גברים מתנשקים (ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה)
גברים מתנשקים (ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה). צילום: ארכיון GoGay.

 >  >  > 

אטרף - פרק ו'

2. אודיגו

הגעתי לארץ לפנות בוקר, עייף ומרוט אחרי טיסה ארוכה ומתישה. נגררתי עם מזוודותיי לתחנת המוניות ופתאום מישהו צפר לי - אסי יושב מאחורי הגה של ג'יפ קטן ומאובק, מחייך מאוזן לאוזן, ומנופף לי בידו במרץ. בניסי ניסים התפנה מקום חנייה ליד המדרכה, והוא נדחק אליו, קפץ החוצה, העניק לי חיבוק זריז וטפיחה על השכם, הסיע את עגלת המטען החורקת שלי עד לרכבו, והחל מעמיס עליו את מזוודותיי. ''אני לא זוכר שנסעת מפה עם כל כך הרבה דברים.'' גיחך לעברי, נמרץ ורענן למרות השעה הבלתי מתקבלת על הדעת. 
''לא הכל שלי, חלק של... תגיד, מה אתה עושה פה בכלל? מי סיפר לך שאני... זה קובי שהלשין?'' 
''אל תכעס עליו, לא הייתה לו ברירה, ברגע שהוא פלט שאתה חוזר קשרתי אותו לכיסא ועיניתי אותו עד שהוא גילה לי באיזה טיסה אתה מגיע.'' צחק אסי שנראה עשר שנים צעיר יותר מכפי שזכרתי אותו בעוד שאני נראיתי כמו סבא שלי כמה ימים לפני שנפטר מהעולם. 
''אתה יודע שאנחנו שכנים עכשיו, ושאני בתהליכים ומחוץ לארון?'' 
''כן אסי, שמעתי על זה, מה שלומך?'' 
''מצוין, ואחרי שנגיע הביתה ואני אוכל לבצע בך את זממי יהיה עוד יותר טוב.'' 
''אסי,'' הנחתי יד על ברכו, תוהה מה הוא לקח שגורם לו להיות תוסס כל כך בשש בבוקר, ''אלא אם כן נעשית נקרופיל אין מצב שתוכל לבצע איתי משהו לפני שאני אישן איזה יומיים שלושה.'' 
''בסדר, חיכיתי שנה וחצי, אני אחכה עוד יומיים.'' זרח אלי אסי. 
''חיכית? באמת, זה מה שעשית?'' 
''מה, אתה עוד כועס עלי? חשבתי שעבר לך?'' 
''לא כעסתי עליך אף פעם, ריחמתי עליך קצת, אבל הבנתי ו... תגיד, מה לקחת שיש לך כל כך הרבה מרץ בשעה כל כך מוקדמת? ואיך זה שאתה נראה כל כך טוב?'' 
''לא יודע, אולי כי אני עושה עכשיו כל מה שהייתי צריך לעשות לפני עשרים שנה?'' 
''אין לי מושג מה היית צריך לעשות לפני עשרים שנה אבל מה שזה לא יהיה זה עובד, אתה נראה מצוין, אולי גם אני צריך לנסות את זה?'' 
''כל זמן שזה יהיה איתי אני בעד.'' 
''וואלה? טוב לדעת, אבל תשמע אסי...'' רציתי לשאול איך המשפחה שלו הגיבה, ואולי לספר לו על קורותיי בבוסטון, אבל לא הצלחתי לדבר כי נתקפתי פיהוק ענקי שכמעט קרע את לסתותיי. 
הוא הניח יד על ברכי, ''לא, אל תגיד כלום, פשוט תעצום את העיניים ותנוח, נדבר אחרי שתישן קצת.'' 
''בסדר.'' הסכמתי, ''אני רק אנמנם קצת, נדבר כשנגיע, תודה אסי.'' 
''על לא דבר, העונג כולו שלי.'' הצהיר אסי, ואולי הוסיף עוד משהו, אבל לא שמעתי מילה כי נרדמתי. ישנתי עד שהגענו לדירתי ושם הצלחתי להתעורר מספיק כדי לגרור את עצמי עד למיטתי הישנה שהייתה מוצעת במצעים טריים ורעננים וצנחתי עליה, חש איך אסי מורט מעלי את בגדי ומכסה אותי, ונרדמתי שוב. 

