גברים מתנשקים (ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה)
גברים מתנשקים (ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה). צילום: ארכיון GoGay.

 >  >  > 

אטרף - פרק ב'

2. קובייה צהובה

החזקתי מעמד יומיים לפני שנשברתי, בהתחלה הצצתי בתירוץ שאני רק רוצה לקרוא את הפוסטים החדשים של אודיגו שהמשיך להרעיף פניני חוכמה על המעטים שטרחו לקרוא בלוגים. חודש אחר כך צילמתי תמונות חדשות ומעודכנות של עצמי, ובהתקף מחודש של אופטימיות ניסיתי שוב את מזלי, וראשית חוכמה שלחתי הודעה לאודיגו. בתחילה החמאתי לו על הבלוג המרתק שלו ועל כישרון הכתיבה שלו ובנ.ב. תהיתי בנימוס אם יש מצב שנוכל להתכתב במייל פרטי.
אודיגו השיב לי למחרת, הודה לי על המחמאות ועל תשומת הלב והיה מנומס, חביב, רהוט ונעים הליכות, אבל הצהיר עוד לפני ששאלתי שהוא לא מעוניין להיפגש איתי ומוכן לקשר וירטואלי בלבד.
כתבתי בתשובה שזה בסדר, אני לא מבין, אבל מכבד את רצונו, ואם הוא מעדיף קשר וירטואלי אסתפק בהתכתבות בלבד. הקריאה בבלוג שלו עזרה לי מאוד ואני רואה בו מעין מנטור, ומאחר ואני מעריך את תבונתו ואת ניסיונו הרב אודה לו מקרב לב אם יואיל בטובו להקדיש לי מזמנו ולייעץ לי איך להתנהל באטרף.
אודיגו הצטנע וכתב שהוא לא ראוי להיות מנטור של מישהו, אבל הוא ינסה להועיל לי, כמיטב יכולתו, והוסיף שכדי לייעץ לי עצות מוצלחות הוא צריך להבין מה אני מחפש.
ואני מייעץ לך לשבת ולחשוב בשקט מי אתה באמת כי אחרת לא תוכל לדעת למה אתה זקוק פסק, והוסיף בתבונה שכדי להגיע למטרה צריך קודם להגדיר אותה היטב ובצורה ברורה.
קח את הזמן שלך קובייה צהובה ותחשוב טוב לפני שאתה מספר לי מה אתה מסתיר בתוך הקובייה הצהובה שלך סיכם המנטור החדש שלי את מכתבו הארוך.
עניתי לו במכתב ארוך וקשקשני שבו פירטתי באריכות את תולדות חיי והשקפותיי, והקדשתי פסקה ארוכה מאוד ליתרונות חיי הנישואים ותענוגות האבהות, ורק לקראת סופו של הוידוי שלי הסברתי שאחרי שנים כה רבות של נאמנות לאישה אחת, מה שהגביל אותי לרפרטואר מיני די מצומצם, מתחשק לי לממש קצת פנטזיות, אבל רק בתנאי שלא אפגע באשתי או במשפחתי.
איזה מין פנטזיות? חקר אודיגו, אתה יכול לפרט קצת יותר?
אני בעצמי לא בטוח, אבל אני אנסה לענות לך בכנות רבה ככל האפשר
עניתי, והודיתי שאני חושב לאחרונה הרבה על סקס עם גברים, וגם חולם עליו, אבל אין לי מושג למה זה קורה לי.
זה קורה לך כי אתה הומו, השיב אודיגו בפשטות, ואחר כך שאל איזה סוג של גברים מוצא חן בעיני? למי אני נמשך?
אני לא יודע למי אני נמשך אודיגו, אבל אני יודע מי דוחה אותי, דוחים אותי אנשים גסי רוח שלא ממש מכירים אותי ובכל זאת קוראים לי הומו, התמרמרתי.
