גברים מתנשקים (ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה)
גברים מתנשקים (ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה). צילום: ארכיון GoGay.

 >  >  > 

אטרף - פרק א'

1. קוביה צהובה

קודם רק חשבתי על זה - מחשבות מעורפלות, חלומיות, לא ברורות ולא מעשיות - מין פנטזיות ליליות מהבילות שנעלמו ברגע שהשמש עלתה, כופה עלי לקום ולהתמודד עם חיי כגבר, בעל ואבא.
עד גיל ארבעים ומשהו עמדתי בכך יפה והצלחתי להפריד בין הלילה ליום, בין עולם המעשה שחלקתי עם אשתי ומשפחתי לעולם הפנטזיה הלילי שנשאר אך ורק שלי.
קצת אחרי שמלאו לי ארבעים ושלוש החלו חיי להשתנות. הנתיב בו פסעתי עד כה התעקל לפתע באופן לא צפוי והפתיע את כולם, אפילו אותי.
זה התחיל במשבר אמצע החיים. פתאום גיליתי שהילדים שלי - שתי בנות מקסימות ויפות, דומות למזלן לאימא שלהן, והבן, דומה לי אבל יפה יותר, חזק יותר, גבוה יותר וחכם הרבה יותר ממני - הם כבר לא ילדים. הבנות הן כבר נשים קטנות, הגדולה חיה עם החבר ובונה לה חיים משלה, האמצעית כבר מתכננת מה תעשה אחרי הצבא והבן, התינוק שלנו, הוא כבר כמעט גבר שעוד מעט מסיים את התיכון והולך לצבא. פתאום הבדיחות על איך הוא יחלוק איתי את סכיני הגילוח ואת מפתחות הרכב הפכו למציאות.
''עוד מעט הילדים כבר לא יצטרכו אותנו.'' אמרתי לאשתי בערב שישי אחד כשנותרנו לבד בבית כמו זוג קשישים בעוד הילדים מבלים בחוץ.
גילה אשתי הביטה בי בתרעומת, ''הקטן רק בי''ב, יש לו עוד שלוש שנים בצבא.'' הזכירה לי, ''וגם אחר כך ייקח עוד הרבה זמן עד שהילדים יסתדרו. אל תדאג, הם יצטרכו אותנו עוד המון זמן.'' כעסה עלי כאילו שזו אשמתי שהחיים מסרבים לעמוד במקום ומשתנים כל הזמן.
''אני לא דואג.'' הבטחתי לה, ''אבל הם כבר לא תינוקות, ואולי הגיע הזמן שנתחיל לחשוב קצת גם על עצמנו? אולי ניסע הקיץ לטיול הגדול שלא הספקנו לעשות אף פעם?''
''ומי אשם בזה שאף פעם לא יצאנו ולא טיילנו ותמיד היה חסר לנו זמן וכסף?'' המשיכה האישה לכעוס, ''אתה אשם! למה התעקשת להביא עוד ילד אחרי שהגדולות יצאו מהחיתולים?'' שאלה אותי ולפני שהספקתי לענות השיבה במקומי, ''כי לא הספיקו לך הבנות, רצית בן.''
''רציתי וקיבלתי. מה, את מצטערת שהוא נולד?''
''חס וחלילה.'' נבהלה גילה, ''למה אתה מדבר ככה? אבל עכשיו זה לא הזמן לעזוב אותו, אולי אחרי שהוא ישתחרר.''
''לחכות שלוש שנים לטיול של חודש? את לא מגזימה?''
''אם חיכית עשרים שנה תחכה עוד קצת.''
''שלוש שנים זה לא קצת, וחוץ מזה יש עוד כמעט חצי שנה עד שהוא יתגייס, למה שלא נטייל לפני שהוא יתגייס?''
''כי אי אפשר, חורף עכשיו וקר בכל מקום וחוץ מזה עכשיו לא מתאים לי מבחינת העבודה.'' רטנה אשתי בקוצר רוח, הודיעה לי שאני אגואיסט וילדותי, ושהגיע הזמן שאלמד לדחות סיפוקים, וכדי להשתיק אותי סופית שאלה למה, במקום לבזבז כסף על טיול מיותר, אני לא גומר סוף סוף את התואר השני כמו שרציתי תמיד?