לקח לי מעל ליומיים להתאושש מהג'טלג. ''בעברית זה יעפת.'' הסביר אסי והניח יד תובענית על ברכי. 
לקחתי ממנו את הקפה וקמתי, לכאורה כדי לבדוק את הנוף מהחלון, אבל בעצם כדי להתרחק ממנו ומהידיים המשוטטות שלו. משהו בו הפריע לי, אולי זו הייתה היעפת, אבל משום מה לא הרגשתי במחיצתו נוח כמו פעם. 
''השתנית.'' אמרתי ובחנתי את הרחוב שנשאר אותו רחוב ישראלי מאובק של אחר צהרים קיציי מנומנם. ילדים שיחקו בגן השעשועים, חתולים הסתובבו ליד הפחים, קשישה לבנת שער שרכה את דרכה מקופת חולים הביתה, וילד על אופניים עקף אותה בזריזות – בחוץ הכל נשאר אותו דבר, למה דווקא אסי היה צריך להשתנות? 
''בטח שהשתניתי.'' הוא השיב לי, נלהב בצורה מטרידה, ''אתה לא רואה איזה עבודה יפה עשיתי על עצמי.'' התפאר, ופשט את חולצתו כדי להדגים, מדבר על אחוזי שומן לעומת מסת שריר, וכמה עבודה הוא עוד צריך לעשות כדי להרחיב את הנפח פה, ולצמצם את ההיקף שם, ומדריך הכושר שלו אמר שהוא חייב להתחיל לשתות אבקת חלבונים כי סתם אכילה נכונה לא תעזור פה, ולכן... מסוג שיחות שרירני חדר הכושר שתמיד הטילו עלי שיממון נורא. 
''נו, די כבר עם זה, מה קרה לך, עזבת את אשתך כדי להתחתן עם מדריך הכושר שלך?'' 
פניו האדימו בעלבון, ''בגילי חייבים להקדיש לדברים האלה המון זמן אחרת מדרדרים מהר מאוד. מה, אתה לא הולך לחדר כושר?'' 
''הולך, אבל לא גר שם, ולא מודד את עצמי באובססיביות, ובטח שלא נותן לאף מדריך כושר להגיד לי מה לאכול ואיך לחיות. למה אתה לא מבין שכמה שלא תתאמץ לא תצליח לעצור את הזמן? כל זמן שתחייה אתה תתבגר ותזדקן, ובסוף תמות, כמו כולם, ואם יהיה לך מזל ותמות בעוד הרבה שנים תרד לקבר זקן ומקומט והתולעים ייהנו מכל מסת השריר שאתה מטפח היום.'' 
''באמת? תודה רבה לך על האינפורמציה, איזה מזל שטרחת להגיע מאמריקה כדי לספר לי את החדשות הנפלאות האלה.'' התרגז אסי, ולרגע הוא נראה שוב כמו תמיד, אסי הרגיל והמוכר שלי. 
חייכתי אליו וליטפתי את לחיו, והוא נרגע וחיבק אותי, ''אודיגו.'' התרפק עלי, ''אתה יודע שהתגעגעתי אליך כמו משוגע?'' אמר ברוך. 
''גם אני התגעגעתי, מה עוד חדש אצלך חוץ מהאובססיה שלך לכושר?'' 
''זו לא אובססיה, אני פשוט...'' מצב רוחו שוב התחלף ונעשה קנטרני ודווקאי, ''לא לכולם יש מזל להיוולד עם גנים טובים כמו שלך אמיר, אם אני לא אעבוד על עצמי ברצינות אני אחזור להיות בטטה כמו פעם.'' 
''נו, די, אף פעם לא היית בטטה, אתה באמת חושב שזה כל כך משנה כמה אחוזי שומן יש לך בגוף? שווה להתאמץ ולבזבז כל כך הרבה זמן ואנרגיות רק בשביל להגדיל קצת את היקף שריר המה שמו?'' 