אודיגו שלח לי בתגובה פרצוף סמיילי לעגני שחרץ לי לשון זדונית, והוסיף מתחתיו מספר טלפון.
השעה הייתה כמעט חצות, אשתי והבן כבר ישנו, הייתי לבד בחדר העבודה שלי, ובכל זאת רעדתי מפחד. יכולתי לכבות את המחשב ולשכוח מאודיגו, אבל במקום לנהוג בתבונה ובזהירות סגרתי את הדלת ואת החלון, ואחר כך חייגתי את המספר שנשלח אלי, מקפיד לא להסגיר את המספר שלי.
הוא ענה אחרי הצלצול השני, ''קובייה צהובה אני מניח?'' אמר בקול מחויך.
''כן, אתה אודיגו?'' שאלתי, לחוץ מכדי להעריך את חוש ההומור שלו.
''רק באינטרנט, בחיים אני אמיר, ואתה?''
''אה... אני... אני אסף, אבל כולם קוראים לי אסי.''
''נעים מאוד אסי.''
''גם לי אמיר, אבל אני לא הומו.''
אמיר גיחך, ''ובכל זאת יש לך פרופיל באטרף ואתה מחפש סקס עם גברים, אז מה אתה?''
''אני... אני לא יודע, אבל זה שלפעמים אני חושב על... לא משנה. למה נתת לי את מספר הטלפון שלך?''
''לא יודע, פתאום נמאס לי להקליד, לך לא?''
''כן, קצת. מותר לשאול בן כמה אתה?''
''כן, למה זה חשוב?''
''לא חשוב, סתם, סקרנות. אתה יודע עלי הכל ואני לא יודע עליך כלום. למה כתבת בפרופיל שלך שאתה בן מאה?''
''כי לא רציתי שידעו בן כמה אני באמת, אני לא מקווה למצוא גברים באטרף ולכן הגיל שלי לא משנה.''
''אתה צודק, הוא לא משנה, אבל לפי הקול שלך אתה נשמע צעיר.''
''תודה על המחמאה, בן כמה אני נשמע לך?'' הסתקרן אמיר.
''בן שלושים בערך?''
הוא צחק, ''שוב תודה, אבל טעית בעשרים שנה, אני בן חמישים פלוס, ואתה?''
''אני בן ארבעים וארבע, בדיוק כמו שציינתי בפרופיל שלי.'' הצהרתי בגאווה.
''חבל שלא ציינת במה אתה מעוניין.''
''ברגע שאני אדע אני אציין את זה בפירוש, בינתיים כל מה שאני יכול להגיד זה שאני לא מוצא עניין בבחורים שצעירים ממני בעשרים שנה למרות שנעים לי להסתכל עליהם, ובטח יהיה לי גם נעים לגעת בהם.''
''איזה עוד עניין אתה מחפש בגברים חוץ מאשר להסתכל עליהם ולגעת בהם?''
''לא יודע.'' נאלצתי להודות, ''זה היה צריך להספיק לי, נכון? אבל ... לא יודע. תגיד, יש מצב שניפגש פנים אל פנים?''
אמיר שתק כמה שניות לפני שענה לאט שהוא ישמח, אבל הוא חושש שאתאכזב.
''אתאכזב ממה? כבר אמרת לי שאתה בן חמישים, ואני רק רוצה לדבר אתך, אגב, איך אתה נראה?''
''אני נראה בדיוק בגילי.'' ענה אמיר, ושאל אם התמונות שפרסמתי בפרופיל שלי הן באמת שלי.
''כן, בטח.'' נפגעתי, ''הרי כתבת בבלוג שלך שעדיף לא לשקר ולא לרמות בפרופיל.''
''נו, אז מה? כתבתי הרבה דברים, כתבתי גם שאטרף זה שוק בשר ושעדיף לברוח ממנו כמה שיותר מהר כי לא יצא ממנו שום דבר טוב, ובכל זאת אני שם.''
