גברים מתנשקים (ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה)
גברים מתנשקים (ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה). צילום: ארכיון GoGay.

 >  >  > 

אטרף - פרק ח'

4. אודיגו

למחרת קמנו וניסינו להמשיך לחיות כרגיל, בכל אופן זה מה שאני ניסיתי, מה עוד יכולתי לעשות?
לדבוק בשגרה היה הרעיון הכי מוצלח שעלה בדעתי ואכן דבקתי בה - קמתי בבוקר והלכתי לעבודה, משאיר את מייק לנמנם לו בנחת במיטה. בהפסקת עשר תפסתי את המזכירה שהייתה ממונה גם על כוח האדם, ושאלתי מה קורה עם המשרה של מורה לאנגלית. התברר לי לאכזבתי שהם לא חיכו למייק ומצאו מישהו אחר, אבל, ניחמה אותי המזכירה, תמיד יש ביקוש למורים מחליפים ומתארגנת כיתה קטנה ומובחרת של תלמידים ששפת אימם אנגלית ורוצים להתקדם מהר יותר בחומר, ומאחר ומי שתפסה את מקומו של מייק היא עולה מברית המועצות... ''האנגלית שלה מצוינת והיא מורה מעולה וסבלנית מאוד, אבל המבטא שלה רוסי ודוברי אנגלית מלידה מתעצבנים בגללה. החבר שלך אמריקאי? אתה בטוח?'' חקרה אותי בחשדנות.
''לגמרי, הנה, תדברי איתו בעצמך.'' התקשרתי הביתה, וקיבלתי רק את התא הקולי.
המזכירה הרימה לעומתי גבה ספקנית, ונרגז מעט התקשרתי לנייד של מייק שצלצל וצלצל וצלצל...
''יכול להיות שהוא עדיין ישן, הוא הגיע לארץ רק לפני יומיים וחצי והוא עוד קצת עייף.'' התנצלתי בשמו של מייק, ''אבל אני מבטיח לך שהוא אמריקאי ודובר אנגלית מעולה במבטא אמריקאי לגמרי.''
''לא סתם אמריקאי אלא בוסטוני טהור.'' הודיע מייק שצץ פתאום בפתח, מחייך בעליזות, ''וזה בהנחה שאתם מדברים עלי.'' הוסיף, הפעם באנגלית, הושיט למזכירה המופתעת פרח שקטף כבדרך אגב מאגרטל שעמד בכניסה, חייך אליה וכבש את ליבה לנצח.
הפעמון צלצל ואני נחפזתי לכיתה שלי, משאיר את מייק לדאוג לעצמו, מה שהוא היטיב כנראה לעשות כי כבר בסוף היום היה לו חוזה חתום עם המכללה, מערכת שעות עמוסה, ושני תלמידים פרטיים שלא היה לו איפה לקבל.
בעוד אנו דנים בבעיה נקש אסי על דלת דירתי, שאל אם יש מישהו בבית ואם אפשר לקבל אצלנו קפה, ומה חדש אצלנו? חייך אל מייק שחייך אליו חזרה, וסיפר שיש לו כבר עבודה, וגם שני תלמידים פרטיים, אבל הוא לא יודע איפה ללמד אותם.
''אתה יכול להביא אותם לדירה שלי. אני בקושי בבית בזמן האחרון.'' הציע אסי בנדיבות, אמר שהוא חזר זה עתה מבית החולים ובישר לנו את החדשות האחרונות מתומר. מסתבר שהוא ישהה עוד כמה ימים בבית החולים, ואחרי שמצבו ישתפר הוא יישלח הביתה עם הגבס.
''אבל איך הוא יסתדר לבד בבית עם גבס?'' התמלא מייק טוב הלב דאגה.
''הוא לא לבד יש לו שותפות.'' הזכרתי לו.
''מאז שהן שמעו שהוא נשא הן פוחדות לגעת בו, ובכל מקרה איך הן יכולות לטפל בו לבד? צריך לקחת אותו למקלחת ולשירותים, הן לא יכולות לעשות את זה.'' המשיך מייק לדאוג.