''זה לא בזבוז זמן.'' ניסה אסי להסביר, ''ממש לא, אחרי שאני משקיע שעתיים שלוש עבודה בחדר הכושר אני מרגיש טוב יותר, הביטחון העצמי שלי משתפר, תמיד אחרי אימון הולך לי יותר טוב באטרף, אל תשאל איזה הצעות אני מקבל, בחורים ממש שווים, ואף אחד לא מאמין לי שאני כבר בן ארבעים וחמש.'' 
''אני לא מתפלא, אתה באמת מתנהג כמו ילד מתבגר שרק עכשיו התחיל להבין מי נגד מי.'' הערתי בעוקצנות ספונטנית, וכמו שקורה לפעמים במקרים כאלה, רק דקה אחת מאוחר מידי קלטתי שבלי כוונה עליתי על אמת מטרידה. 
גם אסי קלט את זה, הרצין והשתתק, לוטש בי מבט פגוע. ''גילה ואני... היינו יחד עשרים וחמש שנים, בעצם עשרים ושש, כי פגשתי אותה עוד בצבא, ביליתי איתה את כל החיים שלי כאדם מבוגר, אפשר להגיד שעברתי ישר מהסינר של אימא לחצאית שלה. התחתנו מהר מאוד, ומיד אחר כך באו הילדים... אני משלים עכשיו את מה שלא הספקתי פעם, כשהייתי צעיר, ואני נהנה מכל רגע. זה כיף להיות חופשי ועצמאי בלי עול של משפחה, לעשות מה שבא לי בלי לתת דין וחשבון לאף אחד.'' 
''אני יודע אסי, אני חי ככה כבר הרבה שנים, ומצד אחד זה באמת כיף, אבל מצד שני להיות תמיד לבד... אתה לא מתגעגע לילדים שלך?'' 
''לא, כי הם כבר לא ילדים, בהתחלה חשבתי שהם יכעסו נורא וינתקו איתי קשר, והגדולה באמת... טוב, היא תמיד הייתה נורא קשורה לאימא שלה, אבל אחרי השוק הראשוני כולם הבינו ונרגעו, אפילו גילה. בחודשים הראשונים היא לא הסכימה לדבר איתי מרוב כעס אבל עם הזמן היא התקררה קצת וחזרה לעצמה.'' 
''אני שמח לשמוע, מה שלומה דרך אגב?'' 
''הרבה יותר טוב עכשיו, בהתחלה היה כמובן פיצוץ נוראי. אחרי שהיא הבינה מההיסטוריה של המחשב שלי שאני בעניין של גברים, היו כמובן המון צעקות ודמעות והאשמות, אבל סך הכל היא קיבלה פיצוי הולם לשנים שהיא השקיעה בי.'' 
''פיצוי?'' התפלאתי. 
''מסתבר שכיום הבית שלנו שווה המון כסף, אחרי שמכרנו אותו המצב הכלכלי שלה השתפר מאוד, וכמובן שכולם, כולל הורי, היו לטובתה, כי אני יצאתי הבוגד והרמאי והיא הטובה והמסכנה.'' הוא חייך, מרוצה מעצמו, ''בסופו של דבר מסתבר שהכל היה לטובה, היה לה די נחמד להיות שוב רווקה וחופשייה ולגלות שיש חיים גם אחרי הגירושים למרות ש...'' הוא פרץ בצחוק משוחרר, ''די מהר היא מצאה לה גבר חדש להשפיט, איזה גרוש אחד שאשתו עברה לגור עם חברה ועזבה אותו לנפשו. עכשיו, כשיש לה גבר חדש, אנחנו שוב ביחסים סבירים.'' 
''ומה עם ההורים שלך? איך הם קיבלו את זה?'' 
פניו קדרו. ''הם היו מעדיפים לגלות שאני גוסס מאיזה מחלה קשה ולא מתגרש מהסיבה המסוימת הזו, אבל כמה שנים אני יכול לחיות כדי לגרום נחת להורים? הם כבר חיו את החיים שלהם, והילדים שלי כבר לא צריכים אבא בבית, תרמתי את חובי לחברה, לא מגיע לי לחיות את החיים שלי כמו שאני רוצה?'' 
''בהחלט, מגיע לך, ואיך אתה רוצה לחיות אותם?'' 