''השתגעת? מה יש לי בגילי לעשות באוניברסיטה?'' התנגדתי, מבוהל כמו תמיד מכל רעיון חדש, אבל היא המשיכה להפציר ולשכנע, ואז, בעוד אני מהרהר בעניין אבא שלי קיבל פתאום התקף לב. ההתקף הראשון לא היה רציני, אבל בכל זאת, אבא כבר לא היה ילד, וכולנו פחדנו ונבהלנו מאוד.
בתקופת האשפוז הממושכת שלו שהסתיימה לבסוף במותו הוא שוחח איתי ארוכות ויחסית לעצמו הרגיל, השתקן והעצור, היה גלוי לב וכמעט פטפטן. אחרי שהתוודה לפני עד כמה הוא מתגעגע לאימא שנפטרה לפני שנתיים חזר שוב ושוב לנושא הלימודים שלי וסיפר לי עד כמה הוא מצטער שמעולם לא המשכתי את לימודי והסתפקתי בתואר ראשון בלבד.
''חבל שלא היה לי די כסף לעזור לך כדי שתוכל להמשיך לתואר שני.'' אמר, ואפילו נגע בזרועי במעין ליטוף - פעם ראשונה מזה שנים שהוא הרשה לעצמו מחוות חיבה כלפי.
''זה לא היה רק עניין של כסף אבא, אם אתה זוכר הגדולה שלנו הייתה אז עדיין תינוקת, וגילה הייתה בהיריון עם השנייה... בין כה וכה לא היה לי ראש ללימודים.''
''כן, אני זוכר, עשיתם הכל כל כך מהר, ובגיל כל כך צעיר, אף פעם לא הבנתי מה היה דחוף לכם כל כך להביא ילדים?''
''זה פשוט קרה.'' הסמקתי קצת, מה שהיה באמת מגוחך בהתחשב בזה שהייתי בן ארבעים ושלוש, ואבא היה קרוב לשמונים.
באותו לילה חלמתי שוב על גברים ערומים והתעוררתי עם זקפה חזקה, ובמקום לפנות כמו תמיד אל האישה שישנה לצידי למעלה מעשרים שנה חמקתי למקלחת, נעמדתי מתחת לזרם המים החמים, עצמתי עיניים, חזרתי בעיני רוחי אל הפנטזיה האסורה והמגונה שהתחילה בחלום וסיבנתי את עצמי עד שהגעתי לפורקן מסעיר ועז יותר מכפי שחשתי מזה שנים רבות.
הרגע הזה שבו במודע הנחתי לפנטזיות שלי לחדור למציאות היה ההתחלה ומשם הכל הסתבך והלך. כמה חודשים אחר כך, מיד אחרי שחזרנו הביתה מבית הקברות בו פקדנו לראשונה את המצבה שהנחנו על קברו של אבא בתום השלושים למותו מצאתי את עצמי נרשם לאטרף - אתר וירטואלי שהיה ידוע לשמצה בהמון ההומואים שהסתובבו בו, מגוונים בעזרתו את חיי המין שלהם.
ישבתי באישון לילה מול המחשב הנייד שרכשתי לעצמי לרגל חידוש לימודי התואר השני שלי והתלבטתי ממושכות באיזה ניק לבחור, ומה יהיה טיב התמונה שאפרסם, ומכיוון שהחלטתי שבטוח יותר לא לפרסם את תמונתי באתר פומבי, אימצתי לעצמי את הניק – קובייה צהובה.

אם חשבתי שאחרי שארשם לאטרף אכנס לעולם מסעיר של התנסויות מיניות חדשות ומגוונות טעיתי טעות מרה. בשבועות הראשונים פנו אלי רק מספר מועט של גברים צעירים שרצו מבוגר שיתמוך בהם כספית בתמורה לסקס, ואפילו תמים כמוני הבין שמדובר בעצם בגרסה הוירטואלית לזונות רחוב פשוטות.
אני מודה שהיו מספר פעמים שהתפתיתי לענות להם. חלקם נראו ממש טוב, ומאחר ובאותה תקופה הגדרתי את עצמי כסטרייט חובב נשים שרק מנסה להרחיב את הרפרטואר המיני שלו ולרענן את מגוון חוויותיו אז למה לא בעצם?