''תומר המסכן... אם המשפחה שלו לא תתגייס לעזור לו נצטרך לחשוב על איזה פתרון, אולי אני אקח אותו אלי עד שהוא יפטר מהגבס?'' הציע אסי.
''זה יהיה יפה מאוד מצידך.'' הערתי, ''גם אני ומייק נעזור, נכון מייק?''
''בטח.'' הסכים מייק בהתלהבות.
''תודה.'' חייך אלינו אסי, ''אבל אני מקווה שנמצא פתרון אחר.'' הוסיף, ''אני לא ממש מתלהב משותפים לדירה, וזה נותן לי רעיון לעוד פוסט חדש לבלוג שלי.'' סיים את הקפה והסתלק, לא לפני שלכסן לעברי מבט מתגרה.

באותו ערב, בעוד מייק שוקע בהכנת מערך שיעור למחר, נחפזתי להציץ בבלוג של אסי וגיליתי לחרדתי שהוא העלה זה עתה פוסט חדש, ובו סיפר על שובו של האקס המיתולוגי שלו מחו''ל. אחרי שסיפר שהאקס חזר מצויד בחבר חדש, צעיר וטוב מראה, ושהוא נראה מסוקס מתמיד, היגג אסי כל מיני הגיגים מרגיזים על אקסים מיתולוגיים, ועל הסערות הנוסטלגיות שהם מעוררים, סוחפים אותך לאירועי העבר וגורמים רק צער, אכזבה וכאב לב, ועוד הייתה לו החוצפה לספר בפסקה האחרונה שאמנם כבודו של האקס במקומו מונח, אבל בן זוגו הנוכחי בפירוש צעיר מידי בשבילו, והוא נראה מעניין ומעורר תיאבון הרבה יותר מהאקס.
הייתי קרוב מאוד לרדת לדירת הקובייה הצהובה ולתת לה מנה אחת אפיים, אבל הבלגתי כי מייק סיים זה עתה את עבודת ההכנה שלו, נכנס למיטה ושאל אם אני מתכוון לישון מחובק עם הלפטופ שלי או שאולי מתחשק לי לאחוז במישהו רך וחמים יותר?
''הלפטופ שלי דווקא די חמים, אבל אני פתוח להצעות חדשות, יש לך איזה רעיון?'' חייכתי אליו.
''בטח.'' השיב מייק בשמחה, ומיד אחרי שהנחתי מידי את המחשב הנייד הוא כיבה את האור וחיבק אותי.
חיבקתי אותו חזרה, וגם נישקתי וליטפתי, וקיבלתי בעונג את הנשיקות והחיבוקים שלו, אבל כשרציתי להמשיך הלאה זה פשוט לא הלך, הגוף סירב לשתף פעולה, ומה שהיה אמור להזדקר ולהתקשח נשאר רפוי ורך.
''לא נורא.'' ניחם אותי מייק, ''אתה בטח עייף, זה קורה לכל אחד.''
''כן, אבל...'' רציתי להעיר שלי זה כמעט לא קורה, ורק אתמול זיינתי ו... במחשבה שנייה עדיף היה לא להגיד כלום. התנצלתי ומייק אמר שזה בסדר, וגם הוא די עייף בעצם, ונרדם.
אני לעומת זאת לא הצלחתי להירדם, ומיד אחרי שהוא הסתובב על הצד והתחיל לנחור קלות הדלקתי שוב את הלפטופ הנאמן שלי, הפשרתי את הפרופיל הישן של אודיגו שחיכה בהקפאה זמן רב מידי, נכנסתי לבלוג של אסי וכתבתי לו בתגובה שאני מייעץ לו להניח לאקס המיתולוגי שלו להמשיך הלאה בחייו, לא לכתוב עליו ובטח לא לזמום מזימות על הנוכחי שלו.
