>  >  > 

המוצ'ילרו - פרק א'

פרולוג
המוצ'ילרו אדום השיער נראה כמו עוד אחד מאותם תרמילאים הרפתקנים עמוסי מטען כבד המשוטטים בדרכים הארוכות-מתפתלות לרגלי ההרים, עולות ויורדות לסירוגין עד העלמן באופק. במובן מסוים הוא באמת היה כזה, אבל למרות שהוא חבש כובע צמר סרוג בידי אינדיאנית מקומית - פריט הלבוש היחיד שקישר אותו לסביבתו - חזותו הנוכרית האקזוטית הסגירה שאינו שייך לשם. מהלך לבדו למרגלות הרי האנדים עטוי קעקועים, עגילים ופירסינג הוא נראה יוצא דופן כמו חוצן ממאדים המשוטט לתומו על חוף הים.
התרמילאי היה בחור צעיר בן כמעט עשרים ושלוש ואיש לא היה יכול לנחש שהבחור הנוכרי, בעל השיער הג'ינג'י המתולתל, המדבר ספרדית עילגת, נולד וחי במושב צפוני בישראל, וזהו טיולו הראשון מסביב לעולם אחרי השחרור מהצבא.
שם, בלב אמריקה הלטינית, מקום בו הארץ סדוקה במפגש של שני לוחות טקטוניים קדמונים, מקור לרעידות אדמה איתנות, מקום נטול כל סממן אירופי או קוסמופוליטי, עולם של בני תערובת, כהי עור ששיערם קשה ויבש ופניהם של הזקנים מצומקים תחת קרני השמש היוקדת ביום, והקור העז הנישא על גבי רוחות ההר בלילות, שם בנתיבי ההר פסע בחור נועז שעות רבות, עמוס ומזיע, אבל מלא מרץ ומטרתו להגיע לאזור מיושב לפי רדת הלילה.



אל תשכח
שיר נולד וגדל בקיבוץ שהוריו התיישבו בו אחרי שעלו לארץ מגרמניה. שניהם היו מוסיקאים בתזמורת והרבו לנדוד איתה בכל רחבי העולם. הריון לא מתוכנן קרקע זמנית את אימו בארץ ועצר את הקריירה שלה. שיר - ילד מקסים, ג'ינג'י כחול עיניים עם עור לבן כשלג קיבל מהוריו חינוך נוקשה וקפדני, כמקובל אצל יוצאי גרמניה. כשהגיע לגיל בית הספר התעוררו מחדש שאיפותיה המקצועיות של אימו והיא הצטרפה שוב לתזמורת ונסעה עם אביו, משאירה את שיר תחת השגחת דודיו. הם לימדו אותו לדבר בגרמנית - שפת אימם, חינכו אותו על פי תפיסתם השמרנית והנוקשה, ולמיטב ידיעתם דאגו לכל צרכיו הבסיסים.
שיר גדל להיות ילד מרדני ואדיש שהרגיש תמיד זר בקרב בני משפחתו, ודחה בבוז את אורח החיים השמרני שהוריו ומשפחתו ניסו להכתיב לו. עם השנים הוא הפך להיות הכבשה השחורה במשפחה של אנשים מחונכים היטב, משכילים ושמרניים.
הוא ירש מהוריו כישרון מוזיקאלי, אבל מאחר ונהנה למרוד בכל דבר שהיה יקר לליבם נהג להקשיב לרוק כבד דווקא בבית שהעריץ מוסיקה קלסית, ושמח לערבב את הקלטות של IRON MAIDEN בקלטות של באך. הוא בז לאורחות חייהם, והתעלם מסדר היום המאורגן בדקדקנות שלהם, מתעב את ניסיונם להפוך אותו לעוד אחד מחבורת הנערים הצייתנים הפוסעים במסלול ידוע ומוכר מראש. מאחר וחש חוסר שייכות לסביבתו הדרדר שיר במהירות למסלול של אבדון רוחני ועד שמלאו לו שבע עשר כבר התנסה באלכוהול ובסמים, ועיטר את גופו הצעיר והחטוב בקעקועים ובפירסינג.