אסי חייך, ''נשארת אותו אודיגו, תמיד מגיע ישר לעניין, אתה יודע אמיר, אם לא היית עוזב... עשית לי טובה ענקית שעזבת. בגלל הזעזוע שגרמת לי, הפסקתי להיות זהיר ואילצתי את גילה לגלות שאני בוגד בה, לא היה לי אומץ לספר לה בעצמי את האמת, אבל עשיתי הכל כדי שהיא תבין לבד, ומאחר והיא לא מטומטמת היא הבינה די מהר. האמת, עוד קודם הייתה לה הרגשה שאני לא ממש איתה, והיא צדקה, אף פעם אל תזלזל בחוש השישי של אישה.'' 
''בסדר, ברגע שתהיה לי אחת אני אקפיד לשים לב לחוש השישי שלה, תזכיר לי איפה בדיוק הן מחזיקות את החוש הזה?'' 
אסי גיחך וקרא לי ליצן, ואמר שהוא התגעגע מאוד אלי ולחוש ההומור שלי. 
''אבל בכל זאת אתה שמח שהסתלקתי?'' עקצתי אותו. 
''כן, כי אם היית נשאר בטח הייתי עובר ישר מגילה אליך, ולא הייתי מספיק לחוות את התקופה המדהימה הזו.'' הצהיר אסי בהתלהבות שנראתה לי מטופשת מעט, מחווה בידיו תנועה דרמאטית שכללה את כל החדר, וגלשה גם לרחוב שבחוץ. 
''איזה תקופה?'' חקרתי, מביט בו בחשדנות, מותש מהמרץ הבלתי נדלה שלו. עוד לא התאוששתי לגמרי מהיעפת וההתלהבות שלו נראתה לי קצת לא טבעית, קצת שמחה מידי. עלה בדעתי שאם הוא היה משיג תוף ועוטה על עצמו פרווה ורודה הוא היה נראה כמו השפן של אנרג'ייזר. 
שקלתי אם לגלות לו את מחשבותיי והחלטתי שלא, עדיף לשמור אותן לעצמי, ורק הערתי בדיפלומטיות שלפעמים, אחרי שבן אדם יוצא מהארון, הוא חווה תקופה של אופוריה ותיאבון מיני גדול מאוד, אבל גם התקופה הזו נגמרת, ואחרי זמן מה והוא חוזר לעצמו הרגיל והרגוע. 
''אני מקווה שלא.'' נופף אסי בידיו במחאה, ''הייתי בן אדם מחוק ומשעמם, אני לא רוצה להיות כזה יותר.'' 
''לא היית מחוק, ובטח לא משעמם.'' מחיתי, ''היית רגוע ויציב ו... לא יודע, מאוד מצאת חן בעיני.'' 
''ובכל זאת עזבת.'' 
''נכון, אבל...'' תקוף רגשות אשמה משונים ניסיתי להסביר, ''לא עזבתי רק בגללך, אל תשכח שקיבלתי הצעה מקצועית מאוד מפתה, ובאמת הרווחתי מצוין עד שפיטרו אותי, וחוץ מזה חשבתי שעדיף לעזוב אותך לנפשך כי היית בארון... אבל עכשיו, אחרי שיצאת... תגיד, מה עובר עליך אסי?'' 
''לא עובר עלי כלום, סוף סוף אני מתחיל לחיות כמו שתמיד רציתי, ואני נהנה מכל רגע.'' הוא התעצבן, ''מה יש לך? אתה מקנא או מה? כשהייתי נשוי הצקת לי שאני בארון, ועכשיו אתה מציק לי שאני נהנה מהחיים?'' 
''אני לא מציק לך.'' נעלבתי, ''אני פשוט... תגיד, על מה אנחנו רבים, חשבתי שאתה שמח שחזרתי?'' 
''אני שמח, בטח שאני שמח, מה, לא באתי לאסוף אותך משדה התעופה? אבל אם אתה חושב שנשארתי אותו בן אדם אתה טועה, התקדמתי הלאה, אני כבר לא הארוניסט הבתול שהייתי פעם. היום אני כבר לא קובייה צהובה, יש לי בפרופיל המון תמונות, שכולם יראו איזה עבודה יפה עשיתי על עצמי, ולא תאמין כמה הצעות אני מקבל כל יום, אני אפילו כותב בלוג, קוראים לו הבנים על הבנים ואני מספר בו על החוויות שלי במיטה.'' עיניו נצצו בשמחת ניצחון, ''יש לי המון קוראים ומגיבים, ואני מזיין כמה שאני רוצה, את מי שאני רוצה.'' התפאר. 