''כתבת שאתה באטרף רק בשביל הבלוג, ובשביל לפגוש בני אדם אתה מעדיף שידוכים של חברים או את גן העצמאות.'' הזכרתי לו.
הוא נאנח, ''אני לא מאמין, למדת את הבלוג שלי בעל פה?''
''לא את כולו, רק את הפרקים שמצאו חן בעיני במיוחד, איפה אתה גר אמיר?''
הוא נקב בשם הרחוב והתברר שאנחנו גרים לא רחוק זה מזה, ואחרי עוד קצת לחץ מצידי הסכים אמיר שניפגש מחר אחרי הצהרים בבית קפה אחד שנמצא בערך בין הדירה שלי לשלו.
''אבל איך אני אזהה אותך?'' נזכרתי לשאול ברגע האחרון.
''אני אהיה הקשיש השמנמן עם משקפיים ושערות שיבה.'' השיב אמיר וסגר.
הוא צדק, הוא באמת היה ממושקף, אבל לא שמנמן בדיוק אלא יותר מלא גוף, רחב כתפיים ובעל בלורית מכסיפה. חוץ מזה היו לו עיניים כחולות מלאות חיים, שפע קסם אישי, לחיצת יד נמרצת וחיוך חם ששבה את ליבי.
עד סוף הפגישה שלנו נפלתי בקסמו של אמיר, המנטור שלי היה גבר כריזמטי בעל דיבור רהוט ומלא הומור, והייתה לו דעה על כל דבר ועניין תחת השמש, ומניפת הקמטים סביב עיניו הבהירות והפיקחיות רק הוסיפה לו בעיני לווית חן. שכחתי כבר שהוא מבוגר ממני בעשר שנים, ושגופו אינו חטוב ושרירי והייתי מוכן לשבת עוד שעות ולשוחח איתו, להתענג על חיוכו ולהניח לברכי להתחכך בזו שלו, אבל השעה נעשתה מאוחרת, וחיכו לי בבית. נפרדתי ממנו בצער בלחיצת יד, ואם לא הייתי מתבייש הייתי מוסיף גם חיבוק ללחיצת היד הממושכת.
חשבתי על אמיר, המנטור שלי, במשך כל אותו לילה, וכשנרדמתי סוף סוף חלמתי עליו, ומיד כשהגעתי לעבודה התקשרתי אליו ושאלתי אם במקום להיפגש בבית קפה אוכל לבוא אליו הביתה.
''אתה בטוח?'' שאל אמיר, ''תחשוב טוב לפני שתענה.'' הזהיר אותי.
''כן, אני בטוח.'' התלהבתי, ''ואני יכול לצאת היום מוקדם יותר מהעבודה, בצהרים מתאים לך?''
אמיר שעבד מהבית ענה שכן, מתאים לו, והוסיף בביישנות קלה שהוא גר בסתם דירה מוזנחת, ושהוא מקווה שלא אתאכזב.
''אני בא לבקר אותך, לא את הדירה שלך.'' הזכרתי לו.
''האדם הוא תבנית נוף מגוריו.'' הצטחק אמיר, ואחר כך שאל אם אני מכיר את השיר שעליו מבססת הפראפרזה שלו, ''אתה יודע מה זה פאראפרזה, נכון?''
''אני לא טמבל כמו שאני נראה.'' צחקתי, מרוצה מעצמי, ''ואני מספיק מבוגר כדי לזכור את טשרניחובסקי משיעורי הספרות.'' הוספתי בנזיפה קלה.
''תודה לאל, כי הדור הצעיר שלנו... לא תאמין איזה בורים מסתובבים שם בחוץ.''
''אני אאמין, אחרי שהסתובבתי קצת באטרף שום דבר כבר לא יפתיע אותי.'' הבטחתי לו, ועשר דקות לפני השעה היעודה כבר התייצבתי בדירתו.
הדירה שלו שיקפה את אופיו של אמיר והלמה אותו להפליא. היא הייתה קטנה ודחוסה, מלאה ספרים ותמונות - דירה שנועדה למגורים של איש אחד בלבד.