דווקא השרות הצבאי היטיב איתו, שיחרר אותו משליטת משפחתו, הכניס קצת סדר במחשבותיו ואפשר לו לחזור למוטב ולחיות חיים פחות פרועים. הוא הפך במהרה לחייל מצטיין, רכש לו הרבה חברים, ובשל יכולותיו האינטלקטואליות והפיזיות זכה להערכה ונשלח לקורס קצינים. הפיקוד על אנשים הפך לו לייעוד, והוא נעשה קצין למופת, והיה אהוב על חייליו עקב רגישותו למצוקותיהם, והבנתו האינטואיטיבית בנפש האדם.
שיר ידע על נטיותיו מגיל צעיר, אבל רק בצבא העז לתת דרור למשיכתו המינית. אחרי שהפך לקצין הוא הכיר את יאיר - סמל במחלקה אחרת והקשר ההדוק ביניהם הפך עם הזמן למשיכה הדדית והם המתינו בקוצר רוח להזדמנות לממשה ברגילה הראשונה שלהם.
הם נסעו יחד לאילת, הגיעו למלון בערב, ועלו לקומה החמישית, שם שכן החדר שהזמינו - חדר זוגי עם נוף לים.
שיר נכנס ראשון והדליק את המנורה למרגלות המיטה, מאושר להיות עם יאיר בלי מגבלות של זמן ופרטיות. יאיר התבונן בו בעיניו הגדולות והיפות, ושיר, שרק המתין להיות איתו לבד כדי שיוכל לגלות לפניו את ליבו, ניגש אליו וחיבק אותו בלהט. יאיר כיסה את פניו של שיר בנשיקות אהבה - כדרכם של אוהבים מאז ומעולם - ושיר נישק אותו חזרה. גניחות של עונג התערבבו במילים רכות של אהבה גברית, חמה וסוערת מתשוקה מינית הדדית.
הם החליפו ביניהם ביטויי אהבה נדושים וכינו זה את זה - ''ילד'', ''תינוק'', ''אהוב'' ו-''חמוד.'' מצהירים אחד בפני השני בלהט - ''כל כך חיכיתי לרגע הזה, אני אוהב אותך כל כך, אני רוצה רק אותך.''
הצהרות האהבה שלהם לא היו מקוריות, אבל האהבה שחשו הייתה לוהטת, אמיתית וכנה. בשלב מסוים אמר שיר, ''אבל אני בכלל לא תינוק...'' וכהוכחה פתח את רוכסן מכנסיו, מניח לאיברו הגדול להציץ מחריץ תחתוניו. הזין היפה שלו זינק כמו קפיץ מתוח, ויאיר ליטף אותו בעדינות בעוד שיר משמיע גניחות שהזכירו קולות של כלבה מיוחמת שכלב מגורה מרחרח באחוריה.
הם הפשיטו זה את זה בעדינות, וגופו הערום, הרזה והגרמי של יאיר שניחן בזין גדול ושמן ובאשכים מתוקים כמו בעליהם נחשף בפני שיר כמו אוצר נסתר. בעיקר התפעל מישבנו החלק ומרהיב העין. הם ליטפו זה את זה בהנאה חושנית, והתחבקו שוב ושוב כאילו חששו לאבד אחד את השני. אחוזי סערת חושים התנשקו בשפתיים רועדות מתשוקה, ולשונותיהם הותירו שבילי לחות על גופם המשתוקק והמפוחד ממימוש תאוותיהם.
רוטט מהנאה נישק שיר את פטמותיו של יאיר, עושה את דרכו לאיטו לאורך גופו, יורד עד מפשעתו, מנשק ומלקק את אשכיו כאילו היו אשכול ענבים בשלים תלויים על מוט שיש נוקשה. אחרי שכיסה אותו בעונג בנשיקות עבר לליקוקים, משקיע את אפו בתוך שיער ערוותו. בעודו מרחרח בתשוקה את ריחות גבריותו של אהובו העביר שיר את אצבעו לאורך התעלה החמימה בין עגבותיו עד שמצא את מבוקשו, ובעדינות, תוך שהוא משתעשע בליטוף העור העדין סביב פי הטבעת היפיפה והחלק שלו החדיר פנימה את אצבעו עד שכמעט נגע בערמונית של יאיר, שרטט מרוב התרגשות והנאה.
בעקבות האצבע הראשונה באה האצבע השנייה, ולאחר ששימן היטב את חור התחת של יאיר ברוק נתקף שיר דחף פרוע ובא על אהובו, בלי התחשבות הסתער עליו בלהט, חודר לתוכו בפראות, וזיין אותו בהתלהבות לא מרוסנת.
יאיר נענה בשמחה להתנפלותו ועודד אותו לא להירתע, ''כן שיר, תזיין אותי, כן, ככה, אני אוהב אותך!'' צעק, ושיר החזיר לו בקריאות מלאות תשוקה.
''כן יאיר, אתה שלי ואני שלך לתמיד!'' קרא, מצמיד את מפשעתו לגופו של יאיר, אשכיו מחליקים על עורו בעוד הם מתחבקים ומלטפים אחד את השני, נצמדים זה לזה מכף רגל ועד ראש. אברו של שיר נע בתוך גופו של יאיר שקרביו הגמישים נצמדו אליו כמו כפפת קטיפה, מתמסרים לו בהכנעה מלאת מסירות.
יאיר כיווץ את שרירי פי הטבעת שלו, סוחט את הזין של שיר ומביא אותו על סף שיגעון מרוב הנאה עד שלא הצליח להתאפק עוד וגמר, זרמתו שוצפת לתוך התחת האלוהי של יאיר, ממלאת את קרבי אהובו בנתזי חלב חם וסמיך.
אחר כך, יד ביד, הם הלכו לחדר האמבטיה להתקלח יחד. תוך כדי ליטופים הם סיבנו זה את זה בסבון ריחני, מקציפים בועות סבון אחד על גופו של השני, משחקים בקצף כמו ילדים, עדיין מגורים התנשקו תחת המים החמים. שיר ירד על ברכיו לפני יאיר, מחפש את הזין המתוק שלו, בולע אותו כמו ממתק טעים. הוא מצץ אותו בחוזקה ולא הרפה עד שיאיר פלט זרמי זרע חם על פניו, ומשם נזל הזרע לצווארו, והגיע עד בטנו, מתנקז בין קפלי מפשעתו.
מגורה מאוד ממקלחת הזרע הארוטית הזדקף שוב אברו של שיר והוא הצמיד את יאיר בפראות לקיר המקלחת וחדר בלי קושי לחור התחת הפתוח שלו, שהיה מוכן לקבלו בלי היסוס. יאיר שיתף פעולה ברצון ובהתלהבות ושיר זיין אותו במרץ, נושם ונושף אוויר חם על עורפו של יאיר שגנח גם הוא בהתמסרות עד ששיר פלט לתוכו שוב, נאנח אנחת סיפוק.
הם התרחצו עוד פעם ויאיר יבש את גופו של שיר, כיסה את גופו בנשיקות, הביט בו בעיניו שצבען היה כצבע הדבש ואמר, ''עכשיו תורי, אני רוצה את התחת שלך.''
שיר התבונן בתפיחת הזין הענקית של יאיר וצחק, משך אותו למיטה ובלי חשש התמסר לראשונה בחייו לגבר, מעודד את אהובו לחדור אליו ולהניח לו לחוש את גברותו בתוכו. יאיר נענה לו בהתלהבות, עלה על שיר והגשים ברוך ובאהבה את כל הפנטזיות שלו.
עם שחר מצא יאיר את עצמו כרוך סביב שיר, ואיברו הזקוף מונח בין פלגי עכוזו. די היה בהחלקת זקפת הבוקר שלו על עורו הלח והעדין של שיר כדי להעיר אותו בנענוע מהנה. יאיר רכב עליו בזהירות איטית, מנסה לעצור את הזמן מלחלוף, משתוקק שאושרם יימשך לעד.
שיר ויאיר יצאו מחדרם רק למחרת בצהריים, רעבים אך מסופקים כמו שלא היו אף פעם, נשבעו זה אמונים והחליטו להיות יחד לתמיד.

