיד כשהתעוררתי, כאוב וחבול ומטושטש מההרדמה ידעתי שאני עדיין חי. אמנם פצוע, ואולי נכה, ולפי הריח האנטיספטי שעלה באפי מאושפז בבית חולים, אבל חי! ולהפתעתי, במקום לחוש אכזבה הציפה אותי שמחה ענקית.
לא אמות כי אחיה, צף בזיכרוני המסומם קטע מפסוק נשכח ותאוות חיים רעבתנית ניעורה בי במפתיע, מחלחלת בכל איברי המרוסקים, מחזקת אותי בתקופת ההחלמה האיטית והמייסרת, שומרת עלי שלא אתייאש שוב ולא אוותר על המתנה שהוענקה לי כשנולדתי.
על כורחו אדם נולד ועל כורחו הוא נפטר מהעולם, נזכרתי בשיעור עתיק שלמדתי בילדותי ונתקפתי חרטה על שניסיתי לדחוק את הקץ. בזמן ששכבתי במיטת בית החולים היה לי הרבה זמן להרהר על חיי, לחשוב על עברי ולתכנן את עתידי והבנתי שעלי לראות בווירוס מתנה, אמנם מתנה מפחידה אבל מתנה שהייתה נחוצה לי מאוד. מאז שחזרתי בשאלה פרקתי כל עול, חייתי כמו בהמה ואלוהים, כמו אבא טוב, העניש אותי כדי להחזיר אותי למוטב, והוא הצליח בכך.
''אני לא אנסה לעשות את זה שוב.'' הבטחתי לפסיכיאטר, ''זה היה משבר זמני, נשבע לך, גם אם החיים שלי יהיו בזבל הם עדיפים על מוות.''
''החיים שלך לא יהיו בזבל.'' הבטיח לי הפסיכיאטר, והעובדת הסוציאלית הנחמדה סיפרה לי שמשבר זו הזדמנות לצמוח, ושכשנסגרת דלת נפתח חלון וכל זמן שיש חיים יש תקווה. פעם הייתי צוחק מהקלישאות הללו ומבטל אותן בזלזול, אבל דווקא אחרי ניסיון ההתאבדות הכושל שלי נתקפתי רצון אדיר לחיות. בלעתי בצמא כל מילת עידוד. יודע שקיבלתי עוד הזדמנות ואני חייב לנצל אותה במלואה - להתמודד עם תוצאות מעשי ולחיות מעכשיו חיים מלאי משמעות ותוכן ואם יעלה בידי גם לעזור לאחרים שנקלעו למשבר.
''אל תדאג, אני אעזור לך.'' הבטיח לי אסי, אחרי שהשותפות שלי לדירה ביקשו שאסתלק, והזמין אותי לגור אצלו, אבל מי שטיפל בי רוב הזמן היה מייק, החבר של אמיר, האקס של אסי, שהוא כינה משום מה אודיגו.
שלושתם היו נהדרים אלי וגם אחרי שגיליתי את כל סבך התשוקות והרגשות שהם הסתירו מאחורי סבר הפנים היפות והדאגה לשלומי, הייתי אסיר תודה להם.
''אתה והחבר שלך ואסי מוכיחים שיש דבר כזה קהילה, ושלא כל ההומואים הם סקס מניאקים אגואיסטים.'' אמרתי למייק כשהוא עזר לי לחזור למיטה אחרי שקילח אותי בזהירות, מקפיד לא להרטיב לי את הגבס.
''אתה חושב ככה?'' הביט בי מייק במין חיוך מוזר, ''באמת?'' שאל במבטא האמריקאי החמוד שלו.
''כן.'' אמרתי, תוהה למה הוא מסתכל עלי ככה, והוא צחק ושאל אם לא כואב לי הגב מרוב שכיבה במיטה ואם אני לא רוצה עיסוי.
''רוצה, מאוד, אבל רק אם יש לך זמן.''
''זמן זה כל מה שיש לי.'' אמר מייק וניסה לחייך, אבל העיניים שלו נשארו עצובות. פעם, לפני שנעשיתי חיובי, לא הייתי שם לב לדבר כזה, הייתי מרוכז רק בעצמי, אבל הסבל והצער שינו אותי, עשו אותי פחות אנוכי ויותר מודע לכאב של אחרים.
''מה קרה מייקי, למה אתה עצוב, דואג לאימא שלך? מתגעגע הביתה?''
''אימא בסדר, יש מי שיטפל בה, והבית שלי הוא פה, בישראל, אבל עצוב לי שאמיר לא אוהב אותי יותר.''
''הוא כן אוהב אותך, למה אתה אומר שהוא לא אוהב אותך?''
''כי זו האמת, מאז שהוא חזר לארץ הוא ואסי... הוא חושב שאני לא רואה איך הם מסתכלים זה על זה, ואני יודע שהם לא רק מסתכלים... אנחנו חיים יחד באותה דירה, אבל זה הכל. הוא כבר לא נוגע בי יותר, אומר שאין לו כוח ואין לו חשק, אבל אני בטוח שעם אסי יש לו כוח, הלוואי והוא היה אומר לי כבר שנגמר ולא גורר את זה עוד ועוד.''
''זה שהוא לא אומר לך כלום מוכיח שהוא כן אוהב אותך, אולי לא כמו שאתה רוצה אבל אוהב.''
''אוהב אותי ובוגד בי, ואני... אני שותק גם כי אין לי כוח לחפש דירה אחרת, וגם כי אני עדיין מקווה שבסוף הוא יבין שאני אוהב אותו ויחזור אלי. אתה חושב שזה יקרה, תומר?'' נשא אלי מייק מבט עצוב.