''נהדר אסי, אני ממש שמח בשבילך, אם בשביל זה יצאת מהארון אז הצלחת בגדול, אבל...'' 
הנייד שלו צלצל והוא הרים יד לרמוז לי לשתוק, אמר שלום עליז למצלצל האלמוני, הקשיב לו בחיוך, אמר שכן, בטח, הוא מחכה בקוצר רוח, ואחר כך סגר ושאל אם בא לי על שלישייה. 
''מה?'' נדהמתי מהשינוי בכיוון השיחה, ''איזה שלישייה?'' 
''הבחור שהתקשר? חמוד אמיתי, פאסיבי, חלק, רק בן שלושים ועם תחת מדהים שרק מחכה שיחגגו עליו, עוד עשר דקות הוא אצלי בדירה, רוצה להצטרף?'' 
''לא, תודה אסי, אני מודה לך על ההצעה, אבל אני חושב שעדיף שאני והיעפת שלי נחזור לישון עוד קצת.'' 
''אתה בטוח?'' שאל אסי בהיסוס, ולרגע קט, רק לשנייה אחת, הציץ אסי הישן והמוכר שזכרתי מבעד למסכת האטרפון השחצן שהוא עטה על עצמו. 
''לגמרי, תבלה יפה.'' 
הוא אמר לי שלום ופרח לדרכו, ובדיוק בזמן, כי מיד אחרי שהדלת נסגרה מאחורי גבו התקשר אלי מייק, סיפר שהוא מתגעגע נורא, ושאימא שלו כבר התאשפזה, ומחר היא תעבור את הניתוח, שאל איך עברה הטיסה ומה שלומי, ונפרד ממני בהבטחה שבשבוע הבא הוא עולה על מטוס לארץ. 

לקח למייק חודש שלם לקיים את הבטחתו ולהגיע סוף סוף לארץ. לא הופתעתי מהעיכוב. היה צפוי שאימא שלו לא תרפה ממנו כל כך בקלות ותפצח עוד ממיטת חוליה במלחמת התשה. צדקתי, היא לא היססה לנצל את כל התחמושת שברשותה כדי להחזיק את מייק לידה - התחילה עם רגשות אשם, עברה להתקפי בכי וקוצר נשימה וכשהם לא הועילו חתכה בלי בושה לפיתויים כספיים, ובין לבין גיוונה בנדנוד מסורתי מיושן, אבל יעיל. 
מייק עמד במתקפה המשפחתית בגבורה רבה מכפי שציפיתי ממנו, וגילה סבלנות עקשנית וכוח עמידה לא מבוטלים כשהצליח לא לריב עם הוריו, ויחד עם זאת לא להיכנע להם. 
אולי מתוך הזדהות עם מצבו הלא פשוט הצלחתי גם אני להישאר בקשרי ידידות חמים עם אסי ובכל זאת לא להגיע איתו למיטה. לא שהוא לא ניסה, אבל איכשהו זה אף פעם לא הסתייע. שנינו היינו עסוקים מאוד, אני עמלתי להסתגל מחדש לחיים בארץ, והתאמצתי להשתלב במקום העבודה החדש והמאתגר שלי, ובמקביל להתמודד עם תלאות הבירוקרטיה של משרד החינוך, ביטוח לאומי וקופת חולים שכאילו חברו יחד להתנכל לי ולמרר את חיי. 
לאסי היו פחות בעיות בתחום הזה, אבל גם הוא היה עסוק מאוד באיסוף חוויות שיוכל להנציח בבלוג האטרפי שלו. 'הבנים על הבנים' שהוא הקפיד לעדכן כל כמה ימים בפוסט חדש ועסיסי מעוטר בתמונות הולמות, שגשג ופרח הרבה יותר מהבלוג השמרני והפטפטני של אודיגו זכרונו לברכה. 
בין לבין הוא ניסה לגרור אותי לסקס, וצחק כשסירבתי בטענה שאני לא רוצה להפוך לעוד פוסט אחד של 'הבנים על הבנים'. 