התמלאתי קנאה למראה דירתו למרות שגרתי בדירה גדולה פי שלושה משלו, אבל אף פינה בה לא הייתה לגמרי לטעמי. ''פה אתה ישן?'' סקרתי בהתפעלות את חדר השינה שלו, תוהה איזה מין הרגשה זו לישון לבד במיטה זוגית, ולהחליט בעצמך על כל דבר ועניין בלי להתחשב באישה ובילדים.
''אני מקנא בך.'' הודיתי בכנות.
הוא חייך, ''אין לך מה לקנא, לא תמיד נעים לישון באלכסון, הרבה פעמים אני מצטער שאני לבד ולא פעם אני מתגעגע.''
''מתגעגע למי?'' הבטתי בו בפליאה.
הוא משך בכתפיו, ''לכל מיני אנשים שפעם ישנו איתי ועכשיו הם ישנים עם אחרים.'' הבטנו זה בזה במבט ממושך, ואז הוא הניח בהיסוס את כף ידו על לחיי, והבעת שאלה עלתה על פניו.
ידעתי בדיוק מה הוא רוצה לשאול ובמקום לענות הסרתי בזהירות את משקפיו, הנחתי אותם בצד ונישקתי אותו על פיו, ליבי פועם בחזקה מרוב התרגשות. בהתחלה זה היה רק מגע זהיר ויבש של שפתיים בשפתיים, אחר כך המגע נעשה חזק יותר, לח ומתלהב יותר, וכבר היה חיבוק, ידיים נכרכו סביב הגוף, ולשון נגעה בלשון... בלי לדעת איך מצאתי את עצמי פתאום בתוך אחת הפנטזיות שלי, שוכב על מיטה בזרועותיו של גבר, מתנשק ומתגפף איתו, מפשיט אותו בעוד הוא מפשיט אותי, מתנשק ומתלהב, מתרגש ושמח כמו שלא קרה לי כבר מזה שנים.

הקשר שלנו שהתחיל כקשר של מילים ורעיונות זרם בטבעיות מפתיעה לתחום הפיזי, והכימיה ביני לבינו שהתחילה בעולם הווירטואלי המשיכה גם לעולם המעשה. סוף סוף קרו לי כל הדברים שחלמתי עליהם זמן רב כל כך, ועכשיו כבר הבנתי מה אני צריך שיקרה במיטה כדי שאוכל ליהנות. למדתי שרק טכניקה חסרת רגש מכבה אותי, שאני צריך רגש וחום וקשר ונפשי כדי לחוש תשוקה, ואני חייב שלפני שמגיעים לסקס עצמו יהיו נשיקות וחיבוקים ומגע, כי סקס מכני מכבה אותי.
אמיר סיפק לי את מבוקשי בשפע ובהנאה, ובגלל שזה היה עם אמיר שכבר הכרתי קודם הרגשתי מספיק בטוח כדי להניח לו להוביל אותי, ולהנחות אותי, וללמד אותי איך עושים ומה עושים.
''אני מרגיש כל כך נוח וטבעי אתך.'' התפעלתי, ''נכון שזה נהדר.''
הוא חייך ואמר שאני חמוד, והציע לי ללכת להתקלח איתו, הצעה שקיבלתי בשמחה רבה. הוא סיבן אותי ואני אותו, שוב היה לנו סקס מדהים, והשמחה הייתה רבה. כל זמן שנתתי לגוף ולחרמנות להוביל אותי הכל היה בסדר, הצרות התחילו אחר כך.
''רק אל תתחיל להתלהב לי יותר מידי.'' הזהיר אותי אחרי שיצאנו יחד מהמקלחת והתחלנו להתלבש.
ההערה החמצמצה הזו באה מיד אחרי שחיבקתי אותו בהתלהבות והודיתי לו שהצליח להגשים לי שתי פנטזיה במפגש אחד.