אסי ענה מיד שזה הבלוג שלו, והוא יכתוב מה שמתחשק לו, הנוכחי של האקס מוצא חן בעיניו והוא כן ינסה לעשות משהו בנידון, ואם זה מפריע למישהו זו הבעיה שלו.
נרגז מאוד סגרתי את המחשב, וניסיתי להירדם, אך לשווא, הייתי עצבני מידי.
בסוף נואשתי, קמתי, משכתי על עצמי טריינינג והלכתי להכין לעצמי כוס תה צמחים בתקווה שהוא ירגיע אותי.
בעודי לוגם השמיע הנייד שלי את הצרצור המתכתי הזה שהוא משמיע כשיש לי הודעה, בדקתי וזה היה מסרון מאסי - ער? הוא כתב לי, והוסיף סמיילי מלגלג.
ירדתי לדירתו, אוחז עדיין את הספל המהביל בידי ולא הופתעתי לגלות שהוא מחכה לי על סף הדלת. הוא אפילו חייך חיוך לעגני, אבל הכרתי אותו מספיק טוב כדי לדעת שהחיוך נועד להסתיר עלבון וחשש.
''אסי, טוב לראות אותך.'' אמרתי וחייכתי אליו חיוך מרגיע.
''מה אתה שותה?'' שאל אסי, לקח מידי את הספל, לגם, אמר שלשתות תה עם סוכרזית זה תועבה, ועדיף כבר לשתות מי ברז פושרים.
''מה רע במי ברז? ממתי לא נאה לך לשתות סתם מים מהברז?''
''אוף אתך, אתה נשמע כמו אבא שלי.'' גיחך אסי, משך אותי פנימה לדירתו, בעט בדלת כדי לסגור אותה, הניח את הספל על מדף בכניסה ונישק אותי.
''לא התכוונתי למה שכתבתי על מייק, הוא חמוד, אבל אני מעדיף אותך.''
''תוכיח.'' החזרתי לו נשיקה, שמח להיווכח שהזין שלי שוב מתפקד כמו שצריך.
''בוא הנה.'' הוא הדף אותי לעבר חדר השינה שלו, דחף אותי אל מיטתו ונשכב עלי. ''סיפרת למייק?''
''לא, עוד לא, אני... די אסי, מה אתה עושה?''
''מה אתה חושב?'' הוא משך מעלי את המכנסים וחפן את אשכי בכפו החמה, ''מתי תספר לו?'' שאל ומעך אותם בין אצבעותיו.
''לא יודע אסי, בקרוב, נו, די, מה אתה עושה? אהה... אל תפסיק.''
הוא לא הפסיק, וגם אני לא. אחר כך שכבנו חבוקים ואסי סיפר לי שהוא שונא אותי, שאני מרגיז אותו, שאני מקלקל לו את כל הכיף מהבלוג ומאטרף בכלל, ושהוא מתגעגע אלי נורא. ''הזדיינת עם מייק?'' חקר אותי.
''אה... אני... למה אתה שואל אסי?''
''למה? תחשוב לבד, אוף! אתה מגעיל, אני שונא אותך.''
''אין לך שום סיבה, לא עשיתי איתו כלום.''
''שקרן.''
''אני לא, באמת. הוא רצה אבל...''
''אבל מה?''
''לא עמד לי.''
''איזה שקרן, לא ראיתי שיש לך איזה בעיה להעמיד את הזין.''
''אתך אין לי, אבל איתו כן.''
''באמת?'' אסי הביט בעיני, ''אתה רציני אודיגו?''
''כן חמוד, לגמרי, בגלל זה לא הצלחתי להירדם, הדלקתי את המחשב ואז ראיתי מה כתבת בבלוג ו...'' אסי צחק, מרוצה מאוד וביקש שאשאר לישון איתו.
''ומה יהיה עם מייק?''
''לא יודע, ולא אכפת לי.'' הוא שילב את רגליו ברגלי, נצמד אלי, ומשך עלינו את השמיכה, אמר לי שהוא אוהב לישון איתי, וכמה דקות אחר כך נרדם.
כיוונתי את השעון המעורר בנייד שלי, ונרדמתי גם כן.