''לא יעזור לך, כבר כתבתי עליך.'' גילה לי, גלל את הבלוג להתחלה וביקש ממני לקרוא את הפוסט הראשון שהוא כתב, הפוסט על האקס המיתולוגי, זה שבזכותו הוא הבין לראשונה שהוא באמת הומו ובסופו של דבר יצא מהארון. הפוסט היה כתוב יפה מאוד, ומחרמן להפליא. האקס המיתולוגי של אסי תואר כגבר מדהים בכל המובנים, גם יפה וגם חכם, מוכשר במיטה וגם מחוץ לה, איש אשכולות ממש. 
''זה עלי?'' נדהמתי, ''אבל... אבל זה לא היה בדיוק ככה אסי, ואני בטח לא כזה מוצלח, ולא נראה מדהים כזה, וכל מה שסיפרת על מה שעשינו... תגיד, לא נסחפת קצת?'' 
אסי צחק והודה שכן, הוא טיפה הגזים, ואולי מתח מעט את האמת, אבל עובדה שזה עבד, ומהפוסט הראשון הבלוג שלו הצליח מאוד, וצבר יותר ויותר קוראים ומעריצים. 
''זה לא ששיקרתי.'' התגונן, ''אבל אם הייתי מספר רק את האמת בלי שום קישוטים אמנותיים אף אחד לא היה רוצה לקרוא, ועכשיו, אחרי שהתחלתי כולם רק מחכים לעוד פרק ואני לא יכול לאכזב אותם, אתה מבין?'' 
''כן, אני מבין. אז בגלל זה אתה חי ככה? עובר מאחד לשני ומחפש כל הזמן סקס עם מישהו חדש? כדי שיהיה לך על מה לכתוב בבלוג?'' 
''לא בדיוק, אבל נחמד שיש לי כל הזמן משהו חדש לספר לקוראים, נכון?'' 
''לא יודע, לי זה נראה קצת מתיש, תגיד אסי, החיים שלך באמת נראים ככה, כמו שכתבת עליהם, או שאתה מוסיף קישוטים אמנותיים?'' 
''טוב, אתה יודע איך זה...'' השתמט אסי מתשובה ברורה, התיישב לידי והניח יד על כתפי, נצמד אלי, ''אני לא ממציא שום דבר, אבל אני מספר על מה שקורה לי בצורה יצירתית שתמשוך קוראים ותעניין אותם.'' 
''אם ככה,'' התרחקתי ממנו, ''עדיף שלא תכתוב עלי שום דבר, כי אני בחיים לא אצליח לעמוד בסטנדרטים היצירתיים שהעמדת בבלוג.'' 
''הבלוג לא משנה.'' זז אסי ושוב נצמד אלי, ''עזוב, אל תחשוב עליו.'' ביקש וניסה לנשק אותי. 
הדפתי אותו מעלי, ''מצטער אסי, יותר טוב לוותר, אני לא רוצה שתשקר כדי לא לאכזב את הקוראים שלך.'' 
''איזה שטויות אתה מדבר.'' כיבה אסי בזריזות את המחשב הנייד שלו, ''אולי די כבר עם הבלוג הזה? תשכח ממנו.'' הפציר וחיבק אותי, ''לא התגעגעת אלי?'' 
''כן, מאוד, אבל התגעגעתי לאסי שכבר לא קיים, שמת לב שנורא השתנית לאחרונה?'' 
''שטויות! הבלוג והסטוצים והכל זה סתם, רק קישוטים לא חשובים, תשכח מהם, נשארתי בדיוק אותו בן אדם.'' מחה אסי. 
''אולי, אבל עובדה שהם כן קיימים, וזה מפריע לי, ועוד יותר מפריע לי שבכלל נגררת לעסק הזה, מילא אם היית בחור צעיר שלא מבין מהחיים שלו, אבל בן אדם בגילך שהוא גם אבא לילדים? זה פשוט לא לעניין ולא מתאים.'' 