''זה בסדר.'' התרחקתי ממנו, פגוע מעט – רק לפני כמה דקות הוא רעד בזרועותיי וכיסה את פני בנשיקות, ועכשיו הוא פתאום עוקצני ונבזה - ''אין לי מספיק זמן להתלהב.'' הוספתי בקרירות, והתחלתי לכפתר את חולצתי, ''אני חייב לרוץ הביתה לפני שאשתי תתחיל לדאוג.''
''אסי.'' הוא אחז בפרקי ידי, מפריע לי להתלבש, ''תקשיב לי רגע בשקט, ובלי להיות פולנייה נעלבת, אתה מספיק מבוגר להבין איך העולם עובד, נכון?''
הנהנתי, מביט בו בשתיקה נעלבת. אמיר הרכיב את משקפיו וסקר אותי במבט ביקורתי, ''תראה איך בלבלת את הכפתורים, תן לי לסדר אותך.'' התעסק בכפתורי חולצתי, ותוך כדי כך הסביר לי בעדינות שהוא מבוגר ממני בעשר שנים, והוא חי לבד כבר הרבה זמן, ויש לו הרבה יותר ניסיון ממני בעניינים האלה, והוא חושב שעדיף לשמור על קור רוח ולא להתלהב ומקווה שאצליח לשמור על איזון מתאים בין העולם האמיתי לבין מה שקורה בחדר השינה שלו, ושלא אכעס עליו כי אני עוד חדש בעסק הזה, בעוד כמה חודשים אני אודה לו.
''אני אודה לך על מה? אני לא מבין על מה אתה מדבר.''
אמיר נאנח, הושיט לי את מכנסי ואמר שהוא ישמח אם נמשיך להיות בקשר, אבל למרות שהסקס היה נהדר והפתיע גם אותו הוא מקווה שלא אתחיל לפתח ציפיות מוגזמות ושאבין שאין שום דבר שנמשך לנצח וש...
''על איזה ציפיות מוגזמות אתה מדבר, ולמה אתה מתכוון שתשמח אם נמשיך להיות בקשר?'' ניסיתי להבין את מה שליבי כבר ניבא לי.
''אני מתכוון שכדאי שתפגוש עוד גברים, ותעשה עוד ניסיונות כי יש המון דגים בים ואין טעם שתתקבע רק עלי.''
''אז... אז אתה לא רוצה שניפגש יותר?'' גמגמתי מרגיש פתאום כמו הילד הזה בשיר על הדמעות שזולגות מעצמן.
''לא אמרתי שלא ניפגש, אמרתי רק ש...'' הוא הביט בי במבט אומלל, ''אולי עדיף שאני אכתוב לך מייל ואסביר לך בדיוק למה התכוונתי?''
''לא. עדיף שתגיד את זה עכשיו.'' התעקשתי, אבל אז צלצל הנייד שלי ואשתי שאלה איפה אני ומה קורה איתי? ואם יש מצב שאעצור בסופר בדרך הביתה ואקנה חלב וגבינה צהובה?
''בסדר, בסדר, אין בעיות, אני מגיע עוד מעט.'' אמרתי בקוצר רוח, מביט תוך כדי כך בפניו של אמיר שנעשו תוך זמן קצר כל כך יקרים ומוכרים, מבחין איך הוא מסתגר בתוך עצמו, ואיך כל החמימות והפתיחות שקרנה ממנו כלפי נעלמת. כמה מהר חזרנו להיות שני זרים שנפגשו רק לרגע.
''חבל שלא נפגשתי אתך לפני שהתחתנתי.'' אמרתי ונגעתי בלחיו בליטוף פרידה.