למחרת התעוררתי עם שחר, כיביתי את הצרצור המרגיז של הנייד וחמקתי חזרה לדירתי, מגלה לרווחתי שמייק עדיין ישן.
התקלחתי בחופזה, ואחר כך התגלחתי. מביט בפני הלאות במראה, אמרתי לעצמי שהמצב הזה לא יכול להימשך עוד זמן רב. אתה קשיש מידי לתרגילים האלו, סחתי לנפשי, תפסיק להיות פחדן כזה ותספר למייק את האמת, ואל תגרור את זה, ספר מיד, ויפה שעה אחת קודם, יעצתי לעצמי, והלכתי לשתות קפה ולנסח מה בדיוק אגיד לו.
בעוד שוקל משפטי פרידה מנוסחים בקפידה מייק הופיע במטבח, סתור שער, הודיע לי שהוא כבר מאחר, ושהוא יחזור היום מאוחר כי הוא מתכוון לקפוץ לבקר את תומר אחרי העבודה, דהר החוצה עם לחמנייה נגוסה למחצה בידו וחזר מאוחר בלילה, ושוב עבר עוד יום בלי שסיפרתי לו את האמת.

המשכתי לגרור את המצב הלא ברור הזה של חיים עם מייק, וסקס עם אסי עד שבית החולים שחרר את תומר לביתו, ואז התברר שאין לו יותר בית. יום לפני השחרור המיועד התייצבו השותפות שלו בחדרו והכריזו שצר להן מאוד עליו, והן מאחלות לו רפואה שלמה, אבל אין מצב שחולה איידס יבוא לגור איתן.
''העובדת הסוציאלית הסבירה להן שתומר לא חולה אלא רק נשא HIV.'' סיפר לי מייק שנכח בחדרו של תומר כשהסצנה הלא נעימה הזו התרחשה, ''אבל הן התעקשו שלא משנה איך קוראים לזה, הן לא מוכנות, וחוץ מזה הן נורא עסוקות וגם בלי המחלה הן לא מוכנות לטפל בו, לקלח אותו ולקחת אותו לשירותים.''
''ואיך תומר הגיב?'' תהיתי.
''הוא היה ממש בסדר, רגוע מאוד, אמר שהוא מבין והן צודקות לגמרי, והוא מבקש מהן סליחה על כל הטרדה שהוא גרם, ושלא תיקחנה ללב, הוא יהיה בסדר.''
''איך הוא יהיה בסדר? הוא לא מסוגל לעשות כלום לבד, כל זמן שהוא בגבס הוא צריך שיטפלו בו, וגם אחרי שהוא יבריא צריך להשגיח עליו שלא יתאבד שוב.'' נרעשתי.
''אני מסכים, וזה לא יהיה קל, אבל נסתדר, כולנו יחד נדאג לו עד שהוא יבריא.''
''כולנו? אתה מתכוון אני ואתה?'' נדהמתי.
''ואסי כמובן, תומר יגור אצלו, אבל שלושתנו נעשה תורנות שמירה עליו, אל תדאג, יהיה בסדר.'' ניבא מייק באופטימיות נעורים.
''אני לא דואג.'' הבטחתי למייק, אבל שיקרתי, דאגתי מאוד, גם לתומר המסכן, וגם לעתיד יחסי עם אסי - איך נסתדר אם תומר יהיה תקוע לו בדירה כל הזמן?
''נצטרך להיות יצירתיים.'' אמר אסי כשהעליתי את הקושיה המציקה הזו בפניו, ''אבל אני בטוח שיהיה בסדר, אם אני מסתדר עם השותף שתקוע לך בדירה אתה תסתדר עם השותף שלי.'' הוא לכסן לעברי מבט קנטרני, ''אתם כבר לא מזדיינים, הוא רק שותף, נכון אודיגו?''
''סוג של.'' רטנתי, נרגז. המצב היה כל כך אבסורדי ומטופש, תומר הזה, מי הוא בכלל ולמה הוא נתקע לנו בחיים? לא היו לי די צרות גם ככה?