מספר שבועות לאחר מכן פרצה מלחמת לבנון השנייה. בימים הראשונים התנהלה המלחמה באוויר בלבד - המחבלים שיגרו טילים על ישראל, בתגובה צה''ל הפציץ את בסיסי הכוח והתשתיות שלהם בלבנון – כדי לסיים את המלחמה החליטה הממשלה לעבור להתקפה קרקעית. הפלוגה של שיר התפלגה לשני צירים, שיר הוביל חלק אחד של חיילים, ויאיר הסתער צפונה משם תחת פיקודו של המ''פ שהוביל את החלק השני. באזור התפתחו קרבות עקובים מדם, לקראת הערב הייתה הפגזה כבדה ויאיר נפגע אנושות מפגז מרגמה, כל הניסיונות להצילו כשלו ואחרי שעות אחדות הוא נפטר. בעודו גוסס הוא הספיק לשים בידו של דוד, המש''ק שלו, פתק נייר מקופל המיועד לשיר. הקשר של הפלוגה קלט בקוד את דבר האסון ודיווח לשיר, ששקע בדיכאון עמוק מלווה פרצי בכי מר. הוא סירב להוציא מילה מפיו, ורק ישב בפינת השוחה ומצבו הנפשי התדרדר בצורה חמורה כל כך עד שחייליו הזעיקו את התאג''ד. קצין הרפואה חשש שהמפקד לקה בהלם קרב והחליט לפנות אותו לעורף לקבלת טיפול. עוד באותו לילה חולץ שיר מהשטח, נבדק על ידי פסיכיאטר ונלקח לאשפז במוסד לנפגעי הלם קרב כשהוא מאובחן כלוקה באפתיה ובדפרסיה עמוקה.