''אם היית נפגש איתי לפני עשרים שנה בטח לא היה קורה כלום, היית אז רק ילד שלא מכיר את עצמו, לקח לך שנים להבין שאתה הומו.'' ענה אמיר ברוך, והפעם לא כעסתי ולא מחיתי כי הוא צדק, האסי שהייתי אז היה חולף על פניו בלי לשים לב לנוכחותו, וגם אם היינו מתיידדים ספק אם זה היה מוביל לסקס. רק השנים שחלפו, שנות הנישואים והאבהות, ואולי המוות של אבי, שחררו בי משהו חבוי ושינו אותי עד שכיום הייתי, לפעמים, גם הומו.
חזרתי הביתה עם החלב והגבינה הצהובה, הקפאתי את הפרופיל שלי, וניסיתי לשכוח את אמיר ואת אטרף ולחזור לעולמי הישן והבטוח.

לא הצלחתי, עכשיו, אחרי שטעמתי וניסיתי לא יכולתי לחזור אחורה. אחרי כמה ימים חסרי מנוחה שלחתי לאמיר מייל ושאלתי אם יש לו זמן אלי כי אני רוצה להיפגש איתו.
לי אין אישה ששולחת אותי לקניות ושואלת מתי אחזור הביתה, יש לי זמן בשפע ענה אמיר, ולך?
מי הפולנייה עכשיו?
עניתי לו והוספתי סמיילי שעיווה את פניו בלעג.
בגילי אני מרשה לעצמי להתחבר לפולנייה הפנימית שבי, ענה אמיר, ושאל אם הוא יכול להתקשר אלי.
כמעט שלחתי לו את המספר של הנייד שלי, אבל ברגע האחרון נמלכתי בדעתי ונתתי לו את מספר הנייד של העבודה, הטלפון שאשתי הקפידה להתעלם ממנו בגלל התיעוב שרחשה למקצוע שלי. גילה מעולם לא הסתירה את דעתה על עריכת דין וטענה תמיד שיש יותר מידי עורכי דין בארץ.
יחסה המזלזל לא הפריע לה ליהנות מהמשכורת הדשנה שלי, וכשציינתי זאת פעם היא נעלבה מאוד, כינתה אותי מגעיל וכפוי טובה, ובמשך כמה ימים סירבה לדבר איתי.
אמיר התקשר ושאל אם אני יכול לדבר חופשי.
''כן, אני במשרד, אני יכול לעבור אצלך בדרך הביתה?''
הוא נאנח, ''הייתי צריך להגיד לא, אבל אני מתגעגע.''
''אני בא, חכה לי.'' סגרתי, אמרתי שלום חטוף לשותפי למשרד ונסעתי אליו.
הוא קיבל אותי בחיבוק ונשיקה והוליך אותי למיטה. שוב היה סקס איטי ומלהיב, שופע חום ורגש והתלהבות. ליטפנו ונישקנו ומצצנו והתרגשנו. אחר כך הלכנו למקלחת ושם, אחרי שביקשתי והפצרתי, אמיר הסכים לנסות לחדור אלי, אבל רק עם קונדום. הוא הוציא חבילת קונדומים ממגרה מתחת לכיור ולימד אותי איך לגלגל אותו על אברו, ואחר כך ניסה לחדור אלי בזהירות, והפסיק מיד כשגנחתי מכאב.
''אל תפסיק.'' התחננתי.
''אבל אני מכאיב לך.''
''זה כאב נעים, תמשיך בבקשה.''
הוא המשיך עוד קצת, עצר, והוסיף עוד חומר סיכה, מעיר תוך כדי כך שהבקבוק כבר נגמר והוא חייב לקנות עוד אחד, ובאותה הזדמנות גם לחדש את מלאי הקונדומים ו...
הדפתי אותו מעלי ושאלתי ברוגז - אידיוטי אבל בלתי נכבש - כל כמה זמן הוא קונה קונדומים?
''כל שבועיים שלושה, לפעמים יותר, למה?'' התפלא אמיר.
''לא משנה.'' חטפתי מגבת והתחלתי להתנגב בתנועות מגושמות, ''כבר נורא מאוחר, אני חייב ללכת.''