''לא, אני לא חושב ככה, אמיר ואסי, הם שייכים זה לזה, ואתה מייק, אל תדאג.'' הנחתי יד מנחמת על ברכו, ''בסוף גם אתה תמצא את הנפש התאומה שלך.''
''אני לא בטוח שאני מאמין בעסק הזה של נפש תאומה, וגם אם יש דבר כזה זה בטח לא תופס לגבי הומואים.''
''למה לא? הומואים יכולים לאהוב בדיוק כמו סטרייטים. אל תתייאש, תראה שבסוף הכל יהיה טוב.''
מייק הניד בראשו בייאוש ואמר שהוא אפס חסר אופי, ופחדן, והלוואי והיה לו אומץ להתעמת עם אמיר ולאלץ אותו לספר לו את האמת.
''אתה רוצה שאני אדבר איתו?'' הצעתי.
''לא, בבקשה, אל תגיד לו כלום.'' נבהל מייק, ''אני לא רוצה שהוא יחשוב שאני... תבטיח לי שלא תגיד לו כלום, תשבע לי תומר.''
נשבעתי לא להגיד כלום לאמיר, אבל לא בכוונה הפרתי את הבטחתי, זה קרה כי התעוררתי באמצע הלילה, מת להשתין, בעזרת ההליכון הורדתי את עצמי לכיסא הגלגלים – זה היה קשה, אבל הייתי חייב – והתגלגלתי לשירותים. לא יכולתי שלא לשמוע את הרחשים שעלו מחדר השינה של אסי, ובדרך חזרה לא התאפקתי והצצתי פנימה. הטלוויזיה דלקה בלי קול, שופכת אור כחול על גופם הערום של אסי ואמיר ששכבו על המיטה והתנשקו. המראה של שניהם, חבוקים, נוגעים אחד בשני בדרך כל כך אינטימית וסקסית... פעם ראשונה מאז שקיבלתי את התשובה החיובית, הזין שלי נזכר שהוא יודע לעשות עוד משהו חוץ מלהשתין.
הייתי צריך להתחמק משם בזהירות, אבל קשה להיזהר כשאתה בכסא גלגלים, ועוד עם שתי רגליים מגובסות. סובבתי את הכיסא ואיכשהו נתקעתי בקיר ועשיתי רעש נוראי. השניים זינקו בבהלה מהמיטה, הדליקו את האור ובמקום לכעוס עלי שהצצתי להם, (מצטער, לא יכולתי להתאפק) התחילו להתנצל וביקשו שלא אגיד שום דבר למייק.
''אני לא אגיד, אין לי זכות, אבל מגיע למייק שתדברו איתו בגלוי, בעיקר אתה אמיר, לא הוגן מצידך לרמות אותו ככה, למה אתה לא מספר לו את האמת?''
''אולי כי הוא לא יודע מה האמת?'' עקץ אסי את אמיר הנבוך.
''די אסי, אל תלחץ עלי.'' ביקש אמיר, ''מה דחוף לך כל כך לשבור למייק את הלב?''
''ומה דחוף לך כל כך לתזז ביני לבינו? או שאולי אתה נהנה שחוץ ממני יש לך עוד אחד, צעיר יותר?''
''אסי, תפסיק לקנא, זה לא סקסי וזה עושה קמטים.''
''לך תזדיין אודיגו!'' נעלב אסי.
''יאללה, בוא.'' חייך אמיר ברוח טובה, והושיט לו יד.
''תעזוב אותי, לך למייק שלך.'' סירב אסי להתפייס, ודחף את אמיר מעליו.
''לא יכול, לא עומד לי איתו.'' התעקש אמיר לחבק את אסי.
''אז למה? פשוט תגיד לו ודי!''
''בסדר, נניח שאני אבוא מחר בבוקר למייק ואגיד לו שאני מצטער מאוד, אבל אני מעדיף אותך, וכן, אני יודע שהוא עזב הכל, ויתר על אמריקה ובא איתי לארץ, באמת חבל מאוד, אבל ככה זה בחיים, ואם לא אכפת לו אני רוצה שהוא יעוף לי מהדירה.''
''למה לעוף? הוא יכול ללכת.''
''ללכת לאן? אתה לא מבין שהוא בא לפה רק בגללי? אין לילד הזה אף אחד בארץ, הוא רק עולה חדש שבקושי מגמגם קצת עברית ולא יודע שום דבר מהחיים שלו.''
''נו, באמת, תפסיק, עוד מעט אני אתחיל לבכות מרוב נקיפות מצפון. אפשר לחשוב שמייק תינוק, שכחת שהוא כבר בן שלושים, ממש לא ילד, יש לו עבודה והוא מסתדר יפה מאוד בעברית, הוא אפילו מדבר קצת רוסית, והוא בטח הבין כבר לבד שאתה לא אהבת חייו, וחוץ מזה הוא בין כה וכה נמצא פה רוב הזמן, אז מה דעתך שאני אעבור לדירה שלך, ומייק ירד עם כל הפקלאות שלו קומה אחת ויגור פה, במקומי, והכל יבוא על מקומו בשלום? אני חושב שזה פתרון מוצלח, מה דעתך תומר?''
''דעתי שזה פתרון נהדר, למה לקח לך כל כך הרבה זמן לחשוב עליו?''
''זו אשמתי.'' התערב אמיר, ופתאום פיהק, ''אני הרוס מעייפות. ילדים, בואו נלך לישון ומחר בבוקר...'' הוא משך את אסי אליו, אמר לי לילה טוב, וכיבה את האור.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...