זה רק סקס שחתי לעצמי, מתבונן בערגה בגוף שרירי, חטוב וחלק של מישהו שכינה את עצמו מפנק_80 אז מה אכפת לך אם תשלם עליו? אתה משלם על חופשה או על ספר טוב, אז למה לא על סקס טוב?
לא הצלחתי לענות לעצמי תשובה הגיונית על השאלה הזו, ובכל זאת נרתעתי. נעלבתי מעצם הרעיון שאשלם למישהו עבור פעילות כל כך אינטימית שאמורה לנבוע מחשק הדדי. הייתי נשוי שנים רבות לאישה שאהבה לגעת בי ולישון איתי, ומאז גיל ההתבגרות שלי לא קרה שרציתי במין ולא יכולתי לקבל אותו, אז מה פתאום לשלם על סקס?
בנוסף הזכרתי לעצמי שפגישה עם גבר זר עלולה להיות מסוכנת ולהתפתח באופן מאוד לא רצוי וכבר היו דברים מעולם. הפחדתי את עצמי בכל מיני תרחישים בהם ישדדו אותי, או ינסו לסחוט אותי, או חלילה ידביקו אותי במחלות איומות, ואיך אסביר את זה לגילה?
נכון, הרצון של שנינו בסקס פחת עם השנים, וחיי המין שלנו התמתנו ככל שהתבגרנו, אבל תמיד ישנו באותה מיטה ועדיין היה לנו סקס, ולפעמים - בעיקר אם לא היינו עייפים או עצבניים מידי - הוא היה מספק מאוד. החלטתי מראש שעם כל הכבוד לפנטזיות הסודיות שלי ולרצון שלי לממש אותן לפני שאלך לעולמי בשיבה טובה אסור לי בשום פנים ואופן לפגוע באשתי, או בילדי, ועלי להפריד הפרדה ברורה ומוחלטת בין העניין הפרטי הזה של סקס עם גברים, לבין חיי האמיתיים שהיו טובים ומספקים מאוד.
למרות החשקים הסודיים שלי למצוא פורקן מיני עם גבר לא שכחתי את המחויבות שלי למשפחתי. גילה הייתה שותפתי הותיקה במשך שנים רבות, אם ילדי האהובים, אשתי הנאמנה, והאדם הקרוב אלי ביותר בעולם. היה לי ברור שחלילה לי מלפגוע בה, להשפיל אותה, או לסכן את בריאותה.
גם אחרי שפתחתי פרופיל באטרף הגדרתי את עצמי כגבר נורמטיבי לחלוטין. נשוי, בעל משפחה, אזרח מהוגן ושומר חוק שאין לו סיבה להתבייש בעצמו. נכון, אמרתי לעצמי, יש לי סוד קטן ומלוכלך אבל למי אין סודות קטנים, פרטיים מאוד ולא מזיקים? את הרצון המציק שלי בסקס עם גברים תירצתי לעצמי כמשבר גיל העמידה - משהו זמני שיחלוף אחרי שהחידוש הזה יפוג.
הרי ידוע ומקובל שזו ההשפעה של הגיל הזה על גברים ואחרי שהם חוצים גיל מסוים הם מפתיעים את עצמם ואת סביבתם ועושים משהו לא צפוי - קונים אופנוע, נרשמים לחדר כושר, צופים בפורנו, או במקרים קיצוניים, בוגדים בנשותיהם עם נשים צעירות.
גם אני כמותם משתוקק לעשות משהו שלא עשיתי מעולם, מנסה לעבור את הגבולות הבטוחים והמוכרים בתוכם חייתי עד כה ומאפשר לעצמי התנסות בחוויה פרטית ואישית שלא נוגעת לאיש ולא תפגע באיש. זה מה שסיפרתי לעצמי כשנרשמתי לאטרף וסימנתי בפרופיל שלי שאני מעוניין בגברים בלבד.
הבעיה הייתה שלא הצלחתי למצוא שם, בין המון הגברים שגם הם היו אמורים להיות מעוניינים בגברים, אף אחד שיהיה מעוניין בי, ולכן, בעיקר מרוב שעמום ותסכול, גלשתי לי לאתר הבלוגים השומם מעט של אטרף, ובין עשרות בלוגים עילגים וילדותיים שרובם הכילו פרסומות, שירים גרועים והתחכמויות סרות טעם מצאתי בלוג אחד מעניין ואינטליגנטי שסיפק לי תובנות על הקהילה אליה ניסיתי להסתפח.