אסי הפסיק לגעת בי והתחיל לכעוס, ''אל תהיה מתחסד כזה.'' נזף בי, ''לילדים שלי אין שום קשר למה שאני עושה בחיים הפרטיים שלי, וחוץ מזה אל תשכח כמה שנים בזבזתי. כשאתה בילית ונהנית וזיינת כאילו אין מחר, אני החלפתי חיתולים והתחנפתי לאישה. לא מגיע גם לי לבלות קצת?'' 
''אל תגזים, לא הייתי כזה בליין.'' מחיתי, ''חלק גדול מהזמן הייתי בזוגיות, ואני, בניגוד אליך,'' הוספתי עקיצה נבזית, ''לא בגדתי אף פעם.'' 
''זה לא הוגן.'' מחה אסי והסמיק, ''גם אני, אם הייתי עם גבר ולא עם אישה...'' ואז שוב צלצל הנייד שלו והוא נאלץ להפסיק את הויכוח, ולענות למישהו שרצה לשאול אם יש לו זמן להיפגש הערב. 
''כן, בטח חמוד, בכיף, אני אשמח מאוד.'' אמר בעליזות מופגנת, והביט בי במבט מתגרה. 
זה היה כל כך ילדותי ומרגיז, שנינו כבר היינו בגיל העמידה והתנהגנו כמו ילדים בחטיבת הביניים. 
כשאמרתי לו את זה הוא נעלב מאוד, ''אתה אולי בגיל העמידה, אבל אני עוד לא, וייקח עוד הרבה זמן עד שאני אגיע לשם.'' הטיח בי ברוגז. 
''בסדר, סליחה.'' נעלבתי, ''מצטער שאני מפריע לך, ברור שאתה בשיא פריחת עלומיך ואני סתם סבא קשיש ומציק.'' קמתי ופניתי ללכת, ''תהנה לך מכל רגע, אני הולך לשבת לי בצד ולהתחמם בשמש.'' 
''השמש כבר שקעה.'' ציין אסי, ופתח למעני את הדלת, ''אבל אתה יכול להתחמם לאור הזיכרונות שלך, בגילך בטח יש לך המון כאלה. האמת,'' הוסיף במין בת צחוק שאולי נועדה להרגיע ולפייס, אבל הרתיחה אותי עוד יותר, ''אני מקנא בך שחיית בתקופה של לפני האיידס, זיינתם אז בלי פחד, הלוואי עלי.'' 
''אם יהיה לך בן זוג קבוע תוכל גם אתה לוותר על קונדום.'' אמרתי ביובש, והסתלקתי במהירות לדירתי, ומיד הדלקתי את המחשב ושיגרתי מייל עצבני למייק. אחרי השיחה העוקצנית עם אסי הפסקתי להגיד לו שלא ילחץ, הכל בסדר אצלי, והעיקר הבריאות של אימא שלו, והתחלתי להאיץ בו להחליט אם הוא מגיע לארץ, או נשאר לנצח מתחת לסינר של אימא. ותהיתי ברשעות כמה זמן השבוע הזה שהוא הבטיח לי עומד להימשך? והאם הוא חושב שזה הוגן שאני אנהל את חיי על פי לוח הזמנים של אימא שלו, ולמה אני צריך להיות בשביתת סקס עד שיעלה הרצון מלפניה לשחרר אותו? 
מייק נחפז לענות לי במייל מתנצל, והוסיף גם שיחת טלפון יקרה מידי, מפציר בי להתאזר בסבלנות, פיזר הבטחות נמהרות שלא הצליח לקיים, והיה חמוד ומלא געגועים, ואומלל בגין הייסורים שהוא מסב לי, נקרע בצורה מעוררת רחמים בין חובותיו כבן מסור להוריו לבין הרצון להיות איתי ולהתחיל לזיין סוף סוף. ''אתה יכול לזיין מהצד אם אתה לא יכול להתאפק.'' הוסיף בגבורה. 
''קודם אתה.'' עניתי לו, והוספתי רגשון מחייך כדי להרגיע את הרוחות. 
''לא, בשום פנים ואופן לא.'' שלח לי מייק רגשון כועס, ''אני רוצה רק אותך.'' 
לבי נצבט בקרבי מחרטה על הלחץ הלא הוגן שהפעלתי עליו. הוא היה כזה ילדון טיפש ותמים, או שאולי הוא רק מעמיד פנים שהוא כזה, ובעצם הוא מתהולל לו שם באמריקה הרחוקה, בדיוק כמו אסי שמחליף בחורים ללא הרף, מקפץ לו מסטוץ אחד לשני, ומקפיד שאדע על כך ואוכל את הלב? 