''מה, ותשאיר אותי ככה?'' הצביע אמיר על הזין שלו שמילא את הקונדום עד להתפקע.
זרקתי עליו את המגבת ויצאתי לחדר השינה, עצבני וממורמר.
אמיר יצא אחרי ושאל אם יצאתי מדעתי ומה עובר עלי?
''לא יודע, אני מטומטם, אל תשים לב אלי.''
''הלוואי ויכולתי.'' הוא התיישב על המיטה ומשך אותי אליו, ''נו, די, תדבר איתי, מה הבעיה? מפריע לך שיש לי גם אחרים? נו, אז מה? הרי גם אתה ישן עם אשתך?''
''נכון, אתה צודק.''
''אין לי בן זוג קבוע אבל יש לי כמה יזיזים ותיקים, ולפעמים יש גם מישהו מזדמן... פה ושם יש לי שבועות פעילים יותר, ולפעמים יש גם תקופות יבשות, ככה זה.''
''למה אין לך בן זוג קבוע?''
הוא משך בכתפיו, ''דווקא היו לי כמה, שניים אפילו רציניים, אבל זה אף פעם לא החזיק מעמד יותר מידי זמן. אחרי שנתיים שלוש ההתלהבות מהסקס מפסיקה והקשר נגמר, ככה זה כשיש שני גברים בלי ילדים.''
''לא תמיד, יש גם כאלה שמחזיקים שנים רבות יחד.''
''מעטים, והם מחזיקים מעמד רק כי הם לא מונוגאמיים, חיים יחד, אבל מזדיינים עם אחרים.''
''אני לא מאמין, לא יכול להיות.''
הוא חייך וטפח בחביבות על לחיי, ''איזה ילד! עשית בשכל שהתחתנת עם אישה.'' עקץ אותי.
''תעזוב אותי, נמאס לי, אני הולך.'' התלבשתי במהירות, מצפה למחצה שהוא יעצור אותי ויבקש ממני להישאר עוד קצת, אבל זה לא קרה.
יצאתי משם ושוב נשבעתי שלא עוד, חידשתי את הפרופיל שלי באטרף וניסיתי למצוא אחרים, אבל אחרי אמיר כולם נראו לי טיפשים ומשעממים. עם בחור אחד הרחקתי לכת ונפגשתי, אבל למרות שהוא נראה די נחמד הרעיון להתפשט לידו היה בלתי מתקבל על הדעת, ואחרי שהוא התחיל לדבר על הבעיות הכספיות שלו, מביט בי בתקווה שאבין את הרמז, קמתי וברחתי הביתה.
למחרת התקשרתי שוב אל אמיר ושאלתי אם אנחנו יכולים להיפגש.
''אתה בטוח? לא מתחשק לי לריב אתך שוב על שטויות.''
''אני לא אריב אתך, מבטיח.''
''אז בוא.''
באתי ושוב צנחנו למיטה בהתלהבות, והפעם שתקתי והתרכזתי רק בתענוגות הגוף, ואחרי שעישנתי יחד עם אמיר סיגרית חשיש מגולגלת ביד הצלחתי להירגע מספיק כדי ליהנות מחדירה, ומיד אחר כך פרצתי בבכי, מביך את עצמי ואת אמיר.
הוא חיבק אותי, וניחם ופינק, ובסופו של דבר נרדמנו חבוקים. התעוררתי בשעה מאוחרת מידי ונבהלתי כשגיליתי שהנייד שלי כבוי, ושיש לי המון הודעות נרגזות מאשתי המודאגת.
התקשרתי מיד לגילה, והמצאתי איזה סיפור מופרך על עבודה דחופה ונסיעת עסקים לא צפויה, ובטרייה שנגמרה בלי ששמתי לב.
''בסדר, בסדר, די כבר, מספיק, בוא הביתה, אנחנו צריכים לדבר.'' אמרה גילה בתקיפות וסגרה.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...