>  >  > 

כל הלילה

כל הלילה שכבתי במיטה בעיניים עצומות, על לחיי שורטטו שורות של דמעות. נעמה ישבה בחדר השני מול המחשב ועשתה ביד. שמעתי את תזוזות הכיסא ואחר כך את גניחותיה הרכות, שנעשו כאילו להכעיס. רציתי להיכנס וללטף את שערה, לגעת בעורה העדין והחמים ואז להחליף את ידה בידי או לשוני. הגשם שניטח אל החלון השאיר אותי במיטה.

מקודם, כשהיא נכנסה הביתה, בגדיה הרטובים צמודים לגופה ושערה ספוג מים, זרקתי ''שלום'' קצר ומהיר. בדיוק יצאתי מהמקלחת, מגבת כרוכה לגופי ושערי גם היה רטוב. רציתי לערבב את הרטיבויות שלנו, אבל הכרחתי את עצמי להיכנס במהירות לחדר ולהתלבש. אין לי מה לעשות עם המצב המחורבן הזה.
''יש מים חמים?'' היא צעקה אחריי.
''כן!'' החזרתי ולבשתי את הפיג'מה המחממת ביותר שמצאתי, הכחולה עם הדובונים. זו שגרמה לה לצחוק עליי ולהדביק אותי בגל הצחוק ההוא, אפילו שקצת נעלבתי. לא לבשתי אותה מאז, אבל עכשיו לא תכננתי שתראה אותי, או בכלל לצאת מתחת לשמיכה שתחתיה התחפרתי. לא רציתי לצאת.
היא הבהירה לי טוב מאד שהיא לא בעניין. שאין לי מה לנסות. הכנסתי גם אני יד ונשכתי שפתיים. הרגשתי אותה מעליי. היא עלתה וירדה, לחצה והרפתה. אצבעי הייתה ספוגה במיצי הגוף שלי וסבבה בקדחתנות את הדגדגן הנפוח, העיניים שלי לא הפסיקו לדמוע והרעידות הקטנות של הסוף הצטרפו לאלו של הכאב והבדידות.
''סתם, זאת השותפה שלי.'' שמעתי אותה אומרת לידיד שלה בטלפון לפני כמה ימים, כששאלתי אותה אם בא לה שאני אכין משהו לאכול. מאוחר יותר כשניסיתי להבין, היא הסבירה שהיא נסחפה והיא מצטערת והיא לא התכוונה להשלות אותי. היא מקווה שנוכל להמשיך כרגיל.
''בטח, גם אני.'' אמרתי, אפילו שממש לא קיוויתי לזה. אז חייכתי ויצאתי.
היום היא הגיעה רטובה, מהגשם המטורף הזה שמשתולל בחוץ והתעקש להזכיר לי מה אני מפסידה. וכבר אי אפשר. אי אפשר להחזיק הכל בבטן, בידיים, בין הרגליים. אבל הדבר היחיד שיוצא זה הגשם הזה. וגם הוא לא קשור אליי.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...