שיר התמודד במשך מספר חודשים ברצונו ללכת בעקבות יאיר, נאבק בניסיונות הרופאים להחזירו לשפיות, עד שלבסוף התגבר על מותו של יאיר והחליט לבחור בחיים.

הדבר הראשון שעשה כשהשתחרר מבית החולים היה לבקר בקברו של יאיר ולהיפרד ממנו, כמה מחייליו ליוו אותו לבית העלמין וגם המש''ק דוד היה שם, בסיום הטקס הקצר הוא מסר לשיר מעטפה, ''יאיר ביקש שאתן לך אותה.'' אמר, הסתובב והלך.
שיר החזיק את המעטפה בידיים רועדות, פתח אותה באיטיות ושלף מתוכה פתק מקופל ומוכתם עם שיר בכתב ידו של יאיר, בפתק נכתב:

אל תשכח שאני ממתין לך ברגליים תלויות מהאופק,
מחכה לך עם הקפה של כל בוקר, אהבתי והדכדוך של ימים רבים.
אל תשכח שאני עדיין כאן, לידך, כמו בעבר,
אתה עלול להיות מופתע לגלות ששיניתי את כתובתי,
אבל בדמיונך תוכל לחדור אליי בקלות דרך עיניי, לסייר בנפשי,
ולגלות שאהבתי אותך כמו שלא אהבתי אדם אחר מימי.
חייה את חייך בחופש מוחלט,
אל תשכח אותי גם אם תאבד את זיכרוני בעומקו של מבט אחר.


שיר התייפח על קברו של יאיר המת שעה תמימה, קורא שוב ושוב את מכתבו האחרון, ולבסוף נרגע, ליטף ארוכות את האבן הנושאת עליה את שמו של אהובו וחזר הביתה.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...