בעל הבלוג כינה את עצמו אודיגו, ולמרות גילו הבלתי מתקבל על הדעת – בין כה וכה הבנתי מהר מאוד שכולם פה משקרים בנוגע לגילם - הוא כתב בצורה שנונה, משעשעת ומרתקת. חרשתי את הבלוג שלו אחור ופנים, אסיר תודה לו על הטרחה שטרח להעלות את חוויותיו ומסקנותיו על הכתב, והפקתי תועלת רבה מניסיונו באתר הייחודי הזה. רק אחרי שגמעתי את כל הבלוג בלילה לבן אחד הבנתי למה איש לא פונה אלי. אודיגו הסביר שגברים זקוקים לגירוי חזותי כדי לעורר בהם עניין, והמליץ על השקעה בתמונות באיכות טובה. בזכותו נעשה לי ברור שאם אשאר קובייה צהובה נטולת תמונה אמשיך להיות בודד ומשועמם.
אודיגו יעץ ברוב תבונה למי שנמצא בארון ופוחד להיחשף לפרסם תמונות גוף בלבד, והדגיש שעדיף שהן יהיו מקוריות ומעודכנות, כי למרות הפיתוי לפרסם תמונה של עצמך כמו שנראית מיד אחרי שהשתחררת מהצבא, הרי שהאמת על עודפי המשקל שצברת מאז תתגלה ברגע שתוריד את החולצה. אם העלית פימה עלי כרס מאז ימי נעוריך עדיף למצוא מישהו שמחבב גברים מלאים, או לעשות דיאטה, ומומלץ לפקוד את חדר הכושר בחריצות מאשר לשקר, ולהתבזות אחר כך.
מיד אחרי שקראתי את העצה הזו פשטתי את חולצתי וסקרתי את עצמי בראי, קודם מחזית ואחר כך בפרופיל, בוחן בעגמומיות את צמיג השומן העיקש שעיטר את מותני, ואת השיבה שהכסיפה פה ושם ברקותיי ובשער החזה שלי, תוהה אם יש בגופי בן הארבעים פלוס משהו שימשוך גבר אחר.
לכל סיר יש מכסה הרעיף עלי אודיגו מחוכמתו, יש גברים שרוצים דווקא שמנים או שעירים, ויש צעירים רבים שדווקא גברים מבוגרים מהם בעשר, או אפילו עשרים שנה מושכים אותם, אבל אף אחד לא אוהב שקרנים, ולכן עדיף לא לשקר ולא ליפות את המציאות.

למחרת אמרתי לגילה שנמאס לי להיות שמן ורופס, ומתעלם ממבע הפקפוק על פניה הלכתי ורכשתי לעצמי מינוי לחדר כושר, והתחלתי להתאמן בדבקות. בעידודו של מאמן הכושר החביב ונעים ההליכות שלי התחלתי להישקל כל יום, ובמקביל למנוע מעצמי בורקסים ועוגות, מחליף אותם בפירות וירקות. גילה התלהבה מהעניין המחודש שגיליתי בהופעתי ובבריאותי, והצטרפה אלי לחדר הכושר, מוותרת על המשקולות ומתמקדת בעיקר בתרגילי מתיחה ובפילאטיס.
אחרי שירדתי מעט במשקל היא החמיאה לי מאוד, ועודדה אותי לרכוש לעצמי בגדים חדשים וצעירים יותר. גם הבנות במשרד שפעו מחמאות מתפעלות על הופעתי, ומעודד מהצלחתי העזתי לצלם את עצמי בסתר במצלמה הדיגיטלית ששאלתי מבני. הצטלמתי בתחתונים, מצלם את עצמי מבעד לראי המקלחת, ואחרי שערכתי ושיפצתי מעט את התמונות, מסתיר בקפידה כל סימן שעלול להסגיר את זהותי, פרסמתי אותן בפרופיל שלי.