אם הוא רק היה יודע מה באמת הרגיז אותי בויכוח שניהלנו, אלו לא היו הרמיזות הנבזיות שלו בקשר לגילי המתקדם - אין לי שום בעיה עם הגיל שלי, הרווחתי ביושר כל יום וכל דקה מחיי - אבל ההערות הקנטרניות שלו על נעורי בתקופה של לפני האיידס הזכירו לי את החברים שאיבדתי בתחילת שנות התשעים, עוד לפני שהגיע הקוקטייל המושיע, ובעיקר כאב לי להיזכר בגיא יפה התואר שאהבתי כל כך, גיא המתוק שלי שהתאבד מחשש ממה שהווירוס הנבזי הזה יעולל לו. 
זה קרה בסוף שנת 95 ועד היום אני שואל את עצמי מה היה קורה אם הוא היה ממתין עוד קצת, סובל עוד כמה חודשים את האשפוזים והכאבים, אולי הוא היה מספיק לקבל את הקוקטייל ולהינצל? אני אף פעם לא אדע את התשובה על השאלה הזו, גיא חיכה עד שקיבלתי תשובה שלילית, אז היה צורך לחכות הרבה יותר זמן, ואחר כך, עוד לפני שמצבו החמיר באמת, שם קץ לחייו. הוא היה בן הזוג הרציני האחרון שלי, אחר כך כבר הפסקתי לנסות, השתריינתי בבדידות הבטוחה והנוחה שלי והגחתי ממנה רק לאטרף. 
אני מניח שאם אסי היה יודע עד כמה הוא מזכיר לי אותו הוא לא היה מדבר ברשעות כזו, אבל איך הוא היה יכול לדעת? קברתי את הזיכרון של גיא עמוק מאוד, ואף פעם לא סיפרתי עליו לאסי, ואם לא סיפרתי לאסי למייק בטח לא אספר, הוא היה רק ילד כשגיא תלה את עצמו על מוט הוילון של המקלחת בדירה שחלקנו יחד במשך שנתיים מאושרות. התקופה שבה אנשים עשו סקס בלי לחשוש ממשהו גרוע יותר מזיבה, היא בשביל צעיר בגילו של מייק בבחינת היסטוריה רחוקה. מה יש לי לחפש עם ילדון כל כך צעיר? למה אני מאיץ בו להגיע לארץ ולמיטה שלי? כדי להשכיח את זיכרונו של גיא? כדי לעצבן את אסי? כדי לחמם את המיטה הקרה שלי? 
לא ידעתי, ולא רציתי לדעת, רציתי רק שיהיה לי מישהו לחבק במיטה לפני שאני נרדם, וכשסוף סוף הוא שלח לי מייל שהוא מגיע לא היה מאושר ממני. 
לקחתי יום חופש מהעבודה ונסעתי באישון לילה לאסוף את מייק משדה התעופה, וגאה מאוד הצגתי אותו על הבוקר בפני אסי שבדיוק ירד במדרגות עם אחד היזיזים הקבועים שלו. הבחור היה כנראה במשבר מסוג זה או אחר כי הוא בכה כמו ילד, בעוד אסי מנסה לעודד אותו שלא נורא, ויהיה בסדר, וכיום זה לא סיפור כזה גדול. 
''אל תגיד לא סיפור גדול, נראה אותך מקבל תשובה חיובית.'' התייפח היזיז ההוא, בחור צעיר ונאה מאוד למרות פניו המעוותות מבכי ומצער, ''תלך כבר היום לבדיקה.'' אמר לאסי לפני שנכנס למכוניתו, ''ותודיע לי ברגע שתדע מה התשובה, בסדר?'' 
''בסדר מאמי, אל תדאג, יהיה בסדר.'' חזר אסי על דבריו בקול רפה ולא משכנע, נד לי בראשו בקרירות, אמר למייק המופתע והשותק ברוך הבא לישראל, ונעלם במהירות בדירתו, טורק אחריו את הדלת בחזקה. 

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...