''נניח שאתה לא היית מתנדב לטפל בתומר, מה היה קורה לו אז?'' הקשיתי.
''קודם כל לא אני התנדבתי, מייק שלך נידב אותי, או יותר נכון את הדירה שלי, ושנית...'' הוא השתתק והביט בפני במבט חודר, ''הוא עדיין מייק שלך אודיגו? ואל תגיד סוג של כי נמאס לי כבר מזה.''
''גם לי נמאס.'' משכתי אותו אלי וחיבקתי אותו בחזקה, ''תאמין לי שגם לי נמאס.''
התחלנו להתמזמז ולגעת זה בזה, שוכחים על מה דיברנו קודם, ואז נפתחה הדלת ושנינו התרחקנו זה מזה, סמוקים ופרועים, ושנייה אחר כך נכנס מייק לחדר, עמוס במזוודות ותיקים, ונהג המונית, עמוס עוד יותר, כושל בעקבותיו.
''תן לו טיפ גדול.'' הורה לי מייק באנגלית, ''מגיע לו.''
''כן, נכון. מגיע לי.'' הסכים נהג המונית באנגלית בעלת מבטא ישראלי חצצי, וחייך.
''מה, אתה מדבר אנגלית?'' הופתע מייק.
''מייק, מתי תקלוט שכולם פה מדברים אנגלית.'' העיר תומר שהתגלגל מעדנות פנימה, ישוב על כסא גלגלים, מחייך אלינו חיוך מסטולי. שתי רגליו היו מגובסות עד לברכיים, ופניו היו עדיין חבולים, אבל הוא נראה די בסדר יחסית לבחור שנדרס רק לפני שבועיים.
''אבל הוא נראה לי ערבי.'' התבלבל מייק באנגלית.
''אני לא ערבי, סתם פרענק עיראקי עם שורשים תימניים.'' גיחך נהג המונית שבאמת היה שחום מאוד, ולמזלנו גם ניחן בחוש הומור מפותח.
נתתי לו טיפ גדול וכשליוויתי אותו החוצה הוספתי התנצלות בשמו של מייק הנבוך.
''זה בסדר.'' אמר הנהג, ''אני כבר רגיל.'' הוא נתן לי כרטיס ביקור, ''אם תצטרכו עזרה עם הבחור הזה בכסא גלגלים תתקשרו אלי, ושיהיה לכם בהצלחה עם הבלגן הזה שעשיתם.''
''איזה בלגן?'' הופתעתי.
''בחייך...'' הוא צחק, ''אתה והבחור השני? בסוף אפילו האמריקקי המבולבל הזה יקלוט מה קורה אתכם, ואולי זה דווקא יתאים לו כי נדמה לי שהוא בעניין של היפיוף המגובס.''
''באמת? אתה באת חושב ככה?'' התעודדתי, וסקרתי אותו בעניין, הוא נראה לא רע בכלל, בעיקר אם אתם בקטע של ערסים. ''גם אתה... אתה ממש לא נראה.''
''אני לא יודע מה אני בדיוק.'' נאנח נהג המונית, וביקש שאקרא לו כושי, כמו כולם, ''עד שבאתי לתל אביב הייתי בטוח שרק בנות עושות לי את זה, אבל פה, בתל אביב יש כזה בלגן... וכל כך הרבה הומואים עד שבן אדם לא יכול לא להיות מושפע, הנה, רק לפני כמה חודשים הסעתי בחורה מדהימה אחת, כוסית על בשם זיווית שהייתה צריכה להופיע במועדון לילה וביקשה שאני אגיע בבוקר ואקח אותה הביתה, וכשבאתי לקחת אותה כמו שהבטחתי התברר שזיוית היא בעצם זיו, ולמרות שהיא כבר לא הייתה היא היא עדיין הייתה כוסית על ו... עזוב, אני בבלבלות מכל הסיפור הזה, בזמן האחרון אני כבר לא יודע מה אני ומי אני, יאללה ביי.''

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...