הניק שלי נשאר 'קובייה צהובה', אבל עכשיו היו לי תמונות שחשפו את גופי, אמנם גוף אנונימי נטול ראש, אבל בכל זאת גוף גברי שנראה לא רע יחסית לבן אדם בגילי, בעיקר למי שמעדיף גברים שעירים. אחרי שהעליתי את התמונות לאתר קיבלתי בתמורה הודעה מנומסת שהן יתפרסמו רק אחרי שצוות אטרף יבדוק אותן, ומאחר והשעה הייתה מאוחרת והייתי עייף החלטתי לפרוש למיטה.
למחרת בבוקר מיהרתי לעבודה, ולמרות סקרנותי כמובן שלא העזתי לגלוש לאטרף מהמחשב במשרד. פחדתי אפילו לרמוז שאני יודע שיש אתר כזה ברשת, ולכן
התאפקתי עד שהגעתי הביתה ויכולתי לנעול את עצמי בחדר הילדים הפנוי שניכסתי לעצמי בתירוץ שאני צריך חדר עבודה כדי ללמוד בשקט.
מה רבה הייתה הפתעתי לגלות שמקובייה צהובה ובודדה הפכתי לגבר נחשק ומבוקש, ופתאום הומטרו עלי הודעות מחמיאות והצעות מפתות שסחררו את ראשי. נאמן למורה הרוחני שלי נצמדתי להוראות של אודיגו, משלתי ברוחי והקפדתי לבדוק בקפידה כל פרופיל לפני שעניתי להודעה שנשלחה אלי, וגם אם לא התלהבתי שמרתי על נימוס ועניתי בחביבות לכולם, מודה לכל מי שטרח ופנה אלי גם אם חשבתי שהפונה צעיר מידי, מבוגר מידי, או עילג מכדי שיהיה סיכוי שאמצא בו עניין.

רק אחרי כמה ימים עסוקים מאוד שבהם בחנתי ובדקתי את הפונים אלי, תהיתי על קנקנם וסיננתי אותם על ימין ושמאל, מצליח אגב כך להרגיז כמה חמומי מוח שהכניסו אותי לרשימה השחורה, העזתי לעשות מעשה ולהיפגש עם יורם שהיה פחות או יותר בגילי, גר בעיר סמוכה לשלי, נראה לי מושך פיזית, והחשוב מכל – היה נשוי כמוני.
למרות שלא הסתיר את להיטותו לממש את מה שהוא כינה בהתלהבות פיוטית משהו - החשק הלא נכבש להרגיש גוף גברי צמוד לשלי – יורם נשמע רהוט ונבון דיו כדי שאמשיך להחליף איתו מסרים, ואחרי יומיים גם אסגיר לידיו את כתובת המייל שפתחתי במיוחד בשביל התכתבויות עם גברים.
במיילים ששלח לי הוא סיפר שהוא מבוגר ממני בשנתיים, נשוי ואב לשני בנים בוגרים, הצהיר שהוא בארון ושטוב לו בפנים, והוא אוהב את אשתו ומסור למשפחתו, אבל מידי פעם הוא חש צורך לבלות בפרטיות עם גבר כלבבו, ורצוי בעירום. אחרי התכתבות צפופה של כמה ימים עברנו לטלפון, והוא סיפר לי בגילוי לב שבמשך כמה שנים היה לו מאהב קבוע, גבר נשוי כמוהו שהחליט אחרי התלבטות קשה לצאת מהארון ולהתגרש, וציפה שיורם יעשה כמותו. יורם נבהל מאוד וניתק איתו קשר, ובמשך כשנה התנזר כליל מגברים, אבל לבסוף גבר עליו יצרו והוא החליט לנסות למצוא שוב סידור דומה לזה שהיה לו קודם.
''נראה לי שאתה הכי מתאים.'' התוודה, ''מתי נוכל להיפגש?'' הפציר בי.

אחרי השיחה השלישית החלטנו להיפגש למחרת בלילה במגרש החנייה של חדר הכושר שלי. אני הגעתי אחרי אימון כושר מקוצר, והוא אחרי העבודה. הוא חנה לצד מכוניתי ונכנס למכונית שלי, קצת מלא יותר מהתמונה שפרסם בפרופיל שלו, והרבה יותר מבוגר מכפי שסיפר, אבל עדיין גבר טוב מראה שהדיף ריח נעים, ודיבורו היה רהוט ומשכנע בדיוק כמו המיילים שלו.
שוחחנו קצרות, בוחנים זה את זה במבטים חטופים, מגששים אחד אחרי כוונותיו של השני, ולבסוף בעקבות הצעתו החלטתי ללכת איתו למלונית דיסקרטית אחת שהוא הכיר בעזרתו האדיבה של האקס שלו.
המלונית עמדה ברחוב צדדי מוזנח בשולי העיר, בניין מתקלף אפרורי שנראה כמו בית חרושת נטול שמץ הדר או חן. ''אתה תחנה ואני אסדר לנו חדר.'' פקד עלי יורם ונכנס למלונית.
חניתי במגרש חנייה ריק למחצה שהשתרע בין המלונית לבין מוסך אחד שהיה סגור בשעה הזו, ויצאתי, מהסס לאן לפנות. יורם הופיע לצידי מחייך, הראה לי את המפתח והוביל אותי לדלת צדדית שנפתחה למסדרון ארוך, צבוע בצבע שמן ירקרק עכור. נראה היה שהוא מתמצא היטב במקום והלכתי אחריו בלי היסוס.
נכנסנו לחדר לא גדול ומיושן שהכיל רק מיטה ושתי שידות לילה קטנות. וילון דהוי היה תלוי על חלון מאובק, ובמקלחת הקטנה הייתה אסלה מיושנת ולידה כיור נירוסטה מחליד. שתי מגבות נוקשות מכביסה, וסבון אחד זעיר השלימו את התפאורה המדכאת.
הבטתי סביבי, מדוכדך ולא אמרתי כלום, אבל על פי הבעת פני אפשר היה להבין שאני לא מתפעל. ''המקום די עלוב.'' הודה יורם בעליצות מעושה, ''אבל במחיר הזה...'' הוא הניח יד על כתפי וסובב אותי אליו, ולפני שהבנתי מה קורה נישק אותי ישר על פי והדף אותי לעבר המיטה.
''רק רגע.'' מחיתי, ''חכה שנייה, אני...'' הוא נשכב עלי, חירש למחאותיי, ושב ונישק אותי, מנסה להפשיט אותי תוך כדי כך.
שעה אחר כך יצאנו משם בידיעה שלעולם לא ניפגש שוב. אני הייתי נבוך, מאוכזב וזועם. יורם היה שבע רצון ומסופק. הוא חש שקיבל תמורה הולמת לכסף שהשקיע, אני הרגשתי נורא - לא גמרתי, לא נהניתי, וחשתי מרומה ומתוסכל למרות שלזכותו אגיד שאחרי שהוא הגיע לסיפוקו, מה שקרה במהירות מפתיעה, הוא ניסה לפצות אותי מעט על ההתנפלות שלו ומצץ לי, אבל הייתי נרגז ועצבני מידי מכדי ליהנות.
השמשתי בסדין כדי לנגב את הזרע שלו מבטני החשופה, הדפתי אותו מעלי וביקשתי שנלך מפה כבר. יורם לא התווכח, משך עליו את מכנסיו ופנה לצאת.
כל הדרך חזרה למכונית שלי ניסיתי להסביר לו מה לא היה בסדר במה שקרה שם, אבל אני בספק אם הוא הצליח להבין, וגם אם הבין, בערך, לא היה לו אכפת. הוא נצמד לגוף של גבר, התחכך בו וגמר, ומבחינתו זה היה העיקר. הוא קיבל את שלו ומה שקרה אחר כך, ומה הוא גרם לי להרגיש כבר לא עניין אותו.
''וחוץ מזה אל תחשוב שלא שמתי לב ששיקרת לי ושלחת תמונה שלך מלפני עשר שנים לפחות.'' הוספתי עקיצה אחרונה לפני שיצאתי ממכוניתו. עכשיו כשכבר חזרתי למכונית שלי הרגשתי אמיץ יותר ופחות מבולבל.
''נו, אז מה? כולם משקרים באטרף.'' השיב יורם באדישות מרגיזה והסתלק. חזרתי הביתה, הדלקתי את המחשב, נכנסתי לאטרף ודבר ראשון שמתי אותו ברשימה השחורה. אחר כך מחקתי את התמונות מהפרופיל שלי, ונשבעתי לעצמי שלעולם לא אחזור יותר לאטרף.

לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...